ניו יורק 2019 (חלק ב') – משוטטים בעיר וברחבי הכפר

בהמשך לפוסט הקודם על הביקור בניו יורק מחודש מאי 2019 הנה חלק ב' והפעם חוויות ממנהטן. שוב יצא ארוך קצת אבל עדיין שווה (כולל ביקור באחד מברי הקוקטיילים הנחשבים בעיר ובעולם ובפאב הותיק בניו יורק).

אחרי המסע לצפון וגיחה נוספת לאירוע משפחתי בניו ג'רזי חזרתי לעיר וקבעתי עם המתאמן הלוגם במוצאי יום ראשון.

קבענו באזור האיסט וילאג' בסביבות 21:30. הייתי מורעב והמתאמן כבר חיכה לי במקום טבעוני שקראתי עליו אך לא התלהב מהתפריט שם. בעוד אני צועד לעברו נתקלתי במקום טבעוני אחר – VSpot, ב-St. Marks Place, שמבוסס על אוכל לטיני, ידידותי לנמנעים מגלוטן, סויה וכו', ואפילו גם כשר הסתבר בדיעבד. החלטתי להתיישב שם ולקרוא לו להצטרף אליי.

עד שהוא יגיע עיינתי בתפריט העשיר שמכיל מגוון מאכלים מפתים. הזמנתי במהירות (המקום נסגר ב-22:00) את הבוריטו וגם 3 אמפנדס. כעבור כמה דקות הוא הצטרף אליי ושכנעתי אותו להזמין את הסיידר האורגני של סמואל סמית' הבריטי (אותו העכברושית שתתה בלונדון).

עד שהאוכל יגיע השלמנו קצת פערים וצפינו בסלולרי בלייב באיכות מעולה בטורונטו מנצחים את מילווקי בשתי הארכות. הבוריטו והאמפנדס היו טעימים ומשביעים ולא ויתרתי גם על קינוח שהומלץ לי ע"י המלצרית והיה גם הוא נחמד.

חשבנו לאן להמשיך משם. בגלל הרעב שכחתי את המקומות שרציתי לבדוק שם באזור וחצינו רגלית את הוילאג' לצד המערבי. חשבנו ללכת ל Arts & Crafts אבל זה היה די ריק, אז הלכנו במקום זאת למה שהפך להיות ברירת המחדל שלנו באזור הווסט וילאג' ה-Blind Tiger, שם ישבנו על הבר ושתינו בירות טובות מהמבחר האיכותי בהנאה.

כשיצאנו התחיל לרדת גשם והמתאמן היה צריך לפרוש, אך סיכמנו שננסה להיפגש גם למחרת בערב.

בערב שלאחר מכן הייתי במסעדה איטלקית נחמדה באפר ווסט סייד עם קרובי משפחה, אך לא ויתרתי על המפגש עם המתאמן הלוגם. הפעם קבענו להיפגש בבר הקוקטיילים Death & Company באיסט וילאג', שנחשב אחד מהטובים בעולם בדירוגים מסוימים. אחרי מסע לא קצר בתחבורה הציבורית וברגל הגעתי אל הבר, אותו יהיה לכם קשה לזהות מהרחוב (Speakeasy), חוץ מדלת שחורה ושומר בכניסה.

המתאמן כבר שמר לנו מקום ברשימה וכעבור כמה דקות התפנה בפנים מקום לשניים. הבר לא גדול במיוחד, התאורה די עמומה, כשאותנו הושיבו בפינה הרחוקה בצד ליד המטבח והמדרגות לקומה התחתונה (שירותים ומחסן).

בר הקוקטיילים המפורסם, שמוציא גם ספר קוקטיילים שזוכה לשבחים, מציע תפריט עשיר בקוקטיילים מורכבים, כ-30 במספר (אחרי שצמצמו מ-50 שהיו פעם), Shaken or Stirred, ברמות שונות של מחירים די גבוהים (מ-17 עד 33 דולר), בירות בוטיק ייחודיות, יינות ומשקאות חריפים רבים נוספים. יש גם תפריט אוכל מצומצם בו אפילו יש מנות ידידיות לטבעונים.

הזמנו שנינו סיבוב ראשון של קוקטיילים, כשאני הלכתי על Tripwire, על בסיס סינגל מאלט 12 שנה ורום. המתאמן הזמין קוקטייל אחר וגם משהו לנשנש – באנס טבעוני שהיו ממש טעימים. מכיוון שהקוקטייל היה מעורבב הורגש בו בעיקר טעמו של הסינגל מאלט האיכותי והחזק.

המשכנו לסיבוב שני של קוקטיילים. הפעם בחרתי בקוקטייל מעורבב – Planet Caravan, על בסיס Scotch, שהורגש קצת פחות מהקוקטייל הקודם – גם כן מצוין.

