ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

באנה! גם כאן זה עדיין אפשרי

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2017

מיקום: נחמני 36 (בין רוטשילד ליהודה הלוי), תל אביב

רקע היסטורי: באנה – BANA, מסעדה על טהרת אוכל מהצומח נפתחה לפני כחודש, בלב תל אביב, ע"י צעירים תל אביביים עם רקע בתחום הקולינרי והבלייני (בהם גם יוצאי אייל שני, שגם עם כל הפלצנות שלו לפחות נותן כבוד לירקות).

הסיפור: לפני כחודשיים סיפר לי הראשוני (שנמצא ב"רילוקיישן" בלב תל אביב), על מקום טבעוני חדש שנפתח ממש לידו. קיבלתי ממנו דיווחים על ההתקדמות, וגם כשהמקום נפתח לפני כחודש והפך לאטרקציה ברנז'אית לדבריו (ואפילו שגיא כהן רשם עליה ביקורת חיובית – למרות שלי זה לרוב לא אומר יותר מדי ולפעמים אפילו להיפך).

אחרי שחזרתי מארה"ב (הביקורות יגיעו גם הן מתישהו בקרוב), חיפשתי מקום לצאת לדייט עם העכברושית, שרצתה מסעדה, והבאנה המסקרנת ענתה להגדרה.

שכחתי להזמין מקום מראש ליתר ביטחון, מזל שיש אפשרות להירשם ברשימת ההמתנה מהדרך בטלפון (036991566).

הגענו אל הבאנה בסביבות תשע ורבע בערב. המקום המקושט בנורות, היה מלא בקהל מקומי מעורב (צעיר ברובו), כשהיו לא מעט ממתינים בחוץ, אך לשמחתנו בדיוק הגיעו אלינו ברשימה, ולנו שולחן בפנים כבר חיכה.

כבר שנכנסים למקום הצבעוני מרגישים משהו תוסס עם וייב חיובי – הרבה ירקות ופירות טריים מסביב, מטבח פתוח, ודלפק גדול עליו מכינים ומניחים חלק מהמנות והרכיבים.

  

  

מלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את תפריט האוכל (שמתשתנה מדי יום) ותפריט המשקאות. המנות כולם מבוססות על רכיבים מהצומח וכולן מפתות ומעניינות כך שנזקקנו להמלצות.

למרות שלא היינו בקטע של אלכוהול, החלטתי לנסות בהמלצת המלצרית, את קוקטייל היום ע"ב רום ואגסים שנשמע מעניין (38 ש"ח). כשחוץ מזה יש גם בירה אלכסנדר מהחבית, יינות, משקאות לא אלכוהוליים מעניינים ועוד.

אחרי כמה דקות הגענו להחלטות גם בגזרת האוכל והזמנו לחם מחמצת שסק וכוסמין מלא (18), דלעת ערמונים צלויה (44), ירקות פריכים (46) ופטריות צלויות על מחית ערמונים (52).

הקוקטייל היה חביב, כשזמן לא רב מדי אחריו התחילו לזרום לנו האוכל לשולחן.

הלחם היה טרי , לח ודחוס והוגש עם טחינה ועגבניות – מנה נחמדה, אך בדיעבד היה חבל לבזבז דווקא עליה את הקלוריות.

אח"כ הגיעו אלינו שלוש המנות העיקריות בדירוג, כשכולן היו מצוינות, לא פחות:

הירוקים כללו שעועית ירוקה, אספרגוס, ברוקולי וקישוא טריים ואיכותיים, פריכים ומתובלים במידה הנכונה. אכן מנה מאוד מדויקת כפי שאמרה לנו המלצרית.

הדלעת ערמונים נמסה בפה עם רוטב הקרם קוקוס שהיה יותר טעים מסתם יוגורט רגיל, והטבולה עם הכרובית בצד שהלכו עם זה טוב.

גם הפטריות היו טעימות כשמחית הערמונים היתה נהדרת והחליקה היטב בגרון.

המנות לא גדולות מדי אך גם לא קטנות ודי משביעות. לא היינו מלאים לגמרי אז מההתלהבות (גם של העכברושית הלא טבעונית למי שלא יודע או זוכר לצערי) החלטנו להזמין עוד מנה. לצערינו המנה שרצינו בדיוק נגמרה אז הזמנו את הוולקנו בול (42), שנראתה על הנייר מפתה.

