ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

מודעות פרסומת

סנטרו קפה – מרכזי, מרכזי מדי

זמן: מוצ"ש, אפריל 2017

מיקום: דיזנגוף 69, פינת טשרניחובסקי (מול דיזנגוף סנטר), תל אביב

רקע היסטורי: הסנטרו קפה (Centro Café) נפתח לפני כחצי שנה ברחוב דיזנגוף מול הסנטר היכן ששכן לפני כן סניף של טל בייגלס (עוד יש כמה כאלו), ע"י האחים אבידן, להם רקורד מרשים בתחום חיי הלילה בעיר – מולדת, מלכי, טיילור מייד, רום סרוויס, קונסיירז', כששני האחרונים אף הם על דיזנגוף. המקום פועל כבית קפה-בר-ביסטרו-מסעדה, שאמור היה לעבוד 24 שעות ביממה, אך אני לא בטוח שאכן כך.

הסיפור: העכברושית ואני יצאנו לדייט מאוחר יחסית וחיפשנו מקום לאכול בו משהו לא כבד מדי, כשהצעתי שנבדוק את הסנטרו קפה.

הגענו אל הצומת המרכזית מול הסנטר בסביבות 22:30. המקום, שרובו כולל מקומות ישיבה על הרחוב היה די מלא, אבל לא היה תור, אז חיכינו למארחת שהציעה לנו לחכות. כעבור 2 דקות היא הציעה לנו לשבת על הבר, ואנו הסכמו. בדרכינו פנימה אל המקום חלפנו על פני השולחנות הרבים עם קהל מבלים לא אחיד (מבוגרים, צעירים), שנראה היה ברובו (לי לפחות) לא מקומי.

נכנסנו פנימה אל אזור הבר המעוצב אך הלא גדול במיוחד, שם קיבלה את פנינו ברמנית שהגישה לנו את התפריטים.

תפריט האוכל כולל מגוון רב (מדי) של מאכלים – סלטים, פסטות, בשרים ועוד (כשיש גם ארוחות בוקר בשעות המתאימות). יש גם תפריט קוקטיילים לא גדול במיוחד, עם שמות מתרבות הפופ ורכיבים לא מסובכים יותר מדי.

כאמור חיפשנו משהו קל יחסית. העכברושית הזמינה סלט פנצנלה (47 ש"ח), ואני הזמנתי את הסלט עגבניות (49) אחרי שהתלבטתי קלות. בגזרת השתייה הזמינה העכברושית את הגאנז & רוזס (48) ואני את הברוס וויין (44).

בעוד אנו משוחחים וממתינים לאוכל ולמשקאות, התרשמנו מהסביבה ומההכנה של הקוקטיילים ע"י הברמנים. כיאה למקום מעוצב שכזה, גם הכוסות בהם מוגשים הקוקטיילים מותאמים לשמות – כוס לגו, עם כנפי עטלף, בתוך בבושקה גדולה, עם אקדח מעוצב ועוד.

האוכל והקוקטיילים הוגשו לנו די מהר יחסית. הסלטים היו לא רעים, עם רכיבים טריים ואיכותיים (עדשים מונבטות, ברוקולי, שרי בשלי), אך די יקרים יחסית לגודלם. הקוקטיילים אמנם הוגשו בכוסות המעוצבות, אך אלו התבררו כמסורבלות ולא נוחות לאחיזה. כשהקוקטייל של העכברושית הרגיש כמו שייק תות בננה, וגם שלי לא ממש הרשים.

לעכברושית התחשק גם קינוח, ומכיוון שלא היה משהו טבעוני, הזמינה לבד את הנמסיס (44), עוגת שוקולד עשירה וטעימה לדבריה, רק גדולה מדי לאדם אחד, אפילו אם הוא אוהב ממש שוקולד.

שילמנו את החשבון (232 ש"ח) ויצאנו מהמקום בסביבות 23:30, כשזה היה עדיין די מלא, אולי אפילו באותם אנשים שהיו כשהגענו.

