מקונג – לכתוב או לא לכתוב? זאת השאלה!

זמן: יום חמישי בערב, ספטמבר 2018

מיקום: נחלת בנימין 36, תל אביב

רקע היסטורי: המקונג (Mekong) נפתחה לפני כשנה ומשהו כמסעדת פופ אפ אסייאתית של בר היין ברוט שנמצא בהמשך הרחוב במקום האקסטרה ברוט, ובעקבות ההצלחה נשארה שם לעבוד.

הסיפור: אל המקונג נכנסתי בכלל עם הבעז"ב לפני כ-3 חודשים, שנמאס לנו בפורט סעיד להמתין, כשהתפריט נראה מעניין ומזמין (בסוף ישבנו בתאילנדית בהר סיני בגלל שהמקונג היה ריק מדי).

אחרי שחגגנו לפלפלית יום הולדת מוצלח בטחינייה, חיפשנו מקום נחמד לחגוג לראשוני הפעם בדאבל דייט כמו אז, כשעל מקונג נפלה הבחירה.

הגענו אל המקום לקראת 21:30, שם כבר ישבו הפלפלית והראשוני בשולחן קטן (שהוזמן מראש ליד הכניסה). הפעם המקונג, שאינו גדול במיוחד, היה כמעט מלא, כשבאוויר נישא ריח בישול חזק ולא כל כך נעים (רוטב דגים?) של אחת המנות כנראה (חזר בהמשך מספר פעמים).

המלצר הביא לנו את התפריט, ומכוון שהשעה היתה כבר די מאוחרת רצינו בזריזות יחסית להזמין. רוב המנות בתפריט חריפות, והעכברושית חיפשה מנה שהיא פחות. בסוף אחרי התלבטויות החלטנו לפתוח בסום טאם מלפפונים טבעוני (32 ש"ח), סלט פאפיה בגרסה הלא טבעונית (42), כשלמנות העיקריות הזמנו העכברושית ואני לחלוק – קארי ירוק טבעוני (68), בון דאו פו (58) ובאו מי טופו (52) צמחוני רק בשבילה. הראשוני והפלפלית הזמינו לחלוק ביניהם את המרק פו והקארי הבורמזי (62).

בגזרת השתייה הזמין הראשוני בקבוק סינגה (28), כשהזמנתי בנוסף לנו לנסות קוקטייל ספייסי קולדה (38) – אותו דבר כמו פינה קולדה רק עם טוויסט של צ'ילי. זה היה מתקתק, טעים ולא חריף (אולי רק טיפה דליל), כך שהבנות הזמינו ממנו שתי מנות נוספות.

לא עבר זמן רב מדי עד שהמנות הראשונות הגיעו. הסום טאם מלפפונים היתה מנה חריפה וטעימה, כשלא נשמעו הערות מיוחדות לגבי הסלט פאפיה לטובה או לרעה.

גם המנות העיקריות לא התעכבו יותר מדי. המנה של העכברושית – באו מי טופו, היתה בעצם בגט עם טופו וכל מיני בפנים, אך היתה חריפה מדי בשבילה, כך שאחרי ביס או שניים עליה היא ויתרה.

הקארי הירוק הטבעוני לא היתה חריפה דווקא, אבל גם לא מיוחדת מדי.

הבון דאו פו, פרוסות טופו עם איטריות אורז ועוד, היתה גם היא די סתמית, בלי יותר מדי טופו, וחריפה מדי לעכברושית. בעקבות כל החריפות היא ביקשה מהמלצר חתיכת בגט קטנה בלי כלום כדי להרגיע אותה. אך זה אמר משום מה שהדבר לא אפשרי (למרות שכאמור יש מנה עם בגט בתפריט), והציע שתזמין אורז כתחליף.

המנות של הפלפלית והראשוני גם לא הלהיבו במיוחד. בעוד הקארי הבורמזי היה להם טעים, מרק הפו היה חסר טעמים, למרות שהוסיפו לו תיבול רב מהצנצנות שהוגשו עימו יחדיו, כך שהמנה הוחזרה ולא נלקחה אחרת במקומה (גם בחשבון היא לא הופיעה).

מה שדווקא היה טוב במיוחד הוא הפסקול שהתנגן ברקע – אוסף שירי ראפ והיפ הופ טובים מתחילת שנות ה-90 (סנופ דוגי דוג ואחרים).

בעקבות חוסר ההתלהבות, הציע הראשוני שנזרום לקוקיז באלנבי לקינוח. אני בכל זאת החלטתי לנסות לפני את הקינוח קרם קוקוס (38), שהגיע עם הקראמבל הלא טבעוני בצד, והפתיע דווקא לטובה. רק לי לא היה ברור אם האננס החמות מתוק שהיה עליו היה טרי או מקופסא.

