ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר

מודעות פרסומת

6 במאי – מה השתנה?

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2018

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף (מול קולנוע רב חן), תל אביב

רקע היסטורי: ה-6 במאי אחיו הצעיר של הבר הירושלמי 5 במאי (סינקו דה מאיו) משוק מחנה יהודה, נפתח לפני קצת פחות מ-5 שנים מול קולנוע רב חן, היכן ששכן לפני כן סניף של לה צ'מפה זכרונה לברכה.

הסיפור: עבר זמן רב מאז שיצאנו לדאבל דייט עם מיס מוואה והחייכן עד שסוף סוף הצלחנו לתאם ערב לצאת יחדיו. התלבטנו לגבי המקום בין הטחינייה, א-לה רמפה (שם הייתי לפני חודש והיה מוצלח), דייגו סאן (שנסגר באופן מפתיע) ואחרים, עד שבגלל אילוצי מיקום של מיס מוואה הפור נפל על ה-6 במאי בו ביקרנו לאחרונה לפני יותר משנתיים והיה זכור לי לטובה.

מכיוון שהמקום נמצא באזור דיזנגוף הזמנתי התקשרתי להזמין מקום בטלפון ליתר בטחון – דרך מענה אוטומטי מעניין שפשוט קולט את הפרטים ומאשר.

הגענו אל המקום לקראת 21:00 בערב, כשבדרך חלפתי ליד כיכר דיזנגוף המשופצת שבלילה עם התאורה והבניינים היפים שמסביב נראית דווקא די טוב (ראוי לציון גם לחיוב שביל האופניים שמקיף את הכיכר). ביום עדיין לא ביקרתי שם – מעניין איך זה נראה כשיש אוטובוסים ותחבורה רבה וכשהשמש קופחת (צל אין שם יותר מדי).

ל-6 במאי יש שלושה חלקים (כמו לכל דבר) – שולחנות בחוץ מתחת לכיפת השמיים מול קופות הקולנוע, שולחנות באזור מקורה וחלל פנימי שם נמצאים המטבח והבר – בו דאגתי שישריינו לנו את הפינה על מנת להימנע מעשן הסיגריות שבחוץ.

מכיוון שקצת התעכבתי, לקחתי לידי את תפריט האוכל והשתייה להשלים פערים. בגזרת האוכל יש סלטים, בורגרים, פיצות ועוד, כשבגזרת השתייה יש רק בירות סתמיות של טמפו, כמה קוקטיילים ועוד.

הבנות הזמינו סנגריה חמה (30 ₪), החייכן הלך על חצי בירה (משום מה לא חויבה בסוף בחשבון שמתי לב) ואני בלית ברירה הזמנתי אוזו לימונים (30) שמוכן במקום כך נאמר לי ע"י הברמן הצעיר (שלא כל כך התייחס אלינו באופן כללי).

בגזרת האוכל הם הזמינו די הרבה מנות – סלט בלאדי (39), סלט אבוקדו (39), 2 חצאי לאפה (8 כ"א), 2 בטטאז' (26 כ"א), 2 כרובית (29) ואני הוספתי לזה את הפיצה הטבעונית (39).

קיבלנו את השתייה די מהר, כשהאוזו לימונים שלי היה סביר ולא יותר. הרמנו לחיים והתחלנו להשלים פערים בכל התחומים.

המנות החלו גם לזרום לשולחן ולא אכזבו את הקהל הרעב שטרף אותן. גם הפיצה שהוגשה עם רוטב עגבניות וסחוג בקערית הפתיעה לטובה עם בצק קשה אך דקיק שאת מה שעליו הצליח להחזיק.

היה לנו נחמד עם האוכל והאווירה, קצת פחות עם העשן שהגיע מהחלק המקורה שבחוץ גם פנימה.

לקינוח הזמנו את העוגת בננה הטבעונית, שהוגשה עם מייפל וטחינה גולמית. גם היא היתה טובה לדעת הסועדים.

פתאום שמנו לב לשעה שבה החייכון ומיס מוואה כבר היו צריכים לעזוב. שילמנו את החשבון שיצא 358 ₪. את החשבון הגבוה יותר הם כבר שילמו קודם לכן על השופינג, אבל לפחות חסכו בכך שמצאו חניה סודית חינמית (לבינתיים) ממש ליד הכיכר המשופצת.

