טוני ואסתר – בדיוק על התפר

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שני בערב, ספטמבר 2019

מיקום: לוינסקי 39, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: טוני ואסתר (Tony ve Esther) הינו בית קפה / ביסטרו שכונתי, שנפתח בלב שוק לוינסקי לפני בערך 7 וחצי שנים, ע"י שני שותפים מהתחום ומהשכונה, להם סבא וסבתא עם שמות זהים – טוני ואסתר.

הסיפור: מיס מוואה הציעה שנצא לדאבל דייט ספונטני בערב (כהמשך לסיור הברים שערכתי להם לפני יותר מחודש). העכברושית ואני הסכמנו בשמחה, רק שבן זוגה החייכן, כבר תכנן לו תוכניות אחרות, אך בכל זאת החלטנו להיפגש בשלישייה.

חשבתי שנשב לפיצה ב LILA ונמשיך משם, אך התברר שמיס מוואה מצמצמת בפחמימות וזה פחות מתאים לה. במקום זאת הצעתי שננסה את טוני ואסתר הסמוך, בית קפה שהעכברושית ואני אוהבים לשבת בו בבוקר שישי לרוב כשאנחנו באים לשוק, וגם בלילה הוא מלא לרוב עם כל מקומות הבילוי שנפתחו בשנים האחרונות סביבו.

הגענו למקום קצת לפני 21:00, שם כבר חיכתה לנו מיס מוואה בשולחן עם מיץ רימונים (18 ש"ח) והזמינה לה גם סלט חתוך גס (46). כשאנו עיינו בתפריטי האוכל והשתייה המגוונים בהם יש הכל מהכל – סלטים, פסטות, מוקפצים, כריכים, מאזטים, מאפים ארוחות בוקר ועוד, כולל הרבה מנות טבעוניות.

טוני ואסתר – תפריט אוכל

טוני ואסתר – תפריט שתייה

העכברושית הלכה גם בערב על המנה האהובה עליה – ביצה על חלה (42) ותה עם דבורים דברים (15). אני החלטתי לנסות את הסטייק דלעת שנראה לי מעניין (47) וללוות אותו עם סנגריה קרה (28), חבל שאין בירה מלכה מהחבית כפי שפעם היה.

מיס מוואה סיפרה לנו על הטיול המוצלח שלהם לסלובקיה ומדוע בעקבותיו היא החליטה לצמצם בפחמימות, גלוטן וסוכר, כשבינתיים השתייה שלנו הגיעה. הסנגריה היתה אמנם יותר פירותית מאשר אלכוהולית, אך בסה"כ קלילה וחביבה.

כמה דקות לאחר מכן קיבלנו גם את האוכל. הסטייק דלעת, הוגש על גבי לאבנה שקדים עם סלט חיטה ועדשים, והיה מוצלח ביותר. הדלעת היתה עסיסית ומתקתקה והשתלבה היטב עם הלאבנה שקדים המלוח-חמצמץ.

נהננו מהאוכל, מהאווירה הנעימה (במיוחד שעכשיו פחות חם), ומהחברה. מסביבנו המקום היה די מלא אבל רגוע ולא היה עמוס יחסית כמו בבוקר שישי או לילות חמישי.

לקינוח החלטנו לנסות את האפוגטו הטבעוני (16). זה היה מוצלח וטעים, אם כי עדיף להגיש אותו בכלי אחר בו הקפה יכול לנזול אל מתחת לגלידה, כשהטעמים יספגו טוב יותר אחד בשני כך ולא יישאר גם עודף קפה.

החשבון יצא 210 ש"ח. שילמנו והמשכנו משם לבירה קטנה ביעד נוסף – הביר בזאר.

המקום היה די ריק, ואנו התיישבנו על הבר. העכברושית ומיס מוואה חשבו להזמין את הסיידר תפוחים של באסטרס אך זה לא היה זמין מהחבית או בבקבוק. אני הזמנתי שליש נגב אואזיס (24), כשמיס מוואה החליטה בהמלצתי לנסות את הדודהש'ך (24), ופחות התחברה.

