Φ (PHI) Bar – Symbol of the future?

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: אחד העם 54, תל אביב

רקע היסטורי:. ה Φ, האות פי PHI ביוונית (ולא פאי), הינו בר מסעדה טבעוני חדש שנפתח ע"י הבעלים של האלפאבית הסמוך, במתחם אחד העם 54, היכן ששכן לפני כן האוטו רוטשילד (שאם אני לא טועה וגם הסניף באבן גבירול שלו כבר לא פעיל היה הסניף האחרון של רשת הברים המיינסטרימית המאוסה בתל אביב, עכשיו נשארו רק סניפים מחוץ לעיר).

הסיפור: על הפי בר שמעתי במקרה מהכוכב העולה. לא מצאתי עליו יותר מדי מידע ברשת, סיבה מצוינת לצאת אליו עם העכברושית לדייט.

הגענו אל המתחם של אחד העם 54, בו נמצאים כאמור האלפאבית, סושיאל קלאב, פי החדש וגם מקס ברנר (מהצד של רוטשילד), בסביבות 21:30.

הפי, לו חלל גדול ומרווח המכיל שולחנות עץ לבנים וספסלים לידם, כולל אזור גדול בחוץ ברחבה, היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליד אחד השולחנות שבפנים להתיישב כשמוזיקה אלקטרונית קצבית אותנו מלווה. חיכינו שמישהו יגש אלינו עד שכעבור שתיים שלוש דקות אמר לנו הברמן שמזמינים אצלו ומדובר בהגשה עצמית, אז ניגשתי אל הבר והבאתי לנו תפריט.

תפריט ההרצה מכיל מספר מנות טבעוניות מגוונות ובריאות (בעיקר אסיאתיות). כשבגזרת השתייה, מעבר לבירות הסטנדרטיות מהחבית (גולדסטאר, מכבי), הקונספט הוא של מיצים סחוטים בריאים מחוזקים או "אלכוהול סחוט", כשאת המיצים ניתן לשלב עם וויסקי, וודקה, רום, אניס, ג'ין או קמפרי, ובנוסף יש גם שייקים ועוד.

לאחר התלבטויות החלטנו מה להזמין – ירוק חמוץ (תפוח,ג'ינג'ר, ליים) עם אניס בשבילי (38 ש"ח), שייק מנגו ספירולינה לעכברושית (26), כשבגזרת האוכל הזמינה העכברושית מפגש אורזים (38) בלי הצ'ילי ואני את התבשיל האינדונזי החריף (38) אחרי שוידאתי שהכוסברה לא יותר מדי דומיננטית.

את המשקה שלי (כמו את שאר המשקאות האלכוהולים) ערבב הברמן במקום, כשהמיץ כבר היה מוכן בבקבוק מראש. השילוב עם האניס היה מרענן ונחמד.

לא עברו מספר דקות וקראו לי לקחת גם את השייק והמנות מהמטבח, כשהמנות הוגשו בכלים חד פעמיים (נראו אקולוגים לפחות). מפגש האורזים הכיל אורז בר, אדום, קצת טופו ועוד כל מיני והעכברושית היתה די מרוצה ממנה. התבשיל האינדונזי היה נחמד גם הוא אבל קצת דליל ולא ממש חריף (חוץ מכמה חתיכות צ'ילי) לטעמי, והשייק היה סמיך וטעים.

בסה"כ המנות השביעו והיו נחמדות אבל מהתיאור בתפריט ציפינו שיהיו קצת יותר גדולות ומרשימות.

לאט לאט החל המקום להתמלא במבלים, ואנחנו חשבנו האם להזמין שם גם קינוח – גלידה אמריקאית קוקוס עם ג'וגי ברי ופרי.

החלטנו לוותר על הקינוח שם ובמקום זאת עלינו בשדרות רוטשילד עד לנחמני שם נכנסנו אל הבאנה לקינוחים – שלגון קשיו וניל (20) בציפוי שוקולד שהיה מצוין, ועוגיית חמאת בוטנים עם גלידת קוקוס ופקאנים (35) שגם היה נחמד.