לסיכום: אין ספק שהסנטרו קפה הוא מקום מרכזי, מרכזי מדי לטעמי. תפריט גדול ויקר מדי, קוקטיילים פשוטים, כשעיצוב הכוסות המיוחדות לא ממש מוסיף, אווירה קצת סתמית, ככה זה כשפונים לקהל הרחב והמיינסטרימי (ראו ערך יאיר לפיד).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם תיירים מחוץ לעיר שבאו לבקר ולא מצאתם משהו טוב יותר

למה רוטינה?

לכבוד החג ורגע לפני שחוזרים לשגרה (רוטינה) עכברוש העיר מארח שוב בשמחה את טל The_mark הידועה

״הרוטינה״ מתחילה איתי ברגל ימין ומתמקמת  בלב ההתרחשות התל אביבית, משקיפה על התלכדות הרחובות פרישמן ודיזנגוף. כשמשקללים בעד ונגד מבינים שהרוטינה יכולה להיטמע די מהר בשגרתנו הצנועה.

את המרחב האישי שלי כנראה אף פעם לא אקבל בתל אביב, אבל לפחות מקום לחלץ את העצמות העייפות מחנייה ומדילוג בין ברים עמוסים לעילא, פלוס תפריט אטרקטיבי גם לחיך וגם לכיס.

(חוץ מחומוס-כמהין, הישמרו לנפשותיכם. שבעה חברים שונים שנכחו במקום העידו על טעם של סוליית נעליים שהומסה).

תשמעו, יוקר המחיה זו לא מילה גיסה, אבל בתל אביב לא החליטו על משנה סדורה: התל אביבים  זועקים לפרקים בסיסמאות שמבקשות להוזיל את יוקר המחירים ובו בעת מופצצים כל בר-מסעדה-ביסטרו-מטעמת-שף חיה ומצויה.

אז גם אני, עד לרגע בו נפלתי בחיק הרוטינה (שהיא לא אלא זמנית עד שתיסגר ואאלץ למצוא לי חדשה) מצאתי את עצמי יושבת על פרזול ממתכת או מעץ שנקרא כיסא, משלמת שלוש ספרות על כרובית בטחינה וקוקטייל יפה לסלפי אך חסר מעוף בטעם ובסטלה.

הרוטינה מבינה את הרצון הטבעי-ביולוגי שלנו לנשנש, בלי שיעמיקו לנו עוד החורים בכיסים. הדילים שלהם מוצגים בתפריט בבירור ולא בכוכביות מתחכמות ומציעים ארבע מנות ב109 שקלים, משמע 27₪ בממוצע לכל מנה. משהגיעו המנות והיו לשביעות רצוננו – כרובית מטוגנת (קשה לפשל) אנטיפסטי (נשמע בינוני, הביצוע משוגע), סלט ירוק עם פקאן ופטה (הגברים עפו, ובצדק) המבוגר באן (טרנדי ומוצלח) הזמנו עוד זוג מנות (שגם הן מקבלות מחיר מבצע, בעלות של ₪59) ואחריהן עוד זוג.

כמו ישראלים טובים ביקשנו להפוך את שני הזוגות לרביעייה, והנה שמונה אנשים התחלקו בחשבון של 350 ₪ בלבד (שמגלם בתוכו עוד 30-40₪ על שליש בירה מהחבית לאלה שחשקו).

כמובן שהכל מתקזז עם החנייה שעולה לנו כמו חצי סטייק פילה, אבל לפחות הרגשנו שלא עושקים אותנו בכל מקום.

לסיכום – המיקום מתאים, האוכל טעים, ושום תלונות על הבירות ושאר החריפים. מה גם שגילינו שהם מארחים הרצאות מעניינות ועושים מיני פעילויות לקראת החגים.

מנגד, החנייה בעייתית וסופה בחניונים (בקומה -4 בכבשן מהגיהינום) ומרחב המחייה גבולי; אם אתם לא רוצים בכל נשימה להרגיש את הגב של השכן שלכם, תבקשו שיושיבו אתכם בחוץ כמו בני אדם.

