Guest Room – היו זמנים בתל אביב

זמן: רביעי בלילה, ספטמבר 2020

מיקום: מקווה ישראל 26, תל אביב

רקע היסטורי: בר הקוקטיילים הגסט רום – Guest Room, נפתח לפני כשנתיים וחצי על ידי קבוצת יזמים מתחום המסעדנות והמשקאות

הסיפורכמה ימים לפני שתחל שנה עברית חדשה, ועמה עוד סגר באדיבות המדינה, החלטתי לנצל את מעט הזמן שנשאר.

יומיים קודם לכן יצאתי לסיבוב עם דייר חדש מהעבודה הישנה לפרידה משוק לוינסקי – פלורנטין והסביבה. באזור היו עדיין לא מעט שיצאו לבלות, למרות שלא נצפו התקהלויות. אנו הסתפקנו בבירה בביר שופ – Meltzer PA אותה לא הכרתי, כשאח"כ קינחתי בנקניקיה טבעונית טעימה עם תוספות ב Fat Dog.

לא ויתרתי גם על דייט עם העכברושית וכך יצאנו לבלות בעיר פחות מ-48 שעות לפני שהדבר הופך לבלתי אפשרי. בהתחלה חשבנו ללכת לאיזו מסעדה טובה לארוחת שחיתות, אבל כמובן שלא היו מקומות. במקום זאת החלטנו להגיע פשוט לאזור יהודה הלוי – מקווה ישראל, ומשם לאיזה מקום להתגלגל.

הבר של האברהם הוסטל על הגג היה כבר סגור, כמו כל המקום עצמו, בטאקריה נרשמנו רק כדי להיות 13 בתור או משהו כזה, ולכן הצעתי שננסה את הגסט רום שהיה בתוכניות שלי מזמן אך לא יצא אל הפועל עדיין.

בדרך חלפנו ליד ההמבורגר גורמה שהיה מפוצץ, כשבגסט רום לעומתו ישבו אמנם אנשים בחוץ בשולחנות על הרחוב אך בפנים היה ריק.

התיישבנו בהתחלה בפנים, כשמלצרית צרפתייה (?) צעירה הגישה לנו תפריטים עם המון קוקטיילים מעניינים. העכברושית רצתה לעבור החוצה להרגיש קצת את הרחוב והאנשים (בכל זאת הולכים לסגר בו לשתות לבד זו לא בעיה) אז עברנו לשולחן קטן שהתפנה.

גסט רום – תפריט

בחוץ לא היתה מוזיקה אבל כן היו הניחוחות המוכרים והאופיינים לתל אביב, אז שאפנו מהאוויר כל מה שרק אפשר רגע לפני שגם זה נגמר. בחרנו בהתייעצות עם המלצרית לנסות שני קוקטיילים מעניינים – Jungle Bird על בסיס רום ואננס (50 ש"ח), ו Playboy גם כן על אותו בסיס רק יותר חמצמץ (48), ואותם ללוות במספר נשנושים – זיתים בפורט (12), לחם ומטבלים (18) וסלט עגבניות בלי הכוסברה (32).

הזיתים הגיעו במהרה, יפים ואיכותיים. אחריהם הגיעו הקוקטיילים שהיו שניהם טובים עם טעמים שהשתלבו היטב, כשאף אחד לא דומיננטי יתר על המידה. העכברושית אהבה את ה Playboy כך שאני זכיתי ב Jungle Bird. בהמשך הגיעו גם סלט העגבניות, ממנו הפרדנו את גוש הגבינה ולחם חם מהתנור, עם שמן זית בלסמי, טחינה ורוטב סלסה קצת חריפה, ואנו שתינו ונשנשו בהנאה.

החלטנו ללכת על עוד קוקטייל ביחד – Coos Somo Politan, גרסת המציאות לקוסמופוליטן על בסיס וודקה וערק (48) – תקראו שוב את השם. זה היה חזק ומתקתק, כשאני שתיתי את רובו הפעם כמעט לבד.

Coo Somo Politan

החשבון יצא 208 ש"ח, ובו גם גיליתי ששמה של המלצרית הנחמדה הוא אמלין (כשאני דווקא ניחשתי שארלוט).

חזרנו לקינוח אל הטאקריה שם בדיוק הגיע תורנו (סתם, לא בדיוק – התור שלנו הגיע אחרי חצי שעה לפי ההודעה שהתקבלה). לקחנו את הצ'ורוס הטבעוני (21 ש"ח או 7 ליחידה), כשגם לרוטב השוקולד הלא טבעוני נמצא פתרון בעזרת סילאן. קינוח לעניין, כשתקרית מוזרה נרשמה עם מלצרית שעברה עם צלחות ממנה רק ביקשנו חשבון והיא העירה לנו בחוצפה שהיא עסוקה.

מי יודע מתי יהיה הסיבוב הבא….

לסיכום: עם מגוון נרחב של קוקטיילים טובים, אווירה קלילה וגם נשנושים, עם שירות טוב ובלי גימיקים מיותרים, הגסט רום הינו (היה?) מקום טוב לבילוי לילי

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר אם עוד יהיה אפשר מתישהו

לילה ביום טוב – שוק הכרמל באוויר הפתוח

זמן: רביעי בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: סמטת יום טוב והסביבה, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: שוק הכרמל עבר מהפכה לילית בשנתיים האחרונות, כשבנוסף לכמה מקומות ותיקים עוד ועוד מקומות חדשים נפתחים

הסיפורהעונה, הקורונה והזמנים מכוונים אותנו לצאת למקומות פתוחים. אחרי ששבוע לפני ביליתי עם חברים באזור שוק לוינסקי, הפעם יצאתי לדייט עם העכברושית בשוק הכרמל.

הגענו אל השוק מכיוון הכרמלית כשהשעה היתה לקראת 21:00. ברחוב דניאל, בו השוק גובל, שמחנו לראות את שביל האופניים הטקטי, והגגון החדש שעושה צל ביום מעל הרחוב שהעירייה בנתה בחודשים האחרונים.

עשינו את דרכינו דרך סמטאות השוק, שעדיין הסריחו קצת אחרי השטיפה הלילית, אל עבר סמטת יום טוב, כשבדרך חלפנו ליד שלל מקומות בילוי, שאת חלקם הכרתי ואת חלקם לא, ורובם היו די מלאים במבלים (ויויאן בר, M25, Lela, ביר בזאר, בסטה בר ברק, אלברט, יום טוב 33 ועוד).

יום טוב קפה (יום טוב 30), בית קפה / בר לילי, שהיה על הכוונת שלי זמן רב, היה היעד הראשון לערב זה. השולחנות שעל הסמטה מול המקום היו מלאים במבלים צעירים, לשמחתנו נמצא לנו מקום בחלל הגדול והמרווח שבפנים.