בדרכינו חזרה עברנו שוב דרך המתחם של אחד העם 54, כשעכשיו (קצת לפני 23:00) היה כבר הפי מלא בחציו.

לסיכום: הפי הוא מקום שונה מהרגיל שמנסה לשלב כמה זאנרים – אוכל טבעוני בריא ומזין, אלכוהול בשילוב מיצים ושייקים, ומוזיקה/אווירה שתמשוך גם את קהל הקלאברים והבליינים המקצועיים. כרגע זה נראה קצת יותר טוב על הנייר מאשר בפועל, אבל למקום, שעדיין בהרצה, בהחלט יש פוטנציאל.

זה בהחלט סימבולי שמקום בסגנון ובמיקום מרכזי שכזה, החליף מקום מיינסטרימי וסתמי. מקווה שזה סמל לעתיד ושהמגמה רק תמשך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשביל הוייב כנראה עדיף להגיע בשעות מאוחרות יותר (22:00 וצפונה)

מודעות פרסומת

גודנס – יש הצדקה לשם האלוהי?

זמן: יום חמישי בלילה, ספטמבר 2017

מיקום: קינג ג'ורג' 41, תל אביב (ליד גן מאיר)

רקע היסטורי:. גודנס (Goodness) הינו דיינר טבעוני בסגנון אמריקאי שנפתח לפני קצת יותר מחצי שנה ע"י הבעלים של השווארמה הטבעונית שלה גם סניף על אותו הרחוב.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי וחיפשנו משהו קליל וקולינרי ופחות אלכוהולי. הצעתי לה לנסות את הגודנס והיא זרמה איתי.

הגענו אל הגודנס לקראת 21:30. המקום מעוצב בסגנון פתוח ומזמין והיה מלא בחציו במבלים/סועדים, כשאיך שנכנסנו התלהבה המלצרית מהריח, כן כן, של העכברושית (למרות שאותי אישית זה לא מפליא).

בתפריט שקיבלנו הופיעו מגוון מנות, רובן בסגנון אמריקאי (צ'יזבורגר, סלופי ג'ו טבעוניים ועוד), כשהמנות המומלצות במקום רשומות על הלוחות שעל הקירות. שאלנו גם את המלצרית לגבי ההמלצות כשאני החלטתי לבסוף להזמין את אחת ממנות הדגל של המקום – סלופי ג'ו (42 ש"ח) עם שליש טובורג (19), כשהעכברושית שחיפשה משהו קליל ובריא יותר הזמינה את מנת הקרפ כוסמת עם קרם קשיו וכרובית (34).

בעוד אנו יושבים ומחכים למנות, המשיכה המלצרית המשעשעת לפלרטט עם הלקוחות, כשאלו הגיעו כעבור מספר דקות.

הסלופי ג'ו אמנם נראה טוב, אך לא היה ממש קרוב להגדרה של המקור (לפחות ממה שזכור לי מהסלופי ג'ו הלא טבעוני האחרון שאכלתי לפני יותר מעשור), אלא פשוט כריך עם פטריות, שעועית שחורה ועוד, כשגם אותו היה אפשר לשפר אם למשל היו מחממים את הג'בטה שלו.

גם הקרפ של העכברושית היה רק סביר לטעמה, כשלעומת זו הזוג הלא ישראלי שישב לידינו דווקא התלהבו מהמנה שלהם – דאבל צ'יזבורגר טבעוני, ואמרו למלצרית שזה ההמבורגר הטבעוני הטוב ביותר שטעמו.

למרות שלא התלהבנו באופן יחסי מהמנות לעומת מקומות טבעוניים אחרים, החלטנו לנסות גם את אחד הקינוחים, ובהמלצת המלצרית הזמנו את קינוח הדגל של המקום – "גלקסיית שוקולד" (42), אפילו שהנימוק שלה לא היה הכי מתאים – "הזמינו אותו עכשיו 3 פעמים".

