Φ (PHI) Bar – Symbol of the future?

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: אחד העם 54, תל אביב

רקע היסטורי:. ה Φ, האות פי PHI ביוונית (ולא פאי), הינו בר מסעדה טבעוני חדש שנפתח ע"י הבעלים של האלפאבית הסמוך, במתחם אחד העם 54, היכן ששכן לפני כן האוטו רוטשילד (שאם אני לא טועה וגם הסניף באבן גבירול שלו כבר לא פעיל היה הסניף האחרון של רשת הברים המיינסטרימית המאוסה בתל אביב, עכשיו נשארו רק סניפים מחוץ לעיר).

הסיפור: על הפי בר שמעתי במקרה מהכוכב העולה. לא מצאתי עליו יותר מדי מידע ברשת, סיבה מצוינת לצאת אליו עם העכברושית לדייט.

הגענו אל המתחם של אחד העם 54, בו נמצאים כאמור האלפאבית, סושיאל קלאב, פי החדש וגם מקס ברנר (מהצד של רוטשילד), בסביבות 21:30.

הפי, לו חלל גדול ומרווח המכיל שולחנות עץ לבנים וספסלים לידם, כולל אזור גדול בחוץ ברחבה, היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליד אחד השולחנות שבפנים להתיישב כשמוזיקה אלקטרונית קצבית אותנו מלווה. חיכינו שמישהו יגש אלינו עד שכעבור שתיים שלוש דקות אמר לנו הברמן שמזמינים אצלו ומדובר בהגשה עצמית, אז ניגשתי אל הבר והבאתי לנו תפריט.

תפריט ההרצה מכיל מספר מנות טבעוניות מגוונות ובריאות (בעיקר אסיאתיות). כשבגזרת השתייה, מעבר לבירות הסטנדרטיות מהחבית (גולדסטאר, מכבי), הקונספט הוא של מיצים סחוטים בריאים מחוזקים או "אלכוהול סחוט", כשאת המיצים ניתן לשלב עם וויסקי, וודקה, רום, אניס, ג'ין או קמפרי, ובנוסף יש גם שייקים ועוד.

לאחר התלבטויות החלטנו מה להזמין – ירוק חמוץ (תפוח,ג'ינג'ר, ליים) עם אניס בשבילי (38 ש"ח), שייק מנגו ספירולינה לעכברושית (26), כשבגזרת האוכל הזמינה העכברושית מפגש אורזים (38) בלי הצ'ילי ואני את התבשיל האינדונזי החריף (38) אחרי שוידאתי שהכוסברה לא יותר מדי דומיננטית.

את המשקה שלי (כמו את שאר המשקאות האלכוהולים) ערבב הברמן במקום, כשהמיץ כבר היה מוכן בבקבוק מראש. השילוב עם האניס היה מרענן ונחמד.

לא עברו מספר דקות וקראו לי לקחת גם את השייק והמנות מהמטבח, כשהמנות הוגשו בכלים חד פעמיים (נראו אקולוגים לפחות). מפגש האורזים הכיל אורז בר, אדום, קצת טופו ועוד כל מיני והעכברושית היתה די מרוצה ממנה. התבשיל האינדונזי היה נחמד גם הוא אבל קצת דליל ולא ממש חריף (חוץ מכמה חתיכות צ'ילי) לטעמי, והשייק היה סמיך וטעים.

בסה"כ המנות השביעו והיו נחמדות אבל מהתיאור בתפריט ציפינו שיהיו קצת יותר גדולות ומרשימות.

לאט לאט החל המקום להתמלא במבלים, ואנחנו חשבנו האם להזמין שם גם קינוח – גלידה אמריקאית קוקוס עם ג'וגי ברי ופרי.

החלטנו לוותר על הקינוח שם ובמקום זאת עלינו בשדרות רוטשילד עד לנחמני שם נכנסנו אל הבאנה לקינוחים – שלגון קשיו וניל (20) בציפוי שוקולד שהיה מצוין, ועוגיית חמאת בוטנים עם גלידת קוקוס ופקאנים (35) שגם היה נחמד.

