ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

מודעות פרסומת

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר

רובינא – אותה הגברת?

זמן: יום שני בערב, יוני 2017

מיקום: מרמורק 6 (מול כיכר קובימה), תל אביב

רקע היסטורי: בר הרובינא, הקרוי על שמה של חנה רובינא, אחת משחקניות התיאטרון הגדולות של ישראל ("הגברת הראשונה של התאטרון העברי"), נפתח בספטמבר 2015, ע"י הבעלים של הלואי שבכיכר רבין, ובר היין הגאזטה הסמוך.

הסיפור: אז אחרי שהתאוששתי מהחזרה מארה"ב הגיע הזמן לחזור לשגרה, והפעם מפגש הפי האוור עם החבורה מהעבודה. היעד הפעם היה שוב הרובינא, שם בילינו לאחרונה לפני שנה וחצי.

הגעתי לאזור קצת אחרי 7 בערב. מכיוון שזכרתי שאין שם משהו מיוחד בגזרת האוכל, עצרתי לפני כן ב Superfood Botique החדש ליד (מרמורק 10). המבחר במקום הקטן, שמצטלם יפה, לא גדול כפי שציפיתי (וגם חלק מהדברים כבר אזלו) וכולל כמה סלטים, סנדוויצ'ים וקצת מתוקים.

בהמלצת המנהל בחרתי בסנדוויץ' קטן עם חביתת עדשים (18 ש"ח), שהיה קר ולא ממש הרשים, איתו המשכתי כמה מטרים עד שהגעתי אל הרובינא, שם כבר חיכו לי החברים.

העיצוב והישיבה במקום לא השתנו, כך גם גודל הכוסות הלא סטנדרטי (285 ו-420 מ"ל) והתמחור הגבוה יחסית לכמות. תפריט הבירות מהחבית הצטמצם מכ-20 ל-14 (עדיין סביר, חבל שירדו דווקא בירות הבוטיק), וההפי האוור (עד 20:30) הוא עכשיו 40% הנחה על המשקאות במקום 1+1, כך שהמחיר יוצא סביר בשעות אלו, ולא צריך בהכרח להזמין עוד בירה. כשעל האוכל יש 30% הנחה בלבד, לעומת 50% שאז היה.

לקח לי קצת זמן לתפוס את המלצרית אבל לבסוף הזמנתי "רובינא" מלכה אדמונית (35 ששקול ל-42 ש"ח במחיר מלא, 21 ששקול ל-25 בהפי האוור).

ניצלנו עד תום את שעות האור המאוחרות, כשמכיוון שהחברים היו קצת פחות חזקים בבירה ואלכוהול הפעם, סיימנו יחסית די מוקדם.

לסיכום: רובינא נשארה אותה הגברת – בלי משהו מלהיב ועם מחירים יקרים בשעות הרגילות, לפחות יש הפי האוור ומבחר של בירות. במיקום כזה חבל שאין משהו יותר אטרקטיבי.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, רק אם אתם בסביבה בשעות ההפי האוור

לה אוטרה – מורכב מדי

בסקר ברי הקוקטיילים כבר השתתפתם? ראו בסוף הרשומה

זמן: יום חמישי בערב, סוף דצמבר 2016

מיקום: הירקון 66, מלון אימפריאל, תל אביב

רקע היסטורי: לה אוטרה (La Otra) נפתחה לפני כשנה וחצי כמסעדה מקסיקנית-קאריבית, ע"י הבעלים של בר האימפריאל המעוטר הסמוך. אחרי כשנה ושלושה שפים שהתחלפו, ראו הבעלים שזה לא כל כך הולך ושינו קונספט בחזרה לבר בסגנון מקסיקני.

