מהפגנה למסיבה – סבב הברים האולטימטיבי?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

ערב מוצ"ש שהתחיל בהפגנה בהבימה ונגמר אחרי הרבה שתייה בהופעה ומסיבה בכולי עלמא

הבעז"ב עדיין בביקור בארץ, בשלישי היינו בדאבל דייט בבית העמודים ובמוצ"ש הוא הציע שנצא רק אנחנו הגברים, כמיטב המסורת לסבב ברים.

קודם כל הייתי צריך לממש את זכות היסוד של חופש ההפגנה. כשלאחר שנפרדתי מהעכברושית, שהיתה אף היא, צעדתי לקצה השני של שדרות רוטשילד למקום בו אני מתחיל את סיורי הברים באופן קבוע, שם פגשתי את הבעז"ב.

התלבטתי איתו אם ללכת לכיוון צפון – אלנבי, נחלת בנימין שוק הכרמל – שם היו כמה מקומות שרציתי לבדוק, או לכיוון דרום – כמו בסיור הרגיל. החלטנו ללכת דרומה, חצינו את לילינבלום והעלנו זכרונות קצרים, עברנו ליד ההרצל16, והתיישבנו בביר שופ, בו לא היו הרבה אנשים, לבירה ראשונה – הוא הזמין חצי שבט, אני רבע ברודוג אלוויס ג'יוס, כשברקע ברמקולים התנגנה לה נירוונה.

אחרי הבירה המשכנו אל בית רומנו והתדר. זה היה מלא כצפוי במוצ"ש, עם DJ וריקודים, אירוע של וירג'ין אטלנטיק באחד החללים, ועומס גם בחנות התקליטים, כשאנו הסתובבנו קצת אך לא הצטרפנו למבלים.

חצינו את הכביש אל היעד הבא בסיור – האגנס פאב בלוינסקי. האגנס היה ריק יחסית, אך עדיין היתה בו מוסיקה טובה ואנו התיישבנו על הבר עם הברמנית אוריה. הוא לקח חצי מלכה בהירה, ואני שליש שפירא IPA, כשליווינו את הבירות עם מנת זיתים מתובלים טעימים, וכשסיימנו המשכנו משם הלאה.

הלכנו במעלה שוק לוינסקי, כשהבעז"ב חיפש משהו לאכול בלי יותר מדי המתנה. עברנו בסמטת השוק, שם התאבלנו על הפאוץ' שנפטר. ב-LILA היה עמוס כרגיל, חשבנו לנסות את הסאלוף ובניו אך זה היה סגור (כמו גם קאימק). לבסוף הגענו אל ה-Fat Dog בדרך יפו פינת החלוצים, שם אני הזמנתי נקניקיה טבעונית בלחמניה, והוא, שהזמין לא טבעוני, התקשה טיפה עם הצ'ילי חריף, כנראה שהוא עדיין לא טקסני בהגדרה.

Vegan Sausage – Fat Dog Tel Aviv

חשבנו לאן להמשיך משם, כשהכיוון שנבחר היה אזור לבונטין. בלבונטין 7 היו הרבה אנשים בחוץ (הופעה/מסיבה), שאר הרחוב היה מנומנם. בסופו של הרחוב, חצינו את הכביש והגענו אל האברהם הוסטל, שם עלינו אל הבר הענק, בו בדיוק הסתיים אירוע נוסף של Fluentlv, שנראה שהיה מוצלח. בכל זאת ישבנו לבירה – הוא חצי שפירא לאגר, אני שליש שפירא אוטמיל סטאוט, כשבינתיים רוב המבלים עזבו, והצוות סידרו את המקום בחזרה.

Fluentlv Abraham hostel

החלטנו להמשיך ליעד נוסף, כשגם אותו הבעז"ב לא הכיר עדיין – הכולי עלמא (מקווה ישראל 10), ועבר זמן רב למדי מאז שהייתי בו לאחרונה. עברנו את הדורמן וירדנו במדרגות למטה אל המתחם הגדול שמחולק לכמה חללים בהם מתקיימים הופעות, תצוגות ועוד. בחדר הקטן והסגור, ישבו כמה שנראו משועממים, כששניים שיחקו בפלייסטיישן או משהו כזה והשאר בוהים. האקשן התרכז בחדר הפנימי יותר שם התקיימה הופעה מקפיצה של La Kombina Sound System עם איתמר רביב. החלטנו להישאר וליהנות, אז הזמנו ממה שנראה כמו דוכן בקולנוע, סלאשי של ברד אלכוהולי עם מיץ פירות (45 ש"ח לכוס), כשיש גם בירות מהחבית (טמפו), ונשנושים למיניהם (נאצ'וס, פיצה, פופקורן).

