ניו יורק 2019 (חלק ב') – משוטטים בעיר וברחבי הכפר

בהמשך לפוסט הקודם על הביקור בניו יורק מחודש מאי 2019 הנה חלק ב' והפעם חוויות ממנהטן. שוב יצא ארוך קצת אבל עדיין שווה (כולל ביקור באחד מברי הקוקטיילים הנחשבים בעיר ובעולם ובפאב הותיק בניו יורק).

אחרי המסע לצפון וגיחה נוספת לאירוע משפחתי בניו ג'רזי חזרתי לעיר וקבעתי עם המתאמן הלוגם במוצאי יום ראשון.

קבענו באזור האיסט וילאג' בסביבות 21:30. הייתי מורעב והמתאמן כבר חיכה לי במקום טבעוני שקראתי עליו אך לא התלהב מהתפריט שם. בעוד אני צועד לעברו נתקלתי במקום טבעוני אחר – VSpot, ב-St. Marks Place, שמבוסס על אוכל לטיני, ידידותי לנמנעים מגלוטן, סויה וכו', ואפילו גם כשר הסתבר בדיעבד. החלטתי להתיישב שם ולקרוא לו להצטרף אליי.

עד שהוא יגיע עיינתי בתפריט העשיר שמכיל מגוון מאכלים מפתים. הזמנתי במהירות (המקום נסגר ב-22:00) את הבוריטו וגם 3 אמפנדס. כעבור כמה דקות הוא הצטרף אליי ושכנעתי אותו להזמין את הסיידר האורגני של סמואל סמית' הבריטי (אותו העכברושית שתתה בלונדון).

עד שהאוכל יגיע השלמנו קצת פערים וצפינו בסלולרי בלייב באיכות מעולה בטורונטו מנצחים את מילווקי בשתי הארכות. הבוריטו והאמפנדס היו טעימים ומשביעים ולא ויתרתי גם על קינוח שהומלץ לי ע"י המלצרית והיה גם הוא נחמד.

חשבנו לאן להמשיך משם. בגלל הרעב שכחתי את המקומות שרציתי לבדוק שם באזור וחצינו רגלית את הוילאג' לצד המערבי. חשבנו ללכת ל Arts & Crafts אבל זה היה די ריק, אז הלכנו במקום זאת למה שהפך להיות ברירת המחדל שלנו באזור הווסט וילאג' ה-Blind Tiger, שם ישבנו על הבר ושתינו בירות טובות מהמבחר האיכותי בהנאה.

כשיצאנו התחיל לרדת גשם והמתאמן היה צריך לפרוש, אך סיכמנו שננסה להיפגש גם למחרת בערב.

בערב שלאחר מכן הייתי במסעדה איטלקית נחמדה באפר ווסט סייד עם קרובי משפחה, אך לא ויתרתי על המפגש עם המתאמן הלוגם. הפעם קבענו להיפגש בבר הקוקטיילים Death & Company באיסט וילאג', שנחשב אחד מהטובים בעולם בדירוגים מסוימים. אחרי מסע לא קצר בתחבורה הציבורית וברגל הגעתי אל הבר, אותו יהיה לכם קשה לזהות מהרחוב (Speakeasy), חוץ מדלת שחורה ושומר בכניסה.

המתאמן כבר שמר לנו מקום ברשימה וכעבור כמה דקות התפנה בפנים מקום לשניים. הבר לא גדול במיוחד, התאורה די עמומה, כשאותנו הושיבו בפינה הרחוקה בצד ליד המטבח והמדרגות לקומה התחתונה (שירותים ומחסן).

בר הקוקטיילים המפורסם, שמוציא גם ספר קוקטיילים שזוכה לשבחים, מציע תפריט עשיר בקוקטיילים מורכבים, כ-30 במספר (אחרי שצמצמו מ-50 שהיו פעם), Shaken or Stirred, ברמות שונות של מחירים די גבוהים (מ-17 עד 33 דולר), בירות בוטיק ייחודיות, יינות ומשקאות חריפים רבים נוספים. יש גם תפריט אוכל מצומצם בו אפילו יש מנות ידידיות לטבעונים.