הסיפור: כמדי תקופה, ורגע לפני שמתחלפת לה שנה, הגיע הזמן למפגש של אחרי העבודה עם החבורה לניצול השעה השמחה. הפעם לא אני בחרתי את המקום אבל כשהציעו שנלך לאימפריאל הסכמתי כמובן מכיוון שלא ביליתי בו כבר זמן רב. הזכרתי רק למארגנת כמה ימים מראש שכדאי להזמין מקום אפילו שמדובר בשעה מוקדמת (18:30), אך היה זה מאוחר מדי מכיוון שכבר לא היה, במקום זו הזמנו לדבר הקרוב ביותר (פיזית וגם קונספטואלית) – לה אוטרה.

לקראת המפגש הצטמצמה כמות המשתתפים, למרות שנשארנו רק 3 החלטנו לא לוותר ואותו לקיים.

הגעתי אל הלה אוטרה בסביבות השעה 19:00. המקום שנמצא בתוך המלון מעוצב כמו בר קוקטיילים אפלולי והיה כבר די מלא במבלים. בפנים חיכו לי כבר שני החברים – הירושלמית ואיש המערכות, שהיו כבר עם קוקטייל ובירה ביד.

20161229_190632

אחרי שהחלפנו ברכות ושלומות פנינו להתבונן בתפריטים. תפריט הקוקטיילים כולל 16 קוקטיילים (כמו באימפריאל נראה לי) בסגנונות שונים, כשבהפי האוור (עד 20:00) הם בחצי המחיר (ויש גם משקאות נוספים). תפריט האוכל כולל מנות מתחכמות בסגנון מקסיקני עם יותר מדי רכיבים לדעתי, ולשמחתי גם אופציה אחת טבעונית.

20161229_190746 20161229_190741

20161229_191118

כעבור מספר דגות ניגש אלינו מלצר בסגנון היפסטרי לקחת את ההזמנה. אני הזמנתי לשתות את קוקטייל טיקי אותו כבר יצא לי לשתות בהנאה באימפריאל – Painkiller #2 (52 ש"ח, 26 בהפי האוור), ולאכול את המנה הטבעונית (28) – Tree Huggers Taco, כשהמלצר אמר לי שזה לא טאקו שגרתי. האחרים, שכבר היו עם שתייה כאמור, הזמינו מאכלים אחרים שאותי לא ממש מעניינים.

חיכינו לשתייה ולאוכל כשבינתיים ניהלנו דיון סוער על עתיד הפורום וההבדל בין התכנים והמשתתפים של קבוצת ווטסאפ לפייסבוק ולחברים שם.

כעבור זמן מה קיבלתי את הקוקטייל שלי שהוגש בכוס בצורת ביצה גדולה שמונחת על גבי משטח קטן מיוחד כדי שלא תיפול. הקוקטייל הטרופי ע"ב רום, אננס וקוקוס היה חזק, מתקתק ומדויק. לעומת זו מנת הטאקו שלי, בה היו כל מיני רכיבים לא אופיינים, היתה קצת מוזרה ולא ממש התחברה (תרתי משמע).

20161229_191948

גם שותפי לשולחן קיבלו את המנות שהזמינו, אותם יש לאכול ביד לדברי המלצר. האוכל היה טעים לדבריהם, אך המנות היו קטנות והם לא יצאו שבעים מהארוחה.

הקוקטייל נגמר כמובן מהר וכך גם המנה הלא גדולה. לפחות נשאר הרבה קרח בכוס, אותו לעסתי בהנאה. החברים המשיכו לסיבוב קוקטיילים נוסף רגע לפני שההפי האוור ייגמר.

אחרי שהם סיימו לשתות החלטנו שהגיע הזמן לחתוך, רצינו לבקש את החשבון אך במשך דקות ארוכות לא הצלחנו למשוך את תשומת ליבו של המלצר שלנו (או של אחד האחרים), שגם לא ממש בדק מה איתנו יותר מדי במהלך הערב.

לבסוף הצלחנו לשלם את החשבון, יצאנו בחזרה החוצה ונפרדנו עד הפעם הבאה לשלום.