בינתיים התיישבו לידינו 4 צעירים, כשרק אחד מהם נשמע היה טבעוני, וניהלו דיון על הנושא ממש כמו בוגרים.

הקינוח נראה די מרשים – כדור גדול, שהוגש על קראמבל פירורים, והיה ממולא במשהו לבן כזה (כך לדברי אחד העובדים), כשעליו נמזג רוטב שוקולד חם, שהמיס ומוטט את הכדור לבפנים. הכדור לא היה מספיק קר, כשהשילוב עם הרוטב החם הפך את המנה לפושרת תרתי משמע.

סיימנו את הערב אמנם שבעים אבל לא ממש מתלהבים, לפחות החשבון יצא די זול יחסית (147), ונהנינו מה"סטנד אפ" של המלצרית.

לסיכום: טבעוני כידוע זה גם פרווה, ולמרות השם האלוהי כך גם הגודנס (בניגוד למקומות טבעוניים רבים אחרים). שמות ומנות שנראים על הנייר מפתים אך במציאות לא כך כך מרשימים, אפשר היה בהחלט יותר עם כמה שיפורים יחסית די פשוטים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, אם אתם בדרך ל/ממקום אחר

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

באנה! גם כאן זה עדיין אפשרי

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2017

מיקום: נחמני 36 (בין רוטשילד ליהודה הלוי), תל אביב

רקע היסטורי: באנה – BANA, מסעדה על טהרת אוכל מהצומח נפתחה לפני כחודש, בלב תל אביב, ע"י צעירים תל אביביים עם רקע בתחום הקולינרי והבלייני (בהם גם יוצאי אייל שני, שגם עם כל הפלצנות שלו לפחות נותן כבוד לירקות).

הסיפור: לפני כחודשיים סיפר לי הראשוני (שנמצא ב"רילוקיישן" בלב תל אביב), על מקום טבעוני חדש שנפתח ממש לידו. קיבלתי ממנו דיווחים על ההתקדמות, וגם כשהמקום נפתח לפני כחודש והפך לאטרקציה ברנז'אית לדבריו (ואפילו שגיא כהן רשם עליה ביקורת חיובית – למרות שלי זה לרוב לא אומר יותר מדי ולפעמים אפילו להיפך).

אחרי שחזרתי מארה"ב (הביקורות יגיעו גם הן מתישהו בקרוב), חיפשתי מקום לצאת לדייט עם העכברושית, שרצתה מסעדה, והבאנה המסקרנת ענתה להגדרה.

שכחתי להזמין מקום מראש ליתר ביטחון, מזל שיש אפשרות להירשם ברשימת ההמתנה מהדרך בטלפון (036991566).

הגענו אל הבאנה בסביבות תשע ורבע בערב. המקום המקושט בנורות, היה מלא בקהל מקומי מעורב (צעיר ברובו), כשהיו לא מעט ממתינים בחוץ, אך לשמחתנו בדיוק הגיעו אלינו ברשימה, ולנו שולחן בפנים כבר חיכה.

כבר שנכנסים למקום הצבעוני מרגישים משהו תוסס עם וייב חיובי – הרבה ירקות ופירות טריים מסביב, מטבח פתוח, ודלפק גדול עליו מכינים ומניחים חלק מהמנות והרכיבים.

  

  

מלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את תפריט האוכל (שמתשתנה מדי יום) ותפריט המשקאות. המנות כולם מבוססות על רכיבים מהצומח וכולן מפתות ומעניינות כך שנזקקנו להמלצות.

למרות שלא היינו בקטע של אלכוהול, החלטתי לנסות בהמלצת המלצרית, את קוקטייל היום ע"ב רום ואגסים שנשמע מעניין (38 ש"ח). כשחוץ מזה יש גם בירה אלכסנדר מהחבית, יינות, משקאות לא אלכוהוליים מעניינים ועוד.

אחרי כמה דקות הגענו להחלטות גם בגזרת האוכל והזמנו לחם מחמצת שסק וכוסמין מלא (18), דלעת ערמונים צלויה (44), ירקות פריכים (46) ופטריות צלויות על מחית ערמונים (52).