בדרכינו חזרה עברנו שוב דרך המתחם של אחד העם 54, כשעכשיו (קצת לפני 23:00) היה כבר הפי מלא בחציו.

לסיכום: הפי הוא מקום שונה מהרגיל שמנסה לשלב כמה זאנרים – אוכל טבעוני בריא ומזין, אלכוהול בשילוב מיצים ושייקים, ומוזיקה/אווירה שתמשוך גם את קהל הקלאברים והבליינים המקצועיים. כרגע זה נראה קצת יותר טוב על הנייר מאשר בפועל, אבל למקום, שעדיין בהרצה, בהחלט יש פוטנציאל.

זה בהחלט סימבולי שמקום בסגנון ובמיקום מרכזי שכזה, החליף מקום מיינסטרימי וסתמי. מקווה שזה סמל לעתיד ושהמגמה רק תמשך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשביל הוייב כנראה עדיף להגיע בשעות מאוחרות יותר (22:00 וצפונה)

מודעות פרסומת

גודנס – יש הצדקה לשם האלוהי?

זמן: יום חמישי בלילה, ספטמבר 2017

מיקום: קינג ג'ורג' 41, תל אביב (ליד גן מאיר)

רקע היסטורי:. גודנס (Goodness) הינו דיינר טבעוני בסגנון אמריקאי שנפתח לפני קצת יותר מחצי שנה ע"י הבעלים של השווארמה הטבעונית שלה גם סניף על אותו הרחוב.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט זוגי וחיפשנו משהו קליל וקולינרי ופחות אלכוהולי. הצעתי לה לנסות את הגודנס והיא זרמה איתי.

הגענו אל הגודנס לקראת 21:30. המקום מעוצב בסגנון פתוח ומזמין והיה מלא בחציו במבלים/סועדים, כשאיך שנכנסנו התלהבה המלצרית מהריח, כן כן, של העכברושית (למרות שאותי אישית זה לא מפליא).

בתפריט שקיבלנו הופיעו מגוון מנות, רובן בסגנון אמריקאי (צ'יזבורגר, סלופי ג'ו טבעוניים ועוד), כשהמנות המומלצות במקום רשומות על הלוחות שעל הקירות. שאלנו גם את המלצרית לגבי ההמלצות כשאני החלטתי לבסוף להזמין את אחת ממנות הדגל של המקום – סלופי ג'ו (42 ש"ח) עם שליש טובורג (19), כשהעכברושית שחיפשה משהו קליל ובריא יותר הזמינה את מנת הקרפ כוסמת עם קרם קשיו וכרובית (34).

בעוד אנו יושבים ומחכים למנות, המשיכה המלצרית המשעשעת לפלרטט עם הלקוחות, כשאלו הגיעו כעבור מספר דקות.

הסלופי ג'ו אמנם נראה טוב, אך לא היה ממש קרוב להגדרה של המקור (לפחות ממה שזכור לי מהסלופי ג'ו הלא טבעוני האחרון שאכלתי לפני יותר מעשור), אלא פשוט כריך עם פטריות, שעועית שחורה ועוד, כשגם אותו היה אפשר לשפר אם למשל היו מחממים את הג'בטה שלו.

גם הקרפ של העכברושית היה רק סביר לטעמה, כשלעומת זו הזוג הלא ישראלי שישב לידינו דווקא התלהבו מהמנה שלהם – דאבל צ'יזבורגר טבעוני, ואמרו למלצרית שזה ההמבורגר הטבעוני הטוב ביותר שטעמו.

למרות שלא התלהבנו באופן יחסי מהמנות לעומת מקומות טבעוניים אחרים, החלטנו לנסות גם את אחד הקינוחים, ובהמלצת המלצרית הזמנו את קינוח הדגל של המקום – "גלקסיית שוקולד" (42), אפילו שהנימוק שלה לא היה הכי מתאים – "הזמינו אותו עכשיו 3 פעמים".