התפריט, שהוגש לנו ע"י מלצרית חביבה, מכיל מאכלים ברוח השוק. העכברושית הזמינה תפוח אדמה עם שמנת חמוצה חם מהטאבון (24 ש"ח), ובנוסף הזמנו גם בטטה עם רוטב מיסו וטוגראשי, מה שזה לא יהיה (28), וסלט בריאות לחלוק (52).

בגזרת האלכוהול ובהמלצת המלצרית הזמינה העכברושית קוקטייל El Patron עם פסיפולרה, טקילה, רוזטה וליים (47). תפריט הבירות לא נראה משהו עם מכבי וגולדסטאר מהחבית, אז אחרי התלבטות בין קוקטיילים שונים בחרתי את ה- Funanas על בסיס רום ואננס (46).

האוכל הגיע די במהרה. העכברושית אהבה את התפוח אדמה וגם את הבטטה עם הרוטב המתקתק. אני דווקא נהנתי יותר מהסלט העשיר (קינואה, בטטה, שעועית ירוקה, תפוח, גרעינים והרבה בצלים, עם טחינה גולמית).

המשקאות קצת התעכבו בגלל עומס על הבר. אך שני הקוקטיילים היו טובים, כשזה עם האננס דווקא היה יותר חמוץ ממתקתק.

אחרי ששילמנו את החשבון, חזרנו אל הסמטא בדרך אל המקום הבא, בשאיפה לקינוח ובירה טובה.

חשבתי לשתות משהו בבסטה בר ברק, שם מגישים גיבור מהחבית, אך ויתרתי בגלל שפחות התחשקה לי IPA בכוס פלסטיק.

התיישבנו בביר בזאר הותיק והטוב הסמוך. לרשת לה סניפים בשווקים בירושלים ותל אביב (כשבשוק לוינסקי נסגר כאמור הסניף), יש מבצע בו מגישים שליש בירה חינם לפי שם מתחלף כל שבוע. מכיוון שהשבוע היה זה גיא, גל או גלי, זכיתי. במקום יש מבחר בקבוקי בירות בוטיק ישראליות ממבשלות שונות, וכן כמה ברזים, רק שכולם חוץ מאחד הם של המבשלה הדרומית ששייכת לבעלים. החלטתי לנסות את בירת הקנאביס – קנאברו, ולראות אם מדובר בבירה מיוחדת או סתם בגימיק. לא היה נעים לנו לשבת רק על בירה חינם, אז העכברושית הזמינה לקינוח לחוח עם נוטלה, אך התאכזבה לשמוע כעבור כמה דקות שנגמר.

הבירת קנאביס, היתה קלילה ומתוקה יחסית ל Pale Ale, ומין הסתם (אין בה באמת את המרכיבים הפעילים) לא השפיעה במיוחד מעבר לרגיל. כשאחרי שסיימתי את השליש, איתו נשנשנו קצת מהפופקורן שמחלקים, חזרנו לשוטט בסמטאות, בחיפוש אחרי קינוח מתוק.

נכנסו אל ה Lela – בית מאפה ומעדניה גרוזינית/גאורגית, שנראתה די אותנטית עם כל המאכלים והתמונות שעל הקירות. אך העכברושית לא מצאה שם משהו מתוק שבו חפצה לאכול.

המשכנו לרדת חזרה למטה לכיוון הכרמלית עד שהגענו אל הויויאן, בר קוקטיילים, שנפתח במקור כפופ אפ בר לפני כשנה ונראה מעניין, אך לא היו בו קינוחים. המארחת הלבבית הציעה לנו לנסות את בית המאפה האיטלקי הסמוך – פיצה שוק (של הבוקה בוקה) וכך עשינו. המוכר האיטלקי היה ידידותי והעכברושית לקחה שני קינוחים קטנים (עם נוטלה כמובן), כשאחד היה טוב ואחד קצת סתמי, ובזה סגרנו את הבילוי הלילי.

לסיכום: אין כמו לילה בשוק (אחרי השטיפה), עם האווירה הלילית ומלא מקומות בילוי מגוונים (יש עוד הרבה שלא הגענו אליהם הפעם). היום טוב סוגר את הפינה עם אוכל טוב ואווירה קלילה וצעירה, כשנחוץ רק שדרוג בגזרת הבירה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ליום טוב – כדאי לבקר

עיר ללא הפסקה גם בימי קורונה? מסע לילי מדרום לרוטשילד בואכה שוק לוינסקי

זמן: שני בלילה, אוגוסט 2020

מיקום: יהודה הלוי – לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: אזור הבילויים האלטרנטיבי של תל אביב שפרח בשנים האחרונות לפני הקורונה

הסיפור: מאז תחילת הקורונה עכברוש העיר כבר לא יוצא כמו פעם. סיורים כבר אין, מקומות אהובים נסגרו, חברים חוששים בחלקם לצאת (או להיכנס לבידוד), אז שותים בירות טובות בבית במקום זאת (ומצייצים עליהן מדי פעם בטוויטר). מסע הברים האחרון היה לפני כחודשיים עם העכברושית, כשביולי יצאנו במקום לבר לדייט לילי על חוף הים. אך למרות הגל השני, החיים כן חוזרים למסלולם, כשגם גרף הכניסות לעכברוש העיר חזר לטפס (למעלה מ-1000 בשבוע).

בתחילת השבוע פנו אליי משתתפים מאחד הסיורים המיוחדים שערכתי לכריסטמס, שרצו לבדוק אופציה לסיור ברים ובירות לבנם שעומד להתגייס. במקביל הציע לי גם הראשוני לצאת לבירה, וגם דיברתי עם נטול הכינוי שנצא לשתות לכבוד יום הולדתו שחל לא מזמן, אז החלטתי לשלב יציאה משותפת עם סיור מכין חלופי למציאות הקורונה.

היעד הראשון היה האברהם הוסטל, שבימים אלו לא הומה מתיירים, אליו הגענו לקראת 21:00. כמו כן הבר הגדול שבתוכו סגור בגלל התקנות, אך במקום זאת הפכו את הזולה על הגג לבר חלופי. בכניסה להוסטל צריך למלא הצהרת בריאות, מה שהרתיע את נטול הכינוי והראשוני, שלא רצו לעלות ולבדוק. עליתי לבדי אל הגג, שהיה אמנם ריק, אך היה נראה מזמין לבילוי קיצי תחת כיפת השמיים, כשמהחבית יש עדיין שני שפירא לפחות.

אברהם הוסטל – הבר על הגג

המשכנו משם מערבה ביהודה הלוי אל מקווה ישראל, כשבדרך חלפנו ליד הכולי עלמא שעדיין סגור. חזרנו אל יהודה הלוי, חצינו את נחלת בנימין והרצל, והתיישבנו בביר שופ, שעובד כרגיל, והיה די מלא (עם מרווחים בהתאם לתקנות). הצוות הגברי במקום הפך להיות נשי, רבעים כבר אין, רק שלישים וחצאים (לפחות חזרו לכוסות הזכוכית), כשהמבחר והמחירים עדיין שווים (כ-20 ש"ח לבירת בוטיק, 25 לחצי).