כעבור מספר דקות קיבלנו אותה וקצת התאכזבנו – לא בגלל שהיא לא היתה טעימה דווקא, אלא בגלל התיאור שלה שנשמע מלהיב יותר מכשהייתה. המנה כללה גזרי שורשים טריים, קינואה ורוטב חמאת בוטנים סויה – מתאימה יותר כסלט פתיחה ולא כסיומת לארוחה טעימה.

המלצרית הנחמדה ראתה שקצת התבאסנו, אז חלקנו איתה את המידע. החלטנו להזמין גם קינוח – צ'יה פודינג (34). מנה מעניינת, לא כבדה או מתוקה מדי, עם שילוב טעמים מתוק מלוח בין המשמש הצלוי, הקראמבל שקדים והמייפל, לשברי פיסטוקים והצ'יה הרכה עצמה שמושרית בחלב אגוזי לוז שבמקום מכינים.

מלאים ומרוצים שילמנו את החשבון שיצא לא זול (274 ש"ח) אך גם לא נורא יחסית לכל מה שהזמנו (קוקטייל + שש מנות), כשהבטחנו לעצמנו ולמלצרית שעוד נחזור לנסות את המנות האחרות שרצינו ולא יצא לנו.

לסיכום: אחרי שההתייאשתי לאחרונה ממה שקורה בתל אביב – מחסור במקומות איכותיים שנפתחים, וירידה ברמה של אלו הטובים שקיימים, ועוד אחרי שחוויתי ההיפך ממש על קצה המזלג בניו יורק, שמחתי לראות שגם כאן זה עדיין אפשרי אם רוצים. כך לפחות בבאנה, שהוא מקום מלהיב, מגניב ושונה, שמשקיע באוכל איכותי, בריא, טעים, חיובי ומהנה. לא סתם הוא מלא כל ערב במבלים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (אולי הטובה בתחום כרגע בעיר, כשגם כאמור שגיא כהן, שאוהב לקטול מקומות טבעוניים, המליץ)

הירו – מה שעובד בשרונה יתפוס גם בלבונטין?

זמן: יום שני בערב, אפריל 2017

מיקום: לבונטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: הירו סאקה בר לבונטין, מסעדת ראמן חדשה של השף-סלב ישראל אהרוני, נפתחה לפני קצת יותר מחודש, בעקבות ההצלחה של דוכן הראמן שעובד בשרונה מרקט בשנה וחצי האחרונות.

הסיפור: בד"כ איני מחבב מקומות של סלבס או שפים שהם כאלו, אבל מכיוון שאטריות במרק אני כן אוהב, החלטתי שננסה הפעם את המקום החדש של אהרוני, אצלו אף פעם לא יצא לי לאכול עדיין, ונמצא במיקום קצת יותר עירוני ופחות מלאכותי ממתחם שרונה.

העכברושית ואני הגענו אל המקום קצת אחרי 21:00, כשזה היה כצפוי מלא לגמרי. מכיוון שאי אפשר להזמין מקום מראש נרשמנו ברשימה, כשלפנינו היו יחסית לא הרבה ממתינים.

חיכינו בחוץ באוויר הקריר כ-15 דקות לפחות. אמנם זה לא חובה, אבל אם היו מציעים לנו צ'ייסר או משהו בינתיים, זו היתה מחווה נחמדה.

נכנסנו פנימה אל המקום הגדול והמואר, לראות שלא מפספסים אותנו, כשבסופו של דבר התפנה לנו מקום על הבר.

במהרה נערך לנו המקום וקיבלנו לידינו את התפריטים. תפריט הרצה לאוכל שכולל מנות ראשונות, באן, גיוזה וראמן, עם מנה מיוחדת מכל סוג גם לטבעונים וצמחונים. ותפריט אלכוהול עם סאקה וקוקטיילים.

החלטנו להזמין כל אחד מאיתנו ראמן – אני את הטבעוני עם הטופו (48 ש"ח), והיא את הצמחוני (גם עם ביצה), כשלמנה ראשונה התלבטנו בין גיוזה לבאן, ובסוף בחרנו בגיוזה הטבעונית (28). חוץ מזה הזמנו גם שני קוקטיילים – נינג'ה ספיריטז בשבילה ומיסו מוז בשבילי (32 כ"א).

כעבור רבע שעה קיבלנו את הראמן והקוקטיילים. הקוקטייל שלי היה נחמד, אולי קצת בננתי מדי. הראמן, שאמור להיות גולת הכותרת במקום מין הסתם, היה סביר, אך משהו בתיבול היה חסר, קצת חריפות או משהו אחר.