בין לבין קפצתי גם לשירותים, שעליהם שווה לכתוב בגלל הקטורת, העץ והתאורה העמומה, שנותנים הרגשה כאילו באתם למסאג'.

המתאמן המשיך לבדו לקוקטייל שלישי, ולאחר מכן סיימנו והמשכנו אל היעד הבא בפרופיל שונה לחלוטין.

בדרך גיליתי סניף של VanLeeuwen, גלידריית בוטיק לה יש גם מבחר גלידות טבעוניות (10 טעמים שונים). אז עצרנו לגלידה, שאכן היתה טעימה מאוד.

הפעם נשארנו באזור האיסט וילאג' ונכנסו אל פאב אירי McSorley's Old Ale House, שהינו הפאב הותיק בניו יורק (משנת 1854), עליו שמעתי מהבוס האירי שלי לשעבר כשיצאנו יחדיו לשתות.

במקום מגישים רק בירה כהה או בהירה (וקצת נשנושי פאב), כשאת הבירה מגישים בשתי כוסות (ביחד אמור להיות פינט). אני הלכתי על הכהה, המתאמן על הבהירה, כשהבירה היתה לא רעה, אך חוץ מזה אין שם משהו מיוחד יתר על המידה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשסיימנו את הערב רווי האלכוהול (כולל שתי כוסות יין עוד במסעדה לפני כן) ונפרדנו לשלום ברחובות הריקים בלילה בניו יורק.

במהלך הימים יצא לי פחות להתמקד במסעדות טבעוניות חדשות הפעם. אכלתי כמה וכמה פעמים בשני הסניפים של Peacefood Cafe באפר ווסט סייד ובוילאג' בהם ניסיתי מגוון מנות כשלא נרשמה שום אכזבה. מומלצים במיוחד – הקיש הטבעוני המצוין, מרק ברוקולי מוקרם (אם יש), Green Power Smoothie, והמוס שוקולד על בסיס אבוקדו שהוא גם רואו.

וכמובן אם אתם כבר שם אל תוותרו על טיול או ריצה (עדיף לא אחרי יותר מדי אוכל ואלכוהול בלילה שלפני) בסנטרל פארק.

 

מודעות פרסומת

ניו יורק 2019 (חלק א') – טבע, מבשלות, בירות, אוכל טבעוני ועוד

יצא קצת ארוך, אבל שווה לקרוא….

כלפני שנתיים ושלוש יצא לי גם השנה לטוס (לרגל אירוע משפחתי) לארה"ב בחודש מאי.

כמו ב-2016 ו-2017, קבעתי עם הבעז"ב לצאת לטיול טבע/בירה (הפעם בלי פלייאוף), הפעם לפארק אדירונדק – הגדול ביותר בארה"ב, בצפון מזרח מדינת ניו יורק.

יצאנו לדרך צפונה מניו יורק במזג אוויר קריר וגשום. דאגנו מראש לסמן בדרך צפונה מבשלות בירה ונקודות עניין.

בשעות הצהרים המאוחרות הגענו אל הנקודה הראשונה באולבני, בירת מדינת ניו יורק – Druthers Brewing Company.

המבשלה זוכת הפרסים נוסדה בשנת 2010 ולה שלושה מקומות במדינת ניו יורק. זאת באולבני ממוקמת באזור תעשיה בעיר, וכשהגענו לא נראה מבחוץ שמתרחש שם יותר מדי, למעט אשה צעירה שיצאה החוצה הפילה שקית עם בקבוקי בירה שנשברו (כנראה מההתרגשות).

נכנסנו פנימה למבשלה/בר. המקום די גדול כשחציו הוא המבשלה וחציו שולחנות ישיבה ובר – שם התיישבנו.

מכיוון שהיתה עוד דרך ארוכה לפנינו החלטנו לחלוק ביחד מגש טעימות כשכל אחד בחר 3 בירות, כשהבעז"ב הלך על פילזנר, לאגר וחיטה, ואני הלכתי על איילים  – אחת זוכת פרסים בסגנון סקוטי, אמבר, ו- Northeast PA.

בגזרת האוכל לא בניתי על משהו טבעוני מיוחד בשבילי. אך שמחתי לגלות שהקדמה הגיעה גם לכאן ויש אפשרות להזמין את ה-Beyond Meat Burger וכך עשיתי.

הבירות היו מצוינות במיוחד אלו שזכו בפרסים. בעוד אנו יושבים שם המקום אפילו החל להתמלא במבלים ואנו המשכנו משם הלאה צפונה.

הגענו אל Lake George, עיירת נופש ידועה ליד האגם. מכיוון שעונת התיירות עוד לא התחילה שם רשמית, ועקב מזג האוויר החורפי, העיירה היתה די נטושה, כשרוב המקומות בה היו סגורים. החלטנו להמשיך הלאה צפונה אל Lake Placid (שם התקיימו משחקי אולימפידת החורף ב-1980 עם הנס על הקרח).