אמנם יש נסיבות מקלות שהמקום ריק (יום שני), אבל תכלס אין סיבה מוצדקת באמת לזה שמבחר הבקבוקים הצטמצם לאחרונה משמעותית, ושגם מהחבית לא תמיד כל הבירות זמינות. בכל זאת המקום מתהדר בפרסומים במבחר בירות בוטיק ישראליות בבקבוקים ויש לו גם מבשלה משלו.

לסיכום: טוני ואסתר יושבים בדיוק על התפר (גם מבחינת המיקום) בין השוק התוסס ביום לסמטת השוק התוססת בלילה. עם תפריט עשיר ומגוון (ולא יקר יחסית לבתי אוכל אחרים בסביבה – דלידה, אוזריה), אוויר פתוח ואווירה קלילה, בהחלט כיף לשבת שם לאכול ולשתות עם חברים מכל הסוגים גם בלילה.
3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר בערב-לילה וגם בשעות הצהריים-בוקר

 

מודעות פרסומת

מתי המקלל והתדר – מסע לילי בין דורות

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי בלילה, ספטמבר 2019

מיקום: מתי המקלל – מטלון 41, התדר – בית רומנו (דרך יפו 9), תל אביב

רקע היסטורי: מתי המקלל הינה חמארה מיתולוגית באזור שוק לוינסקי, שנפתחה לפני יותר מ-80 שנה, ובבעלות מתי לנדשטיין ("מתי המקלל") ומשפחתו ב-46 השנים האחרונות, כשהוא עצמו נפטר לפני מספר חודשים, ממש לפני שמלאו לו 90.

בר/פאב/מתחם התדר TEDER.FM, התחיל את דרכו לפני 9 שנים כתחנת רדיו אינטרנטית / פופ אפ בר (שיתוף פעולה של טבק וחרגול) בסמטת הר סיני מול בית הכנסת הגדול. מאז עבר כמה לוקיישנים עד שהתמקם באופן קבוע בבית רומנו (קומפלקס טקסטיל תל אביבי מיתולוגי בפני עצמו), שם הוא ממשיך לשתף פעולה עם אייל שני (שמפעיל שם גם את הרומנו), ומהווה מתחם בילויים שמושך אליו קהלים מגוונים – היפסטרים, תיירים, סחים, צפונים ועוד בגילאים שונים.

הסיפור: עברה כבר חצי שנה מאז שיצאתי עם הג'ינג'י העצבני, עד שלבסוף בין לבין סיורי הברים של עכברוש העיר הצלחנו לתאם מפגש לילי.