הקוקטייל היה חביב, כשזמן לא רב מדי אחריו התחילו לזרום לנו האוכל לשולחן.

הלחם היה טרי , לח ודחוס והוגש עם טחינה ועגבניות – מנה נחמדה, אך בדיעבד היה חבל לבזבז דווקא עליה את הקלוריות.

אח"כ הגיעו אלינו שלוש המנות העיקריות בדירוג, כשכולן היו מצוינות, לא פחות:

הירוקים כללו שעועית ירוקה, אספרגוס, ברוקולי וקישוא טריים ואיכותיים, פריכים ומתובלים במידה הנכונה. אכן מנה מאוד מדויקת כפי שאמרה לנו המלצרית.

הדלעת ערמונים נמסה בפה עם רוטב הקרם קוקוס שהיה יותר טעים מסתם יוגורט רגיל, והטבולה עם הכרובית בצד שהלכו עם זה טוב.

גם הפטריות היו טעימות כשמחית הערמונים היתה נהדרת והחליקה היטב בגרון.

המנות לא גדולות מדי אך גם לא קטנות ודי משביעות. לא היינו מלאים לגמרי אז מההתלהבות (גם של העכברושית הלא טבעונית למי שלא יודע או זוכר לצערי) החלטנו להזמין עוד מנה. לצערינו המנה שרצינו בדיוק נגמרה אז הזמנו את הוולקנו בול (42), שנראתה על הנייר מפתה.

כעבור מספר דקות קיבלנו אותה וקצת התאכזבנו – לא בגלל שהיא לא היתה טעימה דווקא, אלא בגלל התיאור שלה שנשמע מלהיב יותר מכשהייתה. המנה כללה גזרי שורשים טריים, קינואה ורוטב חמאת בוטנים סויה – מתאימה יותר כסלט פתיחה ולא כסיומת לארוחה טעימה.

המלצרית הנחמדה ראתה שקצת התבאסנו, אז חלקנו איתה את המידע. החלטנו להזמין גם קינוח – צ'יה פודינג (34). מנה מעניינת, לא כבדה או מתוקה מדי, עם שילוב טעמים מתוק מלוח בין המשמש הצלוי, הקראמבל שקדים והמייפל, לשברי פיסטוקים והצ'יה הרכה עצמה שמושרית בחלב אגוזי לוז שבמקום מכינים.

מלאים ומרוצים שילמנו את החשבון שיצא לא זול (274 ש"ח) אך גם לא נורא יחסית לכל מה שהזמנו (קוקטייל + שש מנות), כשהבטחנו לעצמנו ולמלצרית שעוד נחזור לנסות את המנות האחרות שרצינו ולא יצא לנו.

לסיכום: אחרי שההתייאשתי לאחרונה ממה שקורה בתל אביב – מחסור במקומות איכותיים שנפתחים, וירידה ברמה של אלו הטובים שקיימים, ועוד אחרי שחוויתי ההיפך ממש על קצה המזלג בניו יורק, שמחתי לראות שגם כאן זה עדיין אפשרי אם רוצים. כך לפחות בבאנה, שהוא מקום מלהיב, מגניב ושונה, שמשקיע באוכל איכותי, בריא, טעים, חיובי ומהנה. לא סתם הוא מלא כל ערב במבלים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (אולי הטובה בתחום כרגע בעיר, כשגם כאמור שגיא כהן, שאוהב לקטול מקומות טבעוניים, המליץ)

הירו – מה שעובד בשרונה יתפוס גם בלבונטין?

זמן: יום שני בערב, אפריל 2017

מיקום: לבונטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: הירו סאקה בר לבונטין, מסעדת ראמן חדשה של השף-סלב ישראל אהרוני, נפתחה לפני קצת יותר מחודש, בעקבות ההצלחה של דוכן הראמן שעובד בשרונה מרקט בשנה וחצי האחרונות.