 

8.7 בסולם The_mark

 

 

 

ג'ונס בר – בחזרה למציאות

ויש גם שני סקרים בסוף לגבי ברי קוקטיילים בעיר בכלל, וברים בדיזנגוף

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2016

מיקום: דיזנגוף 190, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים הג'ונס (Johns Bar) נפתח לפני קצת פחות מחודשיים והינו אחיו הצעיר והגלוי של בר הקוקטיילים הלילי הג'ספר ג'ונס ששוכן בתוך הפסאז'.

הסיפור: אחרי שהתאוששתי קצת מהביקור בארה"ב ומהג'ט לג, הגיע הזמן לחזור למציאות אז הזמנתי את העכברושית לדייט – לג'ונס החדש, האח הצעיר של הג'ספר – שזכור היה לנו לטובה מהביקור הקודם בו.

מכיוון שמדובר במקום חדש הזמנתי ליתר ביטחון מקום מראש בטלפון (0528515574)

. בסביבות השעה 21:00 נכנסנו לבר וזכינו לקבלת פנים אישית וחגיגית מהצוות. המקום עצמו לא גדול במיוחד אך מזמין, בר ארוך כשמאחוריו הברמנים המוקפדים כמובן ודיספליי המשקאות, כשבצידו הרחוק ליד עמדת ה-DJ, גם עמדה קרה להכנת מנות.

התיישבנו במרכז הבר, כשאחד הברמנים הציג את עצמו, וסיפר לנו שלקראת אליפות ישראל לברמנים/מיקסולוגים, הם מארחים בכל ערב ברמן אחר שמתחרה בתחרות ומכין את הקוקטיילים המיוחדים שלו. הפעם היה זה תאי קובלר מהגטסבי, שהציע תפריט של 4 קוקטיילים.

20160608_213309

חוץ מזה יש גם תפריט קוקטיילים של המקום, שמכיל מגוון קוקטיילים בצבעים ואחרים, בתמחור לא יקר יחסית (44 ש"ח), וגם תפריט אוכל מצומצם יחסית.

תפריט קוקטיילים ג'ונס 20160608_213812

החלטנו לנסות את הקוקטיילים המיוחדים של תאי קובלר – Bare Necessities לעכברושית, ו Eternal Sunshine of Spotless Mind בשבילי. הזמנו גם שתי מנות לנשנש סשימי חציל (31) לחלוק (הקובנייה הטבעונית לא היתה זמינה משום מה), וקפרזה גרואייר (31) לעכברושית.

תאי הברמן, חבוש בכובע ועם זקן מעוצב, הכין לנגד עינינו את הקוקטיילים בצורה מקצועית ומדויקת, כולל כל השקשוקים ההכרחים עם המרפקים.

20160608_213549

בהתחלה קצת התבלבלנו בין הקוקטיילים שקיבלנו – חשבנו שזה עם הטעם המעושן יותר הוא השמש נצחית בראש צלול בגלל שברכיבים היה כתוב Smoke & Mirrors, אך הברמן הסביר לנו שזהו רק שם של ליקר ביתי אותו רוקח תאי, והטעם המעושן הוא בכלל בגלל הטקילה של דון חוליו.

20160608_214258

הקוקטייל של העכברושית היה כאמור בטעם מעושן ודווקא הקוקטייל שלי היה יותר מתוק ולטעמה, אז חלקנו בינינו את שניהם – לגימה לגימה.

הסשימי חציל היה נחמד וטעים, וקצת חריף בגלל הסרירצ'ה, אך לא ממש משביע. העכברושית נהנתה מהמנה שלה, אף כי גם היא לא היתה גדולה ומשביעה.

20160608_215411

בעוד אנו נהנים מהמשקאות מהאווירה ומהמוסיקה הקצבית ברקע, חזרנו למציאות היום יומית בישראל ותל אביב, עם ידיעה על הפיגוע בשרונה (שם אמורה גם להתקיים אליפות הברמנים).