הצעתי שנפתח את הבילוי עם הגולדסטאר שאמורה להיות הכי טובה בארץ, אצל מתי המקלל, החמארה שעדיין לא יצא לי לשתות בה במשך כל השנים למרות שאני כל הזמן שם בסביבה.
הג'ינג'י העצבני הגיע לאזור בסביבות 21:45 ודיווח שזה נראה מקום של זקנים ולא ממש פאב/בר. בכל זאת החלטנו להתחיל שם על הבר החיצוני עם שני גולדסטאר (שליש – 18 ש"ח, חצי – 20), וגרגירי חומוס חמים (5).
בתור אחד שלא מחבב יותר מדי גולדסטאר, אלא אם אין שום דבר אחר ראוי בנמצא. הבירה אצל מתי המקלל היתה באמת טובה, קרירה ותוססת במידה הראויה, כשאפילו אפשר להתבלבל ולחשוב שאולי זו  סטלה.
אחרי שסיימנו את הבירה, התחלנו להסתובב באזור בין כל המקומות המוכרים. עלינו גם למונדו 2000, שהיה נראה מואר מלמטה, אבל היה בשלבי סגירה מתקדמים (כנראה שהיה בו אירוע או משהו אחר).
משם הלכנו אל התדר, בו לא יצא לנו לבלות בפעם הקודמת שהיינו שם יחדיו (היה סגור ביום ראשון, כשבמקום זאת ישבנו אז ברומנו).
נכנסו אל החצר הפנימית המרשימה בסביבות 22:30. המקום היה די מלא אך לא מפוצץ כמו בערבים אחרים שהייתי בהם. כשמעבר לקהל שישב ברחבה המרכזית, היתה גם הופעה באחת מהחנויות הקטנות שליד הכניסה.
הלכנו אל הבר והזמנו לנו בירה מהמבחר המינימלי (מכבי ומכבי מחוזקת מהחבית, עוד כמה אופציות סטנדרטיות בבקבוקים) – שליש מכבי בכוס פלסטיק לג'ינג'י (24), בקבוק טייבה בשבילי (32).
מכיוון שהשולחנות היו כולם תפוסים, התיישבנו על הטריבונה שבאמצע הרחבה (לא חסרות אופציות אחרות לישיבה או עמידה במתחם).
לגמנו לאיטנו, כשמסביבנו ישב קהל מעורב, צעיר וגברי ברובו (יחס של 70-30 לטובת הגברים). האוויר תחת כיפת השמיים היה נעים, ברקע התנגנה מוסיקה טובה של תחנת הרדיו, והוייב היה חיובי, כשלדברי הג'ינג'י העצבני אפשר היה להתמסטל רק מהאוויר. הפיצות הגדולות שיצאו לחלק מהשולחנות היו נראות אטרקטיביות, אבל אנחנו לא היינו כל כך רעבים אז ויתרנו.
לפני שעזבנו בסביבות 23:00, עשינו עוד סיבוב במתחם, והתרשמנו מהפער הבין דורי בין חנויות ההלבשה הותיקות ואלו שעברו הסבה לחנות תקליטים למשל (Nuweiba), חללי הופעות והרצאות וכו'.

Nuweiba Records

משם הלכנו דרומה אל לב פלורנטין, כשבדרך עברנו ליד הרבה בתים שנראו נטושים. גילינו שהביר סטיישן אכן נסגר לבסוף, לא מפתיע לאור זה שהמקום נראה תמיד ריק כשעברנו לידו (במקומו תיפתח איזה מסעדת בשרים או משהו, מעניין מה יהיה עם כל הברזים של הבירות).
בשדרות וושינגטון חלפנו ליד המלביה שהיתה מלאה. אני קניתי לי קצת שוקולד טבעוני טעים ב- Coco,
שהיה בשלבי סגירה. הג'ינג'י העצבני הלך על קרפ עם גבינות ועוד בקרפרי ברטון ליד.

Coco Vegan Chocolate

משם חזרנו אל שוק לוינסקי, אל הביר בזאר, שם לקחתי הביתה 6 מיקס (79 ש"ח) מהמבחר הדי מדולל (הבירות של הביר בזאר בעיקר, בחיזוק שפירא, הרצל ובאסטרס) – איפה הימים שהיה אפשר לבחור מעשרות בירות ממבשלות שונות?
לסיכום:  המעבר ממתי המקלל אל התדר דרך שוק לוינסקי הוא מסע בין דורות (שניים לפחות). אצל מתי, אם אתם לא אולדסקול, חלק מהפרלמנט או בקטע של גולדסטאר איכותית, אין לכם יותר מדי מה לחפש. לעומת זאת בתדר, הבירה אולי סתמית, אבל בהחלט כדאי לבוא בשביל המקום עצמו, האווירה, המוסיקה או איזושהי הופעה טובה.
3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למתי המקלל – אפשר לבקר רק אם אתם כבר באזור, בעיקר בגלל המיתולוגיה
4 כוכבים בסולם עכברוש העיר לתדר – מומלץ לבקר (אפשר לשתות בירה איכותית קודם לכן במקום אחר)

 

לאגר אנד אייל – האם הפעם זה יתחבר?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים?  הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

זמן: יום שלישי לפנות ערב, יולי 2019

מיקום: דוד אלעזר 27, מתחם שרונה, תל אביב

רקע היסטורי: Lager & Ale לאגר אנד אייל הינו בר בירה בסגנון לונדוני, שנפתח לפני כמעט שנה במתחם שרונה (מול שדרות יהודית) ע"י הבעלים של הוויסקי בר מוזיאון הסמוך, כשיש גם סניף נוסף במרינה בהרצליה.