הזמנתי חצי Blonde Ale של Good Stuff Brewery (מה שהיה Oak and Ash), כשנטול הכינוי הלך על בירת חיטה כהרגלו, והראשוני ניסה הפעם את השטיגל אשכוליות. התיישבנו בשולחן באחד הקצוות, כשלאחר מספר דקות הגיעו הבירות הטריות והקרות. לשם שינוי השיחה לא נסבה הפעם על פנסיות והשקעות, אלא על הרגלים וטעמים נרכשים (אוכלי בשר מול טבעונים), עונשים למפיצי קורונה ביודעין, ושאלונים לאבחון פסיכופטים (האם הייתם דורסים למוות איש אחד שנמצא מולכם או מסיתים את ההגה והורגים 5 אחרים? לתשובות נכונות, מוזמנים לפנות לנטול הכינוי, לו הפתרונים).

משם המשכנו לטייל רגלית לכיוון דרום. עבודות הרכבת הקלה עדיין נמשכות, סמטת בית הבד לא היתה עמוסה מאוד, ואילו התדר פעל כרגיל, רגוע יותר מבדרך כלל.

חצינו את דרך יפו לעבר מדרחוב שוק לוינסקי. עברנו ליד האונסיס, שהיה מפוצץ לפני חודשיים, ועכשיו היה סגור (מסתבר שהם פתוחים רק רביעי עד שבת), משם פנינו שמאלה ללוינסקי. העובדה שהשוק הפך למדרחוב, בשילוב ההתאמה לימי קורונה עם ישיבה בחוץ, בעזרת העירייה, שהציבה אף היא כסאות (ושמשיות בשעות היום) מחייה את האזור גם בלילות. כך ישבו מבלים בחוץ בצ'נטרו, ועוד רבים ליד קפה קאימאק הותיק והטוב.

צ'נטרו לוינסקי

פנינו שוב שמאלה הפעם לרחוב זבולון. שם גיליתי שבמקום הביר בזאר ז"ל, ועוד בתקופת הקורונה, נפתח בר יין/קוקטיילים אפלולי חדש, שלדברי הברמנית נקרא ג'ונז – JONZ. לא מצאתי שום פרסום אודותיו. זהו הבר החדש מבית היוצר של המלגו ומלבר מסתבר, מה גם רונית יודקביץ' ובעלה הנוכחי, בדיוק יצאו מבילוי שם.

הדלידה בכלל הפכה לאימפריה בימי הקורונה, עם שולחנות בחוץ על הרחוב, כשגם מגרש החניה ששימש להקרנות סרטים מדי פעם, הפך לחלק ממנה כך נראה עם שולחן גדול. הפיפיז הקטן, ששוכן אף הוא בזבולון, ותמיד היה סגור בימים ושעות שעברתי שם, היה הפעם פתוח אף הוא עם לא מעט מבלים יחסית בפנים ובחוץ.

רחוב זבולון – דלידה ופיפיז

חזרנו אל דרך יפו, כשה Fat Dog בפינת החלוצים היה סגור. משם הלכנו לרחוב לבונטין. לבונטין 7 נראה סגור, אך הפיצריה הטבעונית של החתול הירוק שלידו פתוחה, אז לא ויתרתי על סלייס לדרך. המשכנו למעלה ברחוב, שהיה די מנומנם. הראשוני עצר לפיצה אף הוא בסופר פיצה (לבונטין 19, מה שהיה לזמן מה מסעדת הראמן של אהרוני – הירו, ממנה לא התלהבתי ואכן היא לא שרדה).

עברנו גם ליד הטאקריה שעבדה כרגיל, וחזרנו אל יהודה הלוי דרך עבודות הרכבת הקלה, מעניין מה יסתיים קודם – הם או תקופת הקורונה.

לסיכום: גם בתקופת הקורונה תל אביב עדיין עיר ללא הפסקה (בניגוד לכתבה שהתפרסמה השבוע על מקומות הברנז'ה). אולי לא כמו פעם, אך עדיין, אם קצת ידע או עזרה, תוכלו למצוא לכם מקום טוב, לא המוני, עמוס ודחוס מדי, לבלות בו בשעות הלילה.

הסיור ברים ובירות המאורגן אמנם בסוף לא יצא, אך אם אתם מחפשים סיור קבוצתי אינטימי שכזה או המלצות, מוזמנים לפנות בשמחה (cityrat.telaviv@gmail.com).

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אין כמו סיור לילי בתל אביב 

אונסיס, שוק לוינסקי והסביבה – חוזרים לשגרה?

זמן: חמישי בלילה, יוני 2020

מיקום: המשביר 4, שוק לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: האונסיס Onassis, בר בסגנון יווני, נפתח כ-4 חודשים לפני תחילת הקורונה, היכן ששכן לפני כן הדייגו סאן

הסיפורהקורונה אולי לא מאחורינו כמו שהיינו רוצים לחשוב, אבל גם לא איתנו כמו שיש כאלו שמפחידים ורוצים שנחשוב. בינתיים הברים והמסעדות קיבלו אישור לפעול מחדש (אלו ששרדו לפחות), אז העכברושית הציעה שנצא לדייט אחרי תקופה ארוכה, ואני הסכמתי בשמחה.

התכנון היה להיות ספונטניים באזור שוק לוינסקי הפורח בלילות, שם הסתובבתי הרבה במסגרת סיורי הברים (שעד כה לא חזרו לפעול) וסתם כדי לבלות. הגענו אל האזור אחרי 21:00, כשדבר ראשון חלפנו ליד האגנס לוינסקי, מקום טוב שלא שרד לצערי את תקופה הקורונה.

משם עלינו לכיוון מדרחוב לוינסקי, שעבר הרחבה עד רחוב הרצל. בצ'נטרו ישבו לא מעט אנשים בחוץ, כך גם בטוני ואסתר שעברו שיפוץ והרחבה בתקופה הקורונה. הצעתי לעכברושית את סאלוף ובניו או את הבר החדש של פיצה LILA, היא היתה פחות בקטע של בצקים, אז הלכנו אל הקליפורניה. כשכבר התיישבנו התברר לנו שעדיין אין אפשרות להגיש אוכל במקום. השעה היתה כבר לקראת 22:00, ואתם לא רוצים להסתבך עם עכברושית רעבה. אז הובלתי אותנו אל האונאסיס שנמצא לא הרחק משם וקיוויתי לטובה.

את האונאסיס אי אפשר לפספס עם השלט המאיר למרחוק, המקום היה יחסית ריק, אז התיישבנו על הבר בין החלק הפנימי לרחוב, רק כדי לגלות שצריך להזמין מקום מראש. בכל זאת, למזלי, היה מקום שלא הוזמן על הבר בפנים, אז עברנו לשם, כשהברמן הגיש לנו את התפריטים.

