ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

מודעות פרסומת

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

ברים מומלצים בתל אביב – שוק הכרמל, נחלת בנימין ואלנבי

פוסט רביעי בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי בשנתיים האחרונות) – והפעם אזור שוק הכרמל, כולל נחלת בנימין ואלנבי דרומה עד שדרות רוטשילד.

אזור זה שעמוס בימים בשלל מבקרים, מכיל גם מגוון מקומות בילוי ליליים. אבל איכשהו תמיד שאני מסתובב בו, אני מרגיש שיש בו פוטנציאל מבוזבז – במקום שאת הבסטות והחנויות במדרחוב ובסמטאות יחליפו ברים, פאבים וחמארות בלילות, מקומות הבילוי שכן קיימים מאוד מפוזרים והמדרחוב, הרחובות והסמטאות עצמם די שוממים (בניגוד לרחוב דיזנגוף ההומה, בו מקומות הבילוי משתלטים גם על רוב המדרכה עם אישורים, כאילו שם אין גם שכנים).

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים באזור?

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

ביר בזאר (ישכון 36, שוק הכרמל) – המקום שנותן כבוד לבירות בוטיק ישראליות, עם 8 כאלו מהחבית, עוד עשרות בבקבוקים, אוכל טעים וטרי מהשוק, תמחור לא יקר, ואווירה קלילה וידידותית.

פורט סעיד (הר סיני 5) – הבר הטרנדי של אייל שני, שיודע לעשות את העבודה, עם אוכל פשוט יחסית וטרי, אווירה והייפ (מוגזם?), כדאי ללכת עם או כתיירים בשביל החוויה.

 

אפשר גם:

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין 29) – בר גינה במבנה לשימור עם אווירה נעימה, מתחת לעצים בחצר היפה. היה ברשימת המומלצים אך בביקור האחרון נראה שמשהו עובר על המקום כשהתפריט והשירות ירדו ברמה.

המנזר (גדרה 19) – המוסד התל אביבי הותיק שמציע אוכל מגוון ומבחר בירות זולות מהחבית, וכמעט תמיד מלא בשלל מבקרים מכל המינים והגילאים.

טיילור מייד (אלנבי 99) – בר תוסס ופופולרי בעיר, בו תמצאו קוקטיילים משובחים, אוכל טוב, הופעה כלשהי מדי פעם ומבלים למכביר.

שישקו (הר סיני 2) – פאב בסגנון בולגרי, בו כל אחד ימצא משהו מתאים, אלכוהול לא יקר, נשנושים ומאכלים טעימים.

הנסיך (נחלת בנימין 18) – אפילו שהפך להיות מקום די מיינסטרימי עם כל המשמעויות הנלוות, המרפסת השווה שצופה על הנחלה, במבנה היפה לשימור, בהחלט מצדיקים ביקור.

פרנץ' 57 (ברנר 2) – בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע בסגנון ניו אורלינס. לא תמצאו בו בירה, אבל מי שאוהב קוקטיילים איכותיים ומוכן לשלם על כך בהחלט את המקום יעריך.

נורמן (הלל הזקן 8) – בבר האינטימי והותיק תוכלו לשמוע מוזיקת רוק איכותית ולשתות בירה פרימיום מהחבית, חבל רק שזה עלול להיות מלווה גם בעשן מחניק.

בית העמודים (רמב"ם 14) – המקום לחובבי הג'אז, שנבחר לאחד ממועדוני הגאז' הטובים בעולם, עם אוכל טוב ואלכוהול כמובן.

נורמן – הגיע הזמן להתאוורר

ויש גם סקר בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בלילה, סוף מרץ 2016

מיקום:, הלל הזקן 8, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנורמן (Norman) נפתח כבר לפני יותר מ-10 שנים ע"י חבורת הנורמנים (נורמה ג'יןפורטר אנד סאנס, נורמן פרימיום), כשלפני כמה שנים הם מכרו את הבר הקטן למישהו אחר שאותו מפעיל מאז.

הסיפור: אחרי זמן רב שלא התראינו קבעתי לצאת עם הג'ינג'י העצבני שהגיע במיוחד מהפרבר המרוחק, לאזור שוק הכרמל ונחלת בנימין שם יש כמה ברים מעניינים.