הזמנו שנינו סיבוב ראשון של קוקטיילים, כשאני הלכתי על Tripwire, על בסיס סינגל מאלט 12 שנה ורום. המתאמן הזמין קוקטייל אחר וגם משהו לנשנש – באנס טבעוני שהיו ממש טעימים. מכיוון שהקוקטייל היה מעורבב הורגש בו בעיקר טעמו של הסינגל מאלט האיכותי והחזק.

המשכנו לסיבוב שני של קוקטיילים. הפעם בחרתי בקוקטייל מעורבב – Planet Caravan, על בסיס Scotch, שהורגש קצת פחות מהקוקטייל הקודם – גם כן מצוין.

בין לבין קפצתי גם לשירותים, שעליהם שווה לכתוב בגלל הקטורת, העץ והתאורה העמומה, שנותנים הרגשה כאילו באתם למסאג'.

המתאמן המשיך לבדו לקוקטייל שלישי, ולאחר מכן סיימנו והמשכנו אל היעד הבא בפרופיל שונה לחלוטין.

בדרך גיליתי סניף של VanLeeuwen, גלידריית בוטיק לה יש גם מבחר גלידות טבעוניות (10 טעמים שונים). אז עצרנו לגלידה, שאכן היתה טעימה מאוד.

הפעם נשארנו באזור האיסט וילאג' ונכנסו אל פאב אירי McSorley's Old Ale House, שהינו הפאב הותיק בניו יורק (משנת 1854), עליו שמעתי מהבוס האירי שלי לשעבר כשיצאנו יחדיו לשתות.

במקום מגישים רק בירה כהה או בהירה (וקצת נשנושי פאב), כשאת הבירה מגישים בשתי כוסות (ביחד אמור להיות פינט). אני הלכתי על הכהה, המתאמן על הבהירה, כשהבירה היתה לא רעה, אך חוץ מזה אין שם משהו מיוחד יתר על המידה.

השעה היתה כבר אחרי חצות כשסיימנו את הערב רווי האלכוהול (כולל שתי כוסות יין עוד במסעדה לפני כן) ונפרדנו לשלום ברחובות הריקים בלילה בניו יורק.

במהלך הימים יצא לי פחות להתמקד במסעדות טבעוניות חדשות הפעם. אכלתי כמה וכמה פעמים בשני הסניפים של Peacefood Cafe באפר ווסט סייד ובוילאג' בהם ניסיתי מגוון מנות כשלא נרשמה שום אכזבה. מומלצים במיוחד – הקיש הטבעוני המצוין, מרק ברוקולי מוקרם (אם יש), Green Power Smoothie, והמוס שוקולד על בסיס אבוקדו שהוא גם רואו.

וכמובן אם אתם כבר שם אל תוותרו על טיול או ריצה (עדיף לא אחרי יותר מדי אוכל ואלכוהול בלילה שלפני) בסנטרל פארק.

 

מודעות פרסומת

סולטנה – הייפ מוצדק?

זמן: שני בלילה, נובמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 58, תל אביב

רקע היסטורי: הסולטנה Sultana הינה שווארמיה טבעונית, שנפתחה לפני קצת יותר מ-3 חודשים, עם הרבה הייפ ע"י הראל זכאים (זה מהמסעדה), היכן ששכן לחם ארז בצמוד לברטון קרפרי.

הסיפור: גם בימי חוסר המודעות שלי לפני יותר מעשור לא הייתי חובב שווארמות מושבע, ולכן כשפתחו את הסולטנה, למרות כל ההתלהבות של קהילת הטבעונים וגם של הרבה מבקרי אוכל שהם לא, לא מיהרתי ללכת לשם, במיוחד כשעוד שמעתי שצריך לחכות שם לפעמים בתור גדול.