החשבון יצא 494 ש"ח לפני שירות – קצת הרבה לטעמינו יחסית לכמות ולאיכות.

אחרי ששילמנו המשכנו עלינו מנחלת בנימין לאלנבי אל הקוקיז שלא יכול לאכזב, כשבדרך היו הרחובות ומקומות הבילוי כולם מלאים.

לסיכום: קורה לפעמים שאני יוצא למקום שלא עושה לי חשק מיוחד לכתוב עליו בכלל. אם מדובר בבר אני ממלא את חובתי לציבור המבלים וכותב בכל זאת (אלא אם כבר רשמתי עליו לפני כן ולא השתנה יותר מדי), אך כשמדובר במסעדה קורה שאני מוותר על הביקורת – אולי סתם נפלנו על מנות לא טובות, או שבגלל שאני טבעוני אני מפספס את המנות הטובות.

במקרה זה המחיר אל מול התמורה שהתקבלה, כשגם הזוג הלא טבעוני הסכים לזאת, הצדיקו את הכתיבה (ובגלל זה הראשוני מתעקש עכשיו לבחור את המקום הבא). אם בא לכם משהו אסייתי טוב, אפשר למצוא מקומות יותר זולים, או יותר איכותיים במחירים דומים (טאיזו לדוגמא).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר במחירים כאלו אפשר לוותר

מודעות פרסומת

התאילנדית בסמטת הר סיני – לא צריך לחכות יותר מדי

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2018

מיקום: סמטת הר סיני 1, מתחם בית הכנסת הגדול, תל אביב

רקע היסטורי: התאילנדית בסמטת הר סיני (Thai at Har Sinai) נפתחה בסוף שנת 2015 במתחם בית הכנסת הגדול (שישקו, פורט סעיד, סנטה קתרינה ועוד) עם לא מעט יחסי ציבור והרבה הייפ.

הסיפור: קבענו עם הבעז"ב ובת הטייס לדאבל דייט. מכיוון שאני משתדל להימנע ממסעדות בורגניות/פלצניות/נובורישיות מדי (גם ככה ברובן אין לי יותר מדי מבחר), הזמנתי לנו מקום בבר קוקטיילים נחמד. מכיוון שהם כן רצו משהו יותר מסעדתי הצעתי כמה אופציות, כשמהן הם בחרו את פורט סעיד – בהחלט מקום מתאים לתיירים.

קבענו שם בשעה 21:00, כשהזהרתי מראש שאי אפשר להזמין מקום, צריך להירשם ברשימה ולרוב מתפנה שולחן תוך זמן לא ארוך במיוחד. אנחנו הגענו אל המקום ב-21:15 לערך, הם כבר היו אחרי חצי שעה המתנה וסיבוב שתייה. בדקנו עם המארחת הסנובית, וכשהבנו שמשום מה נפלנו על ערב עמוס במיוחד וזה עוד יקח זמן, הבעז"ב ואני הלכנו לחפש בינתיים מקום אחר בסביבה.

נכנסו ל- Mekong בנחלת בנימין ועיינו בתפריט שלהפתעתי כלל דווקא לא מעט אופציות טבעוניות מעניינות. אך חוץ מזה המקום היה די ריק והבעז"ב רצה שנשב במשהו יותר תוסס אז ויתרנו והמשכנו להסתובב. נכנסנו גם אל הבושוויק – בר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל, אך זה עדיין לא נפתח באופן רשמי אלא רק לאירוע עובדים.

חזרנו אל הבנות, שעדיין חיכו בחוץ מול בית הכנסת הגדול, כשאז בדיוק נזכרתי בתאילנדית בסמטת הר סיני שנמצאת ממש ליד, וכשביליתי שם בפעם שעברה עם קבוצה מהעבודה היה בהחלט נחמד (שלחתי לשם גם לא מזמן את הראשוני והפלפלית שהתלהבו במיוחד). השארתי אותם לשתי דקות והלכתי לבדוק אם יש מקום, לשמחתי היה, וכולנו צעדנו לשם, כשהבעז"ב ובת הטייס נתנו את אישורם לשבת שם לאכול.

בחוץ שידרו על מסך את המשחק מהמונדיאל, ואנו העדפנו להתיישב בשולחן בפנים – שם היה פחות עמוס ורועש ואפשר היה גם להרגיש קצת את המזגן, כשמלצרית ידידותית הביאה לנו מים ואת התפריט.

הקונספט של המקום שונה קצת ממסעדות תאילנדיות אחרות – המנות לא גדולות, גם לא יקרות יחסית, וברובן חריפות.

