ביר שופ – סימני שחיקה?

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום ראשון בלילה, פברואר 2018

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי: הביר שופ – Beer Shop, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח בקיץ 2017, כשיש לו גם אח בכור ותיק יותר בנתניה.

הסיפור: עקב נסיבות משפחתיות עבר כמעט חודש מאז שיצאתי לבלות (אם לא מחשיבים ארוחת ערב באוזריה ובירה קצרה בביר בזאר בלוינסקי מטעם העבודה).

המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם) הגיע לביקור קצר בארץ והציע לי לצאת לבירה ספונטנית ולאחר שסיימתי את כל הסידורים והארגונים קבעתי איתו בביר שופ, בו אנחנו מבלים לא מעט, אך הוא עדיין לא ביקר בו.

הגעתי אל האזור בסביבות 22:00, כשבדרך על רחוב הרצל, שמתי לב שנפתח המתחם המדובר של M&R (בראסרי וכו') בהרצל 16 (לפני יותר מעשור פעלה שם המעליה – ע"ש המעלית הראשונה של תל אביב), שכולל בית קפה, בר ומסעדה – דיסקו טוקיו. נכנסתי פנימה להתרשמות קצרה מהמקום שנראה מזמין והיה מלא במבלים, נחזור אליו מתישהו בשבועות הקרובים.

משם המשכתי אל הביר שופ, שהיה קצת מנומנם יחסית. המתאמן הלוגם וחברו הנמר, כבר ישבו בפנים ליד החלון אך לא הזמינו עדיין לשתות.

איני יודע מה הסיבה אבל מהמאגר הגדול של 30 בירות, היו הפעם חסרות 5 לפחות. האצן והנמר טעמו מהבאסטרס סטאטוט ומהסיידר שלהם ומכיוון שהגיעו כבר אחרי סיבוב בקאב קאם הזמינו חצי מהראשון לחלוק (20 ש"ח), ואילו אני הזמנתי כרגיל חצי אלכסנדר/מיקלר גרין גולד (21).

לגמנו לאיטנו מהבירות הטובות, כשדסקסנו על המצב בארץ ובארה"ב, והנמר שיתף אותנו בתעמולת הווטסאפ והסרטונים שאביו מקבל באופן שוטף כחלק מתעמולת הליכוד (ידעתם שזהבה גלאון נחקרה במשטרה 13 שעות? למה על זה לא מדווחים בחדשות? אולי כי זה היה לפני יותר מ-15 שנה…)

הנמר פרש כעבור זמן מה, וגם אני והלוגם לא נשארנו הרבה אחריו. בדרך חזרה עברנו שוב במתחם של הרצל 16, שעדיין המה.

לסיכום: גם מבחר של 20-25 בירות מהחבית במחירים נמוכים זה טוב, אבל נקווה שרק נפלנו על ערב שכזה שבו חסרות האחרות ולא שחיקה (כמו הלוגו שעל הכוס), שהיא סימן לבאות.

אין עדכון לדירוג של עכברוש העיר, שגם אחרי עשור לא מראה סימני שחיקה

מודעות פרסומת

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

• היצע ומגוון בירות – בביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
• מחיר – בשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
• אווירה – הביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
• אוכל – בשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
• מבצעים – בביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
• שירות – בביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

Beer Shop – Take 2

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני בלילה, ספטמבר 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח לפני כחודשיים ביהודה הלוי בתל אביב היכן ששכן לפני כן הבודהה בורגר ז"ל (ראו אזכור גם בהמשך).

הסיפור: סוף סוף התפנה לו הסטודנט העמוס, מעכשיו הכוכב העולה, ויצאנו לחגוג לראשונה בביר שופ יחדיו, בו כבר יצא לי לבלות לפני כן בלעדיו.