עקב כך וגם בגלל הג'ט לג, ויתרנו על סיבוב נוסף, שילמנו את החשבון ונפרדנו עם צ'ייסר מהברמן לשלום.

20160608_222532

על הקינוח ב-Cookeez דווקא לא ויתרנו, וממנו בהליכה על דיזנגוף אכלנו.

לסיכום: הג'ונס שומר על הסטנדרטים הגבוהים של הג'ספר ושל שאר ברי הקוקטיילים המשובחים בעיר, כשגם המחירים לא יקרים, אם כי מומלץ לא להגיע רעבים.

 3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

Double standard – על קוקטיילים מיוחדים וקאובויס בתל אביב

לכבוד החג (וגם אלו שאינם שותים בו בירות) עכברוש העיר מארח בשמחה את גיל (אתם מוזמנים גם כן)

יצאתי מן הרובע*, והנה אני כותבת פוסט אורח על בר חדש ותל אביבי באחד הבלוגים האהובים עלי. מסתבר שיש חיים מחוץ לרובע.

הכל החל ערב אחד כשביקרתי בתערוכה (של אמן מהרובע) בארטמרקט, בנמל תל אביב. שתי חברותי ואני חיפשנו מקום נחמד לבלות בו לאחר מכן, ומיד שאלתי את העכברוש, שהוא מבחינתי התנ"ך של הברים, לאן כדאי ללכת. כיוון שהוא הודיע לי שאין מקומות טובים בנמל תל אביב (למה זה? אולי תאירו את עיני?), החלטנו לצעוד לאורך דיזנגוף עד שנמצא מקום שיצוד את עינינו.

חמושות בסטילטו (מי יותר ומי פחות), במצב רוח טוב וברוח נשית, התחלנו לצעוד. עברנו על פני מסעדות חדשות (אלוהים, מה שקורה בתל אביב, בעוד אני מחזקת את קהילת רובע צפון מזרח), ברים קטנים וחביבים, ואז הגענו אל ה Double Standard. נזכרתי שממש לא מזמן העכברוש כתב עליו. אם ראיתם את העיצוב של המקום, אתם בטח מבינים שמיד החלטנו להישאר.

הצוות הגברי והמזוקן (תכף אתייחס אליו, מבטיחה), הושיב אותנו בשולחן גבוה במרכז הבר הקטנטן והיפיפה ומיד טרח לספר לנו על כל הקוקטיילים המעניינים (וכשאני אומרת מעניינים, אני מתכוונת לשילובים אקזוטיים, מוזרים, כאלו שכנראה מעולם לא טעמתם). תהיתי ביני לביני, אשת יין אדום במקרה הטוב ומרטיני לבן במקרה הפרוע (כן, כן, איך נפלו גיבורי ויסקי, טקילות וסאותרן קומפורט), האם אחד מן הקוקטיילים יספק את צרכי העלובים, אבל החלטתי שאם אני ברומא… זרמתי. המלצר ששמע את העדפותיי חייך והמליץ על קוקטייל עם יסמין (בגלל החיוך, וכמו העכברושית, הלכתי על ה Jasmin Sour).

או אז הגיע האתגר האמיתי של המקום. אמנם מדובר בתפריט הרצה, אבל אין ולו מנה אחת לטבעונים. שאלתי, חייכתי, והוא הלך ושאל וחזר מחויך גם הוא, ולבסוף הוחלט על לחמניית בטן חזיר (סליחה, סליחה, חבריי הטבעוניים על התיאור) – ללא בטן החזיר. קונספט מעניין, ללא ספק. קיבלתי לחמנייה נהדרת ועסיסית, מלאה בירקות (מי צריך חזירים, לעזאזל?). הצוות הבטיח שבתפריט הקבוע יהיו מנות לטבעוניים. נרגעתי. הקוקטייל היה לגמרי לא מה שציפיתי, אבל נהניתי ממנו מאוד.