השעה היתה כמעט 22:00 כשנפגשנו ליד הנורמן, לו תמיד היתה לי פינה חמה בלב, אך הג'ינג'י חיפש מקום עם קצת יותר אקשן, אז החלטנו קצת באזור להסתובב. הלכנו דרך הרחוב הקטן בו היו רוב המקומות (המנזר, ברלין ועוד) די מלאים, לכיוון הנחלה, כשבדרך חלפנו ליד החנות של אומנות הגלידה, שם היתה הופעה בחוץ – מה שרק הראה את הפוטנציאל המבוזבז של המדרחוב בלילות, עד שהגענו לבנין בו נמצא על הנסיך על הגג.

20160331_220414

20160331_220719

המקום דווקא מצא חן בעיני הג'ינג'י, אך היה עמוס במבלים (לא מפתיע כשמדובר בחמישי), כולל רשימת ממתינים, אז הלכנו אל עבר בית העמודים, שעקב הופעת הג'ז שהיתה בו היה אף הוא מלא במבלים בפנים.

בלית ברירה, חזרנו אל הנורמן, שם קיבלה את פנינו שוב המלצרית. חשבנו לשבת על הבר בהתחלה, אך נרתענו מהברמן שעישן סיגריה (מזל שלא עשו כך גם שאר המבלים), והתיישבנו באחד מהשולחנות הקטנים.

20160331_221559

חוץ מזה שלצערי הרב מאפשרים לעשן שם בפנים (כפי שדיווח גם הצבר), לא הרבה השתנה בנורמן מביקורים קודמים. מהחבית ניתן עדיין למצוא את אותן 6 בירות פרימיום, מבחר גדול של וויסקי ובקבוקים, ונישנושים.

הזמנו שנינו מרדסו מהחבית – הוא חצי (36 ש"ח ) ואני שליש (32 ש"ח), שהוגשו לנו בכוסות תקניות וממותגות. חוץ מזה הזמנו גם לנשנש אדממה, שהגיע בצלוחית קטנה עד מאוד ואולי לכן שכחה בסוף המלצרית גם לחייב אותנו עליו.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק משנות ה-80 וה-90 כמו שמתנגנת שם בד"כ, והבר התמלא כמעט לגמרי במבלים, חלקם תיירים כשרובם לא צעירים. אנו תכננו להמשיך הלאה למקום אחר, וכשעוד אחת מהמבלות הדליקה סיגריה, החלטנו לעשות זאת מהר.

משם לקחתי את הג'ינג'י אל הביר בזאר, אותו הוא לא הכיר. היה די מלא אך בכל זאת היה מקום על הבר שם התיישבנו. הוא הזמין חצי דודה'שך מהחבית (28) ואני שליש שפירא סטאוט (23), והסכים לזרום איתי גם עם הפיצה לחוח הטבעונית (29).

20160331_235332  20160331_232246

כשסיימנו החלטנו להמשיך הלאה במסלול שכבר עשיתי בעבר, והלכנו אל הפסאג' באלנבי. המאבטח בכניסה לקח את תפקידו ברצינות רבה, בדק לנו תעודות והבהיר שבפנים למטה לא מעשנים. ירדנו אל הבר, כשבניגוד לביקוריי הקודמים, הפעם היתה בו הופעה של מוסיקה בסגנון יווני והבר היה מלא במבלים. למרות האטרקטיביות של מכונות הוידאו הנוסטלגיות החלטנו לא להישאר, הסתובבנו עוד קצת ברחובות עד שנפרדנו לשלום איש איש לביתו.

20160401_000321

לסיכום: הנורמן אמנם שומר על יציבות מרשימה לאורך השנים, אך נראה שגם הוא צריך קצת להתאוורר, תרתי משמע. זה אומר להוסיף עוד בירה מתחלפת מהחבית, ולא לאפשר ולעודד את המנהג המגונה של עישון בפנים.

3 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, אם מעשנים בפנים אפשר למצוא בסביבה אופציות טובות יותר

ביצ'יקלטה – ממשיכים לפדל

ויש גם סקר בסוף

זמן: יום שני בערב, מרץ 2016

מיקום: נחלת בנימין 29, תל אביב

רקע היסטורי: הביצ'יקלטה (Bicicletta), בר גינה, נפתח לפני כמעט שנתיים וחצי, ע"י הבעלים של הויינברג, בבניין לשימור בנחלת בנימין, היכן ששכנה לפני כן מסעדת 44.

הסיפור: שוב עבר זמן רב מדי מאז שהעכברושית ואני יצאנו לדייט, אז קבענו לצאת. אמנם לאחרונה לא שמעתי על הרבה מקומות אטרקטיביים חדשים שנפתחו בעיר, אך לשמחתי יש מספיק אופציות טובות וותיקות שאני כבר מכיר.