הסיפור: החולוני הגיע לארץ לביקור מולדת, כשניסינו לתאם מפגש לבירה עם החברה. המשימה לא היתה קלה, כשהתברר שכל אחד לא יכול מתישהו, מה שהביא אותנו לתאם את המפגש לבסוף לשעת בין ערביים מאוחרת באזור שרונה שם היה החולוני כשגם אני הייתי לא רחוק, ואלינו הצטרף גם הירושלמי.

אין הרבה ברים אטרקטיביים באזור והבחירה היתה בין הפורטר אנד סאנס בו לא הייתי שנים, ללאגר אנד אייל שהפעם הקודמת שהייתי בו היתה כתחנה על הדרך בשעת ערב.

ביררתי לגבי ההפי האוור בפורטר אנד סאנס, וכשהתברר שזה אומר רבע בירה ב-15 ₪, העדפתי לנסות שוב את הלאגר אנד אייל, שם אפשר לשתות חצי בסביבות 20 ₪ בלי קשר לשעה.

לקח לי כמעט 5 דקות לחצות את הצומת של החשמונאים-בגין ברגל (ככה זה שדואגים ל"תעדף" את הולכי הרגל ברמזורים), כשבסביבות 18:20 הגעתי ללאגר אנד אייל, שם חיכו לי כבר החולוני והירושלמי בפנים בגלל החום הכבד (חבל שבספסלים בחוץ אין מצננים או מאווררים מתאימים).

החולוני הלך לדלפק, שם מתבצעות ההזמנות, להזמין לנו את הסיבוב הראשון. מבחר הבירות מהחבית ובבקבוקים יפה מאוד, כאשר המחירים כאמור סביב ה-20 ₪ לחצי מהחבית ו-18 לבקבוקים. אם כי הבירות הזמינות ממבשלות הבוטיק הן דווקא יותר בסגנון לאגר ואייל ופחות אלו המיוחדות שאותן אני באופן אישי אוהב.

לאגר אנד אייל תפריט בירות מהחבית

אני הזמנתי חצי נגב אואזיס, בעוד שהחולוני לקח שליש וויינשטפן והירושלמי סן ברנרדוס. הזמנו גם זיתים ומנצ'יס לנשנש ממה שיש (לא יותר מדי, בשרי בעיקר).

שתינו בפנים את הבירות, כשבינתיים לידינו נהיה תור להזמנות. אחרי שסיימנו את הסיבוב הראשון הסכים החולוני לעבור לשבת בחוץ למרום החום. לסיבוב זה הזמנתי לף בראון, כך עשה גם החולוני והירושלמי הזמין חצי וויינשטפן למיטב זכרוננו.

בחוץ היה קהל מעורב, כשהמקום לא היה מלא, ולא נרשמה בו תכונה מיוחדת.

אחרי שסיימנו את הסיבוב השני, טיילנו קצת במתחם ובשוק הממוזג. כשרק על דוכן ה Paletas, הבור הגדול שחופרים ליד, ו-3 תיירים צעירים בני עשרה שהחליטו לעשות תחרות ריצה ביניהם בחוץ (זה שהימרנו עליו זכה), יש מה לכתוב.

לסיכום: הלאגר אנד אייל הוא מקום מפוספס, שקשה לי אליו להתחבר. אמנם יש בו מבחר בירות מרשים עם מחירים אטרקטיביים ביותר, אבל בכל השאר הוא חסר. המיקום במתחם המלאכותי, הבירות שלא מתחלפות (וחסרות גם IPAs), הנשנושים הלא מלהיבים, כשגם על הישיבה בחוץ בשעות הערביים החמות עדיין אין משהו שמקל. חבל, כי עם עוד קצת מאמץ ומחשבה, המקום היה יכול להיות אטרקציה אמיתית לכל מי שעובר בסביבה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – רק אם אתם באזור אפשר לבקר

פונטנה – אפריטיבו מהיר בשדרה

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני בערב, יולי 2019

מיקום: רוטשילד 65, תל אביב

רקע היסטורי: הפונטנה Fontana הוא בר/גינת אפריטיבו (הסבר בהמשך) חדש מבית היוצר של קבוצת האימפריאל בשיתוף מלונות אטלס (בהמשך לבושוויק בו כבר ביקרנו) – במלון רוטשילד 65.