הכוכב העולה (שבקרוב יורד בחזרה לבנגקוק) הציע לי לצאת לדייט פרידה – שווארמה בסולטנה ואח"כ בירה טובה, כמובן שהסכמתי בשמחה.

הגענו אל הסולטנה ב-21:30. המקום בו יושבים בחוץ לא היה מלא, ואילו בפנים לא היה תור, כשאת פנינו קיבלו ארגזי פטריות (שאיתם היתה לי בעיה אידיאולוגית מסוימת), ויטרינה עם תוספות ומאחוריה שיפוד שווארמת הפטריות.

לקח דקה עד שהבנו שמזמינים מהצד ליד החלון למטבח. הכוכב הזמין שווארמה בצלחת (47) וסודה, בעוד שאני הזמנתי בפיתה מחיטה מלאה (35) ואת הצ'יפס הידוע מהזכאים (17). הסתבר שאין פיתות לכן האחראית אמרה שיכינו לי בלאפה ללא תוספת תשלום.

הקונספט של המקום דומה לשווארמיה רגילה חוץ מזה שבמקום שיפוד עם משהו שהיה חי ועכשיו מת, הוא מורכב מפטריות בתיבול והרכב מיוחד שאמור לדמות את המקור במידה כזו או אחרת. כשהגיע תורנו בחרנו את התוספות שאותם נרצה בלאפה/צלחת, כשאני לקחתי ירקות, עלים ירוקים, פרוסות צנונית, טחינה וקצת סחוג וחריף. הכנת המנה אגב מתבצעת בידיים חשופות, יש כאלו שזה יכול להפריע להם.

הכוכב שקיבל את המנה שלו בצלחת לפני, התחרט בינתיים וביקש להעביר את המנה שלו ללאפה, כשהאחראית אמרה לאלו שמכינים, שכבר יעשו לו חדש.

התיישבנו בחוץ והגענו סוף סוף לרגע המיוחל – אז איך השווארמה המדוברת? לטעמי היתה סבירה. אולי עם הפטריות היו יותר חמות/עסיסיות הייתי מתלהב יותר. הצ'יפס לעומת זו היה די מוצלח. גם הכוכב העולה חובב השווארמות לא התלהב יתר על המידה, אבל גם לא הביע אכזבה (חבל שהם לא מציעים איזה דיל לקינוח עם הקרפרי שליד).

משם הלכנו צפונה על אבן גבירול אל האגנס. זה היה מלא לגמרי בחוץ, אז התיישבנו בפנים על הבר, שם נהננו מהמוזיקה ומבירה טובה – חצי אלכסנדר גרין כ"א (34).

לסיכום: אין ספק שכמו בזכאים, גם בסולטנה יודעים לעשות יחסי ציבור מוצלחים. במקום עצמו יש תודעת שירות גבוהה, זמינות מוצרים קצת פחות, כשבסופו של דבר מרגישים שזו פטריה. לטעמי אפשר למצוא פאסט פוד טבעוני יותר מוצלח במקומות אחרים במחירים פחות גבוהים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אם אתם באזור אפשר לבקר, להגיע במיוחד זה כבר סיפור אחר

Opa – זה מורכב

זמן: שני בערב, אוקטובר 2018

מיקום: החלוצים 8, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: מסעדת Opa (הסבר על השם בהמשך) נפתחה ממש עכשיו (לפני שבוע בערך למיטב ידיעתי), ע"י השפית שיראל ברגר, שברזומה שלה נמצאת גם מיס קפלן עם נקניקיית הגזר המפורסמת. האוכל במסעדה מבוסס על צמחים אורגנים בקונספט של Farm to Table, עם בישול ארוך, תסיסה ועוד שיטות בישול מעניינות.

הסיפור: העכברושית ואני קבענו דייט אחרי הרבה זמן שלא יצאנו ביחד רק שנינו, כשכמה ימים קודם נתקלתי פתאום בידיעה על פתיחתה של ה-OPA של שיראל ברגר, שאת המנות שלה, אחרי שמיס קפלן נסגרה, רציתי לנסות בימי ראשון הטבעוניים בפרנצ'57 ז"ל, אך הדבר לא יצא לי.