20161229_204115

לסיכום: אמנם הקוקטיילים של האימפריאל אכן מספקים את הסחורה, אך כל השאר בלה אוטרה מתוחכם, מורכב ויחסית יקר מדי, כשהשירות (לפחות במקרה זה) לא באותה הרמה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר (אם באימפריאל אין מקום) בהפי האוור

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

השופטים – לשתיינים שמבינים, וגם לאחרים

זמן: יום שני לפנות בערב, נובמבר 2016

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי מציין בימים אלו 35 שנים להיווסדו!

הסיפור: הביקור הקצר בשופטים לפני כשבועיים עשה חשק לביקור מעמיק יותר. לשם כך קבענו את מפגש החברים מהעבודה שם, כמובן בשעות ההפי האוור (עד 20:30, יום שישי עד 21:30).

הגעתי למקום בסביבות 19:00 יחד עם מצטרפת חדשה לחבורה, כשאחד החברים כבר חיכה לנו שם. מכיוון שבאנו בשעה מוקדמת לא חשבתי להזמין מקום מראש. מכיוון שכל הספסלים בחוץ היו תפוסים, התמקמנו בינתיים בשולחן ל-4 בפנים.

ידענו שיקח זמן עד שיגיעו שאר החברים, אז ביקשנו לידינו את התפריטים כדי להחליט מה להזמין.

20161108_224709 20161108_231319

אני החלטתי להתחיל עם חצי פילו (26 ש"ח במקום 34 בהפי האוור) – אייל בלגי בהיר וחזק (8.5%), ועם הבורגר הטבעוני בתוספת אבוקדו (36+5), עליו שמתי עין בפעם הקודמת שהיינו. החברים גם הזמינו לשתות ולאכול, ובנוסף ביקשנו את הארבעס – גרגירי חומוס מתובלים שמוגשים בחינם, אחד מהסמלים של המקום. אלינו הצטרף גם המשתעבד (שקיבל פס מכל המשעבדים), שהזמין אף הוא חצי פילו.

20161121_191025

למרות העומס היחסי לשעה מוקדמת זו, המשקאות הוגשו לנו במהירות וגם האוכל לא התמהמה יותר מדי. הבורגר הטבעוני שלי, ע"ב שעועית שחורה, היה כלל לא רע ועשה את העבודה (אם כי הריינבו עדיף בהרבה, בתנאי שמקבלים אותו בזמן סביר).

20161121_191804

לא עבר זמן רב ואלינו הצטרפו גם שאר החברים, אך בשולחן לא היה מקום ל-9 אנשים. בחוץ עדיין לא התפנה מקום, אז המלצר חיבר לנו כמה שולחנות בצד השני של הבר, מה שלנו התאים. בניגוד לשעות הערב, המוזיקה לא היתה בווליום גבוה במיוחד, כך שיכולנו אחד את השני לשמוע.

הבירה זרמה לשולחן כמים (שגם הגיעו לשולחן בהמשך), והוגשו לנו לשולחן כל מיני מאכלים (חומוס ביתי, חצילים בטחינה, מטוגנים ועוד), וקיבלנו עוד צלוחיות של גרגירי החומוס הטעימים. אני הזמנתי חצי דאנסינג קאמל APA (21 במקום 28 בהפי האוור), שהיתה מצוינת כתמיד, וכולנו נהנינו מהחברה ומהאווירה.

בסביבות 21:00, אחרי שעתיים במקום, ואחרי שניצלנו את ההפי האוור עד תום, החלו החברים אט אט לעזוב, כשהחשבון לכולנו יצא 640 ש"ח בלבד.

למרות שהיינו די מלאים מהאוכל והבירות, המשכנו חלקינו אל הברטון קרפרי שליד, שם חלקנו ביחד קרפ טבעוני אחד. מסביבנו נישא ריח של ירוק באוויר, כמו כל מקום לאחרונה בעיר.

לסיכום: עם מבחר בירות איכותיות וזולות יחסית מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים, אפשר בהחלט להבין למה השופטים כל ערב מלאים ומהווים אחד הפאבים הטובים לשתיינים שמבינים, וגם לאחרים בכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (בהפי האוור אפילו שווה יותר)

השופטים – כאן כדי להישאר

זמן: יום שלישי בערב, נובמבר 2016

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג בימים אלו 35 שנים להיווסדו!

