אגנס פאב – מעכשיו גם בלוינסקי

ויש גם סקר בונוס בסוף הרשומה – מה המקומות האהובים עליכם בשוק לוינסקי והסביבה?  

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2017

מיקום: הקישון 7 (פלורנטין – שוק לוינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: בעקבות האגנס פאב (Agnes Pub) המקורי בהוד השרון (אותו גם יצא לי לפקוד לפני כחודש וחצי), והבר הנוסף באבן גבירול (אותו יוצא לי לפקוד אחת לכמה חודשים), פתחו הבעלים סניף חדש לפני פחות משבועיים באזור שוק לוינסקי.

הסיפור: עם מיעוט המקומות בעיר שמשקיעים בבירות איכותיות, שמחתי לראות שהאגנס עומדים לפתוח מקום חדש, ועוד באזור שוק לוינסקי שאהוב עליי במיוחד. הירושלמי, החולוני, ולאדי מרי, המלומד ואני קבענו להיפגש לבירה אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, כשקבענו לעשות זאת באגנס שבדיוק נפתח (והמלומד הבריז לנו בסוף בדקה ה-90 כמובן).

הגענו אל המקום קצת לפני 21:30. השמועה כנראה עדיין לא עשתה לה כנפיים כי המקום היה כמעט ריק, ועוד ביום חמישי בערב. נכנסנו אל הבר, שנראה יחסית די קטן, כשאת פנינו קיבלו ברזי הבירה של המקום, ואנו התיישבנו בשולחן קטן לצד החלון.

המלצרית הגישה לנו את התפריטים, שנראים זהים לאלו שבסניפים האחרים עם 16 בירות איכותיות ברובן מהחבית, בהן של מבשלות בוטיק ישראליות מהנפוצות יחסית (נגב, שפירא, אלכסנדר, ג'מס, מלכה), כולל ברז אורח (חבל רק שאין יותר מברז אחד), בקבוקים ומשקאות נוספים במחירים יחסית סבירים (ובגדלים תקניים). בתפריט האוכל מככבים ההמבורגרים (יש גם אחד טבעוני), פיצות ועוד מאכלי בר טיפוסיים.

 

ולאדי מרי שכבר סיים קודם לכן כשהמתין לנו חצי וויינשטפן ויטוס (33 ש"ח) הזמין עוד אחת. אני טעמתי מברז האורח – שפירא IPA והזמנתי חצי (38), כשהירושלמי הזמין חצי נגב אואזיס (33), והחולוני שליש בלבד (29). אני כבר אכלתי לפני כן, אבל הם הזמינו המבורגרים שונים.

נהננו מהבירות הקרות והטעימות, מהחברה ומהמוזיקה (רוק-בלוז) שברקע התנגנה, כשבינתיים המקום במבלים טיפה התמלא.

  

בזמן שהם אכלו את ההמבורגרים שלהם, הזמנתי לי סיבוב נוסף – חצי אלכסנדר אמברה (32), גם בחירה טובה.

לקראת 23:00 החלטנו לסיים להפעם, שילמנו את החשבון, כשלפני שיצאנו גילינו שיש בפנים עוד חלל עם יותר מקום, אם אתם לא רוצים שיגיע אליכם עשן מעבר לחלון.

לסיכום: באגנס החדש משכפלים את הנוסחא שהצליחה להם עד כה – מבחר בירות מגוונות ואיכותיות עם אוכל ברים מתאים ואווירה שכונתית אינטימית ורגועה. תוספת טובה לסצינת חיי הלילה בסביבה.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, כשאפשר גם לעשות סבב ברי בירות מגניב בשילוב הביר בזאר

 

הירו – מה שעובד בשרונה יתפוס גם בלבונטין?

זמן: יום שני בערב, אפריל 2017

מיקום: לבונטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: הירו סאקה בר לבונטין, מסעדת ראמן חדשה של השף-סלב ישראל אהרוני, נפתחה לפני קצת יותר מחודש, בעקבות ההצלחה של דוכן הראמן שעובד בשרונה מרקט בשנה וחצי האחרונות.