הגענו אל המקום שנראה מרשים כבר מבחוץ קצת לפני 21:00. גם מבפנים המקום נראה מוקפד ומזמין, עם מטבח שקוף, תאורה מעומעמת ותחושה כאילו אנחנו יושבים לארוחה אינטימית בחדר האוכל בביתו של שף פרטי, כשברקע התנגנה מוסיקה מעורבת של רית'ם אנד בלוז משנות ה-60 ועוד כל מיני שירים מוכרים בסגנונות אחרים.

מארחת חייכנית ואדיבה הושיבה אותנו בשולחן קטן בצד, והמלצר הגיש לנו את התפריטים. תפריט האוכל מכיל 7 מנות ו-3 קינוחים, כשהמלצר הסביר לנו שמומלץ לזוג להזמין בין 4 ל-6 מנות, ושיש גם אפשרות לשלם 320 ש"ח ולקבל את כל המנות מהתפריט וקינוח אחד. תפריט האלכוהול מכיל בעיקר מגוון רב של יינות מגוונים, בכוסות או בקבוקים.

שאלנו את המלצר גם לגבי השם שלא היינו בטוחים מה מאחוריו. התשובה די פשוטה – Opa זה סבא בגרמנית, כשאל השם התחברו השפית והבעלים.

כל המנות נראו מעניינות אז חשבנו ללכת על הדיל שהמלצר הציע. אך מכיוון שנרתענו מהגויאבה ולא רצינו לאכול סתם יותר מדי, החלטנו לוותר על הדיל ולהזמין רק 4 מנות – דלעת (62 ש"ח), ארינג'י (67), ארטישוק ירושלמי (63) ולחם (23).

המלצר הציע לנו ללוות את הארוחה עם יין, ולכן טעמנו סלקטו קיאנטי, ממנו הזמנו שתי כוסות (36 כ"א).

חיכינו לבאות, כשבאותו הרגע קיבלנו שיחה מעוררת דאגה מהבית והתלבטנו מה לעשות. החלטנו לחכות כמה דקות וביקשנו בינתיים לעצור את הכנת המנות. לשמחתנו הדברים הסתדרו תוך כמה דקות, והחלטנו להישאר וליהנות.

המנות החלו לזרום לשולחן די מהר, כשהלחם החם והפריך הגיע ראשון עם צלוחית שמן זית והיה מצוין.

בעקבותיו הגיעה מנת הארינג'י – פטריות יער עסיסיות ובשרניות עם קרם שיטאקי טעים (אותו ניגבנו בסוף גם עם הלחם) וצ'יפס טפיוקה. מנה טובה אך קטנה.

רק סיימנו את הפטריות והגיעה מנת הדלעת – ריבת דלעת מעושנת במייפל עם כל מיני רכיבים מעל ומסביב. גם כן לא יותר מדי גדולה, לדעתי טובה אך העכברושית פחות התחברה.

מנת הארטישוק הגיע עם חרדל מיובש, נענע ועוד. הרכיבים קצת פחות התחברו פיזית ביחד אבל הארטישוק עצמו היה טעים.

בשלב זה בארוחה פתאום הוסיף לנו המלצר כסא נוסף לשולחן, ואנחנו חיכינו להפתעה שלא הגיעה.

מכיוון שהמנות לא גדולות (בלשון המעטה), לא היינו מפוצצים אז החלטנו להזמין מנה נוספת – שזיף (42), מנה בה העכברושית חשקה מלכתחילה, בה המרכיבים החמוצים, מתוקים ותוססים השתלבו היטב.

התלבטנו לגבי הקינוח, כשלבסוף בהמלצת המלצר הזמנו את הנקטרינה (36) – פרוסות דקות של נקטרינה עם ריבת נקטרינה חמוצה וגלידה תמר ברהי-קפה. הגלידה לבדה היתה קצת אנמית, אך השילוב עם החמיצות של הריבה היה מוצלח.