העכברושית ואני בחרנו לחלוק סלט סום טאם בגרסה טבעונית ופחות חריפה (29 ש"ח), כשלמנות עיקריות הזמינה היא את הפאד תאי הצמחוני (58) ואני את הפאד פאק צ'וי שיטאקה הטבעוני הקלאסי (45). הבעז"ב ובת הטייס הזמינו כמה מנות עוף/פירות ים/דגים, והזמנו גם כמה קוקטיילים – טרופיקל לעכבורשית (44), פינה קולדה לי (52) וביטר מאי תאי (48) לבעז"ב.

לא עבר זמן רב והמנות הראשונות הגיעו לשולחן. הסום טאם היה עדיין טעים בגרסה שהזמנו, כשהבעז"ב ובת הטייס בהחלט אהבו גם את המנות שלהם. הקוקטיילים התעכבו טיפה משום מה אך הגיעו בהמשך, כשגם מהם היו כולם מרוצים.

 

המנות העיקריות הגיעו באופן מדורג לשולחן, העכברושית רק חיבבה את הפאד תאי שלה – חשבה שיהיה יותר מתקתק (כך אמרה המלצרית), ואילו המנה שלי טעמה לחיכי, כשהפטריות, הירקות והטופו הרך עם הרוטב השתלבו היטב עם האורז הדביק והלבן.

השעה היתה כבר 22:30 ורוב השולחנות היו פנויים בפנים, למעט שולחן אחד עמוס בחבורת תיירים אמריקאים צעירים. לקינוח הזמנו שתי מנות – מוס שוקולד מיוחד, כשממנו התלהבו מאוד כולם, חוץ ממני שלא יכולתי לטעום, ואת הטפיוקה עם חלב הקוקוס והפירות, שלא היה מתוק יותר מדי, ובסה"כ היה די טוב, כך גם אמר הבעז"ב.

היינו בדיוק בשלב החשבון (בסביבות 480 ש"ח לארבעתינו עם עוד 2 מנות סטיקי רייס, קוקטיילים וקינוחים – לא כל כך נורא), כשהעכברושית הקפיצה אותנו עם קריאת "ג'וק", כשזה הלך על הקיר לא הרחק מהשולחן. המלצרית הציעה שנעבור לשולחן אחר, אך אנחנו כבר העדפנו לשלם בעמידה.

לסיכום: אחרי שכבר נרגע ההייפ מהתאילנדית בהר סיני, לא צריך לחכות יותר מדי כדי להגיע לשם (או סתם לחכות בתור בפורט סעיד). אוכל טעים, שירות ואווירה טובים, והרבה חריף לאלו מכם שאוהבים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

הנסיך – יתרון אסטרטגי

זמן: יום ראשון בערב, נובמבר 2017

מיקום: נחלת בנימין 18, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנסיך נפתח במקור לפני כ-5 שנים במבנה לשימור במדרחוב נחלת בנימין, כגלגול של בית הקפה הנסיך הקטן מסמטה פלונית. הקונספט לא ממש תפס ולפני כמה שנים המקום החליף בעלים (מקבוצת המלכי, מולדת, ועוד).

הסיפור: עברו כבר חודשיים שלושה והגיע הזמן למפגש החבורה שאחרי העבודה. הפעם היינו רק ארבעה, והמיקום שבחרתי היה בר הנסיך בנחלת בנימין, בעיקר בגלל הגג הפתוח שלו שמשקיף על המדרחוב, בשילוב מזג האוויר הנעים בתקופת הסתיו.

הגענו אל הבר קצת לפני שמונה בערב. המקום היה עדיין די ריק יחסית ואנו התיישבנו באחד השולחנות שבחוץ (בפנים פחות נחמד לשבת כשהמוזיקה לרוב בווליום גבוה מדי).

אחת המלצריות הגישה לנו את התפריט. זה מכיל מגוון מצומצם למדי של בירות סטנדרטיות, מאכלי בר שנראים מעניינים (יש גם כמה אופציות טבעוניות) וגילינו שיש גם דיל של הפי האוור – 45 ש"ח לשליש בירה (או יין) ומנה של אוכל עד 20:00, כשאפשר לשדרג גם ל"פיינט" (קצת פחות מחצי לדברי המלצרית) בתוספת 5 ש"ח.

 

הלכנו כולנו על דיל של אוכל + שתייה, כשאני הזמנתי את המעורב אדמה – ירקות ושורשים על גבי טחינה.

קשקשנו כרגיל, כשהשתייה הגיעה יחסית מהר, וגם המנות לא התעכבו יותר מדי וטוב שכך כי היינו די רעבים.