הגענו אל העיירה שממוקמת על שפת אגמים ובין ההרים בשעת ערב. היה קר מאוד (3 מעלות), התמקמנו באיזה מלון זול, והלכנו לבר ספורט שאין מה לרשום עליו יותר מדי (כמובן שיש בו מבחר בירות גדול) שם ראינו בשידור חי את גולדן סטייט נגד פורטלנד.

למחרת נאלצנו לוותר על תוכניותנו לכבוש את הפסגות של ההרים (עקב שלג, קרח ובוץ בשבילים). במקום זאת הספקנו בשני טרקים לא ארוכים אך יפים באזורים קצת יותר נמוכים.

Mount Jo – Adirondack

אחרי שסיימנו קפצנו אל מבשלה מקומית צעירה יחסית – Big Slide Brewery משנת 2016, גם היא זוכת פרסים.

הסתבר שיש הפי האוור של 1+1 על הבירות והקוקטיילים אבל רק אם יושבים על הבר, אז עברנו לשם מהשולחן.

הבעז"ב החליט לנצל את המבצע והזמין פינט (אמריקאי) פילזנר להתחלה, כשאני ויתרתי על ההפי האוור והזמנתי מגש טעימות של 6 בירות (195 מ"ל כל כוס) – APA עם פלפל חריף, סוגים שונים וייחודיים של IPA ו-UBU שמיושנת בחביות ברבן.

תפריט האוכל במקום הוא על בסיס Farm to Table (אפשר למצוא אותו באתר). הפיצה הטבעונית – עם גבינת קשיו ביתית ו Impossible Sausage – פשוט דרשה שאזמין אותה, כשהבעז"ב הזמין כריך בשרי.

גם כאן הבירות היו איכותיות ביותר, חזקות וייחודיות, כשבהחלט נהנתי מכולן. הפיצה לעומת זאת היתה מבטיחה יותר על הנייר, כשהגבינת קשיו הביתית היתה יותר פירורית, והנקניקיה הטבעונית די התייבשה בתנור, מה שגרם לכל הציפוי של הפיצה די להתפרק.

Big Slide Brewery

הבעז"ב הזמין פינט נוסף של פורטר הפעם, וממש התלהב מהכריך שאכל.

מבושמים ושבעים חזרנו לעיירה שם התמקמנו הפעם במלון מפנק יותר מול האגם, כשאת המשחק של מילווקי-טורונטו ראינו בחדר הפעם.

בבוקר שלאחר מכן ביקרנו במתחם של מפלים וגשרים תלוייה יפיפיים (Gorge Falls). ניסינו לעלות לתצפית לאחד ההרים אך הדרך היתה סגורה, כשבמקום זאת קפצנו לביקור במקלט לשיקום חיות בר שנפגעו – דובים (אותם דווקא לא ראינו), זאבים, נשרים, בובקאטס ועוד.

בדרך חזרה דרומה עצרנו בלייק ג'ורג', הפעם במזג אוויר יפה. ישבנו מול האגם ושתינו בירה ממבשלה מקומית, כשמסביבנו חגגו צעירים מקומיים.

הנסיעה משם חזרה לניו יורק היתה ארוכה, כשבסביבות 17:00 הגענו אל השיי סטאדיום – אצטדיון קבוצת הבייסבול של הניו יורק מטס. לאחר קטע אמריקאי משעשע עם החנייה, נכנסנו אל הפאב וגם המבשלה של מיקלר (Mikkeller).

מבחר הבירות הייחודיות מרשים ביותר (כ-60) – קשה לבחור. מכיוון שבמקום היה גם אירוע חברה כלשהו, החוויה הכוללת (שירות ואוכל) היתה פחות טובה, זאת לעומת ברים אחרים של מיקלר בעולם (סן פרנסיסקו, בנגקוק).

החזרנו את הרכב ונסענו לניו יורק (עם נהג אזרביג'אני שאשתו ישראלית עם משפחה בראשון כמובן) ל Lower East Side שם התמקמנו.

הלכנו לארוחת ערב במקום מקסיקני טבעוני (Jajaja), רק כדי לגלות שיש שעה וחצי המתנה. חיפשנו משהו אחר בסביבה ובסוף פשוט התיישבנו במקום ויטנאמי נחמד לארוחה טובה.

משם עלינו לבר בירות בוטיק באיסט וילאג' –  Alphabet City Beer Company.

הייחודיות של המקום היא בין היתר שכל חבית שנגמרת מוחלפת באחת שונה לחלוטין. שתינו שנינו בירות טובות מההיצע שהיה וצפינו ברבע השלישי של פורטלנד-גולדן סטייט (כשנראה היה שלפורטלנד עוד יש סיכוי).