אונסיס – תפריט

במקום אין בירות מהחבית, יש כמה קוקטיילים, יינות ועוד. בגזרת האוכל הלכו על שף מתחלף שמציע בכל פעם את התפריט שלו. הפעם היה זה יונתן תמיר, אותו אני לא מכיר.

בתפריט לא היה משהו טבעוני נטו, אז ביקשנו מהמלצר האם אפשר לטבען את הכרובית המטוגנת. זה בדק עם השף שאמר שאפשר להגיש ללא הלאבנה הפיקנטית אך רמת המנה לא תהיה אותו הדבר. נחמד שהוא מיידע מצד אחד, אך מצד שני משף אפשר לצפות שיוכל לאלתר (במיוחד שמדובר בכרובית מטוגנת) משהו אחר באותה הרמה (מוזר שלא היתה אופציה עם טחינה).

בכל זאת הזמנו את הכרובית עם הלאבנה בצד (44), מנת סלקים צמחונית לעכברושית (39), קוקטייל סלק ואוזו בשבילי (48), וכוס גוורץ' לעכברושית (39).

בשולחן בצד ישבו חברות שחגגות מסיבת רווקות, כשהמקום החל להתמלא. גם לידינו על הבר התיישבו מבלים נוספים אז הצטופפתי עם העכברושית כדי לשמור על מרווח בהתאם לנהלים.

הקוקטייל היה מתקתק אך לא חזק (אפילו העכברושית אמרה שהמשקה, שמבוסס על אוזו טעים לה), כשהיין הוגש בכוס לואובול דווקא.

האוכל הגיע כעבור זמן לא רב. המנות היו קטנות יחסית למחירן, אך היו טעימות – בכרובית מטוגנת וסלק צריך להתאמץ כדי לפספס.

בהמשך הברמן פינק אותנו גם בצ'ייסר של הקוקטייל השני (ליצ'י וטקילה). אנו נשארנו עוד כמה דקות, עד שהגיע הסימן שלנו לזוז בדמות שיר של אייל גולן, אפילו שזה עוד מלפני תקופת ה@#$מוביל והקטינות.

הלכנו לגלידה לקינוח באוטלו (לילינבלום פינת הרצל), שם הזמינה העכברושית גלידה טעימה ואפילו טבעונית. אני קינחתי בבירה של oak&ash בביר שופ, בו נאלצים להגיש עכשיו בכוסות פלסטיק, והיה די מלא. משם המשכנו לסמטת בית הבד שהפכה אף היא למדרחוב בלילות. שם, כמו גם בתדר בבית רומנו, אליו נכנסנו, היו לא מעט אנשים, אך לא מפוצץ כמו שאפשר היה לצפות ביוני בליל חמישי.

לסיכום: המיינסטרים הגיע לשוק לוינסקי בדמות האונסיס, שפונה לקהל הרחב. כשהמחירים, מגוון הבירות והמוסיקה, לא מותירים בכך ספק רב.

בכלליות נראה שיש התעוררות מחודשת של חיי הלילה בסביבה, אך זו עדיין לא חזרה מלאה לשגרה. אפשר רק לקוות שזו תחזור בקרוב, ואולי אפילו יפתחו מתישהו מקומות חדשים וטובים במקום האגנס והביר בזאר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם לא מצאתם בסביבה משהו טוב יותר ולא אכפת לכם להתפשר 

השופטים וחברים – כבר לא בבידוד (אפילו יש גם קוריאני ליד)

זמן: חמישי בלילה, מרץ 202

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג עוד פחות משנתיים 40!

הסיפור: הימים ימי הקורונה, אך בינתיים בילויים כרגיל, כשהתוכנית המקורית היתה לצאת לדייט עם העכברושית בבר יין טבעוני חדש שנפתח על אבן גבירול – The Blue Cheesery. הזמנו מקום מראש, אבל איחרנו ב-15 דקות אז השולחן לא נשמר לנו. למרות שהעכברושית המתינה בסבלנות לשולחן שיתפנה, נתפס זה במהירות ע"י זוג שבא אחרי, כשהבעלים העדיף שהם יישבו שם כי טענו שיהיו שלושה, בעוד שאותנו שלח להצטרף לשולחן אחר. שלום ולא תודה, החלטנו לחפש משהו אחר בסביבה.

בשנה האחרונה נפתחו על המקטע המערבי של אבן גבירול בין כיכר רבין לקפלן כמה ברים חדשים. אחד מהם, לידו חלפתי לפני כן, הוא השולי לוצי, שנמצא קצת דרומי לשם והיה מפוצץ, ללא חששות מקורונה כך נראה. מכיוון שזה שייך לבעלים של סלון ברלין, לא מקום מועדף עליי, ויתרנו עליו.

שולי לוצי – מלא

גם על הטרביץ, לו עדיין לא מלאו שנה, מבית המוזנר, שהיה צמוד אלינו מול הלונדון מיניסטור, ויתרנו, והמשכנו לכיוון צפון. חלפנו ליד סניף חדש של המלביה, שנפתח בצמוד לשופטים, ועקב רעבונה של העכברושית, החלטנו לא להמשיך ולשוטט, אלא לפאב הקלאסי להיכנס, שם בטוח יימצא משהו שישביעה.

טרביץ בר

המלביה אבן גבירול

בחוץ היה מלא, אז נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר. התפריט לא השתנה מהפעם הקודמת שהייתי לפני 3 חודשים, כשהעכברושית התלבטה והזמינה בסוף טוסט צהובה (28) עם כוס גוורצטרמינר (32), ואני החלטתי להזמין הפעם חצי גינס (33), צי'פס משודרג (28) וכמובן ביקשתי מהברמן לא לשכוח את הארבעס.

הברמן מזג לעכברושית את כוס היין במהרה והתפנה למזיגת הבירה. הגינס לא נמזגה בדיוק על פי ההגדרה, כשהברמן הקפיד אמנם על הההמתנה בין מילוי שלושת רבעי הכוס להשלמתה (אולי קצת יותר מדי זמן), אך ויתר לחלוטין על זווית ההטייה בעת המזיגה, אולי זאת הסיבה שהפעם היא היתה לי קצת פחות טעימה (או סתם בגלל הפסיכולוגיה). הארבעס הרגיעו קצת את הרעב של העכברושית, עד שהגיעו גם הצ'יפס והטוסט צהובה עם ירקות בצד. שתי המנות היו די שומניות, כשמנת הצ'יפס היתה נדיבה וכללה גם בטטה וטבעות בצל, ולשמחתי אפילו עם מיונז טבעוני.

