שר המשקאות – הבר של השר

זמן: שלישי בערב, מרץ 2019

מיקום: דיזנגוף 268, תל אביב

רקע היסטורי: הבר (והחנות) שר המשקאות בדיזנגוף נפתח לפני יותר משנתיים וחצי כסניף נוסף ברשת שלה חנות משקאות בדרום העיר וכמו כן חנות/בר ברמת גן, היכן ששכנו לפני כן ברים רבים שלא ממש תפסו (קו 5, אזור אחד, ג'קסון, דייליז ומי יודע מה עוד פספסתי).

הסיפור: בשיטוטיי בתקופה האחרונה על גבי דיזנגוף, גיליתי שאיכשהו פספסתי עד עכשיו את החנות של שר המשקאות בפינה שלא האירה פנים לברים הגנרים הקודמים ששם שכנו. ראיתי גם שחוץ ממגוון האלכוהול שאפשר לקנות הביתה, יש במקום בר, שמציע בירות מעניינות מהחבית (ברודוג פאנק IPA, ארדינגר ובלו מון בין היתר) וגם הפי האוור של 1+1 עד 21:00 כולל הנחה על האוכל – בהחלט מצדיק בילוי.

פניתי אל חבריי חובבי בירות החיטה – לפטי ונטול הכינוי והצעתי להם שניפגש מוקדם יחסית על מנת שנוכל לנצל את ההפי האוור, כשהם באופן מפתיע זרמו.

נטול הכינוי ואני הגענו אל המקום בשמונה וחצי, כחצי שעה לפני תום ההפי האוור. בספסלים שבחוץ לא ישבו כמעט מבלים, אולי בגלל הערב הקריר, כשעל גבי מסך גדול הוקרן משחק כדורסל של מכבי תל אביב. אחד מהצוות של המקום ניגש אלינו עם התפריטים. לדאבונו של נטול הכינוי התברר שהתפריטים לא מעודכנים ושהברזים במקום בדיוק הוחלפו, כך שאין יותר ארדינגר וגם פרוני, כשבמקומם יש וויינשטפן וגינס , ובגלל ההחלפה חלק מהבירות אינן זמינות.

שר המשקאות – תפריט בירות (לא מעודכן)

שר המשקאות – תפריט אוכל

לשמחתי הברודוג פאנק IPA היתה זמינה אז הזמנתי ממנה חצי (37 ₪), כשנטול הכינוי החליט להזמין חצי מכבי 7.9 (27). רצינו גם לאכול משהו עם הבירות אז הזמנתי אני את הסלט האסייאתי (31 ₪ בהפי האוור אחרי 30% הנחה), והוא הזמין נקניקיות (27 בהפי האוור).

הבירה והאוכל הוגשו לנו די במהירות. הבירה הקרה היתה מצוינת כהרגלה וגם הסלט האסייאתי היה די גדול (במיוחד בהשוואה לאוכל של ברים אחרים בהפי האוור), טעים ומשביע.

קצת לפני 21:00 הצטרף אלינו גם לפטי והזמין במהירות שליש בלו מון (27) ופיצה קפרזה (31 בהפי האוור).

ברקע התנגנה לה בעיקר מוזיקת היפ הופ וראפ טובה, כשמשום מה התגנב גם שיר של מייקל ג'קסון לפלייליסט, שאחרי סרט הדוקו עליו (לעזוב את נוורלנד) אולי תהיה זו הפעם האחרונה שאותו נשמע.

למקום התווספו מספר מבלים, אך עדיין הוא נשאר ריק יחסית. המשכנו כולנו לסיבוב שני ומהנה של הבירות, כשאחריו בשעה 22:00 החלטנו לחתוך.

כששילמנו את החשבון (180 ₪ בלבד), שאלתי את המלצר לגבי הקומה הגדולה שלמעלה. התברר שיש שם גם אזור ישיבה של ספות עם מסך, שמתאים למפגש חברים או למאורע.

לסיכום: למרות שמדובר בחנות משקאות במקור, והמקום רחוק מהאזור העמוס במרכז דיזנגוף עם כמות מבלים דלילה יותר, הקונספט של הבר עובד כאן וכדאי אליו להגיע בשביל הבירות הטובות והמבצעים המשתלמים בהפי האוור.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בהפי האוור

מודעות פרסומת

ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר

אנסנטסיה – בסוף יהיה טוב

ביקורת אחרונה משנת 2018 שחלפה לה, מאחל לכולנו ששנת 2019 תהיה מוצלחת בכל התחומים

זמן: יום שלישי בערב, דצמבר 2018

מיקום: פרישמן 54 פינת ריינס, תל אביב

רקע היסטורי: אנסטסיה נפתחה לפני יותר מ-4 וחצי שנים כבית הקפה הטבעוני הראשון בעיר ואחת מחלוצי המקומות הטבעונים בעיר באופן כללי.

הסיפור: כטבעוני זה כמעט 7 שנים יוצא לי לא מעט לאכול במקומות טבעוניים איכותיים ביניהם האנסטסיה, אלגריה, הרצוג, באנה, משק ברזילי ואחרים, אך לרוב אני לא רושם עליהם אלא אם הם חדשים, מחדשים או שזה כחלק מבילוי לילי.

כשהגיע הזמן לגבות את התשלום מהבורגנית מהפרובניציה על ההתערבות שלנו והיא הציעה שנלך לאנסטסיה, בה יצא לי כבר להיות מספר פעמים בשעות הבוקר והצהרים אך לא בערב, הסכמתי בשמחה.

הגענו אל המקום הפינתי בסביבות 20:00. למרות שהיו כמה שולחנות פנויים, התברר שאלו מוזמנים ושיש רשימת המתנה. מכיוון שלא הזמנו מקום מראש החלטנו לחכות בסבלנות. ההמתנה היתה לא קצרה, כשבינתיים השולחנות הפנויים פשוט חיכו ריקים לשעת ההזמנה ואליהם הצטרפו גם נוספים, אם תשאלו אותי מדובר בבעיה תכנונית/תפעולית. היה אפשר להציע איזה משקה קטן או משהו לממתינים.

לבסוף כעבור כמעט חצי שעה, הגיע תורנו כשהתפנה שולחן במרפסת העישון הפתוחה. המארח אמר שלא מעשנים שם ושכדאי לנו לקחת את ההצעה, וכך עשינו.

מכיוון שניצלנו את ההמתנה הממושכת לעיין בתפריט, לא התלבטנו יותר מדי והזמנו כמה מנות במהירות – שקית ירוקים (41 ש"ח), סלט לוביה מונבטת על בטטה צלויה (52), פאייה דלועים (64) ופאי חקלאים (62). על השייקים המשובחים של המקום ואלכוהול ויתרנו כדי להשאיר יותר מקום לאוכל.

אנסטסיה – תפריט אוכל

אנסטסיה – תפריט בוקר, כריכים וסלטים

למרות שבשולחן אחד התחילו לעשן, בגלל שהמרפסת פתוחה, האוויר נשאר נקי יחסית. אבל מכיוון שהיה לנו קר ביקשנו שיעבירו אותנו פנימה אם זה אפשרי. בינתיים חלק מהשולחנות המוזמנים סוף סוף אוישו, לשמחתנו נשאר שולחן אחד פנוי בשבילנו ואליו עברנו.

רק אחרי כחצי שעה התחילו המנות לזרום לשולחן. ראשונה הגיעה מנת הירוקים – ירקות טריים ועסיסיים צלויים ובהם ברוקוליני, קייל, אספרגוס, באקצ'וי, תירס (שהיה קצת מיותר דווקא) ועוד. מנה מצוינת, ירקות טובים קשה להרוס.

בעקבותיה הגיעה המנה של שעועית הלוביה – סלט ענקי של לוביה מונבטת, המון ירוקים והפתעות, בשילוב בטטה צלויה מתוקה (משהו שרץ חזק בעיר) – מנה נהדרת גם כן לכל הדעות.

בעוד אנו מנסים לסיים את המנות הראשונות הגיעו גם המנות העיקריות. הפאייה דלויים עם האורז והארטישוק היתה מנה ענקית וטעימה.

הפאי חקלאים – תבשיל עדשים שחורים עם גריסי פנינה ועוד, היה נחמד ותו לו (בדיעבד היה אפשר לוותר עליו בהתחשב בגודל המנות האחרות).

לא הצלחנו לסיים את הכל מהצלחות, אך לא ויתרנו על הקינוחים, כששמנו את עינינו על קינוחי ה- Raw. בעקבות המלצת המלצרית ויתרתי הפעם על הטירמיסו הטבעוני, כשהזמנו את השוקולד פיסטוק (38) והוניל אוכמניות כחולות (39) – שתי מנות מצוינות.

מפוצצים ובסופו של דבר מרוצים הזמנו את החשבון שאפילו יצא יחסית סביר (296 ₪) לכמות ואיכות האוכל שקיבלנו, אותו זכתה הבורגנית מהפרובניציה לשלם – היה שווה לנצח בהתערבות.

כשהלכנו משם על דיזנגוף עברנו ליד ה Cookeez שנראה היה סגור לצמיתות.

לסיכום: בשורה התחתונה באנסטסיה יש אוכל מצוין (אותו יאהבו גם הלא טבעונים לדעתי), כשמספיק אפילו להגיע רק בשביל הקינוחים. חבל רק שהתכנון והתפעול (שולחנות, זמן הגשה) לא מספיק תומכים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשעות לא עמוסות מומלץ יותר

 

6 במאי – מה השתנה?

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2018

מיקום: בן עמי 13, כיכר דיזנגוף (מול קולנוע רב חן), תל אביב

רקע היסטורי: ה-6 במאי אחיו הצעיר של הבר הירושלמי 5 במאי (סינקו דה מאיו) משוק מחנה יהודה, נפתח לפני קצת פחות מ-5 שנים מול קולנוע רב חן, היכן ששכן לפני כן סניף של לה צ'מפה זכרונה לברכה.

הסיפור: עבר זמן רב מאז שיצאנו לדאבל דייט עם מיס מוואה והחייכן עד שסוף סוף הצלחנו לתאם ערב לצאת יחדיו. התלבטנו לגבי המקום בין הטחינייה, א-לה רמפה (שם הייתי לפני חודש והיה מוצלח), דייגו סאן (שנסגר באופן מפתיע) ואחרים, עד שבגלל אילוצי מיקום של מיס מוואה הפור נפל על ה-6 במאי בו ביקרנו לאחרונה לפני יותר משנתיים והיה זכור לי לטובה.

מכיוון שהמקום נמצא באזור דיזנגוף הזמנתי התקשרתי להזמין מקום בטלפון ליתר בטחון – דרך מענה אוטומטי מעניין שפשוט קולט את הפרטים ומאשר.

הגענו אל המקום לקראת 21:00 בערב, כשבדרך חלפתי ליד כיכר דיזנגוף המשופצת שבלילה עם התאורה והבניינים היפים שמסביב נראית דווקא די טוב (ראוי לציון גם לחיוב שביל האופניים שמקיף את הכיכר). ביום עדיין לא ביקרתי שם – מעניין איך זה נראה כשיש אוטובוסים ותחבורה רבה וכשהשמש קופחת (צל אין שם יותר מדי).

ל-6 במאי יש שלושה חלקים (כמו לכל דבר) – שולחנות בחוץ מתחת לכיפת השמיים מול קופות הקולנוע, שולחנות באזור מקורה וחלל פנימי שם נמצאים המטבח והבר – בו דאגתי שישריינו לנו את הפינה על מנת להימנע מעשן הסיגריות שבחוץ.

מכיוון שקצת התעכבתי, לקחתי לידי את תפריט האוכל והשתייה להשלים פערים. בגזרת האוכל יש סלטים, בורגרים, פיצות ועוד, כשבגזרת השתייה יש רק בירות סתמיות של טמפו, כמה קוקטיילים ועוד.

הבנות הזמינו סנגריה חמה (30 ₪), החייכן הלך על חצי בירה (משום מה לא חויבה בסוף בחשבון שמתי לב) ואני בלית ברירה הזמנתי אוזו לימונים (30) שמוכן במקום כך נאמר לי ע"י הברמן הצעיר (שלא כל כך התייחס אלינו באופן כללי).

בגזרת האוכל הם הזמינו די הרבה מנות – סלט בלאדי (39), סלט אבוקדו (39), 2 חצאי לאפה (8 כ"א), 2 בטטאז' (26 כ"א), 2 כרובית (29) ואני הוספתי לזה את הפיצה הטבעונית (39).

קיבלנו את השתייה די מהר, כשהאוזו לימונים שלי היה סביר ולא יותר. הרמנו לחיים והתחלנו להשלים פערים בכל התחומים.

המנות החלו גם לזרום לשולחן ולא אכזבו את הקהל הרעב שטרף אותן. גם הפיצה שהוגשה עם רוטב עגבניות וסחוג בקערית הפתיעה לטובה עם בצק קשה אך דקיק שאת מה שעליו הצליח להחזיק.

היה לנו נחמד עם האוכל והאווירה, קצת פחות עם העשן שהגיע מהחלק המקורה שבחוץ גם פנימה.

לקינוח הזמנו את העוגת בננה הטבעונית, שהוגשה עם מייפל וטחינה גולמית. גם היא היתה טובה לדעת הסועדים.

פתאום שמנו לב לשעה שבה החייכון ומיס מוואה כבר היו צריכים לעזוב. שילמנו את החשבון שיצא 358 ₪. את החשבון הגבוה יותר הם כבר שילמו קודם לכן על השופינג, אבל לפחות חסכו בכך שמצאו חניה סודית חינמית (לבינתיים) ממש ליד הכיכר המשופצת.

לסיכום: ה-6 במאי נשאר מקום חביב, אבל כבר פחות מלהיב. האוכל פשוט ודי טעים (אבל המחירים כבר לא ממש זולים), כשבבירות והאלכוהול הם לא מבריקים, ולא מובן למה גם מי שיושב בחלל המקורה או לפחות על הבר בפנים צריך "ליהנות" מהריח שנשאר על השיער והבגדים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר,  מכיוון שבאזור יש היצע ברים די נרחב כדאי שיתאמצו קצת יותר

אריס בר – בין לבין

מסע לאורך השנים על דיזנגוף – חלק ב'

זמן: יום רביעי בלילה, אפריל 2018

מיקום: דיזנגוף 226 (ליד פינת ז'בוטינסקי), תל אביב

רקע היסטורי: אריס בר (Aris bar), נפתח לפני כ-5 חודשים במקום המייט דיזנגוף שפעל שם יותר מעשור.

הסיפור: אז אחרי שסיימנו להרגיש צעירים וחמוצים בדיזי פרישדון, המשכנו נטול הכינוי, לפטי ואני צפונה על דיזנגוף ליעד הבא שלנו. ככל שעולים צפונה על הרחוב, ובמיוחד כשעוברים את שדרות בן גוריון, הברים פונים לאוכולוסיה קצת יותר מבוגרת (30-40).

תכננתי במקור להגיע למקום שנמצא ליד נורדאו, שם כל כמה חודשים נפתח בר אחר, אך פתאום הגענו לאיפה שהיה המייט הותיק וגילינו שעכשיו יש במקומו מקום אחר שנראה חביב – Aris, אז התיישבנו בשולחן פנוי בחוץ על הרחוב.

השם אמנם יווני, אבל התפריט מכיל כיתוב וברכות בערבית (מה שגרם לנטול הכינוי להעיר הערות). מגוון הבירות סביר – גם כאן יש נציגות לבירות בוטיק (מלכה, נגב), אך שוב הגדלים לא ברורים, גדול/קטן ששקולים לכמעט חצי או כמעט שליש לדברי המלצרית (כמובן שמלמטה ולא מלמעלה), וגם המחירים לא מפתים.

נטול הכינוי הזמין גולדסטאר אנפילטרד גדול (30 ש"ח), אני הזמנתי מלכה אדמונית גדולה (36) וחומוס אגדה שעשוי מעדשים (25), ולפטי שהתלבט טעם את הנגב אואזיס והמלכה ולבסוף הזמין נגב קטן בלבד (29), הגיל עושה את שלו.

עד שיגיעו הבירות והאוכל קפצתי לשירותים בפנים, כשבדרך התרשמתי מהחלק הפנימי בו אין כבר שולחן סנוקר, וגם החדר הנוסף מצד שמאל אינו בשימוש.

לא עבר זמן רב מהרגע שחזרתי לשולחן עד שקיבלנו את הבירות שהוגשו בכוסות מעוצבות עם עיגול מסביב, כך שקשה היה להעריך כמה הם באמת קרובות לחצי או לשליש. לפחות הן היו טריות וטעימות שלא כמו בדיזי פרישדון.

מנת החומוס עדשים, שהוגשה עם פיתה חמה מהמיקרוגל (אולי זה הפך אותה לכשרה לפסח?), לא היתה גדולה אך היתה שונה וחביבה.

ישבנו כך שעה קלה, עד שהגיעה השעה להמשיך ליעד הבא. אך לפטי הזקן כבר שפך מנוע, אז החלטנו לוותר לו הפעם, ולהשלים את הסבב בפעם הבאה.

לסיכום: אריס הוא בר שמייצג נאמנה את מיקומו על הרחוב ובציר הזמן – בין לבין, עם קונספט מזרח תיכוני בערך שכזה, ובלי לחרוג יותר מדי מהסטנדרט.

2.5-3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אם אתם בסביבה אפשר לבקר, אם לא אפשר לוותר

דיזי פרישדון – הצעירים והחמוצים

דיזנגוף – מסע לאורך השנים (חלק א')

זמן: יום רביעי בערב, אפריל 2018

מיקום: דיזנגוף 121 (בין פרישמן לגורדון), תל אביב

רקע היסטורי: בר הדיזי פרישדון (Dizzy Frishdon) נפתח בתחילת שנת 2010, במתחם כיכר דיזנגוף ז"ל והסביבה שבדיוק בימים ההם החל לקום לתחייה, כשמאז נפתחו על הרחוב עוד ברים רבים שהצטרפו לחגיגה.

הסיפור: הפעם הגיע תורו של לפטי לחגוג יום הולדת עגול. אחרי התגובה של החייכן לגבי החגיגות של הזקנים בנורמה ג'ין, הצעתי (או יותר נכון החלטתי), שהפעם, נחזור כמה שנים אחורה בזמן ונצא לדיזנגוף לסבב ברים כמו בימים כשהיינו צעירים.

משום מה גם הפעם הגענו נטול הכינוי ואני בדיוק בזמן שקבענו (21:20) עם לפטי לדיזנגוף פינת פרישמן. הרחוב שקק חיים, כשלא ניכרה ההשפעה של פסח על אי אילו מהברים.

היעד הראשון היה הדיזי פרישדון. ההתחלה לא בישרה טובות – המקום היה די מלא / מוזמן מראש. כשאחד מבעלי התפקידים הציע לנו להיכנס בינתיים ולעמוד, דאג נטול הכינוי לעשות פדיחות ולספר לו בקול כמה אנחנו זקנים, ושבגילנו אנחנו רק יושבים.

המתנו למארחת, שאמרה לנו שיש הרבה חגיגות ימי הולדת וערב מוזיקה שחורה, אז יש מקום רק בפנים, לנו זה התאים. עברנו את השולחנות שבחוץ, הברזלים והנדנדות במפלס הביניים, אל המפלס הנמוך יותר שם יש בר מלבני גדול (שריד מימי הפיק אפ העליזים) ואזורי ישיבה כאלו ואחרים בצדדים.

התיישבנו ליד דרגש על הקיר במפלס התחתון שהיה עדיין די ריק. באופן מפתיע למרות שהעלנו את ממוצע הגילאים לא היינו הכי זקנים שם, כשעל הבר ישבו שני בחורים יותר מבוגרים (עם הג'קט של הארלי דיוווידסון וכו'), והיו בסביבה עוד כמה להם כבר האפירו/הלבינו השערות שעל הראש.

מלצרית צעירה ונחמדה בשם עונג הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות. הבירות היו יחסית מגוונות מהצפוי (וויינשטפן, ויטוס, נגב, סטלה, טובורג, קרלסברג, מרדסו), אך המחירים והגדלים של הכוסות ( 29-35 ש"ח ל-400 וקצת מ"ל, לפחות הגינס בגדלים תקניים) לא ממש הלהיבו. נטול הכינוי ולפטי הזמינו שניהם וויינשטפן (35) ואני הזמנתי נגב "אדומה" – כלומר אמבר אייל (35), וגם פלטת ירקות (35), הם כיאה לזקנים כבר אכלו בבית לפני, כשהמלצרית דאגה גם לקחת מאיתנו כרטיס אשראי לפיקדון.

אפשר לקרוא לנו חמוצים, אבל לפחות שהבירות לא יהיו חמוצות (ועם ריח מוזר) כמו הוויינשטפן שקיבלו נטול הכינוי ולפטי. פנינו למלצרית שבדקה עם האחראי, שאמר לה שזו חבית חדשה והציע למזוג להם מהחבית שלמעלה (חד גדיא חד גדיא). ליתר ביטחון הם ביקשו טעימה לפני, וכשגם זו לא היתה טובה משום מה (או אולי אלו בלוטות הטעם שלהם שהשתנו עם השנים?), הם טעמו את הויטוס, שהיתה בסדר והזמינו בסוף ממנה. גם הנגב שלי לא היתה בדיוק טרייה, אבל התפשרתי כבר במקום לעבור גם כן את אותה סאגה.

המקום התמלא די במהירות מסביבנו, בהרבה בנות צעירות בעיקר, להן לא היתה בעיה לעמוד וגם קצת לרקוד, כשהסתבר שהגזרה הגבוהה של הג'ינס עד הפופיק חזרה לאופנה. אני בינתיים הייתי תקוע עם פלטת ירקות גדולה ביד, כשלא היה לי ממש איפה להניח אותה.

הדי ג'יי שאייש את העמדה באמת תיקלט מוזיקה שחורה, שירים טובים ומוכרים משנות ה-90 (סנופ שעוד היה דוגי דוג, No Diggity ועוד), חבל שהוא שחט אותם לחלוטין עם המקצב המהיר.

לפני ששילמנו את החשבון והמשכנו ליעד הבא, החלטנו כבר מה יהיה המקצוע שלנו עוד 30 שנה בפנסיה – צלמי מבלים בבר, מעניין אם יש בזה גם שכר.

לסיכום: הדיזי פרישדון עדיין מהווה אטרקציה טובה לצעירים שיוצאים לדיזנגוף – מלא, אופנתי ורועש. אני באופן אישי, מוכן לעמוד ולשתות בברים, אבל כבר עברתי את הגיל שבו אני מוכן להתפשר על האיכות בשביל זה.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר, אם לא באתם לראות ולהיראות או להרגיש צעירים אפשר לוותר

ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)