חיפשנו בר נוסף עם קצת יותר אווירה לראות את הרבע האחרון של המשחק, אז חזרנו לאיזה מקום שכונתי שראינו בדרך. למרות שגם שם יש היצע של כ-30 בירות מהחבית, רובן היו די סטנדרטיות (הייניקן, סטלה וכדומה), וגם לא היתה אווירה מיוחדת מדי.

ובזאת הסתכם המסע המשותף שלנו הפעם (עד שנה הבאה?).

בקרוב יתפרסם חלק ב' ובו יופיע גם המתאמן הלוגם, יש למה לחכות…

קן הקוקייה – שאלה של זמן ומיקום

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר

זמן: חמישי בלילה, אפריל 2019

מיקום: נועם 3, שוק הפשפשים, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: הבר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: אחרי הבילוי המוצלח שלנו בחודש פברואר בקן הקוקייה, קבעה שם העכברושית עם חברותיה הכפר סבתאיות למפגש של חבורת השבת. בסופו של דבר בגלל המיקום, השעה או הגיל הן ויתרו על המפגש, אך מכיוון שהעכברושית הזמינה שם כבר מקום, בדקנו עם חברינו, נערי הפרחים (דמויות חדשות בבלוג), אם ירצו להצטרף אלינו לדאבל דייט שם והם נענו בשמחה.

הגענו ארבעתנו אל הבר ב-21:15, בחוץ כבר שאפנו פסיבית ניחוח ירוק (לא לריאות), ואחת המארחות הובילה אותנו אל השולחן שנשמר לנו בחדר הפנימי בצד ליד הבר.

לא השתנה משהו מיוחד בתפריטים בחודשיים מאז שהיינו שם. בחרנו לחלוק כמה מנות לטבעוניים ולאלו שלא מבינינו – ירקות מהפלטה החמה (44 ₪), סלט כרובית (46), סלט קיץ עם הגבינה בצד (44), כדורי לאבנה (45) וכנאפה דג (59).

קן הקוקייה – תפריט אוכל

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

בגזרת השתיה דווקא התעוררו קצת בעיות, כשנערי הפרחים חששו קצת מרכיבי התבלינים בקוקטיילים ולכן הזמינה נערת הפרחים כוס גוורצטרמינר (44) וכמוה עשתה גם העכברושית. בהעדר בירות אחרות חוץ ממכבי מהחבית נער הפרחים הזמין בלית ברירה בקבוק גולדסטאר (25), כשאני החלטתי לנסות קוקטייל אחר הפעם – מיס אניס (47).

המקום התמלא שוב במהירות בשלל מבלים, כשהמוסיקה היתה אוריינטלית קצבית ורועשת. במיוחד כשישבנו מתחת לאחד הרמקולים ולא יכולנו לשמוע כמעט אחד את השני.

בקבוק הגולדסטאר וכוסות הגוורצט הגיעו יחסית מהר, אם כי 44 ₪ לכמות שנמזגה זו קצת שערוריה. הקוקטייל התעכב והתעכב (מזל שלא הזמנתי משהו יותר מורכב), והגיע רק אחרי דקות ארוכות כך שלא יכולנו להשיק לחיים לפני. הקוקטייל עצמו היה הפעם קצת אנמי, לא שילוב מעניין כמו בפעם שעברה, וגם נגמר ממש במהרה (קרח דווקא היה בשפע).

לאוכל גם לקח קצת זמן להגיע. המנות היו טובות כמו בפעם שעברה אם כי גם כאן היחס כמות למחיר הוא די רע.

מכיוון שהיה קשה לנו לשוחח בווליום החזק, וגם כאן אין משום מה קינוח טבעוני בהיצע (לא ברור למה במקומות שדווקא מגישים אופציות טבעוניות טובות מוותרים על כך בשלב הקינוחים), החלטנו לעבור למקום אחר שקט יותר בסביבה – קפה מיכלאנג'לו שנמצא לא הרחק משם והתקרב לשעת הסגירה.

ניסינו לתפוס את אחת המלצריות על מנת לקבל את החשבון. אך למרות שיש רבות כאלו הן לא שמו לב אלינו עד שנאצלנו לגשת אל הבר, מה שגם לא כל כך עזר. לבסוף הצלחנו לקבל את החשבון, אולי היה עדיף שלא, ולשלמו, כשהבנות יצאו בינתיים ככח חלוץ לקפה מיכלאנג'לו (בן תרדיון 2), שתי סמטאות ליד.

בקפה מיכלאנג'לו הטבעוני הזמנו שני קינוחים – מוס שוקולד (38), וכדורי טחינה בשוקולד (28) עם בננה מקורמלת מעל שהיו שניהם טעימים ומוצלחים, וגם יכולנו לדבר בינינו בנעימים.