כשברקע מוזיקת ראפ והיפ הופ הפעם, אכלנו ושתינו לרוויה. שילמנו את החשבון שיצא 121 ש"ח, כשהעכברושית הציעה שנלך צפונה לכיוון הכיכר אל הסניף של הקינוח קוריאני So Bing לידו חלפנו מספר פעמים בעבר. בדרך עברנו ליד עוד בר אוכל חדש – מאנה, שכבר עשה לעצמו יחסי ציבור עם מישהי בשם שורטי ממשחקי השף, שהיתה שותפה ופרשה מיד עם הפתיחה.

מאנה בר

הדיספליי ב So Bing נראה מזמין אז ביקשנו מהמוכרן שיסביר לנו במה מדובר. הוא סיפר לנו שהקינוח הקוריאני ששמו בינג סו הוא לא גלידה וגם לא ברד, אלא בעצם מרקם שלג מבוסס על חלב/חלב קוקוס, לא כבד מדי מבחינה קלורית, שמגיע עם תוספות לבחירה (ובתקווה בלי קורונה) ועולה 28 ש"ח (לא זוכר את הסכום המדויק). אז הזמנו מנה על בסיס חלב קוקוס, עם תותים, רוטב שוקולד, אוריאו וקצפת צמחית.

מכירים את ה"שלג" שמצטבר במקפיא, כשהוא לא סגור היטב? בלי התוספות זה בערך הטעם. הכסף הלך, אבל לפחות לא בזבזנו יותר מדי קלוריות לשווא.

So Bing

לסיכום: טוב שיש השופטים בתל אביב, שם תמצאו מבחר בירות ואוכל מתאים, עם אווירה של פאב קלאסי, מוסיקה וכל הנלווים, כשעכשיו הוא כבר לא מבודד באיזור עם כל הברים ומקומות הבילוי החדשים שנפתחו מסביב. אולי בסוף (אחרי משבר הקורונה) עוד יהיה אפשר לערוך גם שם סיור ברים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר 

ביר בזאר שוק הפשפשים – מודל לחיקוי

רוצים גם אתם להכיר ולבלות במקומות בילוי חדשים ומיוחדים ולשתות בירות בוטיק איכותיות? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו-תל אביב

רקע היסטורי: הסניף השישי של מבשלת הבוטיק הישראלית – הביר בזאר (שניים בשוק הכרמל,אחד בשוק בלוינסקי שבשיפוצים כרגע, אחד במחנה יהודה, ואחד פחות קשור מול הבימה), נפתח לפני שנה וכמה חודשים בשוק הפשפשים היכן ששכן לפני כן המוטל (של קבוצת האימפריאל ופונדק דה לוקס שגם נסגר) ולפניו עוד מקומות.

הסיפוראמנם יוצא לי כמעט כל שבוע לבלות במקומות שמגישים מבחר בירות בוטיק איכותיות כחלק מסיורי הברים של עכברוש העיר. אבל אחרי החווייה הקצת מאכזבת ב Craft, חיפשתי מקום אחר לבירות טובות, סיבה טובה להדרים עד ליפו לסניף של הביר בזאר בו לא ביקרתי כבר זמן רב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל אזור השוק בסביבות 21:00. בסמטאות מסביב היו הרבה משאיות שלטים של הערכות לצילומים (סדרה של נטפליקס כנראה). בדרך לביר בזאר עברנו ליד היאפא כנאפה, זה היה מלא, ועוד היה גם תור, כשנטול הכינוי אמר שיזמין שם כנאפה בחזור.

גם הביר בזאר היה די הומה, בחוץ לפחות. אנו נכנסנו פנימה והתיישבנו על הבר – מלפנינו הברזים ומאחורינו קיר הבקבוקים הצבעוני. ברמנים ידידותיים קיבלו את פנינו והגישו לנו את תפריט הבירות והאוכל.

מהחבית ניתן למצוא 14 בירות בוטיק ישראליות, רובם של הביר בזאר אבל גם של אחרים במחירים מזמינים (24 ש"ח לשליש, 29 לחצי), כשיש גם כמה מסלולי טעימות – שוטים קטנים או כוסות. גם בתפריט האוכל יש אופציות מגוונות, אבל אנו לא באנו הפעם לאכול.

ביר בזאר שוק הפשפשים – תפריט אוכל ובירות

נטול הכינוי הזמין חצי וויטני במהרה (29), אני ולפטי טעמנו כמה בירות חדשות – הטריפל כשות החדש של נגב (קצת מתקתק וחזק), והתות מבסוט של הביר בזאר, אך לבסוף חזרנו למקורות – אני הזמנתי חצי דארק מאטר (29) והוא וויטני גם (29). כאמור לא היינו רעבים, אבל לשמחתנו בביר בזאר את המבלים בפופקורן מתובל בחינם מפנקים.

שתינו ונשנשנו מהפופקורן (שהתמלא כל פעם כשהתרוקן) כשהשיחה נסבה הפעם ברובה על וירוס הקורונה (כשגם את הבירה לא תמצאו בביר בזאר). ברקע התנגנה מוסיקת רוק מוכרת וטובה, קיבלנו גם צ'ייסר מהברמן, ונטול הכינוי הזמין לו חצי וויטני נוסף.

כשהיינו בשלבי סיום פניתי אל קיר הבקבוקים המרשים, בו ניתן למצוא בירות בסגנונות שונים כמעט של כל מבשלות הבוטיק הישראליות המסחריות – ביר בזאר, באסטרס, אלכסנדר, החלוץ, הרצל, נגב, שפירא, ברזל, הגליל, הגיבור, בזלת, רונן, דנסינג קאמל, מלכה, השכן ואולי עוד כמה שלא שמתי לב. אפילו בועה – בירה תל אביבית מתנשאת, אפשר שם למצוא. היה קשה לבחור בירות לשישייה הביתה לקנות (79 ש"ח ל six mix של מגוון מבשלות, 69 אם זה רק הבירות של הביר בזאר עצמו).

אחרי שסיימתי לבחור, שילמנו את החשבון (116 ש"ח), וחזרנו אל היאפא כנאפה, שלמרות אמצע השבוע והשעה, התור בו רק הלך וגדל והחוצה עבר – מעניין האם הכנאפה שם מצדיקה את הדבר.

yaffa knafeh – האם שווה לחכות בתור?

לסיכום: הביר בזאר בפשפשים מהווה מודל לחיקוי לסניפים האחרים של הרשת ובכלל – מגוון בירות בוטיק מהחבית, עוד יותר מגוון בבקבוקים (ובלי חוסרים), פינוקים, מוסיקה ושירות איכותי. נקווה שגם הסניף בלוינסקי יראה ככה כשיפתח מחדש אחרי השיפוצים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – לא מחוברים

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: שלישי בערב, פברואר 2020

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני פחות מ-9 חודשים, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפורהספקתי לבקר בקראפט לפני שהתחילה שנת 2020. עם מבחר הבירות והמחירים למקום היה פוטנציאל חיובי, כשהדבר היה כרוך גם בשיפורים בתחומים אחרים. בקר, שהלך לשם בעקבות המלצתי, נתקל באותם דברים ודי התאכזב מהמקום. כך שחובתי היתה לבוא אליו שוב, לשתות ולדגום.