הגענו לאזור קצת אחרי 21:30. הכוכב העולה היה רעב (וגם אני), אז קפצנו קודם לרחוב לבונטין, שם לקחתי אני משולש פיצה טבעוני וטעים בחתול הירוק והוא לקח בוריטו בטאקריה טייקאווי (ליד פינת רחוב החשמל), שהיה רק סביר לטעמו.

משם עשינו פעמינו אל הביר שופ. בניגוד לדיווחים של חבר שהיה שם בחמישי בערב שבוע לפני כן, המקום לא היה ריק ואף די מלא יחסית לאמצע השבוע, כשאנו התיישבנו על הבר שבפנים.

חלק מהבעיות שנתקלתי בהן בעבר עם מקומות שמציעים מגוון רחב מאוד של בירות, היא שאחרי זמן מה חלק מהברזים מפסיקים פתאום להיות זמינים או שהבירות לא מתחלפות. לשמחתי זה לא המצב בביר שופ, כשהפעם בהיצע הנרחב היתה גם הבירה המיוחדת של מיקקלר ואלכסנדר – גרין גולד, ממנה הזמנו שנינו חצי במהירות (19 ש"ח בלבד!).

מאז הביקור הקודם הוסיפו לתפריט גם  מנה של נקניקיה טבעונית – של הבודהה בורגר, שאמנם כבר אין מקום שכזה בעיר, אך הוא עדיין מייצר חלק מהמוצרים ומוכר אותם לבתי עסק ואחרים. מכיוון שמשולש הפיצה לא השביע אותי, הזמנתי גם אותה.

כעבור כמה דקות הבירה נמזגה לנו בכוסות מתאימות, כשאיתה קיבלנו גם צלוחית זיתים. הבירה (IPA). זו לא איכזבה והיתה מצוינת מכל הבחינות. כשהנקניקיות סיימו להתחמם, קיבלתי את המנה שלי בלחמניה עם כל התוספות (קטשופ, חרדל, כרוב, חמוצים), כשזו היתה משביעה וטעימה.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק פחות מוכרת מהפעם הקודמת, אבל בהחלט נעימה לאוזן, כשנראה היה שקהל המבלים בחוץ ובפנים די מרוצים.

גם אנחנו היינו מרוצים אז החלטנו להזמין רבע נוסף כל אחד. אני הזמנתי רבע IPA עם חוצפה של באסטרס (13), שאת הסיידרים שלהם העכברושית מאוד אוהבת, והכוכב העולה הזמין רבע המכוערת של רונן (13).

ה-IPA של הבאסטרס די אכזב, במיוחד יחסית לאלכסנדר גרין גולד, כשהיה תוסס מדי, או כפי שהגדיר זאת הכוכב העולה – בירה שלא החליטה אם היא משקה מוגז או בירה, בפעם הבאה עדיף לטעום קודם.

ביחד עם סודה לדרך שהזמין הכוכב העולה, החשבון יצא 92 ש"ח בלבד, כשלקחנו גם כרטיסיה (של בקבוקים לקחת הביתה) לפעם הבאה.

לסיכום: גם בטייק 2, החוויה הכוללת (בירות, מחיר, מוזיקה, אוכל, אווירה) בביר שופ היתה מוצלחת מאוד, שרק ימשיכו כך ואנו נמשיך לחזור לעוד טייקים ובירות.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, שת"פ לגבי אוכל (החתול הירוק, טאקריה טייקאווי) יוסיף עוד יותר

ביר שופ (Beer Shop) – הבירה מרימה ראש!

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, נפתח לפני פחות מחודש ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: על הביר שופ, בר שמציע 30 בירות מהחבית ואפשרות לקחת הביתה בקבוקים מהחבית, שמעתי לפני כמה חודשים, וחיכיתי רק שיפתח הסניף החדש שלהם בתל אביב.

לפני כ-3 שבועות זה קרה, ואני כבר רציתי ללכת, אבל חיכיתי לסטודנט הלא צעיר (לשעבר התעשיין הצעיר וכו') שיואיל ויפנה מזמנו לצורך כך.