לסיכום: גם אחרי ביקור שני קן הקוקייה הוא עדיין מקום שכדאי לבקר בו לפחות פעם אחת בזוג, דאבל דייט או חבורה בשביל האווירה. קחו בחשבון שהזמן שבו תגיעו והמיקום שבו תשבו עלול להשפיע לחיוב או לשלילה על החוויה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר

בושוויק – פס ייצור

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2019

מיקום: נחלת בנימין 28, תל אביב

רקע היסטורי: בר הבושוויק Bushwick, נפתח בקיץ 2018 כשיתוף פעולה בין רשת המלונות אטלס לה מלון בוטיק צמוד – Fabric – וקבוצת האימפריאל. המקום פועל במהלך שעות היום כבית קפה ובלילה כבר קוקטיילים כמובן.

הסיפור: הבושוויק היה ברשימה שלי עוד לפני שנפתח רשמית (גם בגלל ההמלצות על המנות הטבעוניות שלו). מאז חלפתי ליד מספר פעמים אך לא יצא לי לבלות בו.

הבחירות כבר עברו ומכיוון שהעכברושית ואני לא יצאנו זמן רב לבר קוקטיילים, החלטתי שננסה את הבושוויק שם לשמחתי היה הפעם מקום פנוי בשעה נוחה.

הגענו אל המלון/בר בשעה היעודה – קצת לפני 21:00, כשהמארחת הובילה אותנו לשולחן שנשמר לנו. המקום מואר בתאורה עמומה וצבעונית, שמתאימה לבר של בית מלון עם ניחוחות מחו"ל. קהל המבלים היה מבוגר ברובו, כשמהדלת שפתוחה אל החצר האחורית הגיעו אלינו ניחוחות עשן ודברים אחרים.

מלצר צעיר הביא לנו את התפריטים. בגזרת המשקאות אפשר למצוא 2 בירות סטנדרטיות מהחבית, עוד 3 בבקבוקים, יינות ומגוון קוקטיילים כמובן – של הבושוויק, האימפריאל וקוקטיילים קלאסיים (טווח מחירים של 48 עד 58 ₪). בגזרת האוכל יש 13 מנות, עם ייצוג יפה לצמחוניות וטבעוניות, כשגם כאן רובן באזור ה-50 ₪ למנה.

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט קוקטיילים

בושוויק – תפריט אוכל

ניסינו להתייעץ עם המלצר לגבי הקוקטיילים, אך זה לא עזר לנו יותר מדי. העכברושית בחרה להזמין את ה Sweet Caroline – מורכב ומתקתק בדיוק כמוה (54), בעוד שאני הזמנתי את ה Junk Shop – פירותי חמצמץ ומעושן כמעט כמוני (48).

באנו רעבים אז הזמנו את כל המנות הטבעוניות – ברוסקטת "חלומי" טבעונית (36), סלט עלי חסה ואנדיב (48), קטניות מונבטות עם "לבנה טבעונית" (48), פפרדלה עם קרם קשיו וירוקים (54) וגם לחם לעכברושית (14).

העכברושית בקושי הספיקה ללכת לשירותים ולחזור וכבר קיבלנו במהירות שתי מנות לשולחן, עוד לפני הקוקטיילים משום מה. הברוסטקת "חלומי" שהיתה מצוינת עם שילוב טעמים של מתוק, מלוח וקצת ספייסי, ומנת הפפרדלה שהיתה אף היא טובה מאוד – פסטה טובה, קרם קשיו טעים והרבה ירוקים פריכים ועסיסיים שהשתלבו היטב.

הקוקטיילים הגיעו רק עם המנות הבאות והיו מדויקים ונחמדים אך לא השאירו רושם מיוחד.

מנת הקטניות המונבטות היתה סבירה בלבד, כשהלבנה הטבעונית לא הורגשה יחסית. גם סלט החסה ואנדיב היה די רגיל ולא מלהיב. בדיעבד שתי המנות הנ"ל היו מיותרות, במיוחד שהן יקרות.

למרות שהמקום באמת ידידותי לטבעונים, באופן מפתיע דווקא אין משהו מתאים בגזרת הקינוחים. מכיוון שסיימנו שם די מהר (בקושי שעה), החלטנו ללכת לקינוח במקום אחר. שילמנו את החשבון שיצא לא זול כלל (299 ₪) וצעדנו משם אל נווה צדק למשק ברזילי.

התיישבנו בשולחן קטן בחוץ והתלבטנו בין הקינוחים הטבעונים השונים. חיפשנו משהו שוקולדי ובהמלצת המלצרית הזמנו עינוגי שוקולד (42), מנה שבעצם הורכבה מ-3 קינוחים שוקולדים (לא היה ברור כך מהתפריט) – שניים מתוכם מאוד מוצלחים ואחד, סוג של עוגת שוקולד, פחות מלהיב.