התלבטתי ביחד עם העכברושית לאן כדאי לצאת, כשהבחירה נפלה בסוף על הביצ'יקלטה, בו בילינו בהנאה כבר מספר פעמים, חגגנו יום הולדת 6 לעכברוש לפני שנתיים עם כל החברים, כשתוך כדי יצא לי גם להכיר באופן אישי את הבעלים (אל דאגה, ללא שום טובות הנאה, תקבולים אחרים, או אינטרסים זרים).

הגענו אל המקום קצת אחרי 21:00, כשנכנסנו דרך המבנה, בו נמצאים המטבח וגם פאב/בר בקומת הגלריה, ממנו יצאנו אל החצר האחורית מתחת לעצים שם יש מקומות ישיבה רבים, כשבערך חציים כבר היו תפוסים.

מכיוון שאנחנו עדיין בעונת החורף (לפחות לפי לוח השנה), החצר האחורית כולה מקורה. למרות שמדובר בחלק הפתוח של המקום ומסביב הצדדים פתוחים, עדיין יפה לראות שיש חציצה מבנית גם בחוץ בין אלו שמעדיפים אוויר נקי למעשנים.

20160314_210901

בגלל שמדובר במקום לא קטן, לקחו כמה דקות עד ששמו לב אלינו והביאו לנו את התפריטים. תפריט האוכל מעניין ומגוון, כל אחד ימצא בו לפחות מנה אחת שמתאימה, גם הטבעונים. תפריט הקוקטיילים מכיל 9 קוקטיילים שונים, כשתפריט האלכוהול די סטנדרטי ומקיף, בו אפשר אולי לחזק את המגוון מהחבית (מכבי, גולדסטאר, שפירא פייל אייל).

ביצ'יקלטה - תפריט אוכל

ביצ'יקלטה – תפריט אוכל

ביצ'יקלטה - תפריט אלכוהול

ביצ'יקלטה – תפריט אלכוהול

ביצ'יקלטה - תפריט קוקטיילים

ביצ'יקלטה – תפריט קוקטיילים

מהמטבח בחרה העכברושית להזמין את הבטטה המעושנת עם חמאה, מרווה ואגוזים קלויים (28 ש"ח), הזמנו כמובן את קרם החצילים המפורסם שמגיע עם פוקצ'ה (42), וגם את סלט הלוביה ורימונים עם סלרי ושקדים (34).

בגזרת השתייה החלטנו ללכת שנינו על קוקטיילים – היא על מידורי סאוור (42) ואני על סאוור ריינג'רס (44) שנראה מעניין.

ראשונה הגיעה מנת הבטטה לשולחן עם האגוזים (לא טעמתי), כשהמשקאות התעכבו מספר דקות (ברמן חדש לדברי המלצרית), בינתיים הסתפקנו במים הקרים. הקוקטייל שלי היה טוב למדי, מרענן, וקצת מעקצץ. הסלט לוביה עם הרימונים היה טעים לדעתי (פחות לעכברושית), עוד קצת תיבול חמצמץ מתקתק היה מוסיף.

בטטה מהמעשנת

בטטה מהמעשנת

סלט לוביה עם רימונים ושקדים

סלט לוביה עם רימונים ושקדים

קוקטיילים

קוקטיילים

קצת אחריהם הגיעה מנת הדגל של המקום (לטעמי) – קרם החצילים החם עם הפוקצ'ה הטרייה, ממנה נהננו מאוד, כמו גם מהאווירה התל אביבית הנינוחה של המקום, כשהמוזיקה ברקע לכך תרמה (התמונות יצאו קצת כתומות מכיוון שישבנו מתחת ל"תאורה" של תנור חימום).

קרם חצילים עם פוקצ'ה

קרם חצילים עם פוקצ'ה

לקינוח הלכנו על האופציה הטבעונית – חמאת בוטנים עם שוקולד קראנץ' (34), שתי חתיכות טעימות שהגיעו עם אגוזים קלויים ומלוחים.

20160314_220515

החשבון יצא 224 ש"ח, ואנחנו סיכמנו שהיה ערב מוצלח.

20160314_221518

לסיכום: בביצ'יקלטה ממשיכים לפדל ולשמור על הרמה – עם אוכל מגוון וטעים, שירות ידידותי, ואווירה נעימה, כל זה מתחת לעצים בחצר היפה.

יש גם הפי האוור משתלם של 1+1 בימות השבוע על האלכוהול עד 20:00, מתאים במיוחד למזג האוויר חודשי האביב שבאים עלינו לטובה.