הסיפור: בד"כ איני מחבב מקומות של סלבס או שפים שהם כאלו, אבל מכיוון שאטריות במרק אני כן אוהב, החלטתי שננסה הפעם את המקום החדש של אהרוני, אצלו אף פעם לא יצא לי לאכול עדיין, ונמצא במיקום קצת יותר עירוני ופחות מלאכותי ממתחם שרונה.

העכברושית ואני הגענו אל המקום קצת אחרי 21:00, כשזה היה כצפוי מלא לגמרי. מכיוון שאי אפשר להזמין מקום מראש נרשמנו ברשימה, כשלפנינו היו יחסית לא הרבה ממתינים.

חיכינו בחוץ באוויר הקריר כ-15 דקות לפחות. אמנם זה לא חובה, אבל אם היו מציעים לנו צ'ייסר או משהו בינתיים, זו היתה מחווה נחמדה.

נכנסנו פנימה אל המקום הגדול והמואר, לראות שלא מפספסים אותנו, כשבסופו של דבר התפנה לנו מקום על הבר.

במהרה נערך לנו המקום וקיבלנו לידינו את התפריטים. תפריט הרצה לאוכל שכולל מנות ראשונות, באן, גיוזה וראמן, עם מנה מיוחדת מכל סוג גם לטבעונים וצמחונים. ותפריט אלכוהול עם סאקה וקוקטיילים.

החלטנו להזמין כל אחד מאיתנו ראמן – אני את הטבעוני עם הטופו (48 ש"ח), והיא את הצמחוני (גם עם ביצה), כשלמנה ראשונה התלבטנו בין גיוזה לבאן, ובסוף בחרנו בגיוזה הטבעונית (28). חוץ מזה הזמנו גם שני קוקטיילים – נינג'ה ספיריטז בשבילה ומיסו מוז בשבילי (32 כ"א).

כעבור רבע שעה קיבלנו את הראמן והקוקטיילים. הקוקטייל שלי היה נחמד, אולי קצת בננתי מדי. הראמן, שאמור להיות גולת הכותרת במקום מין הסתם, היה סביר, אך משהו בתיבול היה חסר, קצת חריפות או משהו אחר.

הגיוזה התעכבה לא מעט, והגיעה בדיוק כשסיימנו את המרק. גם זו לא ממש הרשימה, כשלא ברור אם הטיגון במקרה זה מוסיף או גורע.

מזלנו שפר עלינו (או שלא, תלוי איך מסכלים על זה) קצת יותר מזוג חברים שהתיישב לצידנו על הבר. אלו שהזמינו אף הם גיוזה בערך יחד איתנו, פשוט לא קיבלו אותה עדיין גם אחרי שסיימנו את שלנו, ולבסוף פשוט ביטלו את המנה.

החשבון יצא 188 ש"ח, ואחרי ששילמנו אותו המשכנו לקינוח טבעוני בבייק בייקרי ברחוב זבולון שבלוינסקי. הזמנו פאי אגסים ומאפין חמאת בוטנים. המאפין היה טעים אבל קצת יבש מדי, ואילו הפאי אגסים היה גדול ומתוק מדי. למקום יש אמנם כוונות טובות, אבל עדיין צריך לכוונן קצת את הטעמים.

לסיכום: לפחות על פי חוויה זו, כנראה שלא הפסדתי יותר מדי כשלא יצא לי לאכול במקום של אהרוני עד היום. מנות לא מרשימות בתוספת המתנה בחוץ או בפנים, לא מצדיקים ביקור גם בסניף בלבונטין, אפילו כשיש מנות מיוחדות לטבעונים. למרות זאת לא נראה לי שלשף-סלב תהיה בעיה למשוך גם לשם לא מעט סועדים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