כולי עלמא Kuli Alma

 

המוסיקה הלטינית עם נגיעות ים תיכוניות היתה טובה מאוד, והאווירה גם כן (האוויר קצת פחות), עם הרבה תיירים מכל העולם וטיפוסים מוזרים – אחד למשל בחליפה ועם מקטרת בלוק של שרלוק הולמס (והוא לא היה חלק מהמקום). כשנגמרה ההופעה, החלה מסיבת ריקודים בחדר הסמוך בו ישבו קודם המשועממים, כשאנחנו נשארנו עוד מספר דקות לפני שחזרנו אל העולם שבחוץ. כשהבעז"ב ציין שהיה זה סבב ברים מוצלח מאוד, אולי אף האולטימטיבי, עד הפעם הבאה לפחות.

 

בית העמודים – בסצינה העולמית

זמן: שלישי בלילה, נובמבר 2019

מיקום: רמב"ם 14, מדרחוב נחלת בנימין, תל אביב

רקע היסטורי: בר ומועדון הג'אז בית העמודים (Beit Haamudim) נפתח לפני יותר מ-8 שנים במבנה לשימור על עמודים במדרחוב נחלת בנימין. בתחילת דרכו היתה בו הופעת ג'אז אחת לשבוע כאשר כיום יש בו הופעות כל יום, והוא אף נבחר לאחד ממועדוני הג'אז (או ג'ז) הטובים בעולם ע"י הביזנס אינסיידר בשנת 2015.

הסיפורהבעז"ב ובת הטייס קפצו לביקור בחודש נובמבר הפעם וקבענו איתם לדאבל דייט. במקום שניקח אותם לסיור ברים, היעד שנבחר לבסוף היה בית העמודים, בו לא הייתי כבר זמן רב, שם היתה אמורה להיות הופעה של בן דוד של בת הטייס – גיל ליבני (Livniology), עם נגנים נוספים, ברביעייה כמובן.

בסביבות השעה 21:15 הגענו אל אזור נחלת בנימין דרך הסמטאות של שוק הכרמל, שהיו רטובות עדיין אחרי השטיפה של הערב. חלפנו ליד הגוגיס (Gugys), שהיה די מלא בחוץ על המדרחוב, שם גם אמר לנו שלום הבעלים הצבעוני של המקום.

מהמדרחוב נכנסנו אל החלל הפנימי של בית העמודים, כשגילינו שההופעה עולה 32 ש"ח לאדם, במזומן – לא סכום גדול, אם כי פעם זה היה בחינם. הבעז"ב ובת הטייס כבר חיכו לנו בשולחן מוגבה קטנטן בצד, כששאר המקום האינטימי, שמתחלק לשניים (חלל ההופעות וחלל הבר עם עמוד ביניהם) עם הרבה תמונות של נגני ג'אז על הקירות, היה עדיין ריק לקראת ההופעה שהיתה אמורה להתחיל ב-22:00.

אחרי שהחלפנו מילים וברכות, התפנינו להזמנה. הם באו כבר אחרי מסעדה אז הסתפקו רק בשתייה, ואילו אנחנו היינו רעבים אז עיינו בתפריטים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות צמחוניות/טבעוניות מעניינות, כשבגזרת השתייה אפשר למצוא מהחבית מבחר מצומצם יחסית – עלמה, אסטרייה ובזלת חיטה, יינות ועוד.

בית העמודים תפריט אוכל

בית העמודים תפריט שתייה

העכברושית הלכה על הכריך עין הפוכה (47 ש"ח) וכוס יין לבן פינו גריג'יו (37), ואני הזמנתי בהמלצת המלצרית את הרול הטבעוני (45) עם בזלת קטנה (??) מהחבית (30), כשבינתיים הפך הערב, עוד לפני שההופעה החלה בכלל, למפגש בני דודים של בת הטייס.