הסיפור: בד"כ איני מחבב מקומות של סלבס או שפים שהם כאלו, אבל מכיוון שאטריות במרק אני כן אוהב, החלטתי שננסה הפעם את המקום החדש של אהרוני, אצלו אף פעם לא יצא לי לאכול עדיין, ונמצא במיקום קצת יותר עירוני ופחות מלאכותי ממתחם שרונה.

העכברושית ואני הגענו אל המקום קצת אחרי 21:00, כשזה היה כצפוי מלא לגמרי. מכיוון שאי אפשר להזמין מקום מראש נרשמנו ברשימה, כשלפנינו היו יחסית לא הרבה ממתינים.

חיכינו בחוץ באוויר הקריר כ-15 דקות לפחות. אמנם זה לא חובה, אבל אם היו מציעים לנו צ'ייסר או משהו בינתיים, זו היתה מחווה נחמדה.

נכנסנו פנימה אל המקום הגדול והמואר, לראות שלא מפספסים אותנו, כשבסופו של דבר התפנה לנו מקום על הבר.

במהרה נערך לנו המקום וקיבלנו לידינו את התפריטים. תפריט הרצה לאוכל שכולל מנות ראשונות, באן, גיוזה וראמן, עם מנה מיוחדת מכל סוג גם לטבעונים וצמחונים. ותפריט אלכוהול עם סאקה וקוקטיילים.

החלטנו להזמין כל אחד מאיתנו ראמן – אני את הטבעוני עם הטופו (48 ש"ח), והיא את הצמחוני (גם עם ביצה), כשלמנה ראשונה התלבטנו בין גיוזה לבאן, ובסוף בחרנו בגיוזה הטבעונית (28). חוץ מזה הזמנו גם שני קוקטיילים – נינג'ה ספיריטז בשבילה ומיסו מוז בשבילי (32 כ"א).

כעבור רבע שעה קיבלנו את הראמן והקוקטיילים. הקוקטייל שלי היה נחמד, אולי קצת בננתי מדי. הראמן, שאמור להיות גולת הכותרת במקום מין הסתם, היה סביר, אך משהו בתיבול היה חסר, קצת חריפות או משהו אחר.

הגיוזה התעכבה לא מעט, והגיעה בדיוק כשסיימנו את המרק. גם זו לא ממש הרשימה, כשלא ברור אם הטיגון במקרה זה מוסיף או גורע.

מזלנו שפר עלינו (או שלא, תלוי איך מסכלים על זה) קצת יותר מזוג חברים שהתיישב לצידנו על הבר. אלו שהזמינו אף הם גיוזה בערך יחד איתנו, פשוט לא קיבלו אותה עדיין גם אחרי שסיימנו את שלנו, ולבסוף פשוט ביטלו את המנה.

החשבון יצא 188 ש"ח, ואחרי ששילמנו אותו המשכנו לקינוח טבעוני בבייק בייקרי ברחוב זבולון שבלוינסקי. הזמנו פאי אגסים ומאפין חמאת בוטנים. המאפין היה טעים אבל קצת יבש מדי, ואילו הפאי אגסים היה גדול ומתוק מדי. למקום יש אמנם כוונות טובות, אבל עדיין צריך לכוונן קצת את הטעמים.

לסיכום: לפחות על פי חוויה זו, כנראה שלא הפסדתי יותר מדי כשלא יצא לי לאכול במקום של אהרוני עד היום. מנות לא מרשימות בתוספת המתנה בחוץ או בפנים, לא מצדיקים ביקור גם בסניף בלבונטין, אפילו כשיש מנות מיוחדות לטבעונים. למרות זאת לא נראה לי שלשף-סלב תהיה בעיה למשוך גם לשם לא מעט סועדים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

באיחור קל – סיכום חגיגות המסיברוש בביר בזאר

זמן: יום שני בערב, אפריל 2017

מיקום:, זבולון 13, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הוותיק בתל אביב חוגג יום הולדת 9 בסניף החדש של הביר בזאר בלוינסקי – הבית של בירות הבוטיק הישראליות.