לסיכום: הבושוויק הוא עוד בר קוקטיילים מקצועי ומהוקצע כצפוי מחבורת האימפריאל. בסך הכל אפילו שמדובר במקום טוב אם כי לא זול, המהירות וחוסר היחס האישי גורמים קצת לתחושה של בילוי בסוג של פס ייצור ולא של מקום מגניב עם אווירה (כמתבקש מהשם של השכונה).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש גם הפי האוור עד 20:00 אם זכרוני אינו מטעני לבילוי זול יותר

אנסנטסיה – בסוף יהיה טוב

ביקורת אחרונה משנת 2018 שחלפה לה, מאחל לכולנו ששנת 2019 תהיה מוצלחת בכל התחומים

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: פרישמן 54 פינת ריינס, תל אביב

רקע היסטורי: אנסטסיה נפתחה לפני יותר מ-4 וחצי שנים כבית הקפה הטבעוני הראשון בעיר ואחת מחלוצי המקומות הטבעונים בעיר באופן כללי.

הסיפור: כטבעוני זה כמעט 7 שנים יוצא לי לא מעט לאכול במקומות טבעוניים איכותיים ביניהם האנסטסיה, אלגריה, הרצוג, באנה, משק ברזילי ואחרים, אך לרוב אני לא רושם עליהם אלא אם הם חדשים, מחדשים או שזה כחלק מבילוי לילי.

כשהגיע הזמן לגבות את התשלום מהבורגנית מהפרובניציה על ההתערבות שלנו והיא הציעה שנלך לאנסטסיה, בה יצא לי כבר להיות מספר פעמים בשעות הבוקר והצהרים אך לא בערב, הסכמתי בשמחה.

הגענו אל המקום הפינתי בסביבות 20:00. למרות שהיו כמה שולחנות פנויים, התברר שאלו מוזמנים ושיש רשימת המתנה. מכיוון שלא הזמנו מקום מראש החלטנו לחכות בסבלנות. ההמתנה היתה לא קצרה, כשבינתיים השולחנות הפנויים פשוט חיכו ריקים לשעת ההזמנה ואליהם הצטרפו גם נוספים, אם תשאלו אותי מדובר בבעיה תכנונית/תפעולית. היה אפשר להציע איזה משקה קטן או משהו לממתינים.

לבסוף כעבור כמעט חצי שעה, הגיע תורנו כשהתפנה שולחן במרפסת העישון הפתוחה. המארח אמר שלא מעשנים שם ושכדאי לנו לקחת את ההצעה, וכך עשינו.

מכיוון שניצלנו את ההמתנה הממושכת לעיין בתפריט, לא התלבטנו יותר מדי והזמנו כמה מנות במהירות – שקית ירוקים (41 ש"ח), סלט לוביה מונבטת על בטטה צלויה (52), פאייה דלועים (64) ופאי חקלאים (62). על השייקים המשובחים של המקום ואלכוהול ויתרנו כדי להשאיר יותר מקום לאוכל.

אנסטסיה – תפריט אוכל

אנסטסיה – תפריט בוקר, כריכים וסלטים

למרות שבשולחן אחד התחילו לעשן, בגלל שהמרפסת פתוחה, האוויר נשאר נקי יחסית. אבל מכיוון שהיה לנו קר ביקשנו שיעבירו אותנו פנימה אם זה אפשרי. בינתיים חלק מהשולחנות המוזמנים סוף סוף אוישו, לשמחתנו נשאר שולחן אחד פנוי בשבילנו ואליו עברנו.

רק אחרי כחצי שעה התחילו המנות לזרום לשולחן. ראשונה הגיעה מנת הירוקים – ירקות טריים ועסיסיים צלויים ובהם ברוקוליני, קייל, אספרגוס, באקצ'וי, תירס (שהיה קצת מיותר דווקא) ועוד. מנה מצוינת, ירקות טובים קשה להרוס.

בעקבותיה הגיעה המנה של שעועית הלוביה – סלט ענקי של לוביה מונבטת, המון ירוקים והפתעות, בשילוב בטטה צלויה מתוקה (משהו שרץ חזק בעיר) – מנה נהדרת גם כן לכל הדעות.

בעוד אנו מנסים לסיים את המנות הראשונות הגיעו גם המנות העיקריות. הפאייה דלויים עם האורז והארטישוק היתה מנה ענקית וטעימה.

הפאי חקלאים – תבשיל עדשים שחורים עם גריסי פנינה ועוד, היה נחמד ותו לו (בדיעבד היה אפשר לוותר עליו בהתחשב בגודל המנות האחרות).

לא הצלחנו לסיים את הכל מהצלחות, אך לא ויתרנו על הקינוחים, כששמנו את עינינו על קינוחי ה- Raw. בעקבות המלצת המלצרית ויתרתי הפעם על הטירמיסו הטבעוני, כשהזמנו את השוקולד פיסטוק (38) והוניל אוכמניות כחולות (39) – שתי מנות מצוינות.

מפוצצים ובסופו של דבר מרוצים הזמנו את החשבון שאפילו יצא יחסית סביר (296 ₪) לכמות ואיכות האוכל שקיבלנו, אותו זכתה הבורגנית מהפרובניציה לשלם – היה שווה לנצח בהתערבות.