אחרי שהבנתי שכנראה זה לא יקרה בקרוב, ואחרי שהייתי בביר סטיישן בפלורנטין יומיים קודם לכן, קבעתי עם הראשוני לצאת לבירה, כשהביר שופ נבחר כיעד.

הגענו אל הבר בסביבות 21:30, בחוץ יש כמה ספסלים ארוכים (מחציתם היו תפוסים), ובפנים קיר לבנים עליו מפורטים כל סוגי ומשפחות הבירה למיניהן, בר ארוך (ללא מקומות פנויים), ומאחוריו גולת הכותרת – קיר עם 30 ברזי בירה, מעליהם לוח עליו מפורטים כל הבירות (ייצוג יפה לכל הסוגים, כולל מבחר בירות בוטיק ישראליות), אחוזי האלכוהול, הגדלים (רבע, חצי וליטר) והמחירים (ממוצע של 20 ש"ח! לחצי) – התמונה מסבירה יותר טוב מהמילים.

  

בנוסף יש גם מנצ'יס, נקניקיה בלחמניה וטונה אדומה, לא משהו מספק אם באתם רעבים (עדכון – הוסיפו גם נקניקיה טבעונית!).

עם כזה מבחר, קשה להחליט מה להזמין. מכיוון שלא באנו מוכנים לערב שתייה ארוך, החלטנו לשתות ברבעים כדי לטעום כמה סוגים. לסיבוב ראשון הזמנתי רבע Rouge Hazelnut Brown אותה לא ראיתי עדיין בארץ מהחבית (17), כשהראשוני התלבט בין בירות החיטה השונות ובסוף הזמין רבע אדלווייס (12).

הבירות נמזגו לנו בכוסות ממותגות של המקום, כשאנו שתינו אותן בהנאה מרובה ליד החלון. עם הבירה קיבלנו בחינם גם זיתים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר משנות ה-90, והמקום התמלא בינתיים כולו במבלים.

לסיבוב השני הזמנתי רבע פיניקס של הדובים (13), כשהראשוני נשאר באותו סגנון עם רבע אלכסנדר חיטה (12), כשטיולים מתוכננים לחו"ל היו שוב עיקר השיחה.

החלטנו להסתפק הפעם בזאת, יהיה עוד מספיק בפעמים הבאות. משם לקחתי את הראשוני לאכול פיצה טבעונית איכותית לא הרחק משם בחתול הירוק (לבונטין 7).

בדרך חלפנו ליד ARIA, שם היתה התקהלות בחוץ של פפראצי ומבלים, עוד אירוע של סלבריטאים, כשבאותו זמן הצטלמה עינת ארליך שלפחות מרחוק נראתה צעירה מאוד יחסית לגילה (שנה הבאה 50).

לסיכום: ככה נראה בר של בירות (גם בחו"ל) – מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית, במחירים משתלמים, עם טייק אווי מהחבית בבקבוקים, מועדון חברים ומבצעים, מוזיקה, ועוד עם אווירה בשביל המבלים.

אם עד לפני קצת יותר מחצי שנה נראה היה שמספר המקומות לבירה טובה בעיר רק הולך ומצטמצם, עם הפתיחה של הסניפים החדשים של הביר בזאר ואגנס באזור לוינסקי, והצטרפותם של סניפי הביר סטיישן והביר שופ, שהגיעו מחוץ לעיר, כשכולם עוד בטווח הליכה של עד כ-10 דקות אחד מהשני, אפשר בהחלט לקבוע שהבירה שוב מרימה ראש, ולצאת לסבב ברים באזור.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, חסר רק איזה שת"פ עם משהו ליד לגבי אוכל ושיביאו Freshly Squeezed IPA!