הסיפור: 9 שנים עברו וגם השנה הגיע הזמן לחגוג, כשהפעם שריינתי לנו מקום בביר בזאר החדש בו בילינו 3 שבועות לפני כן בהנאה.

הגענו אל הבר בסביבות השעה 9, כשלמרות שהיה זה יום שני, זה היה הפעם די מלא – כנראה שלכבוד המאורע…

התיישבנו בשולחן ששוריין לנו, ועיינו בתפריטים, מחכים שיצטרפו אלינו החברים. העכברושית בחרה להזמין חצי באסטרס מהחבית (29 ש"ח), ואני טעמתי מפה ומשם והחלטתי להזמין את הנצרת (29) – בירת מעורבת של חיטה ו-IPA עם 4.5% אלכוהול. היינו גם רעבים אז הזמנו את הסנדוויץ שוק (34), סלט ביג לוינסקי (28) וחצי כרובית (40).

בינתיים החלו להצטרף אלינו החברים – נטול הכינוי, הראשוני והפלפלית, לפטי ובת זוגו (או להיפך), כשגם בקר עם בת זוגו וחבר, שהיו בחוץ הצטרפו אלינו לשולחן. החברים הזמינו בירות גם להם, וחלקם הלכו על מסלול הטעימות שנראה די מעניין.

המלצר הצעיר הביא לנו כמה צ'ייסרים ואמר שכבר יביא לכולם, אך לא חזר אלינו עם זה. חיכינו וחיכינו אך בסוף החלטנו להסתפק במה שהגיע לשולחן.

עקב העומס במקום לקח טיפה זמן עד שקיבלנו את הבירות לשולחן. האוכל לעומת זו התעכב יחסית די הרבה, כשהכריך היה נחמד, הסלט היה קצת סתמי, והכרובית לא יצאה טוב כמו בפעם שעברה.

חברים נוספים הצטרפו אלינו לשולחן – הסטודנט והתכשיטנית ואורחי הכבוד – באזז-וקה ג'ו ותפוחי שהגיעו במיוחד.

נהנינו מהחברה מהאווירה במקום, ורובנו המשכנו לסיבוב נוסף של בירות (אני הזמנתי חצי דארק מאטר של מבשלת השכן).

לקראת 23:00 החלו החברים לעזוב לאיטם. העכברושית רצתה קינוח אז הזמנו שוב את מוס השוקולד הטבעוני. הפעם הוא לא היה כל כך טעים, כך גם אמרנו למלצרית ששאלה, אז זו לא עשתה משהו מיוחד עם המידע.

נשארנו רק עם באזז-וקה ג'ו ותפוחי וניסינו לחלק בינינו את מה שנשאר מהחשבון של כולם. אך משהו לא יצא שם בסדר בחישוב ולא הצלחנו להבין איך ולמה, אז כמו שהם אוהבים להגיד – "נו שוין".

לסיכום: לביר בזאר בלוינסקי יש קלף מנצח במגוון וסוגי בירות הבוטיק שהוא מציע, בשילוב אווירה טובה ומיקום שמבטיח שלא יהפוך למיינסטרימי מדי. אולי זה עדיין חבלי לידה, אך כמו אחיו הגדול בשוק הכרמל, גם אצלו ניכרות בעיות בשירות ובמטבח שהוא מלא במבלים.

3.5  כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אך הבעלים חייבים לשפר בימים ושעות כשעמוס יותר

מסיברוש 2017 – יום שני 3 באפריל 21:00

חגיגות יום הולדת 9 לעכברוש העיר

אחרי שבשנה שעברה חגגנו בביר בזאר בשוק הכרמל, השנה נחגוג בביר בזאר החדש בשוק לוינסקי (זבולון 13) עם החברים והקוראים הותיקים או החדשים, והרבה בירות בוטיק ישראליות מהחבית או בבקבוקים.

יום שני ה-3 באפריל 2017, 21:00 – כולם מוזמנים!