המקום מפתיע. הלבוש הרשמי (כל הצוות בחליפות. כמה יפה ומרענן. לפחות עד חום יולי אוגוסט), הצוות הגברי הכל כך מסביר פנים, ההקפדה, ההסברים, החיוכים המפוזרים לכל עבר. הטעמים בהחלט מיוחדים, הן של הקוקטיילים והן של האוכל, והעיצוב הכל כך יפה של המקום שמשמש חנות ביום ובר בלילה. כשהחמאנו לאחד הבעלים על המקום, הוא פשוט זרח משמחה. על זה נאמר – Priceless.

ורק דבר אחד קטנטן העיב על הערב הזה. אופנת הזקנים. אני חייבת להבין, ואני יודעת שאני מתפרצת כאן כאורחת לרגע (ומותר לי לראות כל פגע) – אבל אופנת הזקנים לא הסתיימה? האם מישהי/ו חושב שזה יפה? ואיך לעזאזל אפשר ליהנות מיופיים של הגברים התל אביבים כשהזקן מכסה חלק כה נכבד ממנה? שמא תל אביב מלאה בקאובויס, ולא סיפרו לי כלום?

חברותי היקרות – בואו נפצח בקמפיין למיגור הזקנים. נדמה לי שהבילויים בברים התל אביביים יהיו הרבה יותר יפים, לא?

יאללה, תיהנו. ואל תשכחו לחזור לספר איך היה. ואם תגזרו בדרך את הזקן, בכלל עשיתי את שלי.

שלכם,

גיל

 

*רובע צפון מזרח – מקום המגורים שלי וגם נושא הבלוג שלי.

 Double Standard – דיזנגוף 247, פינת שדרות נורדאו, תל אביב

לסקירה של העכברוש על הבר, לבלוג המקומי שלי – רובע צפון מזרח.

 

דאבל סטנדרט – יש על מה לדבר

ויש גם סקר על ברי הקוקטיילים בעיר בסוף הרשומה, כשגם הדאבל סטנדרט מתווסף לרשימה

זמן: יום רביעי בלילה, אפריל 2016

מיקום: דיזנגוף 247, פינת שדרות נורדאו, תל אביב

רקע היסטורי: דאבל סטנדרט (Double Standard) הינו בר קוקטיילים חדש, שנפתח באופן רשמי רק לפני שבוע שבועיים, ע"י שני שותפים מהתחום (ביניהם אחד מבעלי הספייסהאוס). המקום משמש במשך היום כחנות לציוד להכנת קוקטיילים ובערב הופך לבר קוקטיילים לכל דבר ועניין.

הסיפור: הרבה זמן לא יצאנו העכברושית ואני לבר קוקטיילים, ואני שמתי עין על הדאבל סטנדרט החדש שעוד לא נפתח וכבר זכה לכתבות יחצנות בכל המדורים הרלוונטיים – לא ממש ספיק איזי אם הבנתם.

הגענו אל המקום הפתוח אל הרחוב בסביבות 21:15. אמנם ליתר בטחון הזמנו מקום לפני כן בטלפון (03-5550966), אך זה היה בשפע, כשאנו העדפנו לשבת בפנים על הבר, במקום בשולחן נמוך או גבוה.

20160406_222532  20160406_213301

אחד הברמנים, הלבושים כולם בהידור כמובן, קיבל את פנינו עם מים קרים עם נגיעות יסמין ועמם התפריטים (בהרצה). תפריט הקוקטיילים מכיל 9 קוקטיילים שנראים כולם מעניינים. לעומתו תפריט האוכל עדיין די מצומצם ופחות אטרקטיבי, כשכמעט כל המנות (בסביבות 45-50 ש"ח) מכילות כל מיני חלקים ממולאים או מעורבים של חיות מהים או מהיבשה (קלאמרי במילוי בייקון ופרמזן על מצע ניוקי למשל), כשהברמן דאג שם להבהיר שאלו מתאימות להיות יותר מנות ראשונות, ולצערי אין בכלל מנות טבעוניות (יש לציין שבדקתי זאת מראש ולכן דאגתי לאכול משהו קטן קודם).

