מבשלת שריגים – ככה נראה ביר גארדן ישראלי

עכברוש העיר יוצא לטיול.

כבר הרבה זמן שרציתי לשלב טיול באזור הרי ירושלים – עמק האלה עם ביקור במבשלת שריגים שם אפשר לשבת בביר גארדן ולטעום ממבחר הבירות של מבשלת הבוטיק – רונן ועמק האלה (ולהיזכר במבשלות בפורטלנד, מיין, בערגה).

לבסוף זה גם קרה בשבת לפני שבועיים כשהגענו לשם בשעת צהרים, ובניגוד לפעם הקודמת שניסינו (לפני כחודשיים), היו הפעם מקומות ישיבה.

המקום שממוקם בכניסה למושב, לא גדול מדי, ונראה מבחוץ באמת דומה לביר גארדן עם שולחנות ארוכים וספסלים תחת שמשיות, כשבפנים פזורים הרבה בקבוקים במארזים וחביות.

התפריט כולל 7 בירות של המבשלה, ברז אורח, ואוכל בהתאם (נקניקיות, פחמימות ומטוגנים), כשיש גם חומוסיה ליד ממנה אפשר להביא אוכל קצת יותר מגוון. הבירה מהחבית יחסית לא יקרה (20 ש"ח לשליש, 25 לחצי), יש גם מגש טעימות (7 בירות של 150 מ"ל ב-55), אך דווקא הבקבוקים יקרים יחסית – 15 ש"ח, כשבחנויות אלכוהול ובביר בזאר אפשר למצוא אותן במחיר זהה או אפילו פחות מזה, כשאפשר היה לצפות שיהיו זולים יותר במבשלה.

במקום עובדות מספר מלצריות צעירות מהסביבה, אך למרות שלא היו הרבה אנשים, היה קשה קצת לקבל מהם יחס, או לבצע הזמנה.

כשהצלחנו לעשות זאת, הזמנו מגש טעימות, כשבמקום אחת הבירות שהיתה חסרה, ביקשנו את הפושקין (ברז אורח). בנוסף הזמנו גם את הצ'יפס הרגיל והצ'יפס בטטה, והבאנו גם חומוס מליד.

הבירות הגיעו במגש עם שמות הבירות ליד כל כוס. אלו היו צוננות וטעימות אך לא עזרו מספיק עם החום שבמקום שרר. צ'יפס הבטטה היה מטוגן ומלוח מדי, כשהצ'יפס הרגיל פשוט לא הגיע ונאלצנו להזמין אותו שוב (וגם את הרטבים שלא הגיעו).

בשורה התחתונה: ככה נראה ביר גארדן ישראלי – שירות חובבני (בלי מנהלת או מנהל אחראי), חוסר ארגון (שלא נדבר על השירותים) ואבזור הולם (אפשר היה למקם כמה מאווררים). נראה באמת יותר כמו דוכן בירה בבריכה של המושב (שממוקמת ליד ואותה הוא משרת גם) ולא כמו מקום שאמור למשוך אליו חובבי בירה (אפשר לקוות שבאמצע השבוע התמונה אולי קצת שונה).

מודעות פרסומת

דאנסינג קאמל – מסע בחולות תל אביב

ויש גם סקר מתבקש בסוף

זמן: יום ראשון בערב, אפריל 2016

מיקום: התעשייה 12 (ליד רחוב המסגר), תל אביב

רקע היסטורי: הדאנסינג קאמל – Dancing Camel, מבשלת בירת הבוטיק הראשונה בארץ (למעט אולי הברוהאוס שנסגרה כבר) נפתחה לפני כעשור בערך ע"י יהודי אמריקאי חובב בירות בשם דיוויד כהן.

הסיפור: התעשיינים הצעירים הגיעו לביקור בארץ, ואני קבעתי עם התעשיין לבירה כמובן. החלטנו לצאת לפלורנטין, וקודם כל חיפשנו מקום לאכול כי היינו רעבים.

מכיוון ששנינו חובבים אוכל מקסיקני, הלכנו אל הצ'אנגוס בשדרות וושינגטון שם הזמנו שנינו בוריטו – הוא עם בשר, כשאני התלבטתי בין זה עם הירקות לזה עם הפטריות, ולבסוף בחרתי בראשון. התעשיין מאוד התלהב מהבוריטו שלו, אני דווקא קצת פחות הפעם.

20160410_205756

אחרי שסיימנו, עשינו סיבוב בשכונה. החלל שהיה פעם הקורדוברו ז"ל עומד נטוש עדיין, בזה שהיה השטרן1 דווקא עובדים על משהו חדש, הגרין שאק עבר למקום גדול יותר על ידידיה פרנקל, מהברלין בפינת ויטל לא כזה התלהבנו אז הלכנו על הרחוב לכיוון הדאנסינג קאמל שם, רק כדי לגלות שלצערנו הוא נסגר כבר לפני כמה חודשים מסתבר.

החלטנו לא לוותר על הבירה של הדאנסינג ושמנו פעמנו אל עבר המבשלה והפאב המקורי של הדאנסינג קאמל ברחוב התעשייה, כשתוך כדי צעדנו מסביב ודרך חולות או עבודות של הרכבת הקלה.

הגענו אל המקום לקראת השעה 22:00, שיחסית למיקומו הנידח והעובדה שהיה זה יום ראשון היה דווקא מאוכלס יפה במבלים, בחוץ ובפנים.

20160410_215024

צמאים מהצעדה, ניגשנו היישר לבר, על הלוח מעליו כתובות הבירות של המבשלה (שמוכנות במקום כמובן), כשהמחירים הם 25 לשליש ו-29 לחצי מהחבית. הזמנו שנינו חצי פטריוט (APA), אותה לקחנו היישר לשולחן מתחת לקיר הגדול בו יש מלא בקבוקים ופחיות בירה (ריקים) מכל העולם.

20160410_214936

למרות שלא היינו רעבים, התבוננתי בתפריט האוכל בזמן שהתעשיין הלך לשירותים, ושמחתי לגלות שכבר יש בו גם אופציות עיקריות לטבעונים.

20160410_214849 20160410_214914

שתינו את הבירות הקרות והטובות לאט לאט, כשמסביבנו לא קרה יותר מדי בפאב. באחד השולחנות שלידנו ישבו כמה שותים מקצועיים/קבועים במקום, להם יש כוסות אישיות מיוחדות, אותן הן קיבלו אחרי ששתו בדאנסינג 100 בירות לפחות (למרות שהייתי שם כמה וכמה פעמים וגם בסניף בפלורנטין אני עוד רחוק משם).

לסיכום: הדאנסינג קאמל הוא פאב קלאסי בלי המולה בו תוכלו ללגום בירת בוטיק ישראלית איכותית היישר מהמבשלה. שווה לצאת למסע בחולות הרכבת הקלה, כשבימי שלישי יש תוכלו לתפוס גם ג'אם סשן או אולי הופעה.

כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, ולו רק בשביל הבירות האיכותיות והמגוונות