החשבון יצא 365 ש"ח לפני שירות. בהחלט לא זול, מה שהעלה את השאלה האם במסעדת גורמה עדיף לקבל כמות גדולה (שאז תמיד יוצאים מפוצצים) פחות איכותית או אוכל אורגני ואיכותי אבל מעט יחסית (בתנאי שעדיין יוצאים שבעים).

מכיוון שהיינו כבר ליד קפצנו לזמן קצר אל הביר בזאר, שהיה ריק כמו בפעם שעברה. למה? בשביל ההולי פרוט המעולה, כשעל הדרך הצטרף אלינו חבר לעבודה.

לסיכום: ה-Opa היא מסעדת שף טבעונית וכמו מסעדות שף לא טבעוניות זה אומר שהדברים בה מורכבים. מצד אחד זהו מקום מקצועי ומזמין עם אוכל איכותי ויצירתי אך מצד שני המנות לא גדולות ודי יקרות.

העכברושית אהבה יותר את הבאנה, והלא טבעוניים עלולים להתקשות, אך מבחינה טבעונית מדובר במסעדה בקצה של הסקאלה. כדאי לפחות ללכת לשם פעם אחת בזוג או שלישייה, ובשביל הנסיון והחוויה לקחת את התפריט המלא שבמבצע.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (כנראה שנחזור בעוד מספר חודשים כשיתחלפו חומרי הגלם העונתיים)

באנה – לבוא גם בצהרים?

זמן: יום שני בצהרים, יוני 2018

מיקום: נחמני 36 (בין רוטשילד ליהודה הלוי), תל אביב

רקע היסטורי: באנה – BANA, מסעדה על טהרת אוכל מהצומח נפתחה לפני קצת יותר משנה, בלב תל אביב, ע"י צעירים תל אביביים עם רקע בתחום הקולינרי והבלייני.

הסיפור: העכברושית ואני חיפשנו מקום נחמד לצהרים, התלבטנו בין מספר אופציות, עד שהסכמנו שנינו על הבאנה – מקום שאהבנו בערב אך לא יצא לנו לנסות אותו בצהרים וגם עבר זמן די רב מאז בילינו בו לאחרונה, כשיום לפני כן שלחתי לשם חבר עם אשתו הטבעונית, כששניהם (אפילו שהוא ממש רחוק מהטבעונות), ממש נהנו מהארוחה.

הגענו אל הבאנה לקראת 13:00, והתיישבנו בשולחן זוגי בפנים. מלצרית צעירה הגישה לנו את התפריט, והסבירה לנו על המיצים/שייקים של היום, מהם החליטה העכברושית להזמין את השייק אבטיח ונענע (16 ש"ח).

בתפריט הצהרים יש דיל של 69 ש"ח – מנה קטנה (קערית), מנה גדולה (צלחת), שמגיע עם לחם כוסמין מלא, טחינה ועגבניות צלויות, או דיל של 59 ש"ח – אותו הדבר רק בלי המנה הקטנה, כשמכל סוג יש 6-8 אפשרויות. חוץ מזה יש גם שתי מנות עקריות פטריות צלויות ולא בורגר שלא באות כחלק מהדיל.

הלא בורגר (55) קרץ לנו, אז הזמנו אותו בתוספת פטריות יער (6), ובנוסף הזמנו את הדיל הגדול של ה-69, עם קערית סלק שרוף וצלחת קיש קשיו קישואים.

נהנינו לשבת הנעים והירוק בזמן שהמתנו, כשלידינו זוג צעירות אמריקאיות (עולות חדשות או משהו בסגנון), נהנו מהאוכל, כשהותיקה יותר לימדה את הצעירה משפטים בעברית.

כעבור 10 דקות קיבלנו את הלחם כוסמין לשולחן, זה היה גדול ומשביע גם לבדו והשתלב היטב עם הטחינה החלקה, החצילים והעגבניות.