לסיכום: ה-6 במאי נשאר מקום חביב, אבל כבר פחות מלהיב. האוכל פשוט ודי טעים (אבל המחירים כבר לא ממש זולים), כשבבירות והאלכוהול הם לא מבריקים, ולא מובן למה גם מי שיושב בחלל המקורה או לפחות על הבר בפנים צריך "ליהנות" מהריח שנשאר על השיער והבגדים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  מכיוון שבאזור יש היצע ברים די נרחב כדאי שיתאמצו קצת יותר

דיזי פרישדון – הצעירים והחמוצים

דיזנגוף – מסע לאורך השנים (חלק א')

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2018

מיקום: דיזנגוף 121 (בין פרישמן לגורדון), תל אביב

רקע היסטורי: בר הדיזי פרישדון (Dizzy Frishdon) נפתח בתחילת שנת 2010, במתחם כיכר דיזנגוף ז"ל והסביבה שבדיוק בימים ההם החל לקום לתחייה, כשמאז נפתחו על הרחוב עוד ברים רבים שהצטרפו לחגיגה.

הסיפור: הפעם הגיע תורו של לפטי לחגוג יום הולדת עגול. אחרי התגובה של החייכן לגבי החגיגות של הזקנים בנורמה ג'ין, הצעתי (או יותר נכון החלטתי), שהפעם, נחזור כמה שנים אחורה בזמן ונצא לדיזנגוף לסבב ברים כמו בימים כשהיינו צעירים.

משום מה גם הפעם הגענו נטול הכינוי ואני בדיוק בזמן שקבענו (21:20) עם לפטי לדיזנגוף פינת פרישמן. הרחוב שקק חיים, כשלא ניכרה ההשפעה של פסח על אי אילו מהברים.

היעד הראשון היה הדיזי פרישדון. ההתחלה לא בישרה טובות – המקום היה די מלא / מוזמן מראש. כשאחד מבעלי התפקידים הציע לנו להיכנס בינתיים ולעמוד, דאג נטול הכינוי לעשות פדיחות ולספר לו בקול כמה אנחנו זקנים, ושבגילנו אנחנו רק יושבים.

המתנו למארחת, שאמרה לנו שיש הרבה חגיגות ימי הולדת וערב מוזיקה שחורה, אז יש מקום רק בפנים, לנו זה התאים. עברנו את השולחנות שבחוץ, הברזלים והנדנדות במפלס הביניים, אל המפלס הנמוך יותר שם יש בר מלבני גדול (שריד מימי הפיק אפ העליזים) ואזורי ישיבה כאלו ואחרים בצדדים.

התיישבנו ליד דרגש על הקיר במפלס התחתון שהיה עדיין די ריק. באופן מפתיע למרות שהעלנו את ממוצע הגילאים לא היינו הכי זקנים שם, כשעל הבר ישבו שני בחורים יותר מבוגרים (עם הג'קט של הארלי דיוווידסון וכו'), והיו בסביבה עוד כמה להם כבר האפירו/הלבינו השערות שעל הראש.

מלצרית צעירה ונחמדה בשם עונג הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות. הבירות היו יחסית מגוונות מהצפוי (וויינשטפן, ויטוס, נגב, סטלה, טובורג, קרלסברג, מרדסו), אך המחירים והגדלים של הכוסות ( 29-35 ש"ח ל-400 וקצת מ"ל, לפחות הגינס בגדלים תקניים) לא ממש הלהיבו. נטול הכינוי ולפטי הזמינו שניהם וויינשטפן (35) ואני הזמנתי נגב "אדומה" – כלומר אמבר אייל (35), וגם פלטת ירקות (35), הם כיאה לזקנים כבר אכלו בבית לפני, כשהמלצרית דאגה גם לקחת מאיתנו כרטיס אשראי לפיקדון.

אפשר לקרוא לנו חמוצים, אבל לפחות שהבירות לא יהיו חמוצות (ועם ריח מוזר) כמו הוויינשטפן שקיבלו נטול הכינוי ולפטי. פנינו למלצרית שבדקה עם האחראי, שאמר לה שזו חבית חדשה והציע למזוג להם מהחבית שלמעלה (חד גדיא חד גדיא). ליתר ביטחון הם ביקשו טעימה לפני, וכשגם זו לא היתה טובה משום מה (או אולי אלו בלוטות הטעם שלהם שהשתנו עם השנים?), הם טעמו את הויטוס, שהיתה בסדר והזמינו בסוף ממנה. גם הנגב שלי לא היתה בדיוק טרייה, אבל התפשרתי כבר במקום לעבור גם כן את אותה סאגה.