כשהלכנו משם על דיזנגוף עברנו ליד ה Cookeez שנראה היה סגור לצמיתות.

לסיכום: בשורה התחתונה באנסטסיה יש אוכל מצוין (אותו יאהבו גם הלא טבעונים לדעתי), כשמספיק אפילו להגיע רק בשביל הקינוחים. חבל רק שהתכנון והתפעול (שולחנות, זמן הגשה) לא מספיק תומכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשעות לא עמוסות מומלץ יותר

 

טנאת – כמו ביבשת אחרת

זמן: יום חמישי בלילה, יוני 2018

מיקום: צ'לנוב 27, תל אביב

רקע היסטורי: טנאת (Tenat) הינה בית אוכל / מסעדה טבעונית, שנפתחה לפני כ-5 שנים ע"י יצחק חזקיהו, שבחר לקרוא למסעדה בשם זה שבאתיופית הוא שילוב של המילים בריאות ואמא.

הסיפור: בטח שמתם לב שבחודשים האחרונים התמעטו קצת הביקורות על ברים בעיר. אמנם יש נסיבות אישיות שמצדיקות זאת, אך סיבה נוספת היא החברים מסביב שמזדקנים ואיתם כבר קשה לתאם לעיתים קרובות.

והנה הגיע תורו של הספרותן להחליף קידומת, אז קבענו שנצא לחגוג אני הוא והעכברושית, אל טנאת, שנמצאת לידו, וכבר סיכמנו לפני חצי שנה כבר שנלך לשם אך עדיין לא עשינו זאת.

כאמור עדיין לא הייתי שם לפני כן, ומכיוון שהמסעדה ממוקמת גם סמוך לתחנה המרכזית (אך גם ממש קרוב לשוק לוינסקי), לא ידעתי למה לצפות, וליתר ביטחון הכנתי נפשית את העכברושית לאזור ולמקום אותנטי. כשהגענו למסעדה בסביבות  21:30, שם כבר חיכה לנו הספרותן, חששותיי התבדו, מדובר במקום לא גדול אבל אסתטי (עם מראות ליד השולחנות), בו נעים לשבת, כשחוץ מאיתנו כמעט ולא היו בו סועדים בשעה הזאת.

התפריט כולו בסימן שלוש – 3 מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים של מנות אתיופיות אותנטיות במחירים משתלמים. החלטנו לחלוק בינינו כמה מנות, וכשהגיע המלצר (שהתברר שהוא גם הבעלים, טבח וכו') הוא תמך באסטרטגיה שלנו.

מהמנות הראשונות הזמנו את הקיטה (28 ש"ח) והאדיס סלטה (32) – כשעל הגייתה הנכונה קיבלתי שבחים. מהמנות העיקריות הזמנו את הביינתו הזוגי (48) והאינגידי טיבס ליחיד (35). לאחר דיון קצר שכנעתי את העכברושית להזמין את הקוקטייל "ניפגש בג'מייקה", כשליתר ביטחון המארח אמר לה שיחזק אותו במייפל אורגני כדי שיהיה מספיק מתוק, בעוד אני והספרותן הזמנו שנינו את הבירה האתיופית המעלפת.

מכיוון שמדובר במקום קטן, ביתי ולא תעשייתי, בו המנות מוכנות במקום באופן מיידי, לחלקן לוקח יותר זמן מאשר לאחרות.

העכברושית קיבלה ראשונה את הקוקטייל שלה עם דובדבנים, שהיה לטעמה (וגם לטעמי) – תוסס ומתקתק.

קצת פחות מ-10 דקות לאחר מכן קיבלנו 3 מנות לשולחן:

קיטה – לחם אתיופי חתוך לקוביות, מתובל בחמאה טבעונית (גרעיני חמניות), טחינה גולמית וסלסת עגבניות. מנה מצוינת ששלושתינו אהבנו.

ביינתו – מגש גדול של אינג'ירה (לחם אתיופי טעים מקמח טף) ועליו 4 מטבלים מבוססי עלים, חומוס ועדשים, שהיו כולם טעימים ולשמחתנו גם לא חריפים. מנה מומלצת גם כן אותה בקושי סיימנו.

אינגידי טיבס – אינג'ירה מקופלת עם הרבה פטריות יער ורוטוב סלסה, גם כן מנה גדולה (למרות שזה היה ליחיד), מנה חביבה אך אחד התבלינים בה פחות התחבר לנו.

אכלנו לאיטנו בהנאה, כשבינתיים המארח הידידותי שלנו יצא החוצה ונעלם למספר דקות ואנו תהינו האם הוא שכח את המנה הנוספת שהזמנו ואת הבירות.