קערת הסלק השרוף הגיעה עם נקטרינות ואפרסק על קרם קשיו ועם עלים – מנה מתקתקה, חמצמצה, מרעננת וטעימה ביותר, כשהעכברושית התעקשה שאשאיר לה את החתיכה האחרונה.

הקיש קשיו קישואים (צלחת) היה פריך או אולי נימוח (לא יודע איך לתאר את זה), מתוק-מלוח, כשבניגוד לקישים טבעוניים אחרים, לא התפורר, התפרק או נמרח בנגיעה, כשהפעם העכברושית קצת התעצבנה שהשארתי לה יותר מהבצק שבקצה ופחות מהמילוי היותר טעים.

הלא בורגר, שמוגש עם תפודים ומטבלים טעימים ואותו חלקנו, היה באמת עסיסי, כשבתוכו קציצת מבטטה צלויה ועדשים,  בהחלט לא נסיון לחקות בורגר בשרי רגיל.

החלטנו להתפנק גם בקינוח – גלידוניות קשיו וניל (20), גרסה קצת שונה לשלגון המצוין אותו כבר אכלנו בערבים.

החשבון יצא 166 ש"ח בלבד לארוחה טעימה ומשביעה כולל קינוח ושתייה.

לסיכום: בבאנה יודעים לעבוד עם חומרי גלם איכותיים וגם להיות יצירתיים כך שהכל יוצא טעים, גם בצהרים ובערבים.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ בחום לבקר (הטבעונית הטובה בעיר לטעמי), גם הלא טבעונים יכולים בקלות להתחבר

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

באנה! גם כאן זה עדיין אפשרי

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2017

מיקום: נחמני 36 (בין רוטשילד ליהודה הלוי), תל אביב

רקע היסטורי: באנה – BANA, מסעדה על טהרת אוכל מהצומח נפתחה לפני כחודש, בלב תל אביב, ע"י צעירים תל אביביים עם רקע בתחום הקולינרי והבלייני (בהם גם יוצאי אייל שני, שגם עם כל הפלצנות שלו לפחות נותן כבוד לירקות).

הסיפור: לפני כחודשיים סיפר לי הראשוני (שנמצא ב"רילוקיישן" בלב תל אביב), על מקום טבעוני חדש שנפתח ממש לידו. קיבלתי ממנו דיווחים על ההתקדמות, וגם כשהמקום נפתח לפני כחודש והפך לאטרקציה ברנז'אית לדבריו (ואפילו שגיא כהן רשם עליה ביקורת חיובית – למרות שלי זה לרוב לא אומר יותר מדי ולפעמים אפילו להיפך).

אחרי שחזרתי מארה"ב (הביקורות יגיעו גם הן מתישהו בקרוב), חיפשתי מקום לצאת לדייט עם העכברושית, שרצתה מסעדה, והבאנה המסקרנת ענתה להגדרה.

שכחתי להזמין מקום מראש ליתר ביטחון, מזל שיש אפשרות להירשם ברשימת ההמתנה מהדרך בטלפון (036991566).

הגענו אל הבאנה בסביבות תשע ורבע בערב. המקום המקושט בנורות, היה מלא בקהל מקומי מעורב (צעיר ברובו), כשהיו לא מעט ממתינים בחוץ, אך לשמחתנו בדיוק הגיעו אלינו ברשימה, ולנו שולחן בפנים כבר חיכה.

כבר שנכנסים למקום הצבעוני מרגישים משהו תוסס עם וייב חיובי – הרבה ירקות ופירות טריים מסביב, מטבח פתוח, ודלפק גדול עליו מכינים ומניחים חלק מהמנות והרכיבים.

  

  

מלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את תפריט האוכל (שמתשתנה מדי יום) ותפריט המשקאות. המנות כולם מבוססות על רכיבים מהצומח וכולן מפתות ומעניינות כך שנזקקנו להמלצות.