המקום התמלא די במהירות מסביבנו, בהרבה בנות צעירות בעיקר, להן לא היתה בעיה לעמוד וגם קצת לרקוד, כשהסתבר שהגזרה הגבוהה של הג'ינס עד הפופיק חזרה לאופנה. אני בינתיים הייתי תקוע עם פלטת ירקות גדולה ביד, כשלא היה לי ממש איפה להניח אותה.

הדי ג'יי שאייש את העמדה באמת תיקלט מוזיקה שחורה, שירים טובים ומוכרים משנות ה-90 (סנופ שעוד היה דוגי דוג, No Diggity ועוד), חבל שהוא שחט אותם לחלוטין עם המקצב המהיר.

לפני ששילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא, החלטנו כבר מה יהיה המקצוע שלנו עוד 30 שנה בפנסיה – צלמי מבלים בבר, מעניין אם יש בזה גם שכר.

לסיכום: הדיזי פרישדון עדיין מהווה אטרקציה טובה לצעירים שיוצאים לדיזנגוף – מלא, אופנתי ורועש. אני באופן אישי, מוכן לעמוד ולשתות בברים, אבל כבר עברתי את הגיל שבו אני מוכן להתפשר על האיכות בשביל זה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר, אם לא באתם לראות ולהיראות או להרגיש צעירים אפשר לוותר

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

6 במאי – כדאי לרדת מהכיכר אל הרחוב

זמן: יום רביעי בערב, פברואר 2016

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף (מול קולנוע רב חן), תל אביב

רקע היסטורי: בר ה-6 במאי, אחיו הצעיר של הבר הירושלמי 5 במאי (ע"ש סינקו דה מאיו) משוק מחנה יהודה, נפתח לפני יותר משנתיים מול קולנוע רב חן, היכן ששכן לפני כן סניף של לה צ'מפה זכרונה לברכה.

הסיפור: אחרי הרבה זמן שלא יצאנו ביחד לבד, העכברושית הציעה שנצא לדייט. בדיוק כמה ימים לפני כן, קיבלתי מייל מהבעלים של ה-5 וה-6 במאי שהזמינו אותי לבוא לבקר (באופן גלוי או סמוי) ולהתרשם, ומכיוון שהמקום היה זכור לי לטובה מהביקור הקודם, החלטתי ליישם – כמובן שבאופן סמוי ובלי להודיע או לתאם.

הגענו אל המקום קצת אחרי 21:00. יש 3 אפשרויות לשבת – בחוץ תחת כיפת השמיים, בחוץ באזור המקורה או בפנים על הבר – שם חיכה לנו מקום אותו הזמנו מראש (טלפון – 0722410551) – מבלי שיידעו שאני הוא העכברוש.

שישה במאי

חלל הבר, בו ישבו חוץ מאיתנו בהתחלה עוד שני זוגות, לא גדול מדי ומעוצב בצורה מינימליסטית יחסית. קצת צמחים מטפסים מעל הבר, ואביזרים שונים ומשונים בקומת גלריה קטנה מעל המטבח, באווירה אינטימית.

20160217_211954    20160217_212144

הברמן החביב הגיש לנו את התפריטים שהשתנו מאז הפעם האחרונה שביקרנו במקום. התפריטים נראים יותר פשוטים וזולים. מהחבית יש אמנם רק גולדסטאר ומכבי אבל בגדלים תקניים ובמחירים זולים (25 ש"ח בלבד לחצי גולדסטאר – מחירי שוק לוינסקי), יש גם בקבוקים, יינות, צ'ייסרים וקוקטיילים, אף הם במחירים מזמינים.

תפריט אלכוהול - 6 במאי

תפריט אלכוהול – 6 במאי

תפריט האוכל השתנה אף הוא כאמור, הרבה יותר ידידותי לטבעוניים (Vegan Friendly), ומחולק למנות קטנות ומנות גדולות שונות, במחירים שנראים על פניו זולים מאוד (10-24 למנה קטנה, 29-39 למנה גדולה)

תפריט אוכל - 6 במאי

תפריט אוכל – 6 במאי

העכברושית החליטה לוותר בכלל על אלכוהול, כשאני החלטתי לוותר על הישראליות מהחבית, ולנסות את קוקטייל הג'ין מלפפון (29), שנראה די באופנה היום.