קבעתי עם נטול הכינוי ולפטי לצאת לבירה אחרי זמן רב, כשבדרך חלפנו ליד האריס בר בדיזנגוף, שם בילינו לפני כמעט שנתיים. זה היה מלא, כשנראה שלמרות מיקומו הצפוני יחסית על הרחוב, הוא די תפס.

בקראפט לעומתו, היה די ריק, כמו בפעם הקודמת שהיינו, לפחות היה פחות קר. את פנינו קיבלה ברמנית/מלצרית צעירה, ואנו התיישבנו על הבר.

החברים הסתכלו בתפריט הבירות שלא השתנה, כשמבט על הברזים שעל הקיר הבהיר שהוא לא ממש מעודכן. עם הרבה תגיות ומדבקות, עליהם רשומים היו כל מיני שמות, היה קשה להבין בדיוק מהן הבירות שזמינות ומחוברות. תפריט האוכל נשאר אף הוא כשהיה. כשלמקום התווסף גם תפריט בירות טוכר עם מבצעים.

Craft TLV – תפריט בירות לא ממש עדכני

 

התברר שהברמנית הצעירה לא בדיוק שולטת בעברית, ניחא. אבל כששאלנו אותה לגבי הבירות, היא ענתה שהיא לא שותה בירות וזה לא התחום שלה – זה כבר משהו קצת בעייתי במקום שמגדיר את עצמו בית בירה.

נטול הכינוי התאכזב שלא היתה אדלווייס, והזמין חצי וויינשטפן במקום (25 ש"ח), לפטי טעם איזו בירת חיטה ישראלית, רצה להזמין איזה אחת אחרת, אך בסוף הלך על הוגארדן חצי (25). אני ביקשתי לטעום מהברז עליו היה כתוב Green Mountain, בירה שאני לא מכיר ולא נתקלתי בה בארץ. הבירה היתה IPA לא רעה, אז במקום לנסות ולהבין את הפתקים על הברזים ביחד עם הברמנית הזמנתי חצי ממנה (25), עם מנת ירקות בגריל שהפעם היתה זמינה (25).

עם הבירות קיבלנו גם צלוחית בייגלה לנשנוש (יפה שעדיין יש מקומות שמגישים) כשנטול הכינוי סוף סוף גילה ש IPA אמנם מריחה טוב אבל היא די מרירה. מנת הירקות בגריל היתה סבירה, אם כי מתומחרת קצת מעבר לגודלה. כשברקע על המסך הגדול (4K עם מדבקה) רצו קליפים עכשוויים ללא סאונד, שלא התחברו למוזיקת הרוק שברקע התנגנה.

שתינו לאט ורגוע. כשסיימנו את הבירות לא ראינו צורך להישאר לסיבוב נוסף, אז שילמנו את החשבון שיצא בדיוק 100 ש"ח, והלכנו משם.

לסיכום: למרות היצע הברזים המרשים והמחירים, ב-Craft לא ממש מחוברים. התפריט לא מחובר לברזים, התגיות, והבירות הזמינות לא ממש ברורות, והברמנית גם לא ממש מחוברת למקום, שכנראה לא סתם ריק יחסית לברים אחרים באזור. בשביל לשתות מגוון בירות איכותיות עם אווירה ועוד, נמשיך בינתיים ללכת לסיורי הברים בדרום.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, בעיקר בשביל מבחר הבירות ומחיריהן

אימפריאל – שלא ייגמר מהר

אוהבים בירות בוטיק ורוצים לגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

הביקורת הראשונה לשנת 2020 היתה אמור להיות על החוג הצפוני. אך עקב בעיות טכניות (תמונות שנמחקו), וחוויה מאכזבת, החלטתי פשוט להוסיף לפוסט הקודם עדכון

זמן: יום חמישי בלילה, ינואר 2020

מיקום: מלון אימפריאל (Imperial Hotel), הירקון 66, תל אביב

רקע היסטורי: האימפריאל קראפט קוקטייל בר (Imperial Craft Cocktail Bar), נפתח בתחילת שנת 2013, ע"י קבוצת ברמנים/מיקסולוגים בעלי רקע עשיר בתחום האלכוהול והקוקטיילים – בר שירה, גלעד לבנת ודרור אלתרוביץ', כשמאז הוא הפך לאימפריה, עם זכיות בתחרויות ודירוגים גבוהים ברשימות בינלאומיות, והתרחב עם ברים נוספים, בהם לה-אוטרה, פונטנה, בושוויק ואחרים (כשחלקם אף הם במלונות בוטיק).

הסיפורלכבוד יום הולדתה של העכברושית, החלטתי לקחת אותה לבילוי איכותי. עבר כבר זמן רב למדי מאז שביקרתי באימפריאל, בעוד שהיא עדיין לא היתה שם בכלל, כשבכל פעם שחשבתי ללכת איתה כבר לא היה מקום כשהתקשרתי להזמין.

הפעם התקשרתי כמה ימים מראש, ולהפתעתי למרות שהיה זה ערב יום חמישי היה מקום פנוי. לרגל האירוע אפילו הסכמתי בניגוד לעקרונותיי לתת פרטי אשראי לביטחון (הכרטיס מחויב ב-20 ש"ח או משהו כזה במקרה שלא מגיעים ולא מבטלים).

הגענו אל המלון בדיוק בזמן ונכנסנו לבניין. בדקה שחיכינו מחוץ לבר הקוקטיילים שיתפנה לנו המקום, הספקתי לראות שלאימפריאל יש הסמכה של התו העירוני הירוק לעסקים של עיריית תל אביב – כבר עשה לי טוב.

המארחת הובילה אותנו פנימה, אל המקום השמור לנו על הבר, כשאת פנינו קיבל הברמן בשם אסף, שהגיע מדרום אפריקה, לכן העדיף לדבר אנגלית אם אפשר, והגיש לנו את תפריט הקוקטיילים ותפריט האוכל.

בתפריט הקוקטיילים יש 11 קוקטיילים, כשכולם מוסברים היטב מבחינת המרכיבים והטעמים, וכל אחד מהם שואב השראה מחלק אחר בתל אביב.

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

אימפריאל – תפריט קוקטיילים

מכיוון שכולם נראים טוב ועושים חשק, התלבטנו ביניהם לא מעט, עד שלבסוף העכברושית בחרה להזמין Dukes Of Hazzard – פירותי ומיוחד (58 ש"ח), ואני הלכתי על אקלטיק קולדה (56) בהשראת פלורנטין.