למרות שלא היינו בקטע של אלכוהול, החלטתי לנסות בהמלצת המלצרית, את קוקטייל היום ע"ב רום ואגסים שנשמע מעניין (38 ש"ח). כשחוץ מזה יש גם בירה אלכסנדר מהחבית, יינות, משקאות לא אלכוהוליים מעניינים ועוד.

אחרי כמה דקות הגענו להחלטות גם בגזרת האוכל והזמנו לחם מחמצת שסק וכוסמין מלא (18), דלעת ערמונים צלויה (44), ירקות פריכים (46) ופטריות צלויות על מחית ערמונים (52).

הקוקטייל היה חביב, כשזמן לא רב מדי אחריו התחילו לזרום לנו האוכל לשולחן.

הלחם היה טרי , לח ודחוס והוגש עם טחינה ועגבניות – מנה נחמדה, אך בדיעבד היה חבל לבזבז דווקא עליה את הקלוריות.

אח"כ הגיעו אלינו שלוש המנות העיקריות בדירוג, כשכולן היו מצוינות, לא פחות:

הירוקים כללו שעועית ירוקה, אספרגוס, ברוקולי וקישוא טריים ואיכותיים, פריכים ומתובלים במידה הנכונה. אכן מנה מאוד מדויקת כפי שאמרה לנו המלצרית.

הדלעת ערמונים נמסה בפה עם רוטב הקרם קוקוס שהיה יותר טעים מסתם יוגורט רגיל, והטבולה עם הכרובית בצד שהלכו עם זה טוב.

גם הפטריות היו טעימות כשמחית הערמונים היתה נהדרת והחליקה היטב בגרון.

המנות לא גדולות מדי אך גם לא קטנות ודי משביעות. לא היינו מלאים לגמרי אז מההתלהבות (גם של העכברושית הלא טבעונית למי שלא יודע או זוכר לצערי) החלטנו להזמין עוד מנה. לצערינו המנה שרצינו בדיוק נגמרה אז הזמנו את הוולקנו בול (42), שנראתה על הנייר מפתה.

כעבור מספר דקות קיבלנו אותה וקצת התאכזבנו – לא בגלל שהיא לא היתה טעימה דווקא, אלא בגלל התיאור שלה שנשמע מלהיב יותר מכשהייתה. המנה כללה גזרי שורשים טריים, קינואה ורוטב חמאת בוטנים סויה – מתאימה יותר כסלט פתיחה ולא כסיומת לארוחה טעימה.

המלצרית הנחמדה ראתה שקצת התבאסנו, אז חלקנו איתה את המידע. החלטנו להזמין גם קינוח – צ'יה פודינג (34). מנה מעניינת, לא כבדה או מתוקה מדי, עם שילוב טעמים מתוק מלוח בין המשמש הצלוי, הקראמבל שקדים והמייפל, לשברי פיסטוקים והצ'יה הרכה עצמה שמושרית בחלב אגוזי לוז שבמקום מכינים.

מלאים ומרוצים שילמנו את החשבון שיצא לא זול (274 ש"ח) אך גם לא נורא יחסית לכל מה שהזמנו (קוקטייל + שש מנות), כשהבטחנו לעצמנו ולמלצרית שעוד נחזור לנסות את המנות האחרות שרצינו ולא יצא לנו.

לסיכום: אחרי שההתייאשתי לאחרונה ממה שקורה בתל אביב – מחסור במקומות איכותיים שנפתחים, וירידה ברמה של אלו הטובים שקיימים, ועוד אחרי שחוויתי ההיפך ממש על קצה המזלג בניו יורק, שמחתי לראות שגם כאן זה עדיין אפשרי אם רוצים. כך לפחות בבאנה, שהוא מקום מלהיב, מגניב ושונה, שמשקיע באוכל איכותי, בריא, טעים, חיובי ומהנה. לא סתם הוא מלא כל ערב במבלים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (אולי הטובה בתחום כרגע בעיר, כשגם כאמור שגיא כהן, שאוהב לקטול מקומות טבעוניים, המליץ)