הסיפור: העכברושית ואני היינו ביום של חגיגות. אחרי ארוחת צהרים טובה בקאב קאם, חיפשנו בערב משהו יותר קליל כשבר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל – הפונטנה ענה להגדרה (ובניגוד למקומות חדשים אחרים שם גם לא מבקשים כרטיס אשראי לביטחון למקרה שלא מגיעים).

הגענו אל המלון ב-20:40 וניגשנו אל הבר שנמצא במרפסת על הפינה. מארחת הובילה אותנו לשולחן קטן ליד המזרקה/עץ עם התאורה הכחולה כשמסביבנו המקום היה די מלא במבלים בחתך נרחב יחסית של גילאים.

עיינו בתפריטי ההרצה של המקום, כשכעבור כמה דקות ניגש אלינו מלצר חביב והסביר לנו על הקונספט. האפריטיבו מגיע מאיטליה ומציע בילוי קליל של משקאות אלכוהולים קלים יחסית עם נשנושים לפני הארוחה העיקרית. וכך תפריט המשקאות העיקרי של הפונטה מחולק ל-4: משקאות מבוססים ג'ין וטוניק, שפיריצים על בסיס מרטיני ויין, ורמוט וטוניק וקוקטיילים רגילים קצת יותר חזקים (רוב המשקאות בסביבות ה-40 ₪, חוץ מהמחוזקים). חוץ מזה יש גם תפריט יינות ותפריט אוכל בו אין יותר מדי אופציות טבעוניות.

פונטנה – תפריט קוקטיילים

פונטנה – תפריט אוכל

פונטנה – תפריט יינות

העכברושית ביקשה מהמלצר המקצועי המלצות ולבסוף בחרה להזמין שפריץ אננס (42), כשאני הלכתי על משהו חזק יותר – מנהטן הפוך (49), הקוקטייל הקלאסי רק עם יחס הפוך בין הוויסקי לוורמוט.

גם לגבי האוכל לא היינו סגורים. רצינו להזמין משהו טבעוני לחלוק, הסלט אבטיח עם הגבינת פטה בצד נראה מזמין, אז הזמנו ממנו. כמו כן הזמנו את הכרובית עם הקרם שורשים הלא טבעוני (למה?) בצד (38), לחם וזיתים (14), וגם מנת קלאמרי פריך לעכברושית לצערי (44).

התברר שהסלט אבטיח לא יכול לבוא עם הגבינה בצד אז נאלצנו לוותר עליו. בקושי הספקנו לסיים את ההזמנה וכבר הגיעו אלינו המשקאות לשולחן (ככה זה שעובדים עם טאבלטים).

השפריץ של העכברושית היה מתקתק וטעים עם חתיכת אננס ענקית בתוכו, אותו זללה העכברושית. לא ברור אם בגלל זה הורגש בו דווקא הטעם של האפרסק. גם המנהטן ההפוך שלי היה קליל וטעים לחיך. עם הקוקטיילים הגיעו גם הלחם והזיתים.

לא עבר זמן רב וקיבלנו גם את שתי המנות האחרות. הכרובית היתה די פשוטה וגם עם הקרם שורשים אותו ניסתה העכברושית לא הלהיבה. גם הקלאמרי היה סביר בלבד לדברי העכברושית שהשתמשה גם איתו בקרם שורשים של הכרובית.

לגמנו ונישנשנו לאיטנו, ועדיין כשסיימנו השעה היתה עוד לפני 21:30 (בקושי 50 דקות מאז שהגענו). שילמנו את החשבון שיצא 183 ₪, והמשכנו למקום אחר לקינוח טבעוני מתוק.