בגזרת האוכל לא היינו צריכים להתלבט יותר מדי והזמנו שתיים מתוך שלוש מהאופציות הטבעוניות בתפריט שנראה שהשתדרג מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. מהאטמה קארי (46) – חציל תאילנדי, ברוקולי ופטריות ברוטב בטטה קארי אדום, ומאוי תאי גרין (46) – ירוקים, פטריות ואדממה ברוטב פטריות ושום.

אחרי שסיימנו עם ההזמנה, יכולנו להתרשם יותר ממה שהולך מסביב. המקום המעוצב היה מלא, כשעל הבר ומאחוריו דיספליי יפה ומרשים של משקאות, ליקרים, תוספות וטעמים, כשהברמנים המקצוענים כל הזמן עסוקים – מודדים, מוזגים, משקשקים, מוסיפים, מקשטים עד שבסוף יוצאים הקוקטיילים.

הקוקטייל של העכברושית היה בהחלט פירותי ולטעמה. כשהקולדה שלי היתה מתקתקה עם טעם מעושן, והוגשה בכוס מיוחדת עליה סוג של פואמה ששווה קריאה. עם הקוקטיילים הוגשה לנו גם מנת הירוקים, שהיתה מדויקת, טעימה ויחסית גם לא קטנה (כשהעכברושית נפלה כמובן על הצ'ילי החריף הקטן).

כשסיימנו את המנה, הגישו לנו את השנייה (גם ככה אין יותר מדי מקום על הבר הקטן) – המהאטמה קארי, מנה עשירה וממלאת, מתקתקה (בגלל הבטטה), ולא חריפה, שהיתה אף היא בחירה טובה.

נהנינו מהקוקטיילים, מהאוכל ומהאווירה, כך שלא רצינו ללכת הביתה במהרה. החלטנו "להתפרע" ולהזמין קוקטייל נוסף יחדיו, כשהבחירה נפלה על ה-Old Fashioned Hipster, בהשראת כרם התימנים הסמוכה (56), כשהברמן אמר לנו שהוא חזק. אותו בחרנו ללוות עם הקינוח של הרול בננה מטוגן הטבעוני (42).

הקוקטייל, שהוגש עם קוביית קרח גדולה, היה אכן חזק וטעים. הקינוח שכלל 2 רולים מטוגנים של בננה עם גלידת סורבה קוקוס ועוד כל מיני לא איכזב וחוסל במהרה.

החשבון יצא 303 ש"ח, הוגן יחסית לחוויה ומה שקיבלנו בתמורה.

לסיכום: לא לחינם נבחר האימפריאל כאחד מברי הקוקטיילים המובילים בעולם שוב ושוב – הקוקטיילים האיכותיים, השירות המקצועי, האוכל הטעים והידידותי לטבעוניים, המחירים שבאופן מפתיע סבירים, ואפילו יש להם עירוני תו ירוק לעסקים. כאדם/עכברוש ביקורתי חיפשתי וחיפשתי מה אפשר לשפר, והדבר היחידי שהצלחתי למצוא זה שהקוקטיילים יגמרו פחות מהר, ושהברמנים יהיו קצת פחות עסוקים.

 4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ בחום לבקר, אם אתם יכולים להגיע בהפי האוור אז אין על מה לדבר

בית הבירה הישראלי, CRAFT TLV – נכנס למצעד השנתי

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: מוצ"ש, סוף דצמבר 2019

מיקום: בן יהודה 148, תל אביב

רקע היסטורי: פאב ה-Craft TLV (קראפט) נפתח לפני כחצי שנה לערך, היכן ששכנה לפני כן במשך שנים המסעדה האיטלקית אוסטריה דה פיורלה שנסגרה

הסיפוררחוב בן יהודה כבר אינו תוסס כפי שהיה בתחילת העשור, ולכן לא יוצא לי לבלות בו יותר מדי. בכל זאת כשהלכתי בו לפני כשבועיים נתקלתי בבר חדש יחסית, בית בירה ישראלי – Craft TLV, שנפתח במקום האוסטריה דה פיורלה בה אכלנו פעמים רבות. המקום נראה מעניין, במיוחד תפריט הבירות האטרקטיבי הכולל כ-30 בירות מגוונות ואיכותיות מהחבית במחירים טובים (אפילו אחרי שעלו קצת לא מזמן) ומבצעים מעניינים, כשחיכיתי להזדמנות טובה לצאת אליו לשתות.

לכבוד ביקור המולדת של החולוני מאמסטרדם, קבענו מפגש חברים מספיק זמן מראש, כשאמרתי שהפעם ננסה את ה- Craft TLV.

קבענו למוצ"ש ב-21:00. היה זה ערב קר למדי, ועקב אילוצים שונים, הגענו בסוף החולוני, הירושלמי ואני אל הבר רק לקראת 22:00, שם כבר חיכו לנו המלומד וג'וני דילר. המקום, שנראה כמו פאב קלאסי, לא היה חם מספיק גם בפנים, כבשלב זה גם לא היו בו מבלים אחרים.

החלפנו ברכות ועדכונים, וניגשנו מהר להזמין. תפריט הבירות כאמור מאוד מגוון – מבחר בירות בוטיק ישראליות וגם מיובאות, שאותם לא תמצאו ברוב הברים בעיר, אך לא בהכרח תואם ומעודכן עם הברזים והחביות שכל הזמן מתחלפות או לא בהכרח זמינות. תפריט האוכל מכיל רמות שונות של מחירים למאכלי בר רבים (מ-15 ש"ח בקפיצות של 10), רובם בשריים, כשאין יותר מדי אופציות מעניינות לטבעוניים.

בית הבירה הישראלי Craft TLV תפריט בירות

החברים הזמינו בירות סטנדרטיות יחסית – וויינשטפן (25 ש"ח לחצי, 22 לשליש) ושתי נגב אואזיס (23 לחצי, 22 לשליש) עם 3 פיצות (25) ומקלוני מוצרלה (35). אני התלבטתי בין הבירות השונות, טעמתי קצת מהשבט (שדוחפים את עצמם חזק בסצינת בירות הבוטיק) ואחרות, ולבסוף הזמנתי חצי טייפון של הדובים (23).

דיברתי קצת עם הברמן/מלצר, שהיה לבדו בבר חוץ מעובד המטבח, אך זה לא ידע לתת לי יותר מדי פרטים על הבעלים, או על הבירת Craft שמיוצרת בשבילם, וגם אמר לי שאין ירקות בגריל אז הסתפקתי במנת החמוצים (15).

מכיוון שהיינו לבד בבר, הבירות הגיעו יחסית מהר. לאוכל לעומתן לקח קצת יותר זמן, כשהפיצות שנראו גדולות ממבט תחתי על הבסיס, עד שהונחו על השולחן והתבררו כככאלו כמו בחזרה לעתיד 2, רק שלא גדלו עד הסוף.