לצורך הערכות לגבי כמות המשתתפים אשמח אם תאשרו הגעה בתגובה או במייל – cityrat.telaviv@gmail.com

מקווה לראותכם

עכברוש העיר

ביר בזאר – מה שטוב לשוק הכרמל טוב גם ללוינסקי

יש גם סקר על מקומות בילוי בשוק לוינסקי בסוף הרשומה כמובן…

והאם הביר בזאר מתברג במקומות המומלצים בשוק לוינסקי?

זמן: יום שני בערב, מוצאי פורים, מרץ 2017

מיקום:, זבולון 13, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) החדש בלוינסקי נפתח לפני כ-3 שבועות כחלק ממגמת ההתרחבות של המותג שמציע מגוון בירות בוטיק ישראליות מהחבית ובבקבוקים. זה התחיל מדוכן בשוק הכרמל אליו נוספו בר בשוק הכרמל, בשוק מחנה יהודה, מבשלה בקרית גת (מה שהיה פעם מבשלת נגב) שמארחת שם גם יצרנים אחרים, ופופ אפ בר ברוטשילד מול קובימה שפעל בשנה שעברה וחוזר לסיבוב נוסף ממש בימים אלו.

הסיפור: לפני כחודשיים גיליתי לצערי שאחד המקומות שאהבתי באזור שוק לוינסקי – הברמצווה, נסגר לאחר שנתיים פעילות. תהיתי מדוע וקיוויתי שלא ייפתח עוד בר סתמי במקומו. מה רבה היתה שמחתי כשגיליתי שבמקומו עומד להיפתח בר נוסף של הביר בזאר משוק הכרמל, מקום בו אני אוהב לבלות רבות.

עברתי ליד הביר בזאר החדש, שנפתח כבר בשעות הבוקר המאוחרות כל יום (אך סגור מכניסה ועד צאת השבת), כבר כמה פעמים, אך לא יצא לי לשבת בו עדיין בערב. לכן היה זה רק טבעי לצאת לשם בהזדמנות הראשונה לדייט עם העכברושית.

הגענו אל המקום בסביבות 21:30, כשזה באופן מפתיע היה די ריק יחסית למה שציפיתי, כשרק חלק קטן מהשולחנות היו תפוסים ועל הבר היו הרבה מקומות פנויים. המקום לא עבר שינוי עיצובי גדול מדי מהברמצווה שהיה שם לפניו – חלל גדול עם תקרה גבוהה, שולחנות פזורים במרווח, עם סטנד גדול של בקבוקי בירה במרכז, בר מפותל כשמאחוריו המטבח ומבחר ברזי בירות בוטיק ישראליות מהחבית.

התיישבנו על הבר מול המטבח, שם היתה רק טבחית אחת (נקווה שבימים עמוסים יותר המטבח מתוגבר שלא יווצר צוואר בקבוק כמו שקורה לעיתים בשוק הכרמל). תפריט הבירות מהחבית (10 בירות בוטיק ישראליות) מופיע על הקיר, המחירים סבירים, ויש גם מסלולי טעימות, קנקנים, בקבוקים ועוד. בנוסף עיינו גם בתפריט האוכל מכיוון שהיינו רעבים.

הזמנתי לעכברושית שליש באסטרס (23 ש"ח) מהחבית שאהובה עליה ואילו לי הזמנתי חצי דארק מאטר (29). הסנדוויץ' שוק נראה לי מעניין אך לא הייתי בטוח אם הוא טבעוני אז ביקשתי מהאחראי לברר לגבי הלחם. בינתיים הזמנו את החצי כרובית בתנור עם היוגורט בצד (40) והעכברושית הזמינה את הפיצה (36), שאינה עשויה על גבי לחוח כמו בשוק הכרמל.

העכברושית קיבלה את הסיידר שלה די מהר ואני חיכיתי קצת שיחליפו חבית עד שקיבלתי את הדארק מאטר. כשקיבלנו גם גרגירי חומוס מתובלים לנשנש. נהנינו מהבירות כשבינתיים הגיעה גם הכרובית שהיתה מוצלחת (קשה להרוס כרובית בתנור), לא היה מזיק עוד קצת טחינה גולמית.