בינתיים התיישבו לידינו 4 צעירים, כשרק אחד מהם נשמע היה טבעוני, וניהלו דיון על הנושא ממש כמו בוגרים.

הקינוח נראה די מרשים – כדור גדול, שהוגש על קראמבל פירורים, והיה ממולא במשהו לבן כזה (כך לדברי אחד העובדים), כשעליו נמזג רוטב שוקולד חם, שהמיס ומוטט את הכדור לבפנים. הכדור לא היה מספיק קר, כשהשילוב עם הרוטב החם הפך את המנה לפושרת תרתי משמע.

סיימנו את הערב אמנם שבעים אבל לא ממש מתלהבים, לפחות החשבון יצא די זול יחסית (147), ונהנינו מה"סטנד אפ" של המלצרית.

לסיכום: טבעוני כידוע זה גם פרווה, ולמרות השם האלוהי כך גם הגודנס (בניגוד למקומות טבעוניים רבים אחרים). שמות ומנות שנראים על הנייר מפתים אך במציאות לא כך כך מרשימים, אפשר היה בהחלט יותר עם כמה שיפורים יחסית די פשוטים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, אם אתם בדרך ל/ממקום אחר

ארה"ב 2017 (חלק ב') – עולים צפונה – מבשלות, בירות ועוד הפתעות

חלק א' – ניו יורק, הקל והמוכר

חלק ב' – עולם צפונה – מבשלות בירות ועוד

אז אחרי שהות קצרה בניו יורק, עליתי צפונה לבוסטון, שם נפגשתי עם הבעז"ב, שהגיע אף הוא במיוחד. לא התעכבנו ונסענו ישר צפונה עד שהגענו לפורטלנד, מיין – בה פורחת סצינת מבשלות הבוטיק -microbreweries, ואנו הגענו לאחת מהן – Allagash.

במרכז המבקרים של המבשלה יש פאב נחמד, שם מגישים טעימות בירה בחינם, ואפשר גם לרכוש מרצ'נדייס ולערוך סיור במבשלה.

 

על הסיור ויתרנו, אבל על הבירה לא, וקיבלנו 4 כוסות כל אחד עם בירות שונות של המבשלה, כפי שניתן לראות בתמונות. היינו צריכים לאכול גם משהו  אז הלכנו למשאית האוכל הקוריאני – מקסיקני שהיתה בחוץ, שם קנינו קערות אורז עם כל מיני תוספות שהיו סבירות.

השעה היתה עדיין שעת אחה"צ מוקדמת יחסית, אז נסענו לתוך העיירה אל Rising Tide Brewery. הבירה שם לא היתה בחינם, אבל בכל זאת הזמנו 4 בירות לטעימות, אותן חלקנו הפעם.

 

ליד המבשלה יש גם מרכז מבקרים של מזקקת אלכוהול מקומית – Maine Craft Distilling. הבעז"ב רצה להיכנס אז זרמתי. שוחחנו שם עם בחור צעיר שהסביר לנו קצת על המזקקה ועל בעיות המיסוי במדינה, טעמנו דגימות מכמה משקאות חזקים, והבעז"ב הזמין גם את הגרסה שלהם לבלאדי מרי.

השעה היתה אמנם רק קצת אחרי 5 אחה"צ, אך אחרי כל הטעימות הבנו שיש לנו כ-3 שעות נסיעה בגשם ליעד הבא, שאליו רצינו להגיע לפני החשכה, אז יצאנו לדרך. כשאני, שלא הייתי כבר תחת השפעת אלכוהול נהגתי, אל דאגה.

אחרי נהיגה רצופה וארוכה, הגענו בסביבות 20:30 אל העיירה בר הרבור, שנמצאת ב-Mount Desert Island, שם תכננו לטייל באכדיה נשיונל בפארק.

אחרי שהתמקמנו, יצאנו אל העיירה הקטנה בגשם, רק כדי לגלות שמרבית המקומות המומלצים לאכול בהם, מפסיקים להגיש אוכל ב-21:00, אז נאצלנו להסתפק באוכל בבר מקומי, שלא היו הרבה דברים טובים לרשום עליו.