4 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

פותחים שולחן אצל סאלוף ובניו

זמן: יום ראשון בערב, אוקטובר 2015

מיקום: נחלת בנימין 80, מתחם שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הסאלוף ובניו, חמארה תימנית מודרנית לפי הגדרתה, נפתחה במתחם שוק לוינסקי הפורח לפני כ-9 חודשים, ע"י בנו של בעלי מאפיית הסאלוף משכונת התקווה, שחבר לאחד מבעלי הטפאלה והדלידה (שנמצא אף הוא בשוק).

הסיפור: העכברושית הציעה דייט ספונטני ואני הסכמתי בשמחה, כשהיא הציעה שנלך לסאלוף ובניו, לידו עברנו שבועיים קודם לכן כשבילינו בדייגו סאן (ועליו גם שמעתי המלצות מאחרים בלי קשר).

הגענו אל הסאלוף ובניו קצת אחרי תשעה בערב. בניגוד לפעם שעברה, היה הפעם המקום די ריק יחסית, אך בכל זאת התיישבנו.

העיצוב של הסאלוף ובניו בהחלט עונה להגדרה של פאב/חמארה, עם שני חדרים והרבה מקומות ישיבה סביב שולחנות, כשתמונה של המלך (זוהר ארגוב) תלויה על אחד הקירות.

הסאלוף ובניו

מלצר צעיר וחביב הגיש לנו את התפריט. בגזרת האוכל הדגש הוא על אוכל תימני מסורתי כמובן – ג'חנון, מלאווח וכדומה, כשיש מגוון לא רע של מנות נוספות, כולל גם כאלו טבעוניות. בתפריט האלכוהול אפשר למצוא רק את מכבי וגולדסטאר מהחבית (25 ש"ח לחצי מכבי, 27 לחצי גולדסטאר, 52 לקנקן), יש גם עראק כמובן ומשקאות נוספים, עם כל מיני וריאציות בקנקנים.

סאלוף ובניו - תפריט

העכברושית התלבטה בין הג'חנון למלאווח ובהמלצת המלצר בחרה בראשון (25), שכמובן מוכן במקום. גם אני התלבטתי עם המלצר ולבסוף בחרתי בתבשיל השעועית על גבי קוסקוס עבודת יד שגם כן מוכן במקום (28). בנוסף הזמנו גם קצת ירקות – סלט קצוץ קטן (14) ומנת כרובית בתנור (21).

בגלל הבדלים בהעדפות השתיה לא יכולנו לחלוק בינינו שום קנקן. העכברושית הזמינה סיידר strongbow אלכוהולי בבקבוק (24), ואני הזמנתי ערק עם לימונדה ורוזטה (25+4) לבסוף.

האוכל והשתייה הוגשו לנו לשולחן די מהר, ואנו היינו מרוצים במידה רבה ויותר, כשהמלצר חלק איתנו גם צ'ייסר.

פותחים שולחן בסאלוף ובניו

כשהגענו התנגנה ברקע מוזיקה בסגנון יווני, קצת ראפ ישראלי ועופרה חזה. כשבהמשך הקו המוזיקלי התחלף למוזיקה מזרחית "קלאסית" משנות השמונים – זוהר ארגוב, "אשליות" ועוד. אולי בגלל שזה היה יום ראשון אבל המקום אפילו התרוקן עוד יותר בינתיים, לנו זה לא ממש הפריע, אבל כנראה שמלא האווירה נהיית יותר שמחה בהתאם.

לקינוח לא ויתרה העכברושית על הלחוח נוטלה (18) – הגרסה התימנית לקרפ, בננה לוטי או איך שלא קוראים לבלילה בצקית על הפלטה אותה ממלאים בדברים מתוקים.

אחרי ששילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום, קניתי אני טראפלס טבעוני בקפה קאימק הסמוך, והמשכנו להסתובב קצת ברחובות החשוכים והשוממים של השוק יחסית לשעות היום, למעט במקומות הבילוי הרבים והמעניינים שבו.

20151011_221044

לסיכום: הסאלוף ובניו בהחלט עונה להגדרה כחמארה תימנית מודרנית, עם אוכל טיפוסי טעים וגם זול יחסית ומוזיקה אופיינית. מחירי האלכוהול אמנם סבירים, אך יש זולים מהם באזור. הוזלה נוספת שלהם, עם עוד סוגי אניס ועראק, או הרחבת ה happy hour (עד 20:00 בלבד), יוסיפו לאטרקטיביות של המקום.

3.5 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר החדש – שווה ביקור, כנראה שלא דווקא בימי ראשון