העכברושית קיבלה גם את הפיצה שלה, כשהאחראי קיבל תשובה לגבי הסנדוויץ' שלא היתה 100% ודאית, אז במקום זאת הזמנתי את הסלט עדשים שחורות (28).

לידינו התיישב זוג על הבר, כשהבחור הכיר את המלצרית הצעירה, וקטעים משיחתם שהגיעו לאוזנינו היו די משעשעים.

סלט העדשים השחורות היה טעים ומרענן, כשליוויתי אותו עם שליש מלכה אדמונית מהחבית (23), אחרי שטעמתי את עמק האלה טריפל שהיתה לי מתוקה מדי.

במקום יש גם שני קינוחים, אחד מהם הוא מוס שוקולד טבעוני (26), שאותו החלטנו להזמין והיה אף הוא די טעים, אך בדיעבד כבד מדי עם כל האוכל והשתייה.

הסטודנט השכיר ביקש שאביא לו בקבוק בינדי או שניים של הביר בזאר, אז רציתי לקחת שישיית ביר בזאר הביתה. אחרי התלבטויות הזמנתי  2 בינדי, 2 ספיישל לוינסקי, אחד דודש'ך ואחד חתול שמן. אך לצערי ולצערו הרבה יותר של הסטודנט, דווקא הבינדי לא היתה בנמצא אז ויתרתי על השישייה.

שילמנו את החשבון שיצא 205 ש"ח ונפרדנו לשלום מהצוות הידידותי והשירותי של המקום.

בדרך חזרה דרך לוינסקי עברנו ליד ג'לה – הגלידרייה הטבעונית המצוינת על פינת נחלת בנימין, שהיתה עדיין פתוחה למרות השעה המאוחרת (פעם הבאה ניקח שם קינוח), ומה רבה היתה השמחה ההדדית כשהעכברושית פגשה שם את מדריכת הפילאטיס המעולה שלה, ששומרת על דירה בפלורנטין ושמחה לגלות שיש בסביבה מלא אופציות טבעוניות.

לסיכום: לביר בזאר יש נוסחה מנצחת. וגם בשוק לוינסקי הם מיישמים את הקונספט המוצלח כמו בשוק הכרמל – בר/פאב עם מגוון בירות בוטיק ישראליות מרשים שאי אפשר למצוא כמעט בשום מקום (חוץ מהביר בזאר במקומות אחרים) במחירים טובים, אוכל פשוט וטעים ואווירה אינטימית ולא מיינסטרימית המונית (בניגוד לפופ אפ ברוטשילד).

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, מקווה שאחרי שירוץ קצת אפילו ישתפר עם תפריט אוכל מגוון יותר ואיזה הפי האוור

קומיקס בר – צריך גם כאלו

הסקר על לוינסקי ממשיך בתחתית

זמן: יום שלישי בלילה, מאי 2016

מיקום: זבולון 30, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הקומיקס בר (Comics bar) נפתח בתחילת 2015 במתחם שוק לוינסקי הפורח בלילות.

הסיפור: ידידנו היקר, הלו הוא ניימן הידוע, הגיע לארץ לביקור מולדת. אמנם נפגשנו כבר בחגיגות המסיברוש, אך קבענו גם לצאת לשתות משהו רק שנינו בלי קשר.

אחרי דו שיח לא קצר, הצלחתי לשכנע אותו שבמקום להיפגש באיזה מקום נידח בגבעתיים, ניפגש בשוק לוינסקי ונמצא שם כבר משהו מתאים.

נפגשנו לקראת 22:00 בנחלת בנימין פינת מטלון. בר קטן על מטלון נראה בהתחלה מקום מעניין, אך האוכולוסיה שם לא בדיוק היתה לטעמנו, אז החלטנו לחפש מקום אחר.

הלכנו אל הבר קיימא – הפאב קואופרטיב החברתי והטבעוני שנפתח בעקבות המחאה החברתית, בו ביליתי בהנאה בעבר כמה פעמים, אך עומד לצערי להיסגר בימים הקרובים עקב קשיים כלכליים.