בערב השני בבר הרבור לא חזרנו על אותה טעות והלכנו לאכול בשעה מוקדמת יותר ב Side Street Cafe. מהאוכל הטבעוני שם לא התלהבתי במיוחד (לפחות היה שם משהו). אך מה שנחמד שם (וגם בבר האירי בו הלכנו לראות אח"כ את המשחק) הוא מבחר הבירות מהחבית, לפחות כעשר במספר. כשרובן בירות בוטיק מקומיות (מהעיירה, ממדינת מיין או ממדינות אחרות באזור) ולא ממש מוכרות (חוץ מ Allagash ו Rising Tide אותן כבר יצא לנו להכיר קודם לכן), ואנו דאגנו להכיר עוד כמה מהן (אני למשל שתיתי בין היתר Blueberry Ale של מבשלה מקומית מהעיירה).

בין לבין מזג האוויר האיר לנו פנים ואנו טיילנו יומיים בפארק אקדיה המרשים. מה שאותי עוד יותר הרשים, זה שלמרות שבשנה יש בו המוני מטיילים, לא תמצאו בטבע זבל ושאריות של מבקרים, לצערי שלא כמו במדינתנו בה יש מקומות יפים אך בכולם תמצאו ניירות טואלט, מגבונים, שקיות ריקות של במבה וכדומה, בקבוקים ומה לא – הטבע במיטבו.

אחרי שסיימנו לטפס אל ההר הגבוה באי וחזרנו לרכב בדרך לא דרך, התחלנו לנסוע בחזרה דרומה לעבר פורטלנד שם תכננו לישון בלילה. בדרך עצרנו בקמדן – עוד עיירה קטנה נחמדה. שם אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה אסייאתית איכותית – Long Grain, בה יש הרבה אופציות טבעוניות (וגם כאלו שלו), וקציצות אורז מטוגנות מעולות.

המשכנו דרומה עד שהגענו לפורטלנד. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לבדוק כמה ברים בעיר, בה יש לא מעט כאלו יחסית לגודלה (כ-60 אלף תושבים, אם כי באזור המטרופוליטן שלה יש הרבה יותר).

הראשון היה ה The Thirsty Pig – בר בירות ונקניקיות, שמציע בירות מקומיות ואיכותיות ממיין. המקום שנסגר ב-22:00 באמצע השבוע היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מבירה איכותית (אני הזמנתי את ה Mason's Hipster Apocalypse) ואפילו מנקניקיה טבעונית טעימה עם כל התוספות כמו שאפשר לראות בתמונה.

 

 

לאחר מכן המשכנו לבר בסמטה ממול – Novare Res Bier Cafe. מקום גדול עם דק חיצוני, בו יש תפריט עשיר ביותר של בירות איכותיות מהחבית – למעלה מ-30, כשמתוכן 13 הן תוצרת מקומית, והיה די מלא יחסית ללילה רגיל באמצע השבוע. הבעז"ב הזמין בירה מיוחדת של המקום, בעוד שאני הלכתי על ה Allagash. הבירות היו טובות אך נרשמו קצת תקלות עם המזון (מנות שאזלו) וגם בסוף עם החשבון (המלצרית התבלבלה בינינו לשולחן אחר)

בבוקר שלאחר מכן עשינו את דרכינו בגשם בחזרה לבוסטון. בגלל היום הגשום ומזג האוויר הקר לא יצא לנו להסתובב בעיר יותר מדי.

כן הספקנו לאכול עסקית צהרים טעימה ומשתלמת במסעדת My Thai Vegan Cafe. כשאפילו הבעז"ב נהנה מהמנה שהזמין עם תחליף בקר מהצומח, אמר שזה כמעט אותו דבר והוא לא היה מרגיש בהבדל, אולי רק בגלל שזה אולי טיפה פחות כבד. הזמנו גם 2 עוגות שנראו טוב לקינוח. הציפוי שלהם היה טעים, אבל הן היו יבשות בפנים, ובדיעבד אפשר היה לוותר עליהן.