הגיוזה התעכבה לא מעט, והגיעה בדיוק כשסיימנו את המרק. גם זו לא ממש הרשימה, כשלא ברור אם הטיגון במקרה זה מוסיף או גורע.

מזלנו שפר עלינו (או שלא, תלוי איך מסכלים על זה) קצת יותר מזוג חברים שהתיישב לצידנו על הבר. אלו שהזמינו אף הם גיוזה בערך יחד איתנו, פשוט לא קיבלו אותה עדיין גם אחרי שסיימנו את שלנו, ולבסוף פשוט ביטלו את המנה.

החשבון יצא 188 ש"ח, ואחרי ששילמנו אותו המשכנו לקינוח טבעוני בבייק בייקרי ברחוב זבולון שבלוינסקי. הזמנו פאי אגסים ומאפין חמאת בוטנים. המאפין היה טעים אבל קצת יבש מדי, ואילו הפאי אגסים היה גדול ומתוק מדי. למקום יש אמנם כוונות טובות, אבל עדיין צריך לכוונן קצת את הטעמים.

לסיכום: לפחות על פי חוויה זו, כנראה שלא הפסדתי יותר מדי כשלא יצא לי לאכול במקום של אהרוני עד היום. מנות לא מרשימות בתוספת המתנה בחוץ או בפנים, לא מצדיקים ביקור גם בסניף בלבונטין, אפילו כשיש מנות מיוחדות לטבעונים. למרות זאת לא נראה לי שלשף-סלב תהיה בעיה למשוך גם לשם לא מעט סועדים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

סנטרו קפה – מרכזי, מרכזי מדי

זמן: מוצ"ש, אפריל 2017

מיקום: דיזנגוף 69, פינת טשרניחובסקי (מול דיזנגוף סנטר), תל אביב

רקע היסטורי: הסנטרו קפה (Centro Café) נפתח לפני כחצי שנה ברחוב דיזנגוף מול הסנטר היכן ששכן לפני כן סניף של טל בייגלס (עוד יש כמה כאלו), ע"י האחים אבידן, להם רקורד מרשים בתחום חיי הלילה בעיר – מולדת, מלכי, טיילור מייד, רום סרוויס, קונסיירז', כששני האחרונים אף הם על דיזנגוף. המקום פועל כבית קפה-בר-ביסטרו-מסעדה, שאמור היה לעבוד 24 שעות ביממה, אך אני לא בטוח שאכן כך.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט מאוחר יחסית וחיפשנו מקום לאכול בו משהו לא כבד מדי, כשהצעתי שנבדוק את הסנטרו קפה.

הגענו אל הצומת המרכזית מול הסנטר בסביבות 22:30. המקום, שרובו כולל מקומות ישיבה על הרחוב היה די מלא, אבל לא היה תור, אז חיכינו למארחת שהציעה לנו לחכות. כעבור 2 דקות היא הציעה לנו לשבת על הבר, ואנו הסכמו. בדרכינו פנימה אל המקום חלפנו על פני השולחנות הרבים עם קהל מבלים לא אחיד (מבוגרים, צעירים), שנראה היה ברובו (לי לפחות) לא מקומי.

נכנסנו פנימה אל אזור הבר המעוצב אך הלא גדול במיוחד, שם קיבלה את פנינו ברמנית שהגישה לנו את התפריטים.

תפריט האוכל כולל מגוון רב (מדי) של מאכלים – סלטים, פסטות, בשרים ועוד (כשיש גם ארוחות בוקר בשעות המתאימות). יש גם תפריט קוקטיילים לא גדול במיוחד, עם שמות מתרבות הפופ ורכיבים לא מסובכים יותר מדי.

כאמור חיפשנו משהו קל יחסית. העכברושית הזמינה סלט פנצנלה (47 ש"ח), ואני הזמנתי את הסלט עגבניות (49) אחרי שהתלבטתי קלות. בגזרת השתייה הזמינה העכברושית את הגאנז & רוזס (48) ואני את הברוס וויין (44).

בעוד אנו משוחחים וממתינים לאוכל ולמשקאות, התרשמנו מהסביבה ומההכנה של הקוקטיילים ע"י הברמנים. כיאה למקום מעוצב שכזה, גם הכוסות בהם מוגשים הקוקטיילים מותאמים לשמות – כוס לגו, עם כנפי עטלף, בתוך בבושקה גדולה, עם אקדח מעוצב ועוד.