החלפנו חוויות, כשהתברר לנו שהחולוני שגר באמסטרדם כבר שנה וחצי, עדיין לא ניסה שום דבר ירוק. המלומד וג'וני דילר, המומחים בתחום, הסבירו לו על האופציות השונות (לעשן או לאכול), וההשפעות, כשהוא התעניין במשהו שיעזור לו פשוט להירגע מלחצי היום יום, אולי בקרוב עוד יצא לו להתנסות.

בינתיים הגיעו אל הבר עוד זוג מבלים וקבוצה קטנה שהתיישבה בחוץ, כך שכבר לא היינו לבד (הקומה השנייה נשארה ריקה). הברמן גם כן נשאר לבד, ורמת השירות בהתאם קצת ירדה. החברים, שלא שבעו הזמינו עוד שתי פיצות לשולחן.

השעה היתה לקראת לקראת 23:30, כשביקשנו את החשבון, זה יצא 290 ש"ח (אחרי שהברמן תיקן את הטעות במחיר החמוצים שאליה שמנו לב). לקח עוד קצת זמן עד שהתשלום בוצע כהלכה, יצאנו החוצה ונפרדנו לשלום עד הפעם הבאה.

לסיכום: ה-Craft מביא את בשורת בירות הבוטיק מדרום העיר גם אל צפונה. עם קצת יותר השקעה באוכל ובתפעול הוא יוכל להתחרות בהם בהצלחה, ולהפוך למוקד משיכה קבוע.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – בשביל מבחר הבירות ומחירן בהחלט כדאי לבקר, במיוחד כשיש בהפי האוור

מהפגנה למסיבה – סבב הברים האולטימטיבי?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

ערב מוצ"ש שהתחיל בהפגנה בהבימה ונגמר אחרי הרבה שתייה בהופעה ומסיבה בכולי עלמא

הבעז"ב עדיין בביקור בארץ, בשלישי היינו בדאבל דייט בבית העמודים ובמוצ"ש הוא הציע שנצא רק אנחנו הגברים, כמיטב המסורת לסבב ברים.

קודם כל הייתי צריך לממש את זכות היסוד של חופש ההפגנה. כשלאחר שנפרדתי מהעכברושית, שהיתה אף היא, צעדתי לקצה השני של שדרות רוטשילד למקום בו אני מתחיל את סיורי הברים באופן קבוע, שם פגשתי את הבעז"ב.

התלבטתי איתו אם ללכת לכיוון צפון – אלנבי, נחלת בנימין שוק הכרמל – שם היו כמה מקומות שרציתי לבדוק, או לכיוון דרום – כמו בסיור הרגיל. החלטנו ללכת דרומה, חצינו את לילינבלום והעלנו זכרונות קצרים, עברנו ליד ההרצל16, והתיישבנו בביר שופ, בו לא היו הרבה אנשים, לבירה ראשונה – הוא הזמין חצי שבט, אני רבע ברודוג אלוויס ג'יוס, כשברקע ברמקולים התנגנה לה נירוונה.

אחרי הבירה המשכנו אל בית רומנו והתדר. זה היה מלא כצפוי במוצ"ש, עם DJ וריקודים, אירוע של וירג'ין אטלנטיק באחד החללים, ועומס גם בחנות התקליטים, כשאנו הסתובבנו קצת אך לא הצטרפנו למבלים.

חצינו את הכביש אל היעד הבא בסיור – האגנס פאב בלוינסקי. האגנס היה ריק יחסית, אך עדיין היתה בו מוסיקה טובה ואנו התיישבנו על הבר עם הברמנית אוריה. הוא לקח חצי מלכה בהירה, ואני שליש שפירא IPA, כשליווינו את הבירות עם מנת זיתים מתובלים טעימים, וכשסיימנו המשכנו משם הלאה.

הלכנו במעלה שוק לוינסקי, כשהבעז"ב חיפש משהו לאכול בלי יותר מדי המתנה. עברנו בסמטת השוק, שם התאבלנו על הפאוץ' שנפטר. ב-LILA היה עמוס כרגיל, חשבנו לנסות את הסאלוף ובניו אך זה היה סגור (כמו גם קאימק). לבסוף הגענו אל ה-Fat Dog בדרך יפו פינת החלוצים, שם אני הזמנתי נקניקיה טבעונית בלחמניה, והוא, שהזמין לא טבעוני, התקשה טיפה עם הצ'ילי חריף, כנראה שהוא עדיין לא טקסני בהגדרה.

Vegan Sausage – Fat Dog Tel Aviv

חשבנו לאן להמשיך משם, כשהכיוון שנבחר היה אזור לבונטין. בלבונטין 7 היו הרבה אנשים בחוץ (הופעה/מסיבה), שאר הרחוב היה מנומנם. בסופו של הרחוב, חצינו את הכביש והגענו אל האברהם הוסטל, שם עלינו אל הבר הענק, בו בדיוק הסתיים אירוע נוסף של Fluentlv, שנראה שהיה מוצלח. בכל זאת ישבנו לבירה – הוא חצי שפירא לאגר, אני שליש שפירא אוטמיל סטאוט, כשבינתיים רוב המבלים עזבו, והצוות סידרו את המקום בחזרה.

Fluentlv Abraham hostel

החלטנו להמשיך ליעד נוסף, כשגם אותו הבעז"ב לא הכיר עדיין – הכולי עלמא (מקווה ישראל 10), ועבר זמן רב למדי מאז שהייתי בו לאחרונה. עברנו את הדורמן וירדנו במדרגות למטה אל המתחם הגדול שמחולק לכמה חללים בהם מתקיימים הופעות, תצוגות ועוד. בחדר הקטן והסגור, ישבו כמה שנראו משועממים, כששניים שיחקו בפלייסטיישן או משהו כזה והשאר בוהים. האקשן התרכז בחדר הפנימי יותר שם התקיימה הופעה מקפיצה של La Kombina Sound System עם איתמר רביב. החלטנו להישאר וליהנות, אז הזמנו ממה שנראה כמו דוכן בקולנוע, סלאשי של ברד אלכוהולי עם מיץ פירות (45 ש"ח לכוס), כשיש גם בירות מהחבית (טמפו), ונשנושים למיניהם (נאצ'וס, פיצה, פופקורן).

כולי עלמא Kuli Alma

 

המוסיקה הלטינית עם נגיעות ים תיכוניות היתה טובה מאוד, והאווירה גם כן (האוויר קצת פחות), עם הרבה תיירים מכל העולם וטיפוסים מוזרים – אחד למשל בחליפה ועם מקטרת בלוק של שרלוק הולמס (והוא לא היה חלק מהמקום). כשנגמרה ההופעה, החלה מסיבת ריקודים בחדר הסמוך בו ישבו קודם המשועממים, כשאנחנו נשארנו עוד מספר דקות לפני שחזרנו אל העולם שבחוץ. כשהבעז"ב ציין שהיה זה סבב ברים מוצלח מאוד, אולי אף האולטימטיבי, עד הפעם הבאה לפחות.