ירדנו במורד השדרה בואכה אלנבי והשתלבנו בעדר צעירים דוברי אנגלית עד שאלו עצרו לבירה זולה בקופיקס. המשכנו אל עבר הזכאים שם לא היינו מאז שהתחלפו הבעלים. מלצרית חמודה וצעירה במיוחד (ילדה של אחד העובדים) קיבלה את פנינו ואחרי שעיינו בתפריט המתוקים התיישבנו בשולחן צבעוני ויפה.

בהמלצת המלצר המבוגר הזמנו את הספיישל של עוגת השכבות (42), כאשר בעוד אנו ממתינים נשמעו מסביבנו בעיקר שפות זרות.

הקינוח היה מוצלח ביותר – טעים ומתוק במידה הנכונה, כשהתפריט והמקום נראו מזמינים (ופחות פלצניים), בפעם הבאה נחזור לארוחה מלאה.

לסיכום: האמת שהפונטנה די קולע להגדרה של קבוצת האימפריאל – בילוי קליל וזריז על הדרך לפני הארוחה. יכול להתאים לתיירים, מבקרים בשדרה בשעה יחסית מוקדמת, אך לא כבילוי/מנה העיקרית של הערב (בטח שלא לטבעונים שבינינו). אולי עם התפריט הקבוע זה עוד ישתנה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, עדיף רק למשקה או שניים בהפי האוור (עד 19:00 בלבד)

הטחינייה – צלחו את מחסום השנה (או שלא)

עדכון אוגוסט 2019 – המקום נסגר (בגלל סיכסוך שותפים כך נאמר לי)

זמן: יום חמישי בערב, יולי 2019

מיקום: לוינסקי 33, פינת המשביר, שוק לוינסקי, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הטחינייה נפתחה לפני יותר משנה ו-3 חודשים ע"י יהונתן ברבי (ליליות) ואייל לוי, כסוג של בר קונספט על בסיס האהבה לטחינה, ברחוב/שוק לוינסקי.

הסיפור: קבענו לצאת עם בת דודה צעירה מארה"ב שנמצאת בארץ כמה חודשים וחשבנו על אזור/מקום מגניב לקחת אותה אליו. הטחינייה, שם לא ביקרנו כבר למעלה מחצי שנה, נראה לנו מתאים – בגלל האוכל והאווירה.

הגענו לאזור השוק, שהיה יחסית רגוע לערב חמישי, בסביבות 21:00, וצעדנו לעבר הטחינייה. גם בטחינייה היה ריק יחסית לפעמים קודמות ואנו בחרנו לשבת בפינת הבר הרחוקה בפנים.

התפריטים טיפה השתנו מהפעם האחרונה שהיינו שם, כשהתלבטנו עם הברמנית המקועקעת (היא לא השתנתה) מה כדאי להזמין. גילינו שבמקום להתלבט יותר מדי לגבי הטחינות המיוחדות פשוט אפשר להזמין צלחת של בא לי הכל – 6 מאזטים של טחינה (45 ש"ח). הזמנו גם את הסטייק בטטה שאהבנו בפעמים קודמות (38) וסלט "הכי של בית" (30), שבתפריט באנגלית נכתב כסלט ישראלי או משהו בסגנון.

הטחיניה – תפריט

הטחינייה – תפריט

בגזרת השתייה ביקשתי טעימה של אוזו בשביל בת הדודה (שבארץ כבר מותר לה לשתות), ואחרי שוידאנו שהיא בסדר עם זה היא הזמינה את הקוקטייל ורוד ומגניב (44 ₪) ע"ב אוזו, אבטיח, קוקוס וליים, כך עשתה גם העכברושית, ומכיוון שהיצע הבירות שם די מצומצם זרמתי איתן גם אני.

בעוד אנו מחכים לאוכל ולשתייה. שאלנו את הברמנית אם יש סיבה מיוחדת למה ריק כל כך. זו השיבה שכנראה זה בגלל המהומות/הפגנות שהחלו יום קודם לכן והיו אמורות להימשך גם באותו היום, ולכן אולי אנשים חוששים לצאת לבלות ולהיתקע.