האוכל והקוקטיילים הוגשו לנו די מהר יחסית. הסלטים היו לא רעים, עם רכיבים טריים ואיכותיים (עדשים מונבטות, ברוקולי, שרי בשלי), אך די יקרים יחסית לגודלם. הקוקטיילים אמנם הוגשו בכוסות המעוצבות, אך אלו התבררו כמסורבלות ולא נוחות לאחיזה. כשהקוקטייל של העכברושית הרגיש כמו שייק תות בננה, וגם שלי לא ממש הרשים.

לעכברושית התחשק גם קינוח, ומכיוון שלא היה משהו טבעוני, הזמינה לבד את הנמסיס (44), עוגת שוקולד עשירה וטעימה לדבריה, רק גדולה מדי לאדם אחד, אפילו אם הוא אוהב ממש שוקולד.

שילמנו את החשבון (232 ש"ח) ויצאנו מהמקום בסביבות 23:30, כשזה היה עדיין די מלא, אולי אפילו באותם אנשים שהיו כשהגענו.

לסיכום: אין ספק שהסנטרו קפה הוא מקום מרכזי, מרכזי מדי לטעמי. תפריט גדול ויקר מדי, קוקטיילים פשוטים, כשעיצוב הכוסות המיוחדות לא ממש מוסיף, אווירה קצת סתמית, ככה זה כשפונים לקהל הרחב והמיינסטרימי (ראו ערך יאיר לפיד).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם תיירים מחוץ לעיר שבאו לבקר ולא מצאתם משהו טוב יותר

פורט סעיד – סך החלקים

שימו לב לסקר בסוף הרשומה – מהם המקומות האהובים עליכם באזור שוק הכרמל, נחלת בנימין, אלנבי ומתחם הר סיני

זמן: יום שלישי בלילה, סוף דצמבר 2016

מיקום: סמטת הר סיני 5, מול בית הכנסת הגדול באלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: פורט סעיד (Port Sa’id), הבר-מסעדה של אייל שני ושחר סגל, נפתח לפני יותר מ-4 שנים, מול בית הכנסת הגדול, היכן שפעל לפני כן התדר במשך כמה עונות.

הסיפור: ליד פורט סעיד עברתי הרבה פעמים, היו אפילו פעמים שחשבתי להיכנס ולשבת שם, אך תמיד היו דברים שגרמו לי לא לעשות זאת – ההייפ המוגזם, השרלטנות של אייל שני, מאפייני אוכלוסיית המבלים שם (היפסטרים/בין תחומי/תיירים) או סתם ההמתנה בחוץ על הברזלים.

בכל זאת כשהאוסטרלי ואשת איכות הסביבה הגיעו לביקור בארץ, חיפשתי מקום מעניין שעדיין לא ביליתי בו לצאת איתם והפורט סעיד נראה לי מתאים – גם בגלל שהם באמת תיירים וגם בגלל שידידה שבילתה שם שבוע לפני כן התלהבה והמליצה לי בכל זאת לנסות.

הגענו אל הפורט סעיד בסביבות 21:30. המקום שבד"כ נמצא ברובו תחת כיפת השמיים מול בית הכנסת הגדול, עבר התאמה לחורף (מה שלא תחת העמודים נמצא בסוג של אוהל פתוח מהצדדים עם תנורי חימום כמובן) והיה מלא כהרגלו. ניגשנו אל המארחת ובדקנו כמה זמן עלינו להמתין, כשזו אמרה שלא הרבה החלטנו להירשם ובינתיים נכנסנו פנימה אל הבר – משקאות להזמין.

בתוך הבר יש מטבח פתוח שם עובדים במרץ כל הטבחים, כמה ברמנים שאף הם עסוקים, ה-DJ שמשתמש בתקליטי ויניל, וריח מרווה ריחנית (או סוג אחר) שולט באוויר.

בתפריט האלכוהול אין יותר מדי יוצא מהרגיל (גולדסטאר והייניקן מהחבית) במחירים די סבירים.

20161227_213913

האוסטרלי ואשת איכות הסביבה הזמינו ג'יימסון עם לימון (36 ש"ח) וקיבלו כל אחד מנה די יפה. העכברושית רצתה משקה אלכוהלי קצת יותר חמים אז הזמינה תה עם ג'ק דניאלס ודבש (30), ואני החלטתי ללכת בכיוון דומה וגם הזמנתי תה מחוזק עם קוניאק (30).