הנגנים החלו בכיוונון הסאונד, כשבינתיים קיבלנו את האוכל לשולחן הקטן שהתנדנד (כמו גם הכסאות). העכברושית אהבה מאוד את הכריך המפוצץ שלה (אפילו שהגיע עם מלפפון חמוץ אותו להוציא ביקשה), כשהרול שלי היה קצת קשה מדי מבחוץ וסביר בלבד.

המקום התמלא לקראת ההופעה, ואפילו ויתרנו על כסא, לטובת השולחן שמלפנינו (טעות ששילמנו עליה בדיעבד, כשאלו קצת הסתירו והפריעו לנו בהמשך).

ההופעה עצמה החלה בזמן (בטוויטר אפשר גם לראות סרטון קצרצר), כשהתברר שמעבר לכך שגיל ליבני זמר ונגן משובח (יחד עם שאר הלהקה), הוא גם סטנדאפיסט בכלל לא רע.

עקב אילוצים נאלצנו לפרוש לקראת 23:00, שילמנו את חלקנו בחשבון (159 ש"ח), ונפרדנו מהבעז"ב ובת הטייס לשלום.

לסיכום: בית העמודים הוא מקום שונה בנוף המקומי. לא משהו גדול, מפואר או שמותאם במיוחד להופעות, אך אולי זה מה שדווקא נותן לו את האופי הייחודי משל עצמו. עם תפריט אוכל יחסית מגוון, אפילו שתפריט השתייה קצת פחות, כדאי לבוא בעיקר בשביל ההופעות.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, לחובבי המוסיקה והג'אז כדאי ביותר

עדכוני לילה (ויום) – שוק לוינסקי

אז אחרי שהתנצלתי על כמות הביקורות שירדה בגלל סיורי הברים של עכברוש העיר, החלטתי שכדאי לחלוק כמה עדכונים וחדשות מאזור שוק לוינסקי שם אני מסתובב רבות (ואמור להפוך מתישהו בקרוב גם למדרחוב):

  • אונסיס Onassis (המשביר 4) – בר חדש בסגנון יווני, שנפתח בשבוע שעבר (ביום שני עוד היו עבודות בחמישי כבר היה פתוח) על חורבות הדייגו סאן, כרגע בתקופת הרצה למוזמנים בלבד כך נאמר לי, עוד שבוע וחצי אמור להיפתח גם לקהל הרחב

  • צ'נטרו Chentro (לוינסקי 30) – סנדוויץ' בוטיק איטלקי ובר יין, שנפתח לפני כחודש במקום היום טוב. מגוון סנדוויצ'ים בסוג של פוקצ'ה רכה וטעימה שעוברת חימום בתנור. ניסיתי את הטבעוני (עם פסטו, ממרח ארטישוק ואנטיפסטי) שהיה משביע וטעים (32 ש"ח), כשהבעלים קשוב וידידותי ללקוחות, והמקום פתוח מהבוקר עד שעות מאוחרות (23:00)

  • השוקה (לוינסקי 33 פינת המשביר) – הטחינייה כאמור נסגרה טרם זמנה, אבל במקומה נפתח לפני חודשיים מקום אחר – השוקה, בר אוכל צמחוני-טבעוני וגם כשר. עם הרבה מנות שקשוקה (גם טבעונית), אבל לא רק. עוד לא ניסיתי אבל נראה מקום מעניין (פתוח כרגע רק עד שעות הערב)
  • קפריזה kapriza (לוינסקי 30 פינת סמטת השוק ליד טוני ואסתר) – גלריה – חלל לאומנות צעירה מקומית, שנפתחה בתחילת אוקטובר. מקום אלטרנטיבי ומעניין שמארח בלילות חמישי גם הופעות בהתאם

  • האוזן השלישית דרום (סמטת השוק 6) – הסניף כבר קיים כמה חודשים, מסתבר שעכשיו הוא גם מארח הופעות חיות לפעמים, שווה להיכנס לדף שלהם ולעקוב אחרי עדכונים
  • ביר בזאר לוינסקי (זבולון 13) – כבר רשמתי על המקום רבות, אוסיף רק לגבי לילות חמישי Open Mic אז יש וייב טוב עם הופעות מעניינות (בתנאי שהשכנים לא קוראים לרשויות)
  • ארומה לוינסקי נסגר (בלי קשר לטונה). לשוק הוא לא התאים זה בטוח, נראה מה (ומתי) יפתח במקומו