באופן לא מפתיע משום מה, היו המנות די קטנות יחסית לתיאורן ומחירן בתפריט, כשפעם ראשונה נתקלתי בעגבניה שרופה אבל קרה, לפחות היו עוד ירקות אחרים יותר טעימים במנה (אפילו שלא היו חמים), וגם פלפל חריף ממנו נגסתי קמעא, לתדהמתה/הנאתה של הירושלמית בחבורה.

הגג אט אט התמלא, ומסביב עלו יותר ניחוחות ירוקים מאשר של סיגריות רגילות דווקא. החברים הזמינו בחלקם מנות נוספות ושתייה, אך גם מאלו לא נרשמה התלהבות יתרה.

קצת אחרי 22:00 החלטנו לסיים, כשהחשבון יצא 294 ש"ח, די יקר בהתחשב בתמורה ובכך שחצי הוזמן במסגרת ההפי האוור.

לסיכום: לנסיך יש יתרון אסטרטגי – המיקום והגג. השאר די סתמי ויקר, כנראה שהבעלים יודעים שלא צריך להשקיע יותר מזה כדי להרוויח (אולי ביחצנות רק).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף במזג אוויר נעים ולהגיע כבר בשעות ההפי האוור

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

ברים מומלצים בתל אביב – שוק הכרמל, נחלת בנימין ואלנבי

פוסט רביעי בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי בשנתיים האחרונות) – והפעם אזור שוק הכרמל, כולל נחלת בנימין ואלנבי דרומה עד שדרות רוטשילד.

אזור זה שעמוס בימים בשלל מבקרים, מכיל גם מגוון מקומות בילוי ליליים. אבל איכשהו תמיד שאני מסתובב בו, אני מרגיש שיש בו פוטנציאל מבוזבז – במקום שאת הבסטות והחנויות במדרחוב ובסמטאות יחליפו ברים, פאבים וחמארות בלילות, מקומות הבילוי שכן קיימים מאוד מפוזרים והמדרחוב, הרחובות והסמטאות עצמם די שוממים (בניגוד לרחוב דיזנגוף ההומה, בו מקומות הבילוי משתלטים גם על רוב המדרכה עם אישורים, כאילו שם אין גם שכנים).

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים באזור?

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

ביר בזאר (ישכון 36, שוק הכרמל) – המקום שנותן כבוד לבירות בוטיק ישראליות, עם 8 כאלו מהחבית, עוד עשרות בבקבוקים, אוכל טעים וטרי מהשוק, תמחור לא יקר, ואווירה קלילה וידידותית.

פורט סעיד (הר סיני 5) – הבר הטרנדי של אייל שני, שיודע לעשות את העבודה, עם אוכל פשוט יחסית וטרי, אווירה והייפ (מוגזם?), כדאי ללכת עם או כתיירים בשביל החוויה.

 

אפשר גם:

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין 29) – בר גינה במבנה לשימור עם אווירה נעימה, מתחת לעצים בחצר היפה. היה ברשימת המומלצים אך בביקור האחרון נראה שמשהו עובר על המקום כשהתפריט והשירות ירדו ברמה.

המנזר (גדרה 19) – המוסד התל אביבי הותיק שמציע אוכל מגוון ומבחר בירות זולות מהחבית, וכמעט תמיד מלא בשלל מבקרים מכל המינים והגילאים.

טיילור מייד (אלנבי 99) – בר תוסס ופופולרי בעיר, בו תמצאו קוקטיילים משובחים, אוכל טוב, הופעה כלשהי מדי פעם ומבלים למכביר.

שישקו (הר סיני 2) – פאב בסגנון בולגרי, בו כל אחד ימצא משהו מתאים, אלכוהול לא יקר, נשנושים ומאכלים טעימים.

הנסיך (נחלת בנימין 18) – אפילו שהפך להיות מקום די מיינסטרימי עם כל המשמעויות הנלוות, המרפסת השווה שצופה על הנחלה, במבנה היפה לשימור, בהחלט מצדיקים ביקור.

פרנץ' 57 (ברנר 2) – בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע בסגנון ניו אורלינס. לא תמצאו בו בירה, אבל מי שאוהב קוקטיילים איכותיים ומוכן לשלם על כך בהחלט את המקום יעריך.

נורמן (הלל הזקן 8) – בבר האינטימי והותיק תוכלו לשמוע מוזיקת רוק איכותית ולשתות בירה פרימיום מהחבית, חבל רק שזה עלול להיות מלווה גם בעשן מחניק.

בית העמודים (רמב"ם 14) – המקום לחובבי הג'אז, שנבחר לאחד ממועדוני הגאז' הטובים בעולם, עם אוכל טוב ואלכוהול כמובן.