כעבור רבע שעה הוא חזר לשמחתנו עם ארגז בירות קרות, מהן קיבלנו שתיים במהרה, ובעקבותיהן גם האדיס סלטה – סלט בוקר אתיופי עם ירקות, בננה, מלון אבוקדו ותפוח אדמה מבושל, מרענן וטעים אך זה היה מתאים יותר בתחילת הארוחה ולא אחרי שהתמלאנו כבר מהמנות האחרות.

לקינוח החלטנו להתפנק בשתי מנות – פאנקייק טף מטורף (25), ומעדן טף (25), כשהעכברושית קצת התאכזבה מהפאנקייק (אולי בגלל הפירות יער למעלה, אולי בגלל הציפיות הגבוהות), כשלדעתי הן היו שתיהן נחמדות.

עם כל מה שהזמנו החשבון יצא 257 ש"ח בלבד – משתלם ביותר ביחס לכמות ואיכות התמורה.

לסיכום: החוויה בטנאת היא לא כמו במסעדות אחרות בעיר. יש הרגשה קצת כאילו עברנו ליבשת אחרת, גם מבחינת המיקום, האוכל האותנטי והטעים וגם מהקצב והאווירה ששונים מהרגיל.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר במיוחד לטבעונים וצמחונים, גם לאלו שלא

שאפל בר – מתערבבים

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2017

מיקום: פלורנטין 19, תל אביב

רקע היסטורי: השאפל בר (Shuffle bar) נפתח לפני כ-4 שנים ע"י שני חברים שחיפשו פאב פשוט לבלות בו עם אנשים ומגדיר את עצמו כפאב של פעם עם האנשים של היום.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט, כשהפעם בחרנו לצאת לשאפל בר, מקום שאנחנו אוהבים ועבר כבר זמן מאז שבילינו בו לאחרונה.

הגענו אל המקום קצת לפני 21:00, כשעשינו בחוכמה שהזמנו מקום מכיוון שהיה מלא. המתנו מספר דקות עד שהושבנו בשולחן עגול קטן ליד החלון.

למי שלא יצא לבלות בשאפל מדובר במקום אינטימי יחסית ובו בפנים שני חדרים, בגדול מביניהם יש בר שמאחוריו מוקרנים משחקים ושולחנות מוגבהים, כשבשני הפנימי יותר יש עוד שולחנות ומקומות ישיבה והוא מיועד למעשנים.

המלצרית הגישה לנו את התפריט, בו יש מגוון נאה יחסית של בירות מהחבית, מבחר רב של מנות טבעוניות וגם כאלו שלא, ומבצעים משתלמים – Happy Hour כל יום עד 21:00 על המשקאות (1+1) ועל האוכל (20% הנחה), ומבצעים יומיים משתנים כשיום שני הוא בשביל הטבעוניים עם 30% הנחה על המנות הטבעוניות.

העכברושית הזמינה לה טוסט (36 ש"ח) ואני התלבטתי בין שני הבורגרים ולבסוף בחרתי בבורגר ערמונים ובטטה (45). בנוסף הזמנו גם שתייה, כשאני לקחתי שליש אדלווייס בתור התחלה (28).

השתייה הגיעה יחסית במהירות אבל האוכל התעכב בגלל העומס במקום.

אחד הדברים הנחמדים בשאפל הוא המשחקים של פעם שאפשר לשחק במקום – 4 בשורה, ג'נגה, טאקי ועוד. חוץ מזה הוסיפו עוד משחקי קלפים חדשים, רק שאלו פחות מוכרים ולא ברור בדיוק איך משחקים אותם מכיוון שאין הוראות.

גם האוכל הגיע לבסוף, שהבורגר הטבעוני היה אחד הטובים, וגם העכברושית נהנתה לה מהטוסט. בעוד אנו אוכלים הקו המוזיקלי השתנה פתאום, ממוזיקת היפ הופ וראפ ישראלית למוזיקה אוריינטלית ודאנס. במקביל הזמנתי לי עוד בירה, הפעם שליש ג'מס 8.8 (33).

לקינוח הזמנו בעצת המלצרית את הבראוניז (35), שגם הוא כמו יתר הקינוחים והרטבים במקום טבעוני, שהיה נחמד ותו לא.

החשבון יצא 154.5 ש"ח בלבד אחרי כל ההנחות – טעים ומשתלם לכל הדעות. כשיצאנו אל הרחוב הבנו שלמרות שישבנו בחדר שבו לא מעשנים, תוך כדי הערב הגיע גם אלינו עשן הסיגריות מהחדר השני ונדבק לנו לשיער ולבגדים.

לסיכום: רוב הדברים מתערבבים טוב מאוד בשאפל – האוכל, השתייה, האווירה, המשחקים, המבצעים, אבל זה לא כל כך כיף ואפילו מבאס שגם עשן הסיגריות מתערבב לו בכל המקום ונשאר עם המבלים גם כשהביתה הם הולכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, עדיף להתמקם כמה שיותר רחוק מחדר העישון