 

 

 

מתי המקלל והתדר – מסע לילי בין דורות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: מתי המקלל – מטלון 41, התדר – בית רומנו (דרך יפו 9), תל אביב

רקע היסטורי: מתי המקלל הינה חמארה מיתולוגית באזור שוק לוינסקי, שנפתחה לפני יותר מ-80 שנה, ובבעלות מתי לנדשטיין ("מתי המקלל") ומשפחתו ב-46 השנים האחרונות, כשהוא עצמו נפטר לפני מספר חודשים, ממש לפני שמלאו לו 90.

בר/פאב/מתחם התדר TEDER.FM, התחיל את דרכו לפני 9 שנים כתחנת רדיו אינטרנטית / פופ אפ בר (שיתוף פעולה של טבק וחרגול) בסמטת הר סיני מול בית הכנסת הגדול. מאז עבר כמה לוקיישנים עד שהתמקם באופן קבוע בבית רומנו (קומפלקס טקסטיל תל אביבי מיתולוגי בפני עצמו), שם הוא ממשיך לשתף פעולה עם אייל שני (שמפעיל שם גם את הרומנו), ומהווה מתחם בילויים שמושך אליו קהלים מגוונים – היפסטרים, תיירים, סחים, צפונים ועוד בגילאים שונים.

הסיפור: עברה כבר חצי שנה מאז שיצאתי עם הג'ינג'י העצבני, עד שלבסוף בין לבין סיורי הברים של עכברוש העיר הצלחנו לתאם מפגש לילי.

הצעתי שנפתח את הבילוי עם הגולדסטאר שאמורה להיות הכי טובה בארץ, אצל מתי המקלל, החמארה שעדיין לא יצא לי לשתות בה במשך כל השנים למרות שאני כל הזמן שם בסביבה.
הג'ינג'י העצבני הגיע לאזור בסביבות 21:45 ודיווח שזה נראה מקום של זקנים ולא ממש פאב/בר. בכל זאת החלטנו להתחיל שם על הבר החיצוני עם שני גולדסטאר (שליש – 18 ש"ח, חצי – 20), וגרגירי חומוס חמים (5).
בתור אחד שלא מחבב יותר מדי גולדסטאר, אלא אם אין שום דבר אחר ראוי בנמצא. הבירה אצל מתי המקלל היתה באמת טובה, קרירה ותוססת במידה הראויה, כשאפילו אפשר להתבלבל ולחשוב שאולי זו  סטלה.
אחרי שסיימנו את הבירה, התחלנו להסתובב באזור בין כל המקומות המוכרים. עלינו גם למונדו 2000, שהיה נראה מואר מלמטה, אבל היה בשלבי סגירה מתקדמים (כנראה שהיה בו אירוע או משהו אחר).
משם הלכנו אל התדר, בו לא יצא לנו לבלות בפעם הקודמת שהיינו שם יחדיו (היה סגור ביום ראשון, כשבמקום זאת ישבנו אז ברומנו).
נכנסו אל החצר הפנימית המרשימה בסביבות 22:30. המקום היה די מלא אך לא מפוצץ כמו בערבים אחרים שהייתי בהם. כשמעבר לקהל שישב ברחבה המרכזית, היתה גם הופעה באחת מהחנויות הקטנות שליד הכניסה.
הלכנו אל הבר והזמנו לנו בירה מהמבחר המינימלי (מכבי ומכבי מחוזקת מהחבית, עוד כמה אופציות סטנדרטיות בבקבוקים) – שליש מכבי בכוס פלסטיק לג'ינג'י (24), בקבוק טייבה בשבילי (32).
מכיוון שהשולחנות היו כולם תפוסים, התיישבנו על הטריבונה שבאמצע הרחבה (לא חסרות אופציות אחרות לישיבה או עמידה במתחם).
לגמנו לאיטנו, כשמסביבנו ישב קהל מעורב, צעיר וגברי ברובו (יחס של 70-30 לטובת הגברים). האוויר תחת כיפת השמיים היה נעים, ברקע התנגנה מוסיקה טובה של תחנת הרדיו, והוייב היה חיובי, כשלדברי הג'ינג'י העצבני אפשר היה להתמסטל רק מהאוויר. הפיצות הגדולות שיצאו לחלק מהשולחנות היו נראות אטרקטיביות, אבל אנחנו לא היינו כל כך רעבים אז ויתרנו.
לפני שעזבנו בסביבות 23:00, עשינו עוד סיבוב במתחם, והתרשמנו מהפער הבין דורי בין חנויות ההלבשה הותיקות ואלו שעברו הסבה לחנות תקליטים למשל (Nuweiba), חללי הופעות והרצאות וכו'.