הסיפור: אחרי בילוי מוצלח של בורגר טבעוני, בירה וקרפ באבן גבירול עם התעשיין (שאינו טבעוני), ולאחר מכן עוד חוויה מוצלחת בריינבו גם עם העכברושית (שאינה טבעונית אף היא), קבענו הפעם לדאבל דייט גם עם התעשיינית, כשהתכנון היה דומה (בורגר טבעוני, בירה וקרפ).

הגענו אל הריינבו שהיה מלא לקראת 21:30. הזמנו ארבעתינו את הריינבורגר (35 ש"ח), כשנאמר לנו שיש בערך 20 דקות המתנה בגלל העומס, לא נורא. בעוד אנו מחכים שיתפנו מקומות ישיבה, הלכו הבנות לצ'יפסטאר להצטייד בצ'יפס לנשנש בצד.

כעבור כמה דקות התפנה לנו מקום, ואנו התחלנו לנשנש את הצ'יפס. זה היה די שומני ולא ממש מיוחד, וכולנו סיכמנו שמדובר באכזבה ובזבוז קלוריות מיותר.

כשעברו כבר יותר מ-20 דקות הלכו לברר מה קורה עם ההזמנה שלנו. עקב בעיות במטבח הקטן (חשמל, ארגון ועוד), הבורגרים התעכבו עוד ועוד, כשקיבלנו אותם לבסוף רק אחרי יותר מ-45 דקות. אלו היו משובחים כמו בפעמים קודמות (הבורגר הטבעוני הטוב בעיר כרגע לטעמי), אבל אם גם בפעם הבאה זה יהיה אותו דבר, כנראה שלמרות האיכות זו תהיה גם הפעם האחרונה.

מכיוון שהתעכבנו שם יותר מהצפוי החלטנו להמשיך ישר אל השופטים, לשתוף את הבורגר בגרון עם בירה קרה וטעימה. השעה היתה כבר כמעט רבע ל-11 וגם השופטים היה מפוצץ, כשרק בפנים מתחת לרמקולים, שניגנו מוזיקת רוק איכותית אבל בווליום גבוה מדי, היה לנו מקום.

עברו יותר משנתיים וחצי מאז ביליתי בשופטים לאחרונה, ושמחתי לגלות שהתפריט השתדרג – גם בגזרת הבירות שם אפשר למצוא מהחבית בירות איכותיות יותר מהרגיל ובמחירים טובים יחסית, וגם בגזרת האוכל כשיש אפילו בורגר טבעוני (במקום לחכות 45 דקות בריינבו נבוא לנסות אותו).

20161108_224709

אנחנו הבנים שמחנו להזמין חצי דאנסינג קאמל APA מהחבית (28 ש"ח, כמו בפאב של המבשלה), כשהבנות הזמינו שתיהן בירת פירות – ליפמנס דודבן בבקבוק (29).

20161108_225440

כשהתפנה מקום בחוץ עברנו לשבת שם על הספסלים, כשיכולנו גם לדבר יותר בקלות, אבל ספגנו מהצדדים עשן – לא רק של סיגריות, כשבכל הפעמים האחרונות שיצאתי יש ריח ירוק באוויר – אולי הגיע הזמן ללגליזציה גם כאן? יש מצב שזה יעשה את האנשים קצת יותר מאושרים.

מכיוון שהיינו כבר מלאים מהצ'יפס, הבורגר והבירה, החלטנו הפעם לוותר על הקרפ.

לסיכום: עם בירות משודרגות ולא יקרות, אווירה של פאב קלאסי, מוזיקת רוק טובה ואוכל מגוון, השופטים כאן כדי להישאר גם בשנים הקרובות.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, בשעות ההפי האוור אפילו מומלץ יותר

20161108_231319