סנטרו קפה – מרכזי, מרכזי מדי

זמן: מוצ"ש, אפריל 2017

מיקום: דיזנגוף 69, פינת טשרניחובסקי (מול דיזנגוף סנטר), תל אביב

רקע היסטורי: הסנטרו קפה (Centro Café) נפתח לפני כחצי שנה ברחוב דיזנגוף מול הסנטר היכן ששכן לפני כן סניף של טל בייגלס (עוד יש כמה כאלו), ע"י האחים אבידן, להם רקורד מרשים בתחום חיי הלילה בעיר – מולדת, מלכי, טיילור מייד, רום סרוויס, קונסיירז', כששני האחרונים אף הם על דיזנגוף. המקום פועל כבית קפה-בר-ביסטרו-מסעדה, שאמור היה לעבוד 24 שעות ביממה, אך אני לא בטוח שאכן כך.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט מאוחר יחסית וחיפשנו מקום לאכול בו משהו לא כבד מדי, כשהצעתי שנבדוק את הסנטרו קפה.

הגענו אל הצומת המרכזית מול הסנטר בסביבות 22:30. המקום, שרובו כולל מקומות ישיבה על הרחוב היה די מלא, אבל לא היה תור, אז חיכינו למארחת שהציעה לנו לחכות. כעבור 2 דקות היא הציעה לנו לשבת על הבר, ואנו הסכמו. בדרכינו פנימה אל המקום חלפנו על פני השולחנות הרבים עם קהל מבלים לא אחיד (מבוגרים, צעירים), שנראה היה ברובו (לי לפחות) לא מקומי.

נכנסנו פנימה אל אזור הבר המעוצב אך הלא גדול במיוחד, שם קיבלה את פנינו ברמנית שהגישה לנו את התפריטים.

תפריט האוכל כולל מגוון רב (מדי) של מאכלים – סלטים, פסטות, בשרים ועוד (כשיש גם ארוחות בוקר בשעות המתאימות). יש גם תפריט קוקטיילים לא גדול במיוחד, עם שמות מתרבות הפופ ורכיבים לא מסובכים יותר מדי.

כאמור חיפשנו משהו קל יחסית. העכברושית הזמינה סלט פנצנלה (47 ש"ח), ואני הזמנתי את הסלט עגבניות (49) אחרי שהתלבטתי קלות. בגזרת השתייה הזמינה העכברושית את הגאנז & רוזס (48) ואני את הברוס וויין (44).

בעוד אנו משוחחים וממתינים לאוכל ולמשקאות, התרשמנו מהסביבה ומההכנה של הקוקטיילים ע"י הברמנים. כיאה למקום מעוצב שכזה, גם הכוסות בהם מוגשים הקוקטיילים מותאמים לשמות – כוס לגו, עם כנפי עטלף, בתוך בבושקה גדולה, עם אקדח מעוצב ועוד.

האוכל והקוקטיילים הוגשו לנו די מהר יחסית. הסלטים היו לא רעים, עם רכיבים טריים ואיכותיים (עדשים מונבטות, ברוקולי, שרי בשלי), אך די יקרים יחסית לגודלם. הקוקטיילים אמנם הוגשו בכוסות המעוצבות, אך אלו התבררו כמסורבלות ולא נוחות לאחיזה. כשהקוקטייל של העכברושית הרגיש כמו שייק תות בננה, וגם שלי לא ממש הרשים.

לעכברושית התחשק גם קינוח, ומכיוון שלא היה משהו טבעוני, הזמינה לבד את הנמסיס (44), עוגת שוקולד עשירה וטעימה לדבריה, רק גדולה מדי לאדם אחד, אפילו אם הוא אוהב ממש שוקולד.

שילמנו את החשבון (232 ש"ח) ויצאנו מהמקום בסביבות 23:30, כשזה היה עדיין די מלא, אולי אפילו באותם אנשים שהיו כשהגענו.

לסיכום: אין ספק שהסנטרו קפה הוא מקום מרכזי, מרכזי מדי לטעמי. תפריט גדול ויקר מדי, קוקטיילים פשוטים, כשעיצוב הכוסות המיוחדות לא ממש מוסיף, אווירה קצת סתמית, ככה זה כשפונים לקהל הרחב והמיינסטרימי (ראו ערך יאיר לפיד).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם תיירים מחוץ לעיר שבאו לבקר ולא מצאתם משהו טוב יותר