מאליש – גם זה יעבור

כולל קליפ בונוס בסוף

זמן: יום שני בערב, מרץ 2016

מיקום: מזא"ה 49 פינת יהודה הלוי, תל אביב

רקע היסטורי: בר המאליש (Malish) נפתח לפני כחודשיים ע"י קבוצת שותפים (מיכהטרוניקס, בוקובסקי, רדיו EPGB), בפינה בה שכנו בשנים האחרונות לא מעט מקומות שהתחלפו (זינגר, קולינס ועוד).

הסיפור: עקב אירועים משפחתיים לא יצא לאחרונה לי לצאת לבלות בלילות יותר מדי, כך שברגע שהזמן קצת התפנה קבעתי עם לפטי והראשוני לצאת לבירה.

הראשוני, שעוד מעט יהיה עסוק, רצה משהו קרוב אליו, אז חשבתי שנבדוק את המאליש החדש, שעליו התפרסמו בפברואר שתי כתבות יחצנות בטיימאאוט ובעכבר.

הגענו אל הבר קצת לקראת 21:30. המקום, שהיה כמעט ריק לגמרי, לא עבר שום שינוי עיצובי משמעותי מאז שהייתי בו כשהיה הקולינס לפני 3 שנים – אפלולי ביותר, בר גדול בצורת ח', וקצת מקומות ישיבה וספות בחלל שמסביב.

הברמנית ניגשה אלינו ושאלה מה נרצה להזמין. כך גילינו שתפריט אלכוהול אין במקום, עם ההיצע שיש – סטארופראמן וגולדסטאר מהחבית, מכבי, קורונה, גולדסטאר, סמואל אדמס בבקבוק, אולי עדיף באמת שלא יהיה. תפריט האוכל לא מעורר השראה אף הוא ומכיל כמה מנות עם בשרים וגבינות שמנות, ובכתב יד כתוב שיש גם פלטת ירקות.

חיכינו שהראשוני יגיע (לקח לו זמן, למרות שהוא גר שתי דקות הליכה משם) לפני שנזמין, כשבינתיים לפטי העיר שזה נראה מסוג הברים שפתוחים כבר שנים על גבי שנים, כלומר כמו אלו המיושנים שלא מחדשים, רק חבל שהוא פתוח פחות משלושה חודשים. לפחות ברקע התנגנה מוזיקת רוק טובה (ניל יאנג למשל) בסאונד לא רע.

הראשוני הועיל בטובו להצטרף אלינו, והזמנו לשתות – חצי סטארו בשבילי, שליש לראשוני ובקבוק מכבי ללפטי (ככה זה כשאלו האפשרויות), כשהבירה נמזגה לשמחתי בכוסות תקניות.

המקום נשאר די שומם, וטוב שכך כנראה, כי מתוך הבודדים שכן היו, החליטו כמה לעשן דווקא בפנים, למזלנו המקום מספיק מרווח והם לא ישבו לידינו.

האטרקציה היחידה בבר היתה החתול המקומי, שהתיישב על אדן החלון הגדול שפתוח אל הרחוב, והעביר שם את זמנו בניקיון עצמי.

לא ראינו שום סיבה להישאר שם אחרי שסיימנו את הבירה, כשבחשבון גילינו שמחירי הבירות די סבירים (28 לחצי סטארו), ויצאנו החוצה כשאני והראשוני היינו רעבים.

סגרנו את הפינה הזו בסופיצה שנמצאת בצידו השני של יהודה הלוי אלכסון משם עם טייקאווי של שני חצאי ליטר מרק גזר וג'ינגר (28 כ"א, לא ברור למה הוא לא חייב אותנו ב-50 ש"ח לליטר ביחד) שהגיע עם לחם, וגם בבית היה עדיין טעים וחם.

לסיכום: המאליש הוא בר סתמי בו אין שוב דבר מושקע, מלהיב או מיוחד, כנראה שגם זה יעבור (כמו קודמיו).

2 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר – רצוי לוותר