יצאנו עם המשקאות החוצה להמתין, עד שכעבור כמה דקות באמת התפנה לנו שולחן קטן ברחבה לא רחוק מהכניסה.

מלצרית צעירה וחביבה הגישה לנו את תפריט האוכל שכולל מגוון מנות מכל הסוגים המינים, כמובן עם תיאורי אייל שני אופיינים.

תפריט אוכל פורט סעיד

תפריט אוכל פורט סעיד

לאחר התייעצות ושאלות החלטנו להזמין כמה מנות לחלוק: ליבת חציל (26) עם לחם (8), תינוקות ברוקולי (40), שעועית יריחו ירוקה (30), מסאבחה שעועית לימה (28), בטטה לאכילה ביד (25) וסלט לחם (38).

עד שיגיעו המנות, שוחחנו לנו בנינוחות בין הניחוחות (גם כאן היה ירוק). לצערנו את המוזיקה שניגן ה-DJ אי אפשר לשמוע בחוץ אם לא נמצאים ממש לידו.

המנות החלו לזרום בהדרגה לשולחן. אפשר להרגיש שאלו עשויות מרכיבים טריים ואיכותיים. אמנם הן קצת יחסית קטנות למחירן (לדעתי) אך מכיוון שהזמנו לא מעט מהן זה התאים מאוד לחלוקה. גם קצב ההגשה שלהן היה די טוב, כך הצלחנו לפנות את השולחן בכל פעם למנה הבאה.

אני אהבתי במיוחד הברוקולי, הבטטה והשעועית – ירקות שאם עושים אותם כמו שצריך הם חבל על הזמן.

20161227_220906

ליבת חציל

20161227_221319

שעועית ירוקה

20161227_221416

ברוקוליני

20161227_222141

מסאבחה לימה

20161227_222337

בטטה

האוסטרלי היה במצב רוח טוב והתבדח רבות, גם עם המלצריות. יותר מצחיק היה כשמזג בטעות את המים לכוס הוויסקי הנוספת שלו (36) ודילל אותה.

על קינוח ויתרנו, שילמנו את החשבון שיצא 230 ש"ח, לא כולל האלכוהול שהזמנו בהתחלה מהבר, ויצאנו החוצה אל האוויר הקר.

לסיכום: בפורט סעיד התמונה השלמה עולה על סכום החלקים – מגוון מנות פשוטות יחסית מרכיבים טריים ואיכותיים, שירות מתוקתק, ושיווק מוצלח, גורמים לכך שהמקום תמיד מלא באוכלוסיות מבלים שונות שבד"כ לא תמצאו יחדיו באותם המקומות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר (לפחות פעם אחת בשביל החוויה השונה)

רעמסס – למראית עין

זמן: יום שני בערב, נובמבר 2016

מיקום: הגימנסיה העברית 7 (ליד כיכר השעון), יפו – תל אביב

רקע היסטורי: מתחם הרעמסס (Ramesses), בר קוקטיילים / מסעדה, נפתח לפני כחמישה חודשים עם לא מעט יחסי ציבור, בסמטת השוק היווני שליד שוק הפשפשים ביפו, ע"י הבעלים של בר הבוקסא, אליהם חבר השף אלי שטיין (אדורה ביסטרו) שאחראי על המטבח.

הסיפור: חיפשנו מקום לחגוג למשתעבד (לשעבר הבחור הפעיל), עוד אבן דרך בחיים, כשאחת המשתתפות הציעה את הרעמסס עליו היא שמעה דברים טובים. מכיוון שמדובר במקום די מדובר, הזמנתי מקום ליתר ביטחון לשמונה אנשים.

היא ואני הגענו ראשונים אל המקום בשעה 21:00. המקום בהחלט עושה רושם ראשוני חיובי, עם הרבה מקומות ישיבה שפזורים בסמטה, גרפיטי מעוצב על הקירות, בר פתוח בו כל דבר אפשר לראות, כשמלמעלה נורות צבעוניות.

20161107_210209

המארח הוביל אותנו אל השולחן שלנו נשמר. בין השולחנות שמסביב, עמוד החימום, ואבן השפה הגבוהה של המדרכה בצד, לא ממש היה מקום לשבת כמו שצריך. בהמשך כשהצטרפו גם האחרים נאלצנו להנדס מחדש את אזור הישיבה והזזנו את השולחן אחרי שהמארחת הזיזה הצידה את שאר המכשולים ומבלים.