Nuweiba Records

משם הלכנו דרומה אל לב פלורנטין, כשבדרך עברנו ליד הרבה בתים שנראו נטושים. גילינו שהביר סטיישן אכן נסגר לבסוף, לא מפתיע לאור זה שהמקום נראה תמיד ריק כשעברנו לידו (במקומו תיפתח איזה מסעדת בשרים או משהו, מעניין מה יהיה עם כל הברזים של הבירות).
בשדרות וושינגטון חלפנו ליד המלביה שהיתה מלאה. אני קניתי לי קצת שוקולד טבעוני טעים ב- Coco,
שהיה בשלבי סגירה. הג'ינג'י העצבני הלך על קרפ עם גבינות ועוד בקרפרי ברטון ליד.

Coco Vegan Chocolate

משם חזרנו אל שוק לוינסקי, אל הביר בזאר, שם לקחתי הביתה 6 מיקס (79 ש"ח) מהמבחר הדי מדולל (הבירות של הביר בזאר בעיקר, בחיזוק שפירא, הרצל ובאסטרס) – איפה הימים שהיה אפשר לבחור מעשרות בירות ממבשלות שונות?
לסיכום:  המעבר ממתי המקלל אל התדר דרך שוק לוינסקי הוא מסע בין דורות (שניים לפחות). אצל מתי, אם אתם לא אולדסקול, חלק מהפרלמנט או בקטע של גולדסטאר איכותית, אין לכם יותר מדי מה לחפש. לעומת זאת בתדר, הבירה אולי סתמית, אבל בהחלט כדאי לבוא בשביל המקום עצמו, האווירה, המוסיקה או איזושהי הופעה טובה.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתי המקלל – אפשר לבקר רק אם אתם כבר באזור, בעיקר בגלל המיתולוגיה
4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לתדר – מומלץ לבקר (אפשר לשתות בירה איכותית קודם לכן במקום אחר)

 

קן הקוקייה – לא בכפייה

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: חמישי בלילה, סוף פברואר 2019

מיקום: נועם 3, יפו – תל אביב

רקע היסטורי: בר קן הקוקייה Cuckoo’s Nest על שם הסרט הקלאסי, נפתח בקיץ 2017 ע"י קבוצה הנסיך והסורא מארה במבנה יפואי סמוך לשוק הפשפשים, שמשמש כחנות עתיקות במשך היום. בנוסף המקום משמש גם כגלריה ומקום לאומנות – הופעות, תערוכות, מיצגים ועוד.

הסיפור: לפני מספר חודשים אחרי בילוי ביפו חלפתי על פני קן הקוקייה, שלו רק דלת כניסת קטנה בחזית. המקום נראה מעניין ורשמתי אותו כפוטנציאל לביקור בעתיד. וכך שקבעתי לצאת דייט עם העכברושית, הזמנתי מקום בקן הקוקייה, בתקווה שלא אאושפז שם בכפייה.

הגענו אל המקום בסביבות 21:00, כשאחת המארחות קיבלה את פנינו וביקשה שנמתין למארחת השנייה שתוביל אותנו לשולחן ששמרו לנו. הלכנו עם המארחת השנייה דרך החלל הקטן יחסית שבחדר הכניסה ואז גילינו שיש גם חלל ישיבה נוסף וגדול בפנים וקומת הגלריה, עם ריהוט ומנורות מיוחדות מסביב, DJ בעמדה, כולל ווידאו ארט על גבי 2 מסכים. המקום היה עדיין יחסית לא מלא, לידינו היה שולחן של מפגש מרובה חברים, וה- DJ תקלט מוסיקה רגועה בסגנון צ'יל אאוט.