גולת הכותרת בבוסטון לא היתה המפגש האקראי והמהיר עם צ'ארלס בארקלי במעלית, אלא העובדה שיצא לי לפגוש את שאקיל אוניל בכניסה למלון, ללחוץ את ידו, ואפילו להצטלם איתו בזריזות בהסכמתו.

לפני משחק 5 של גמר המזרח – בוסטון מול קליבלנד, נכנסו לכמה ברים ליד האולם. גם בהם ניתן היה למצוא בירות מקומיות בתוספת מהסטנדרטיות (גינס – שעכשיו הפכה גם לטבעונית ולכן יכולתי לשתות ממנה, סמואל אדאמס וכו'), ואכלנו ארוחת ערב ברשת מקסיקנית לא מי יודע מה.

המשחק עצמו היה די חד צדדי (נגמר 30 הפרש), אך לפחות זכינו לראות את השחקן מס' 1 בעולם כרגע, ומהטופ 5 בכל הזמנים (לברון).

בשורה התחתונה: יש הרבה מה לעשות, לראות ולשתות במדינת מיין והסביבה. לחובבי הבירות לא כדאי לפספס את פורטלנד, כשגם לבוסטון כדאי להקדיש יומיים שלושה.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

בורגר קרפ ובירה – מסע לילי על אבן גבירול

זמן: יום רביעי בלילה, ספטמבר 2016

מיקום: אבן גבירול, תל אביב

רקע היסטורי: הריינבו (Rainbow) נפתח לפני כ-3 וחצי חודשים באבן גבירול מול העירייה, במקום הבודהה בורגרס ז"ל ששכן שם שנים רבות ונסגר לצערי, ע"י הבעלים של הפיצריה הטבעונית המשובחת החתול הירוק בלבונטין. בהתחלה הוא נפתח כדוכן פיתות טבעוני (בסגנון אייל שני), אך מאז התרחב והוא מציע מנות גם בצלחת, בוריטוס, בורגרים ועוד.

הסיפור: התעשיין (שיש להדגיש אינו טבעוני או אפילו צמחוני רחמנא ליצלן) הציע שנצא ספונטנית לריינבו, לטעום את הבורגר הטבעוני שלהם, עליו הוא שמע דברים טובים ואני כמובן נענתי בשמחה. הוא הציע שנשלב את זה גם עם קרפ בברטון ובירה באגנסמה יכול להיות רע?

הגענו אל המקום (אבן גבירול 86) בסביבות 21:30, כשהיו בו לא מעט אנשים יחסית שישבו בחוץ או חיכו להזמנה. היפסטר (?) לא כל כך חביב, קיבל את פנינו כשבאנו להזמין מהדלפק. בחרנו שנינו להזמין את הריינבורגר הקלאסי (35 ש"ח), שימו לב שהוא מוגש עם חרדל כברירת מחדל, אך אפשר לבקש בלי או עם מעט.

20160921_213551

עד שהריינבורגר יהיה מוכן התיישבנו בחוץ והבאנו לנו לבינתיים לנשנש חמוצים, פרוסות לחם קלוי וטחינה, אותם אפשר לקחת בחינם.

לא עבר זמן רב וקיבלנו את ההזמנה. התעשיין (שכאמור אינו טבעוני או צמחוני), התלהב ממש מהריינבורגר, שהיה עסיסי וממש טעים גם לדעתי – הכי טוב מאלו שאכלתי לאחרונה בעיר.

img_20160921_214614

מסביבנו ישבו לא מעט אנשים שאכלו אף הם בהנאה, חלקם הלא מבוטל ניצל את הקירבה של הצ'יפסטאר, והביא משם צ'יפס כתוספת, אך אנו החלטנו לוותר מכיוון שעוד תכננו להמשיך משם לקרפ ובירה (כמה אפשר בערב אחד?).