דאבל סטנדרט תפריט

דאבל סטנדרט תפריט

אני התעניינתי בקוקטייל ה- Offshore Account, שמכיל אננס, וביקשתי הסבר מהברמן על הרכיבים האחרים אותם לא הכרתי והיו סוג של טקילה וליקר תה. השילוב נראה לי טוב אז אותו הזמנתי (46 ש"ח).

העכברושית חיפשה משהו מתוק כהרגלה, ובהמלצת הברמן הזמינה את ה Jasmine Sour, סאוור קלאסי לדבריו (42). מכיוון שהיא לא אכלה לפני כמוני, היא היתה גם מאוד רעבה (ולא רצתה לשתות על בטן ריקה), ולכן הזמינה את האופציה היחידה שנראתה לה די נורמלית – קנלוני דלורית וגבינות (44), למרות שקצת חששה מטעמה של הגבינה.

את הקוקטיילים הכין הברמן הצעיר, שהיה חייכן ומאוד ידידותי, אל מול עינינו, וטוב שכך. מכיוון שאז ראיתי שבקוקטייל הסאוור של העכברושית הוא שם גם ביצה, שאמנם לדבריו אינה מורגשת בטעם, אך ממנה אני כאמור נמנע.

הקוקטייל שלי היה נחמד, אך מעושן מדי לטעמי (בגלל הסוג של הטקילה). הקוקטייל של העכברושית לא היה בדיוק מה שציפתה, כשמנת הקנלוני היתה בסדר, חוץ מזה שהיתה די קטנה, ולדבריה הגבינה היתה לה טיפה מוזרה.

Offshore Account

Offshore Account

Jasmin Sour

Jasmin Sour

קנלוני

קנלוני

ברקע התנגנה לה מוזיקה בווליום קצת גבוה מדי אולי, בעיקר שירי רוק קלאסיים ומיקסים שלהם משנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה, כשלפתע ראינו את אחד הברמנים מוזג אש בין שני קנקנים, אז שאלנו את הברמן שלנו מה הוא מכין. היה זה קוקטייל Welcome to Jamaica, שהתלבטתי לגביו בהתחלה. החלטתי להזמין ממנו (48), ולו רק כדי לצפות שוב באופן ההכנה.

20160406_215019

Welcome to Jamaica

הקוקטייל עצמו שהוגש לי בכוס תה, היה דווקא לא ממש חם ופשוט מצוין – מתוק במידה הנכונה, כשגם האלכוהול בהחלט מורגש.

Welcome to Jamaica

Welcome to Jamaica

בין היתר שוחחנו עם הברמן לגבי ברי הקוקטיילים בעיר. סיפרנו לו על אלו שאנחנו אוהבים יותר וגם על האחרים, והוא סיפר לנו שעבד קודם לכן בג'אספר בר, גם הוא אצלנו במועדפים, וחוץ מזה שבקרוב תפריט האוכל יתרחב עם צפי גם למנה טבעונית, כשגם הוא לדבריו בעצמו כמעט טבעוני.

כשסיימתי את הקוקטייל השני, החלטנו שזה הספיק ליום אחד. ביקשנו את החשבון שיצא 180 ש"ח, והברמן שאל אם נרצה להוסיף טיפ של 15% לחשבון באשראי, השבנו בהסכמה. בסופו של דבר הוא הוסיף רק 10% משום מה, וכשהערנו לו על כך, אמר שזה גם ככה לא משנה, כי הוא מקבל סכום קבוע כהשלמה.