קיבלנו לידינו את התפריטים. בתפריט האלכוהול יש קוקטיילים מעניינים, את כל שאר המשקאות הרגילים, ומכבי, מכבי 7.9 מהחבית. בגזרת האוכל יש מגוון מנות, שחלקן כוללות חיות מתות ולכן אותי באופן אישי לא מעניינות, אך יש גם כמה מנות טבעוניות וגם צמחוניות (שאפשר להוציא מהן את הגבינות).

קן הקוקייה – תפריט קוקטיילים

קן הקוקייה – תפריט אוכל

בהמלצת המלצר הצעיר וההיפסטרי העכברושית הזמינה את כדורי הלאבנה (45 ₪) והזמנו עוד שתי מנות לחלוק – ירקות מהפלטה החמה (44) וסלט כרובית (46). העכברושית רצתה להזמין לשתות את קוקטייל ה- PIMP MY PLUM שלדברי המלצר מכיל שילוב מוצלח של כל הטעמים (חמוץ, מתוק, מלוח, חריף) אך נרתעה מהחריף, אז הזמינה במקום את המוחיטו אל שבאז (53 ₪), אז אני הזמנתי אותו במקומה (51).

המקום הגדול החל להתמלא די במהירות, מבלים ומלצרים לידנו חלפו, וה-DJ החל להתאים את עצמו גם הוא – עם מוסיקה קצבית יותר, כשגם האורות התעמעמו.

האוכל והשתייה הגיעו לשולחן באופן מדורג.

הקוקטייל שלי על בסיס שזיף וטקילה הוגש כמו מרגריטה עם מלח על הכוס והיה מצוין, כשבו השתלבו אכן כל הטעמים ואפילו לא היה חריף מדי. גם הקוקטייל של העכברושית היה לטעמה, מתקתק ועם טוויסט מעניין של שערות חלבה מתוקות למעלה.

גם האוכל לא אכזב. העכברושית אהבה את כדורי הלאבנה שלה שהוגשו עם חציל ורסק עגבניות. הכרובית בסלט היתה קראנצית מאוד והוגשה עם טחינה ושקדים טעימים ושילוב מוצלח היו גם חתיכות האפרסמון. מנת הירקות מהפלטה לא היתה גדולה אך הירקות הצלויים היו טעימים עם קרם השקדים – אי אפשר לא לאהוב כזו מנה.

בשלב זה המקום היה כמעט מלא לחלוטין עם הרבה מבלים בכל הגילאים והמגדרים, והאווירה היתה טובה ואפילו די מגניבה.

אחרי שסיימנו העכברושית חשקה גם בקינוח ובהמלצת המלצר הזמינה את הפיסטוקולד (33 ₪) – מוס שוקולד עם קצפת פיסטוק בצד, אותו לא הצליחה לסיים לבד, כשאני הסתפקתי בשערות החלבה המתוקות מהקוקטייל שלה.

ביקשנו את החשבון בסביבות 22:30, זה יצא 272 ₪, לא זול אך עדיין יחסית בגדר הסביר, ואחרי ששילמנו עזבנו את קן הקוקייה, כשנראה שהלילה שם עדיין צעיר.

לסיכום: לקן הקוקייה הזה דווקא תרצו להגיע כשיש בו מקום לכולם (תרתי משמע). קוקטיילים טובים, אוכל טעים, שירות מקצועי, מוסיקה טובה ואווירה – מקום שמתאים לכל מאורע בו תהנו מהבילוי גם לא בכפייה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מה-Nature Boys ללבונטין 7, בגלל הטבע

זמן: יום רביעי בערב, דצמבר 2017

מיקום: לבונטין 30 (Nature Boys), לבונטין 7, תל אביב

רקע היסטורי: ה-Nature Boys  (נייצ'ר בויס), הינה מסעדה/דיינר טבעוני חדש, שנפתח לפני קצת יותר מחודש מול עבודות הרכבת הקלה. לבונטין 7 הינו בר הופעות ומסיבות שפועל כבר למעלה מעשור.

הסיפור: לפני זמן לא רב הספרותן חזר לארץ ועבר לגור באזור רחוב העליה, אז קבענו לצאת ולבלות כדי שיכיר עוד אופציות בסביבה.