נכנסנו אל המקום, בו היו דווקא יחסית לא מעט מבלים (חלק מהם חברי הקואופרטיב), והתיישבנו על הבר. ניימן הזמין חצי גולדסטאר ואני שליש פאולנר עם סלט פריקי וירקות שהיה מרענן ונהדר.

20160503_215835

20160503_220353

שתינו לאיטנו, ושוחחנו על מגוון נושאים מעניינים, מפלייאוף ה NBA ועד סטארט אפ למסחר בביטקוינים.

בחשבון גילינו שחצי גולדסטאר (25 ש"ח) יותר זולה משליש פאולנר (27), ובלי קשר חבל שכנראה לא נוכל לחזור אל המקום יותר.

שכנעתי את ניימן להמשיך איתי למקום נוסף באזור, הסתובבנו קצת ברחובות בין הברים המוכרים יותר או פחות, עד שפתאום בחלק החשוך של רחוב זבולון, ראיתי מקום עם אורות שלא הייתי בו עוד. כשהתקרבנו גילינו שזה הקומיקס בר, ולמרות שהיה ריק למעט כמה חברים של הברמנית בחוץ, החלטנו אותו לנסות.

בפנים המקום דווקא לא כזה קטן, עם כל מיני ציורי קומיקס על הקירות. אנו התיישבנו על הבר, כשהברמנית לבשה גופיה די מינימליסטית ומתחתיה שום דבר. המבחר של הבירות מהחבית די דל – מתוך 3 ברזים (מכבי, גולדסטאר והייניקן), כשרק שניים באמת היו פעילים (המכבי לא). כבר הייתי מוכן להתפשר על הגולדסטאר אבל החבית נגמרה והברמנית לא ידעה אם יש חבית להחלפה ואמרה שתבדוק זאת עם הבעלים שיגיעו עוד מעט.

20160503_224739

בלית ברירה הזמין ניימן גולדסטאר בבקבוק (15), ואני לא הייתי מוכן לרדת עד כדי כך נמוך, אז הזמנתי עראק עם לימונדה (26). הברמנית גם הגישה לנו צלוחיות עם נשנושים ע"ח הבית – בייגלה, בוטנים קלויים מלוחים וזיתים.

20160503_230052

בעוד אנו שותים נכנסה אל הבר בחורה די צעירה (25 בערך), והסתבר שהיא הבעלים כשהיא החליפה את החבית. בהמשך כבר לא הייינו בטוחים בכך, כשאמא שלה, שאף היא נראה יחסית צעירה (45-50 להערכתי), הצטרפה אף היא.

ניימן שם לב שבמקום יש בקבוק של Y – ליקר צ'ילי ישראלי מאוד חריף לדבריו, והציע שנשתה צ'ייסר כאתגר. למרות שלא ידעתי בכמה חריף מדובר, הסכמתי לאתגר. הצ'ייסר (15) היה במקום, עקצץ קצת בלשון ובגרון, אך היה בהחלט נסבל.

לקראת חצות כשסיימנו לשתות לא המשכנו לסיבוב נוסף בבר, שילמנו את החשבון והסתובבנו קצת ברחובות באזור שכבר היו יחסית די שוממים.

20160503_234759

לסיכום: הקומיקס בר הוא לא מקום יומרני או עם אג'נדה כלשהי כמו במקרה של הבר קיימא למשל. אך עדיין סוג של מקום ייחודי שטוב שיש גם כמוהו בסביבה, למי שסתם מחפש שכונתי פשוט לשבת לאיזו בירה קרה ולא יקרה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

פותחים שולחן אצל סאלוף ובניו

זמן: יום ראשון בערב, אוקטובר 2015

מיקום: נחלת בנימין 80, מתחם שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הסאלוף ובניו, חמארה תימנית מודרנית לפי הגדרתה, נפתחה במתחם שוק לוינסקי הפורח לפני כ-9 חודשים, ע"י בנו של בעלי מאפיית הסאלוף משכונת התקווה, שחבר לאחד מבעלי הטפאלה והדלידה (שנמצא אף הוא בשוק).

