לילי רוז – עיקרון הפשטות

זמן: יום שלישי בלילה, יוני 2017

מיקום: אבן גבירול 146 (מול בזל), תל אביב

רקע היסטורי: לילי רוז (Lily Rose), הבר שנקרא באותו השם כמו של בתו של ג'וני דפ, שהפכה אף היא לשחקנית בינתיים, מותיקי הברים באזור צפון אבן גבירול, חגג לפני כחודש בת מצווה.

הסיפור: אחרי שבניו יורק לא יצאנו לחגוג למשועבד יום הולדת, קבענו במקום זאת לצאת לבירה, כשקבענו להיפגש באזור צפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

בזכות נפלאות התחבורה הציבורית לקח לי שעה להגיע לשם (שלושת רבעי שעה המתנה + רבע שעה נסיעה), כך שנפגשנו רק ב-22:00. הספקתי עוד לחטוף משהו קטן באלגריה – מקום טבעוני קטן מומלץ ליד שדרות נורדאו, כשמשם הלכנו אל הלילי רוז, בו ביליתי פעם אחרונה לפני 8 שנים, ומאז לא ראיתי צורך מיוחד לחזור אליו.

הלילי רוז הוא לא מקום גדול, עם שולחנות מוגבהים על הרחוב, ובר קטן בפנים. .בחוץ היה חם אז נכנסנו פנימה שם התיישבנו בצד ליד הקיר.

תפריט האלכוהול די פשוט – פאולנר וגולדסטאר מהחבית, לא הרבה יותר מזה בבקבוקים והמשקאות האלכוהוליים הרגילים הנוספים ועוד כמה קוקטיילים (יש גם הפי האוור כל המשקאות ב-20 ש"ח עד שמונה ושלושים).

תפריט האוכל גם לא מסובך יותר מדי. מה שיפה בו הוא שאפשר להזמין פיצה מהאוליברי שממול, או את האמפנדס של גלדיס – לא ברור לי למה ברים אחרים, להם אין מטבח מרשים, לא מנצלים מספיק את קרבתם של בתי אוכל מוצלחים.

הזמנתי חצי פאולנר (33 ש"ח), המשועבד הזמין וודקה טוניק (ארבעים ומשהו), וגם מנת אדממה לנשנש (22) בעיקר בשביל החלבון למשועבד (עכשיו גם לזה).

תוך כדי שמנו לב שהברמן במקום הוא לא אחר מאשר גילי מוסינזון, שעם רסטות בשיער, נראה רגוע יותר מהתדמית שלו נוצרה.

לגמנו באיטיות את המשקאות הצוננים, נשנשנו מהאדממה הטעימים, וניהלנו שיחה בנעימים.

לא המשכנו לסיבוב נוסף, שילמנו את החשבון, כשלפחות בדרך חזרה לא הייתי צריך להמתין יותר מדי לתחבורה הציבורית.

לסיכום: הלילי רוז הוא בר שכונתי תל אביבי טיפוסי ששומר על עקרון הפשטות בלי אובר תחכום – גם כאלו צריך שיהיו בעיר. מקום רגוע יחסית למפגש מצומצם עם חבר, חברה, דייט זוגי, הפי .

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, גם בהפי האוור או בסופי שבוע אז הומה יותר

מרכז קהילתי Chouffe – כבר לא קטן כשהיה

זמן: יום שלישי בערב, מרץ 2017

מיקום:, יהודה מכבי  63, תל אביב

רקע היסטורי: מרכז קהילתי Chouffe (שוף) הידוע גם כשופלנד (Chouffelnad) ברחוב (או המקשופיה), נפתח לפני יותר מ-8 שנים, כבר קטן בצד המנומנם של אבן גבירול, על בסיס הבירות של המבשלה הבלגית א'שופ (Achouffe).

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש חברים מהעבודה בשעות הערב המוקדמות.

הפעם המארגן היה איש המערכות, שהתייעץ איתי לגבי מקום. כשיצאתי לבריו 66 לפני מספר שבועות עברתי ליד השופלנד שהיה מלא, ומכיוון שידעתי שיש בו בירות של שוף כמובן, המלצתי אותו לנסות, למרות שהסתבר שאין בו שעות שמחות.

אגב, יום קודם לכן יצאתי עם חברים מהעבודה החדשה לאגנס, שם גיליתי שהשעה השמחה עד 20:00, לא שמחה ממש כי צריך להזמין את שתי הבירות של ה-1+1 לפני תום השעה ולא רק את הראשונה – אכזבה.

החבורה הגיעה אל הבר קצת אחרי 18:00, שם חיכו להם ברכות ואיחולים אישיים על גבי השולחן בחוץ על הרחוב שמראש הוזמן. אני הגעתי רק בסביבות 19:00, כאשר הם היו כולם כבר עם משקה חצי ריק.

המקום בהחלט התפתח יפה מאז שהייתי בו לאחרונה, בתחילת ימיו יחסית. מכוך צר עם כמה מקומות ישיבה בודדים על הרחוב ללא אווירה, אליו באו בעיקר לצפות במשחקים, הוא גדל פי שתיים או שלוש, אליו באים מבלים מכל הסוגים, ועדיין אפשר לראות בו משחקים.

על מנת להשלים פערים במהירות, עיינתי בתפריט הבירות שמכיל אופציות די איכותיות (מלכה, וויינשטפן ויטוס, כמה סוגי שופים שונים ועוד) , אם כי לא זולות, והחלטתי להזמין שליש מקשוף (35 ש"ח) מהחבית.

הבירה הוגשה לי במהירות והיתה כפי שצריך – טעימה וחזקה, כך שיכולתי לשתות בכיף עם החבורה.

רציתי ללוות את השתייה עם איזה נשנוש בצד, אך תפריט האוכל לא מכיל יותר מדי אופציות טבעוניות או דברים מעניינים בכלל (לפחות יש פופקורן שבחינם מחולק). לשמחתי יש חומוס כספי ממש ליד. אז קפצתי לשם ולקחתי חצי מנה פלאפל, כשגם חלק מהחברים הלכו בעקבותיי והזמינו משם.

נהינו ממזג האוויר ומהאווירה במקום הפתוח שהחל להתמלא, כשבין היתר הגיעו אלינו כמובן ניחוחות ירוקים, אך מדי פעם לצערינו גם עשן סיגריות מהשולחנות הסמוכים.

מכיוון שהבירות במקום חזקות ולא ממש זולות, לא הזמנו סיבוב נוסף. אך בכל זאת שתינו במהלך הערב לא מעט, כשהצוות הידידותי של המקום פינק אותנו (כמו את שאר המבלים), בשני סיבובים של שוטים של בירות (שוף כמובן), עם אפשרות לאתגר ופרס, עליו ויתרנו.

לקראת 21:00, כשהמקום עוד לא היה מלא החלטנו לסיים, כשחלקנו בינינו את החשבון שיצא 251 ש"ח, ונפרדנו לשלום.

לסיכום: טוב לראות שהשופלנד, בו יש מבחר בירות איכותיות, שרד ואף התפתח יפה, ועוד בצד הזה של אבן גבירול. חבל רק שלא משקיעים בו עוד טיפה ומוסיפים לאווירה מחירים קצת יותר ידידותיים, הפי האוור ואוכל סביר, כדי שבאמת יהיה בו שווה לבלות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר