קליפורניה – הנה אנחנו באים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום חמישי בלילה, אוגוסט 2019

מיקום: סמטת השוק 3, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הקליפורניה בר California Bar נפתח לפני שבועות מספר בסמטת השוק שהפכה למתחם בילויים בפני עצמה כבר. הפתיחה הרשמית ביום שישי הקרוב (16.8).

הסיפור: אחרי סיור הברים המוצלח ביום שני באזור, קבעתי עם החברים מהעבודה שלא הצליחו להגיע לבירה. חשבתי לבדוק הפעם את הקליפורניה, לידו חלפתי כבר מספר פעמים בביקורים קודמים.

הגעתי אל אזור דרך יפו, שעמוס לעייפה במבלים בלילות חמישי (במיוחד בקיץ), שם פגשתי את החברים ויחדיו הלכנו סמטת השוק, שהיתה כרגיל די מלאה במבלים (טוני ואסתר, LILA עם תור למונדו 2000 – אליו נגיע עוד בהמשך).

השעה היתה 21:30. הקליפורניה היה מלא בחציו. התיישבנו בשולחן בחוץ, רק שאחד הכסאות היה שבור, אז החלטנו לעבור אל הבר בפנים, שם ישבה חוץ מאיתנו בחורה אחת על הבר לבינתיים ושתתה קוקטייל לבדה.

הברמנית הגישה לנו את תפריטי האוכל והמשקאות, שלא מבטיחים רבות. מבחר מצומצם של בירות סטנדרטיות מהחבית (קרלסברג, טובורג, גינס), במחירים לא זולים יחסית לאזור, מאכלי בר ונשנושים וגם קוקטיילים.

קליפורניה תפריט שתיה

קליפורניה תפריט אוכל

קליפורניה תפריט קוקטיילים

הזמנתי חצי גינס (34) ופיצה מרינרה טבעונית (41), כשהחברים (להם אני צריך למצוא כינויים הולמים) הזמינו חצי גינס וחצי קרלסברג (28).

התרשמנו קצת מהמקום, כשה-DJ עם השפם המרשים תקלט מוסיקה אלקטרונית טובה. המלצרית והברמנית תיאמו לבוש – גופיה לא חושפנית מדי אבל ללא חזיה (אם זה לא קוד לבוש שנכפה עליהן, לי אין עם זה שום בעיה), כשהתברר שהמדרגות למעלה מובילות לשירותים וגם לבר עישון בקומה השנייה.

הבירה היתה סבבה, כשלידנו הצטרפו אל הבחורה הבודדה עוד חברות, והמקום החל להתמלא. הפיצה היתה סבירה. גבינה טבעונית כלשהי ואננס במקום התפו"א היו הופכים אותה ליותר טובה.

הרווק (הנה מצאתי לו כינוי) ביקש מהברמן סיבוב של הצ'ייסר וויסקי הכי לא טוב שיש לו (נהיה גם שתיין) וקיבלנו וויילד טרקי (19), שגם לא היה זול וגם לא היה משהו. אח"כ הוא השיק עם הברמן צ'ייסר נוסף, הפעם בלאק בוש (26) לפחות.

כמו בבילוי ב-LILA הסמוכה, גם הפעם החשמל קפץ. וכשזה חזר עליתי לקומה השנייה לשירותים ולהתרשם מהבר המעושן, ממנו יש תצפית יפה לפחות אל הסמטה.

באנו לשלם את החשבון וללכת, כשנתקלנו בחבר נוסף מהעבודה לשעבר, שמתגורר בפלורנטין הסמוכה ובא לבלות במקום עם חבורה.

קליפורניה בר סמטת השוק לוינסקי

חשבנו לאן להמשיך מכאן, והצעתי שנעלה אל המונדו 2000 (Mondo 2000), שנמצא על הגג בבניין ליד. הלבוש של האורחים שראינו שנכנסו קודם לכן, בתוספת המארחת והמאבטח למטה, קצת הרתיעו, אבל בכל זאת הצעתי שננסה. ואכן הצלחנו להיכנס אחרי שעברנו את השאלה המכשילה – אתם מוזמנים לאירוע של מישהו? התשובה היתה לא, כשקיבלנו אזהרה שצפוף ולא יהיו מקומות ישיבה, וכמובן גם חותמת מגניבה על היד.

עלינו אל הקומה העליונה (6) במעלית, שם קיבלנו את פנינו מאבטח נוסף שהפנה אותנו אל היציאה לגג. למקום, בו יש שני אזורי פתוחים וחדר אחד מקורה ביניהם, בהחלט יש פוטנציאל לא רע מבחינת הנוף. אבל בחום ובלחות של תל אביב, עם כמות המבלים שהיתה בו, הבירות הסתמיות, והחברה שרקדו בפנים בצורה מוגזמת, לא מצאנו סיבה מיוחדת להישאר שם.

הסתובבנו עוד קצת באזור השוק ופלורנטין, כשעברנו ליד הביר סטיישן, שעדיין פתוח כך נראה, עם הרבה ברזים אבל עדיין בלי מבלים.

לסיכום: הקליפורניה פונה כביכול להיפסטרים, אבל בתכלס הוא היה יכול להיות עוד בר ברחוב ויטל בפלורנטין. במיוחד בימי חמישי אז כולם אליו מגיעים. במונדו 2000 הגג מאבד את השיק כשצפוף מדי, בעיקר בטיפוסים מיוזעים, אולי בסתיו/חורף/אביב יותר נעים או באירועים סגורים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר בקליפורניה, בשביל המוסיקה בעיקר, בשביל אוכל ושתייה יש מקומות טובים יותר באזור לרוויה

מודעות פרסומת

ספיקאיזי – לא ממש בשקט

לכבוד פתיחת השנה עכברוש העיר מארח בפעם השנייה ברצף את טל The_mark

הספיקאיזי (Speakeasy) נמנה על קונספט ״ברי הגג״ של תל אביב (״הקאנטה״, ״סורא מארה״) והיותו נישא מעל לכל היא לא רק עובדה פיזית אלא גם חזונו, ונראה שהוא לא מתבייש בו בשום צורה.

שתי מארחות, אחת בכל קומה, הפרידו ביני ובין הצמוד ליעד הנכסף, כשהן העבירו אותנו רישא של תחקיר בטחוני – עם מי אתם, כמה אתם, למתי הזמנתם, שמכם המלא -ומזל שיש רק שתי קומות.

הספיקאיזי הוא לא מקום לחלץ עצמות, לשבת ביחידות או לקיים דייט אינטימי, אלא הוא קלחת חברתית מחייבת עם חיכוך תמידי במי שרצית לפגוש ובמי שלא.

נקודה חיובית לזקוף לזכותו היא היותו אידאלי לתיירים, ככזה שמיישר קו עם ברים מקבילים לו בעולם, בנראותו ובאוכלוסייתו, ושהוא לא נופל בגזרת השתייה, כמעט.

אל שולחן של ארבעה יושבים הוזרמו לא פחות מעשרה משקאות שונים – חצי פאולנר מהחבית (39), מוחיטו מרענן (48) וקוקטייל כתום עז “BEAT IT” (וודקה, מרווה, סלק, ליקר תפוז, היביסקוס וליים – 52₪), שהוכן שוב ושוב ללא רבב.

ולמה כמעט?

בתוך הסאגה התל אביבית המוחצנת, אולי כאקט מחתרתי, חשקה נפשי בלא פחות מכוס קפה. בתפריט המשקאות והטפאסים העצום (למה אתם עושים את זה?) לא היה זכר לשתייה חמה או לדבר דומה, שיפגע חלילה בתדמית הסקסית. אם לא די בכך, טרחה המלצרית ליידע אותי שאם אבחר להביא קפה ממקור חיצוני הוא יועבר לכוס יין מזכוכית, והדמיון שלי את התמונה המחרידה גרם לי לסגת מהרעיון וגם מהמקום הזה, הנואש לתדמית מהודקת מדי. נדמה לי, שיום שיער רע ושפתיים בלי אודם ישאירו אותי מחוץ למתחם, באותו האופן שבן 40, מזרחי, לא יכל להיכנס מפאת ״העומס״ במקום.

הספיקאיזי לפחות סיפק טאפסים ברמה גבוהה מאוד, ובכללם נמנו: שיפודי שרימפס חריפים על מצע פיתות עבודת יד (48), טרטר טונה בקונכיות חסה וגוואקמולי (54),  פיצטה מרגריטה (ולא פיצה, חלילה) ופיצטה ארטישוק וכמהין (48) כשצורת ההגשה לא נפלה מאיכות חומרי הגלם.

נוסף על כך, השירות היה טוב ואולי טוב מדי. חמישה מלצרים שונים תיזזו סביבנו כדבורים בכוורת, והרגשתי קצת רע כשבכל פעם שהם הגיחו לשולחן לא היה להם מה לפנות, וכשלא רצינו להזמין את הקוקטייל האחד עשר.

הספיקאיזי מיועד למי שחשקה נפשו לחוש את הסצנה התל אביבית על כל צדדיה- אלכוהול וקולינריה מבטיחים באווירה מעודכנת לצד מחיר של דייר באח הגדול שנצפה 24/7.

 7.8 בסולם The_mark

סורא מארה – בין תל אביב למנהטן

שנה אזרחית חדשה, כותבת אורחת ישנה – טל The_mark בכבודה ובעצמה!

נתחיל מהמיקום הקלאסי: הסורא מארה שוכן בלב הבועה התל אביבית, בין סלאמס מתפורר לגורדי שחקים זכוכיתיים, נושק לקרליבך וגומחות הבנייה של הרכבת הקלה ברחוב סעדיה גאון (24) בתל אביב.

המקום, שנפתח אי שם ב-2014, שוכן בקומה העשירית על גג בניין משרדים והכניסה אליו, לפחות בליל שבת, היא לא דרך הלובי עם השומר המעונב אלא דרך חניון נטול מכוניות, עם גרפיטי מטריד ויצירתי בו בזמן. בוטקה סלקציה עם שתי מארחות קירב אותנו ליעד, כשבתפאורה הסליזית עמדו תיירים, אנשי עסקים, וקרייריסטים עייפים שהסתירו יפה את קמטוטי העבודה.

אחרי שהזמנתי מקום ואישרו את גילי ״החריג״ (24), נשאה אותי ואת חבריי מעלית מוכספת לקומה העשירית, כשרעש מתכתי דרמטי משהו נשמע בעת פתיחתה בקומה. דלת זכוכית גדולה הפרידה בינינו לבין הניחוח החו״לי ניו-יורקי שעלה מהמקום, והמארחת הובילה אותנו אל מתחם החוץ המרשים, שהזכיר בר חצר של חתונה יוקרתית.

האורחים בסורא מארה הפגינו ססגוניות, והעמיסו בלונים כחולים על כל כיסא מצוי לחוגגים בטווח רחב של גילאים. לקראת השעה 9 בערב התמלא המקום כנחיל נמלים ומוזיקת ד׳יג׳יי מיינסטרימית געשה באוויר. קיבלנו שולחנות לא מפתים ליום ההולדת, ולא כאלה שהיו אמורים לקבל מי שטרח להזמין מזמן. קול צעקה הביא אותנו למקום טוב יותר.

בשלב הזה כיפת השמיים נישאה מעלינו, תל אביב נפרסה מתחתנו, המוזיקה הידקה את כל החוויה, ואחרוני החברים הצטרפו אלינו.

היה פיק שנמשך בדיוק שעתיים, ולאחר מכן המקום התרוקן כמעט באחת. דווקא כשההמולה נסתלקה והצטמצמנו לשולחן אחד, הצלחנו לנהל משהו קצת יותר מלראות ולהיראות, ולחלוק חוויות קטנות ומרגיזות אודות המקום: הפיצה דקה מדי, הגבינה נתלשת ממנה בסיס הראשון (ולמה לעזאזל היא חתוכה לארבעה משולשים רחבים, אם כל הקונספט הוא של חלוקה המונית?) קוקטייל פסיפלורה, טקילה ולימון (סינקו דה מאיו-56₪), אותו הזמינו שלוש בנות בחבורה היה מימי וקפוא כל כך עד שכמעט ותלש את האצבעות של האוחזות בה, ושלא נדבר על השירות שמגיע פעם באף פעם, שהוא כנראה תופעה עיקשת ורווחת, שנצפתה כמעט בכל בר שהיינו בו לאחרונה.

לבסוף, שילמנו חשבון תל אביבי טיפוסי, ובו: אלמנט אלכוהולי- קוקטיילים (168), בירות מהחבית (חצי פאולנר ב-32, חצי הייניקן ב-29 לחמישה- 177) נשנושים סטנדרטיים מחייבים (שתי פיצות – 68) וקינוח יומולדת שוקולדי לבעלת השמחה (38).

לכך הוספנו חמישה שקלים על חניית תושב תל אביב – מבין הדברים המעטים הטובים שזוכים לו תושבי העיר הזאת, ויצאנו קצת מנוחמים.

נסכם: במרכז האורבני הסלאמסי הוקמה תפאורה מרשימה, ששולחת אותך מחניון עם פתחי ביוב לפארק פינת ווסט אווניו במנהטן. מלצרים, משקאות, מאכלים, ועוד מילים ב-מ׳, לא נרשמו כמוצלחים או שונים מבתי העסק השכנים. לשיקולכם.

7.9 בסולם The_mark

הנסיך – יתרון אסטרטגי

זמן: יום ראשון בערב, נובמבר 2017

מיקום: נחלת בנימין 18, תל אביב

רקע היסטורי: בר הנסיך נפתח במקור לפני כ-5 שנים במבנה לשימור במדרחוב נחלת בנימין, כגלגול של בית הקפה הנסיך הקטן מסמטה פלונית. הקונספט לא ממש תפס ולפני כמה שנים המקום החליף בעלים (מקבוצת המלכי, מולדת, ועוד).

הסיפור: עברו כבר חודשיים שלושה והגיע הזמן למפגש החבורה שאחרי העבודה. הפעם היינו רק ארבעה, והמיקום שבחרתי היה בר הנסיך בנחלת בנימין, בעיקר בגלל הגג הפתוח שלו שמשקיף על המדרחוב, בשילוב מזג האוויר הנעים בתקופת הסתיו.

הגענו אל הבר קצת לפני שמונה בערב. המקום היה עדיין די ריק יחסית ואנו התיישבנו באחד השולחנות שבחוץ (בפנים פחות נחמד לשבת כשהמוזיקה לרוב בווליום גבוה מדי).

אחת המלצריות הגישה לנו את התפריט. זה מכיל מגוון מצומצם למדי של בירות סטנדרטיות, מאכלי בר שנראים מעניינים (יש גם כמה אופציות טבעוניות) וגילינו שיש גם דיל של הפי האוור – 45 ש"ח לשליש בירה (או יין) ומנה של אוכל עד 20:00, כשאפשר לשדרג גם ל"פיינט" (קצת פחות מחצי לדברי המלצרית) בתוספת 5 ש"ח.

 

הלכנו כולנו על דיל של אוכל + שתייה, כשאני הזמנתי את המעורב אדמה – ירקות ושורשים על גבי טחינה.

קשקשנו כרגיל, כשהשתייה הגיעה יחסית מהר, וגם המנות לא התעכבו יותר מדי וטוב שכך כי היינו די רעבים.

באופן לא מפתיע משום מה, היו המנות די קטנות יחסית לתיאורן ומחירן בתפריט, כשפעם ראשונה נתקלתי בעגבניה שרופה אבל קרה, לפחות היו עוד ירקות אחרים יותר טעימים במנה (אפילו שלא היו חמים), וגם פלפל חריף ממנו נגסתי קמעא, לתדהמתה/הנאתה של הירושלמית בחבורה.

הגג אט אט התמלא, ומסביב עלו יותר ניחוחות ירוקים מאשר של סיגריות רגילות דווקא. החברים הזמינו בחלקם מנות נוספות ושתייה, אך גם מאלו לא נרשמה התלהבות יתרה.

קצת אחרי 22:00 החלטנו לסיים, כשהחשבון יצא 294 ש"ח, די יקר בהתחשב בתמורה ובכך שחצי הוזמן במסגרת ההפי האוור.

לסיכום: לנסיך יש יתרון אסטרטגי – המיקום והגג. השאר די סתמי ויקר, כנראה שהבעלים יודעים שלא צריך להשקיע יותר מזה כדי להרוויח (אולי ביחצנות רק).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף במזג אוויר נעים ולהגיע כבר בשעות ההפי האוור

בקאנטה

זמן: יום שלישי בלילה, מוצאי ראש השנה, אוקטובר 2016

מיקום: אבן גבירול 71, גן העיר, תל אביב

רקע היסטורי: הקאטנה (Kanta), בר קולינרי בהגדרה, נפתח לפני קצת יותר משנה על גג בניין גן העיר, היכן ששכנו בעבר כמה מקומות בהם הגאנה 71 למשל, ע"י קבוצת נוקס מבעלי הרובי, מנדלימוס ועוד.

הסיפור: מי שעוקב אחרי עכברוש העיר באדיקות בוודאי תהה מה פתאום יצאתי לקאנטה. לפעמים צריך להקריב בשביל הקוראים, אבל הסיבה העיקרית היתה מפגש משפחתי עם בני דודיה הלא ישראלים של העכברושית שמקומות מהסוג הזה דווקא מחבבים.

הזמנתי מקום ליתר ביטחון, וגם עיינתי בתפריט ברשת לפני. מכיוון שלא מצאתי שם אופציות טבעוניות מעניינות, החלטתי לנצל את המיקום – מול הריינבו, ולאכול שם לפני ביחד עם העכברושית ריינבורגר.

הגענו אל הריינבו, שהיה גם הפעם די מלא, בסביבות רבע לתשע והזמנו שנינו ריינבורגר. התלבטנו אם להצטייד גם בצ'יפס מהצ'יפסטאר הסמוך כמו שעושים שם הרוב, אך גם שם היה תור בלתי צפוי, אז החלטנו לוותר. הפעם יצא שחיכינו קצת זמן עד שהגיע הריינבורגר, אך זה היה שווה את ההמתנה – גם לדעתה של העכברושית (הלא טבעונית), שהתלהבה מרוטב אלף האיים הטבעוני שביקשנו וקיבלנו בצד.

אחרי שסיימנו חצינו את הכביש אל גן העיר ועלינו אל הגג, שם בבר הפתוח תחת כיפת השמיים, חיכו לנו כבר כולם – התעשיינים, פמפי והאוגר, וצמד הבני דודים להם נקרא הגרמנים מעתה.

20161004_213333

מלצרית צעירה הגישה לנו את תפריט האוכל והמשקאות. כולנו כבר אכלנו קודם אז התמקדנו במשקאות. חלק זה בתפריט לא כזה מלהיב, כמה קוקטיילים יקרים, יינות, 3 בירות סטנדרטיות וחלשות מהחבית ועוד.

20161004_213750

המלצרית ניסתה להמליץ לנו על הקוקטיילים היקרים ביותר, כשהעכברושית התלבטה ולבסוף הזמינה אחד מהם (58 ש"ח) שלא היה מלהיב כל כך. השאר הזמינו יין או בירה, כשאני הזמנתי בלית ברירה הייניקן (32), "פינט – קצת פחות מחצי" לדברי המלצרית, ואני כבר חשבתי שכבר עברנו את זה.

לא עבר זמן רב וקיבלנו את המשקאות לשולחן. המלצרית ניסתה מדי פעם לעודד אותנו להזמין עוד משהו, או צ'ייסרים, אך אנחנו לא התפתינו ושתינו לאיטנו.

מסביבנו המקום לא היה עמוס במיוחד, חלק לא מבוטל מהקהל נראה כמו הבנות שבתמונה, כשהרוח החזקה מהמאווררים אולי קלקלה להם את הפן, אבל לפחות פיזרה את עשן הסיגריות (ועוד) שהיה מסביב די במהרה.

20161004_221828

לסיכום: חוץ מהמיקום האטרקטיבי, המצב בקאנטה לא ממש מלהיב. מגוון משקאות ומאכלים לא גדול יחסית ודי יקר, ככה זה במקום שפונה למיינסטרים החוץ תל אביבי / צפוני, ולתיירים בעיקר.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם באים כווינגמן, לדייט סתמי או משהו בסגנון דומה