שבעים ומרוצים מהבורגר הטעים, עשינו את דרכינו דרומה על אבן גבירול אל הברטון קרפרי מקומי (Bretonne), שנמצא בבלוק שצפוני ללונדון מיניסטור (אבן גבירול 52), ונפתח לפני כמעט 9 חודשים.

20160921_220906

איך שהגענו לברטון, אפילו לא הספקנו לעיין בתפריט, הוגש לנו צ'ייסר מבוסס על אניס ע"ח הבית. התפריט מכיל מגוון נרחב של קרפים מלוחים ומתוקים, בשריים, חלביים וגם לא מעט טבעוניים. החלטנו לחלוק בינינו קרפ צ'אבי האבי (24) מותאם לטבעונים, עם חמאת בוטנים, ממרח שוקולד טבעוני שעושים במקום, ושברי בייגלה מלוחים.

20160921_220646

התיישבנו באחד ממקומות הישיבה שפונים אל הרחוב, ותוך מספר דקות הקרפ היה מוכן והוגש לנו חתוך לחתיכות. הקרפ עצמו היה בהחלט טעים, אם כי אני הייתי מעדיף לקחת אותו בלי הבייגלה המלוח. צפינו בעוברים ובשבים, כשאלו צפו בנו גם כן, ונראו קצת מקנאים. מכיוון שהיינו מלאים מהבורגר מקודם, והקרפ די כבד בפני עצמו, בקושי הצלחנו לסיים אותו, כשלבסוף התעשיין הוא זה שאכל את החתיכה האחרונה (מומלץ להזמין קרפ לחלוקה).

img_20160921_221406

למרות שהיינו ממש מלאים, לא ויתרנו על ה"קינוח" – בירה באגנס (ליד פינת ז'בוטינסקי), כשניצלנו את ההליכה הלא קצרה צפונה על אבן גבירול (קצת יותר מקילומטר) להוריד קצת את האוכל.

האגנס היה די מלא באופן מפתיע לאמצע השבוע (גם בפנים למטה וגם בחוץ), אנו התיישבנו בפנים ליד החלון שפונה אל הרחוב שם נהננו מחצי בירה צוננת "תוצרת הארץ" של מבשלת החלוץ (28 ש"ח).

img_20160921_224606

לסיכום: לא רק במתחמים צפופים (פלורנטין) או עמוסים (דיזנגוף) אפשר לצאת לבילוי משולב ואיכותי. גם באבן גבירול, עם קצת הליכה (זה טוב לבריאות) אפשר לשלב אוכל טבעוני טעים (גם לאלו שלא), קינוח מקורי ובירה ברמה במקומות שונים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לריינבו וגם לברטון – מומלץ לבקר

ברלין בפלורנטין – עדיין לא צריך להגר

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים בשכונה?

עדכון מרץ 2017 – בוורשה יש דברים יותר מעניינים

זמן: מוצ"ש, ספטמבר 2016

מיקום: ויטל 1 (פינת ידידיה פרנקל 6), פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי:  בר Berlin (ברלין) בפלורנטין נפתח לפני כשנה וחצי בערך בויטל פינת ידידיה פרנקל, היכן ששכן לפני כן הברחוב, ואולי גם אחרים.

הסיפור: הספרותן הגיע לביקור מולדת, ולמרות שלרוב אני לא יוצא במוצ"ש, נענתי בשמחה להצעתו לצאת ספונטנית.

החלטנו לצאת לפלורנטין, שם ביליתי בחודשיים האחרונים מספר פעמים ועדיין לא פקדתי כמה מקומות עם פוטנציאל להיות מעניינים.

הגענו לשכונה לקראת עשר בלילה, חשבתי בהתחלה ללכת לגרין שאק הטבעוני, שלא הייתי בטוח אם הוא עדיין פתוח. הסתבר שהוא נסגר ועומד להשכרה, אז המשכנו להסתובב קצת בשכונה.