אחרי שהתמקמנו קצת יותר בנוח, והחלפנו בינינו דברים, יכולנו להתפנות לעיין קצת בתפריטים. תפריט הקוקטיילים מכיל מגוון מעניין, בלשון המעטה, של משקאות מתוחכמים (לי הם נראו קצת יותר מדי מורכבים) אך יחסית לא יקרים (46 ש"ח לקוקטייל), כשיש גם משקאות אחרים ומבחר נאה של בירות מהחבית, אם כי לא ברור מה הגדלים. תפריט האוכל מחולק למנות פתיחה, סלטים, גריל פחמים, תנור אבן וקינוחים.

20161107_212147 20161107_211831 20161107_210141

אחרי קצת התלבטות והתייעצות החלטנו להזמין משקאות ומאכלים שונים. אני החלטתי לנסות קוקטייל שנראה קצת מוזר אבל מעניין – ברנגריה, ג'ין חילבה וג'ינג'ר, וורמוט לבן, ג'ינג'ר אייל, למון גראס ואננס (46), ומכיוון שהייתי רעב הזמנתי גם בטטות ודלעת ערמונים בבישול ארוך בתנור האבן, ללא גבינת העיזים (42).

בעוד אנו נהנים מהחברה ומחכים, המקום סביבנו התמלא במבלים בכל הגילאים (דווקא פחות בצעירים), כשחלקם היו גם תיירים.

המנות והקוקטיילים הגיעו לשולחן באופן לא אחיד למדי כשחלקם התעכבו לא מעט. למרות שהזמנתי ראשון, הקוקטייל והמנה שלי התעכבו ולא הגיעו בכלל. אלו שקיבלו את הקוקטיילים השונים התרשמו באופן מעורב, כששכנתי לשולחן שהזמינה קליאופטרה על בסיס ג'ין מלפפונים ביתי אמרה שהוא פשוט לא טעים.

עבר כבר לא מעט זמן, והקוקטייל שהזמנתי עדיין לא הגיע כך שעדיין לא יכולנו להרים לחיים, לפחות מנת הבטטות והדלעת ערמונים הגיעה והיתה לא רעה בכלל, אם כי קצת שרופה בחלקים מסוימים.

20161107_215542

אחרי שביררנו עם המלצרית מספר פעמים, התברר שהקוקטייל שלי כבר הגיע אבל הוגש בטעות למישהו אחר בשולחן (אח של חתן השמחה) והיה לו מאוד טעים, זו הזמינה לי אותו שוב, כמו גם משהו אחר במקום הקליאופטרה לשכנתי.

עברה כבר כמעט שעה מאז שהגענו ומכיוון שלא כולנו היינו עם שתייה ביד עדיין לא הרמנו כוסית. למזלנו, מכיוון שחגגנו מאורע משמח, ואחת מאיתנו גם הכירה את אחת מהאחראיות, קיבלנו לשולחן סיבוב צ'ייסרים (גם הוא הגיע בחלקים), וסוף סוף שתינו לחיים.

סיימתי גם כבר לאכול, אך הקוקטייל המבוקש עדיין לא הוגש. המלצרית שוב התנצלה וצ'ייסר כפיצוי הציעה (?), אותו אמרתי שתביא כבר לבעל השמחה.

אחרי עוד זמן מה, גם אני קיבלתי את הברנגריה שהזמנתי. זה היה אכן מאוד טעים – חמצמץ ומתקתק במידה הנכונה, לא צריך להרתע מהחילבה (רק חבל שבגלל הציפייה הארוכה שכחתי בסוף לצלם תמונה).

בהמשך קיבלנו לשולחן עוד כמה סיבובים של צ'ייסרים, עד שהמשתעבד היה כבר עם ראש טוב – קצת שיכור אבל עדיין במצב סביר.

לקראת חצות החלטנו לסגור את הערב. ואחרי ששילמנו את החשבון, הלכנו בחזרה דרך הסמטה באוויר הקריר והנעים.

לסיכום: ברעמסס השקיעו לא מעט למראית עין כלפי חוץ על מנת למשוך את כל סוגי המבקרים, אך זה לא ממש עוזר או מצדיק חוסר אחידות שכזו בכל השאר, בעיקר בכל מה שקשור לנוחות הישיבה במקום, השירות והקוקטיילים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, או באופן חד פעמי לצורך אירוע כלשהו / עם תיירים לבקר