הצעתי שנצא לאכול משהו ואז לאיזה בר והוא נענה בשמחה, כשהיעד הראשון היה ה- Nature Boys החדש עליו שמעתי גם מהסטודנט הכוכב וגם בקר שם כבר בילה.

מכל הימים בחודש האחרון נפלנו זה שהיה הכי סוער וקר, למרות זאת הצלחנו להגיע אל היעד הראשון ברשימה. ה-Nature Boys, לא גדול במיוחד אבל נראה מזמין, וכשנכנסנו  היה לפנינו תור של מספר אנשים, כשעד שיגיע תורינו התבוננו בתפריט שעל הקיר והתלבטנו מה להזמין.

הקופאית חיזקה את דעתנו כשהמליצה לנו להזמין את הלאב בורגר (38 ש"ח כ"א), ובנוסף רצינו להזמין גם מיקס של צ'יפסים שונים, אך רק הרגיל היה זמין (13).

בזמן שהזמנו נתפסו כל השולחנות הפנויים, ואנו חיכינו לבורגרים, שתינו בינתיים סודה ומים, וקיווינו שעד שיתפנה משהו עד שהבורגרים יהיו מוכנים.

לשמחתנו בדיוק כשההזמנה היתה מוכנה אחד השולחנות התפנה. אכלנו את הלאב בורגר שהיה עסיסי ומוצלח ביותר והשתלב היטב גם עם הקוליסאו, הירקות והלחמניה, כשהצ'יפס (שאפוי בתנור) הגיע קצת שרוף אך היה לא רע.

התוכנית המקורית היתה להמשיך משם לאחד הברים דרום מערב ומשם, אך עקב הגשם והרוח חיפשנו משהו קרוב ליד. עברנו ליד עבודות הרכבת הקלה בדרך להוסטל 51 שהיה סגור ומסוגר, אז הלכנו לבר הכי קרוב לשם – לבונטין 7.

נכנסו אל קומת הבר (שהיא גם "חדר העישון" של קומת ההופעות שלמטה), שהיתה די די ריקה, שם קיבל את פנינו חתול שישן על הבר ליד הברזים כשאנו התיישבנו על שני כסאות במרכז.

מהאופציות שיש מהחבית (וויינשטפן, גינס, טובורג, סטלה), בחרנו שנינו להזמין גינס – אני חצי (35) והספרותן רק שליש (29). לגמנו לאיטנו את הבירה הקרה והמרירה, כשלשמחתנו אף אחד לא עישן בסביבה. בינתיים הגיעו כמה מבלים שהחליטו ללטף את החתול וזה העיר אותו מהתנומה, אחרי כמה דקות הוא החליט שמספיק לו וחצה את הבר מולנו למקום רגוע יותר וחזר למצב שינה.

סיימנו את הבירה בדיוק בזמן שמישהו שהתיישב לידינו הדליק סיגריה, אז שילמנו את החשבון ויצאנו בחזרה אל הרחוב כשבינתיים מזג האוויר קצת נרגע.

לסיכום: הבורגרים ב- Nature Boys הם מהטבעוניים הטובים בעיר, וגם למי שלא מומלץ לנסות. בלבונטין 7 אולי יש הופעות טובות, אבל עם מחירים לא זולים וחשש לעשן סיגריות זה לא מהמקומות המומלצים לבוא בהם סתם ככה לשתות (עדיף במקום לשבת לפיצה בחתול הירוק).

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ל Nature Boys – כדאי לבקר

2.5 כוכבים ללבונטין 7 – אפשר לוותר

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר

בר קיימא – לא רק בגלל האג'נדה

המקום נסגר לצערי

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2015

מיקום: המשביר 22, מתחם שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הבר קיימא, פאב – מסעדה – קואופרטיב טבעונינפתח לפני יותר משלוש שנים היכן ששכן לפני כן הסאב קוץ' מילגה. הרעיון נהגה ויצא לפועל בעקבות המחאה החברתית – עסק בבעלות משותפת שבמקום למקסם רווחים, מציע מחירים הוגנים (והנחות לחברי הקואופרטיב) ומקסימום שירות, ומהווה מרחב קהילתי. כשמסתבר שיש שם גם הוסטל לתיירים.

הסיפור: בבר קיימא כבר יצא לנו לבלות כמה פעמים, אם זה בצהרים לעסקית, בערב להופעה עם שתייה וארוחה, או סתם לקינוח טעים אחרי בילוי באחד המקומות האחרים שבסביבה.