הסיפור: העכברושית הציעה דייט ספונטני ואני הסכמתי בשמחה, כשהיא הציעה שנלך לסאלוף ובניו, לידו עברנו שבועיים קודם לכן כשבילינו בדייגו סאן (ועליו גם שמעתי המלצות מאחרים בלי קשר).

הגענו אל הסאלוף ובניו קצת אחרי תשעה בערב. בניגוד לפעם שעברה, היה הפעם המקום די ריק יחסית, אך בכל זאת התיישבנו.

העיצוב של הסאלוף ובניו בהחלט עונה להגדרה של פאב/חמארה, עם שני חדרים והרבה מקומות ישיבה סביב שולחנות, כשתמונה של המלך (זוהר ארגוב) תלויה על אחד הקירות.

הסאלוף ובניו

מלצר צעיר וחביב הגיש לנו את התפריט. בגזרת האוכל הדגש הוא על אוכל תימני מסורתי כמובן – ג'חנון, מלאווח וכדומה, כשיש מגוון לא רע של מנות נוספות, כולל גם כאלו טבעוניות. בתפריט האלכוהול אפשר למצוא רק את מכבי וגולדסטאר מהחבית (25 ש"ח לחצי מכבי, 27 לחצי גולדסטאר, 52 לקנקן), יש גם עראק כמובן ומשקאות נוספים, עם כל מיני וריאציות בקנקנים.

סאלוף ובניו - תפריט

העכברושית התלבטה בין הג'חנון למלאווח ובהמלצת המלצר בחרה בראשון (25), שכמובן מוכן במקום. גם אני התלבטתי עם המלצר ולבסוף בחרתי בתבשיל השעועית על גבי קוסקוס עבודת יד שגם כן מוכן במקום (28). בנוסף הזמנו גם קצת ירקות – סלט קצוץ קטן (14) ומנת כרובית בתנור (21).

בגלל הבדלים בהעדפות השתיה לא יכולנו לחלוק בינינו שום קנקן. העכברושית הזמינה סיידר strongbow אלכוהולי בבקבוק (24), ואני הזמנתי ערק עם לימונדה ורוזטה (25+4) לבסוף.

האוכל והשתייה הוגשו לנו לשולחן די מהר, ואנו היינו מרוצים במידה רבה ויותר, כשהמלצר חלק איתנו גם צ'ייסר.

פותחים שולחן בסאלוף ובניו

כשהגענו התנגנה ברקע מוזיקה בסגנון יווני, קצת ראפ ישראלי ועופרה חזה. כשבהמשך הקו המוזיקלי התחלף למוזיקה מזרחית "קלאסית" משנות השמונים – זוהר ארגוב, "אשליות" ועוד. אולי בגלל שזה היה יום ראשון אבל המקום אפילו התרוקן עוד יותר בינתיים, לנו זה לא ממש הפריע, אבל כנראה שמלא האווירה נהיית יותר שמחה בהתאם.

לקינוח לא ויתרה העכברושית על הלחוח נוטלה (18) – הגרסה התימנית לקרפ, בננה לוטי או איך שלא קוראים לבלילה בצקית על הפלטה אותה ממלאים בדברים מתוקים.

אחרי ששילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום, קניתי אני טראפלס טבעוני בקפה קאימק הסמוך, והמשכנו להסתובב קצת ברחובות החשוכים והשוממים של השוק יחסית לשעות היום, למעט במקומות הבילוי הרבים והמעניינים שבו.

20151011_221044

לסיכום: הסאלוף ובניו בהחלט עונה להגדרה כחמארה תימנית מודרנית, עם אוכל טיפוסי טעים וגם זול יחסית ומוזיקה אופיינית. מחירי האלכוהול אמנם סבירים, אך יש זולים מהם באזור. הוזלה נוספת שלהם, עם עוד סוגי אניס ועראק, או הרחבת ה happy hour (עד 20:00 בלבד), יוסיפו לאטרקטיביות של המקום.

3.5 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר החדש – שווה ביקור, כנראה שלא דווקא בימי ראשון