חצינו את רחוב ויטל עד שהגענו לפינה, שם בחוץ ליד הברלין בפלורנטין, לידו עברתי לא מזמן ולא ממש התלהבתי, ראיתי פתאום שיש תפריט טבעוני חדש שנראה שווה בדיקה. נכנסנו פנימה אל המקום, שם גיליתי לשמחתי שגם הבירות במקום שודרגו ממה שזכרתי ועכשיו יש – מקשוף, פרנסיסקאנר, עלמה (בירה ספרדית בשם ישראלי), לוונבראו וגם גולדסטאר למי שבאמת רוצה.

20160910_221725

התיישבנו על הבר והתלבטנו מה להזמין. בגזרת השתייה זה היה יותר פשוט, אני הזמנתי חצי מקשוף, והספרותן שטעם מהעלמה ומהלוונבראו הזמין חצי מהגרמנית משתיהן.

בגזרת האוכל התייעצנו עם הברמן הצעיר. זה סיפר לנו שבמקור הוא בכלל ברמן בליצמן שבנמל, ורק הגיע לגיבוי כטובה לחבר אז הוא לא יודע הרבה רק שהטבח זה קובי שהגיע מהגרין שאק שכאמור נסגר, כך שיצא לנו טוב בדיעבד. אחרי התייעצות עם האחראי בחרנו להזמין ולחלוק שניצל טבעוני (45 ש"ח) ופילי צ'יס סטייק (45).

קיבלנו את הבירות די מהר, אותן שתינו לאט עד שיגיע האוכל. בינתיים התבוננו מסביב במבלים, בהם היפסטרים, אנשי לילה, זוג נשים מהקהילה כך נראה, טבעונים, צמחונים ואחרים, כשהעובדה שהמקום די פתוח לרחוב תורמת לאווירה השכונתית.

20160910_220901

20160910_233254

חוץ מהברמן הצעיר והמקצועי, והאחראי שהיו במקום, היתה גם ברמנית (מתלמדת?) בלונדינית צעירה וחטובה, שחוץ משתי כוסות שהיא שברה, נראה היה שבזה הסתכם תפקידה.

לאוכל לקח קצת זמן להגיע, מה שלא בהכרח רע – מבחינתי זה אומר שהוא מוכן במקום ולא מראש, ויש בו השקעה. שתי המנות הוגשו בלחמניה, עם צ'יפס, קטשופ ומיונז טבעוני, והיו מפוצצות וטעימות לדעת שנינו – מי אמר שאין ג'אנק טבעוני איכותי? גם האחרים שישבו לידינו, שלא היו כולם טבעונים בהכרח, התרשמו מהאוכל לטובה.

20160910_223856

תוך כדי שאנו אוכלים, שותים ומשוחחים, נהנינו גם מהמוזיקה, רוק ובלוז בעיקר, שהתנגנה ברקע ותרמה לאווירה הטובה – קאבר אקוסטי של "No Diggity", פיקסיז, ג'ימי הנדריקס ועוד שירים מוכרים יותר או פחות.

אמנם במקור תכננתי שזה יהיה ערב של ריצה וסלט, אבל התוכניות קצת השתנו לבירה ואוכל לא כל כך דיאטטי, אז גם על קינוח טבעוני לא ויתרתי וגלידת סניקרס הזמנתי. קיבלנו כוס גדושה בגלידה משובחה, כשהספרותן רק לקח טעימה ואף אני לא יכולתי לסיים את כולה.

20160910_231357

החשבון יצא 184 ש"ח לפני שירות, שילמנו בשמחה ונפרדנו מהברמן והמקום בברכת לילה טוב ובהצלחה.

20160910_232904

לסיכום: דווקא אחרי שכבר התחלתי להתייאש ממצב הברים בעיר, הביקור בא-לה רמפה ובברלין בפלורנטין החזירו לי את התקווה. מעבר לאוכל הטבעוני הטעים (גם לאלו שלא טבעונים מומלץ לנסות), תמצאו בברלין בירות טובות יחסית לא יקרות (יש גם כל מיני מבצעים), מוזיקה איכותית ואווירה שכונתית, כך שעדיין לא צריך להגר מכאן.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ במיוחד לטבעונים, וכדאי גם לאחרים (3.5 כוכבים)