שמעתי שהבר קיימא נקלע לקשיים לאחרונה, אז החלטתי שנצא אליו להביע תמיכה (מורלית וכספית). בימי שני יש הופעות בבר קיימא (ללא עלות, מומלץ להתעדכן באירועים בדף הפייסבוק של מקום לשבט), אז הזמנתי לנו מקום ליתר ביטחון לשעה 21:00.

כשהגענו עדיין לא היה מלא, אך המקום שהזמנו היה תפוס (חוסר יעילות בהקצאת השולחנות), אז הסכמנו להתיישב על הבר בינתיים, גם ככה ההופעה לא החלה עדיין.

עיינו בתפריט האוכל שנראה שהצטמצם מאז שהיינו במקום לאחרונה, אך עדיין מכיל מגוון נאה של מנות טבעוניות – ראשונות, סלטים ועיקריות, אפילו שכמה מהן היו הפעם חסרות. תפריט המשקאות נעלם משום מה, אבל יש מיצים, שייקים, משקאות רגילים ואלכוהוליים אחרים כשמהחבית יש מכבי מחוזקת, גולדסטאר ופאולנר בגדלים תקניים ומחירים סבירים.

בר קיימא - תפריט

הזמנו מהברמן את האוכל  – טורטיונים (34 ש"ח) וסלט ירוק (39) לעכברושית, סינייה סויה בשבילי (46). כשבגזרת השתייה הלכתי אני על חצי פאולנר (32) והיא על כוס קברנה (26).

20151207_211539

בעוד אנו מחכים, התפנה לנו השולחן בחלל המרכזי ועברנו אליו. ההופעה כבר עמדה להתחיל, כשקיבלנו את האוכל והמקום היה כבר כמעט מלא בקהל צעיר.

לבמה עלה כנען שבתאי למופע אינדי פולק אקוסטי ביחד עם רונה מאיר. כשהוא עם גיטריה אקוסטית ומפוחית, מנגן, שר, מתופף ועוד. והיא עם אורגן נשיפה (גם לכם היה את זה שהייתם ילדים?), מסתבר שקוראים לזה מלודיקה, או לחלופין גיטרה, מנגנת ואף שרה.

כנען שבתאי ורונה מאיר

בעוד אנו נהנים מההופעה המוצלחת, אכלנו גם את האוכל מהצלחת (מזל שלא ישבנו בשורה הראשונה). הטורטיונים, שהגיעו על מצע עדשים וטחינה, במילוי גבינת הפטה שקדים המצוינת ועוד, היו טעימים ביותר. הסלט היה גדול ומאוד ירוק (תפוח, תרד, מלפפון, עלים ועוד) והיה נחמד אך לא מעבר. הסינייה סויה היתה אף היא ענקית, קצת מתובלת אולי יותר מדי בתיבול מזרחי, אבל נחמדה באופן כללי.

20151207_213552 20151207_213945

ההופעה אגב היא הופעת כובע – כלומר לא עולה כסף, אבל בסיום עוברת בין הצופים תיבה של התפרנסות מאומנות וכל אחד מוזמן להשאיר בה כפי רצונו ויכולתו לאמן שהופיע.

כשההופעה היתה כבר בשלב ההדרנים, כשהזמנו את הקינוח האהוב על העכברושית במקום – הטירמיסו הטבעוני (24). זו אכלה ממנו במהרה, עוד לפני שהספקתי לצלם תמונה טובה.

אחרי שנגמר הקינוח, שילמנו את החשבון שיצא 201 ש"ח, ונפרדנו לשלום מהמקום במטרה שעוד אליו נחזור.

20151207_224052

לסיכום: אמנם יש עוד דברים שצריך לשפר בבר קיימא, אבל בכל זאת אין הרבה מקומות בהם אפשר לקבל את החבילה השלמה (שתייה, אוכל, הופעה), באווירה טובה ולא ביוקר, ועוד עם אג'נדה טובה וחשובה.

3.5 כוכבים (מתוך חמישה) בסולם עכברוש העיר החדש – כדאי לבקר גם על מנת שהמקום לא ייסגר, כשאפשר לתרום גם בדרכים אחרות.