בגזרת האוכל התלבטנו בין כל המנות השונות, מה כדאי להזמין ואולי לחלוק. לבסוף בחרנו להזמין כמה מנות – סלט בלדי עם הפטה בצד (24) לחלוק, תפוח אדמה אפוי עם שמנת חמוצה לעכברושית (15), מרק שורשים לבנים בשבילי (10), כשהחלטתי לנסות גם את הפיצה טבעונית (29), למרות שהברמן הלא טבעוני, אמר שהגבינת קשיו פחות לטעמו והוא לא ממליץ.

הברמן הכין את הקוקטייל במהירות מולי. זה היה חביב אבל לא קלע לטעמי – כנראה שהג'ין זה לא בשבילי. לא עבר זמן רב והמנות החלו לזרום לשולחן אף הן. המרק הוגש בכוס לא גדולה, והיה עם טעמים חזקים, קרמי וטעים, כך שגם העכברושית שאותו אהבה, הזמינה ממנו עוד מנה.

ג'ין מלפפון ומרק שורשים עם יד סקסית נשית

ג'ין מלפפון ומרק שורשים עם יד סקסית נשית

סלט הבלאדי הגיע עם עלי רוקט, סלק, בטטה אפויה וטחינה גולמית, נחמד מאוד אבל היה יכול להיות יותר טעים בלי מלח גס בפנים.

העכברושית היתה מאוד מרוצה מתפוח האדמה שלה, כשהפיצה שלי הפתיעה לטובה – רוטב העגבניות הטעים הורגש יותר מהגבינה הטבעונית, והפיצה הדקה עם הכרובית והעלים היתה טעימה, קצת בסגנון טוני וספה.

סלט בלאדי ותפוח אדמה עם שמנת חמוצה

סלט בלאדי ותפוח אדמה עם שמנת חמוצה

 

פיצה טבעונית עם עלים וכרובית

פיצה טבעונית עם עלים וכרובית

ברקע התנגנה מוזיקה שחורה (ראפ והיפ הופ) עכשווית אך לא שחוקה, כשהסאונד היה אף הוא באיכות טובה, אולי רק טיפה גבוה מדי. הזוגות שהיו לידינו עזבו בינתיים או עברו החוצה, ואנו נשארנו לבדנו על הבר בדייט רומנטי.

החלטנו ל"התפרע" ולהזמין קינוח לכל אחד. העכברושית בחרה את עוגת הטחינה בננות (10) ומאוד אהבה אותה ואפילו העירה לברמן שבכיף הם יכלו לגבות יותר מ-10 שקלים עליה. אני הזמנתי את הקריספי דונאט הטבעוני (10) – לחמנייה מתוקה ומטוגנת במידה, עם הרבה סוכר ושוקולד מסביב, משהו בין צ'ורוס לסופגנייה, קינוח בכלל לא רע.

עוגת טחינה בננות

עוגת טחינה בננות

 

קריספי דונאט טבעוני

קריספי דונאט טבעוני

בין לבין דיברנו קצת עם הברמן לגבי טבעונות – מבחר ומחירים, והוא אמר לנו שגם הוא שוקל להפוך לטבעוני, אני אמרתי לו שהיום זה ממש לא קשה ואני בהחלט ממליץ.

היינו כבר בשלבי סיום כשהצוות החליט להרים צ'ייסר, ואחד הבעלים הציע לי להזמין גם (6 ש"ח). הייתי די מלא אז החלטתי לוותר, אבל קצת תהיתי מדוע אם המחיר כל כך נמוך, הוא לא פשוט הזמין אותי על חשבון הבר.

החשבון יצא 136 ש"ח בלבד – די זול לדרינק וארוחה ממנה יצאנו שבעים ומלאים.

20160217_222434

לסיכום: עד שיורידו את כיכר דיזנגוף בחזרה אל הרחוב, כדאי פשוט לרדת ממנה קצת הצידה אל בן עמי ולמצוא שם את ה-6 במאי – מקום קצת שונה בנוף האזורי, זול וטוב.

שיפורים קלים פה ושם עם עוד איזה בירה איכותית מהחבית (מתחלפת?), היו בכלל משדרגים אותו.

3.5 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, לפני או אחרי סרט ברב חן אפילו טוב יותר (כדי שלא ייסגר ובסוף רק עם קומפלקסים נישאר)