20160406_222103

מכיוון שלא ממש אכלנו, חיפשנו מקום ל"קינוח". הלכנו אל הפאפא ג'ונס החדש, שנפתח במקום טוני וספה ליד פינת ירמיהו, שם הזמינה לה העכברושית פיצה אישית. מכיוון שאין להם אופציה טבעונית, ולא היה משהו אחר בסביבה, הלכנו אל הסניף של המקסיקנה בירמיהו שם הזמנתי אני את הבוריטו הטבעוני (42).

אכלנו על הספסל בדיזנגוף, כמו בימים הטובים. הבוריטו היה אמנם גדול ומשביע, אך קצת סתמי וחסר טעמים לעומת מקומות אחרים.

לסיכום: בהחלט יש על מה לדבר בדאבל סטנדרט, שנראה על פניו עוד בר קוקטיילים מהוקצע שהצטרף לחבורה. אם אכן ישדרגו שם את האוכל, זה בהחלט יכול להיות מקום על רמה. אגב, לידיעת המיקסולוגים, לא כל בר קוקטיילים חייב להציע מנות קטנות ופלצניות בהגדרה. גם אוכל רגיל יחסית ומשביע, יעשה את העבודה.

אין כרגע דירוג בסולם עכברוש העיר – נחכה ונראה מה יהיה אחרי תקופת ההרצה

 

ברים מומלצים בתל אביב – דיזנגוף

פוסט שלישי בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי בשנתיים האחרונות) – והפעם רחוב דיזנגוף מכיכר דיזנגוף וצפונה.

רחוב דיזנגוף הוא אחד הרחובות המרכזיים, אם לא המרכזי, של תל אביב מאז אמצע המאה שעברה, כשאפילו קיבל פועל על שמו כתוצאה מכך (להזנגדף). ב-5 שנים האחרונות זוכה הרחוב לעדנה גם בלילות, אז פועלים בו ברים רבים (שהשתלטו גם על המדרכות), המושכים אליהם כמויות גדולות של מבלים, ברובם יחסית צעירים (30 ומטה). בסופי שבוע בדרך כלל כל המקומות כמעט מפוצצים, עקב תוספת של הרבה מבלים חוץ תל אביביים שאל העיר הגדולה יוצאים.

לשמחתנו, ועל מנת לכסות את העלויות הקבועות, גם על דיזנגוף מציעים רוב הברים מבצעים משתלמים בהפי האוורס בשעות הערב היחסית מוקדמות (עד 21:00 לרוב).

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים על דיזנגוף? יש לא מעט אפשרויות…

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

קונסיירז' (דיזנגוף 95) – בר קוקטיילים איכותי, מקצועי ומושקע, בו יש משקאות איכותיים (גם בירות), אוכל טוב ואווירה שמתאימה לכל מאורע.

ג'אספר בר (דיזנגוף 190) – מקום שכונתי נסתר, לחובבי הקוקטיילים ויודעי דבר.

6 במאי (בן עמי 13, כיכר דיזנגוף) – מקום קצת שונה באופיו ממרבית הברים שבאזור דיזנגוף, אינטימי יותר, עם אוכל טעים (גם ידידותי לטבעונים), זול וטוב.

223 (דיזנגוף 223) – בר הקוקטיילים הותיק בעיר, שלמרות שהחליף מאז פתיחתו כבר כמה בעלים, עדיין לא נס ליחו.

ספייסהאוס (דיזנגוף 117) – בר הקוקטיילים החדש יחסית מבית ה-223, שמעודד את המבלים בו לחלוק.

 

אפשר גם:

לא חסרים ברים אחרים בהם אפשר לבלות ברדיוס יחסית די קרוב (למשל: סימטא, Mila, דיזי פרישדון, סרבסה, ביר גארדן, אילקה, גובה 192 ועוד), חלקם לדעתי קצת חסרי ייחוד או פשוט יותר מדי דומים. אפשר פשוט להסתובב ביניהם רגלית, ולראות לאיזה מקום אתם מתחברים (כדאי לעיין לפני כן גם בתפריט). כשעדיף להגיע קצת יותר מוקדם ולנצל את אלו שמציעים 1+1 או מבצעים אחרים.