הקוקטיילים הגיעו ראשונים, חזקים ומתוקים. אח"כ הגיע הסלט הישראלי – פשוט וטעים.

צלחת המאזטים של הטחינות השונות – כתומה, ירוקה, לבנה, סגולה, חריפה ובאבא גנוב, היתה נדיבה ומוצלחת ביותר, כאשר גם הלחם שמוגש עם המנות עבר שינוי ועכשיו הוא עגול, עם שום וטעים גם כן.

דווקא הסטייק בטטה היה פחות עסיסי מפעמים קודמות אך עדיין נחמד.

המקום עצמו נשאר כמעט ריק לחלוטין באופן מפתיע, כשחוץ מאיתנו ישבו רק עוד שלושה מהמגזר הדתי (המקום אינו כשר בהגדרה אלא בהשגחה פרטית – אינו מגיש בשר ואינו פתוח בשבת).

הבנות הזמינו גם קינוח, הפעם לא את הקראק פאי המושחת, אלא את השוקו קוקו (40) – עוגת שוקולד דחוסה כמו פאדג' עם קרמל מלוח שממנה הם מאוד נהנו.

אחרי ששילמנו את החשבון (285 ₪) המשכנו להסתובב קצת באזור, כשכמה עשרות מטרים משם בסמטת השוק היה מלא לגמרי בטוני ואסתר, כך גם בפיצה LILA (כמו בפעם שעברה שעברנו שם), כשגילינו גם מקום חדש שבדיוק נפתח להרצה בסמטא, והבטחנו למלצר/מארח החברותי שאיתו דיברנו שעוד נחזור לבקר.

לסיכום: הטחינייה צלחו את מחסום השנה, כשאפשר ליהנות שם גם רק מהאוכל כשיש קצת פחות אווירה. מקווה שימשיכו כך וישמרו על הרמה.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

מוניס בכרם – חצי הכוס המלאה

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: מל"ן 30, כרם התימנים, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: בר המוניס בכרם Moonis Bar נפתח לפני קצת יותר מ-3 חודשים, היכן ששכן קפה איינשטיין לפניו שלא החזיק מעמד זמן רב. כשעליו לא ראיתי שרשמו דבר במקומות אחרים.

הסיפור: אחרי המפגש המעושן בסלון ברלין עם המנהל הבכיר והחברים מהעבודה לשעבר, המשכתי לפגישת הבק טו בק שלי עם הראשוני בכיכר מגן דוד בשעה 21:00.

התחלנו להסתובב בסמטאות של כרם התימנים וחיפשנו מקום נחמד לשבת בו משלל האפשרויות לידן עברתי בפעמים קודמות.

הגענו אל רחוב מל"ן, שם על הסמטה גילינו את המוניס, שנראה נחמד ושוקק. ראיתי שיש שם גם נגב מהחבית ואוכל, אז החלטנו להתמקם שם.

ישבנו על הסמטה כשהמלצר הגיש לנו את התפריטים. בתפריט המשקאות הצבעוני יש כמה קוקטיילים מעניינים, 3 בירות טמפו מהחבית מחוזקות בנגב אואזיס במחירים סבירים (והפי האוור עד 20:30), עוד אופציות בבקבוקים, ומשקאות נוספים. תפריט האוכל מכיל מגוון מנות חביב שמתאים לכולם.

מוניס בר – תפריט אוכל

מוניס בר – תפריט משקאות

אחרי הליטר בירה בסלון ברלין הייתי חייב לאכול משהו רציני יותר אז הזמנתי את העשב של השכן (42 ש"ח), לא מה שזה נשמע, ולא ויתרתי על בירה נוספת – חצי נגב (34). הראשוני הזמין אף הוא לאכול – ברוסקטה בטאבון (36) אותה ליווה עם חצי פאולנר (32).

מסביבנו המקום המה, ואנשים אפילו חיכו שיתפנה שולחן. אנחנו רק חיכינו לאוכל ולשתייה שהגיעו די במהרה, כשהבירה נמזגה בנדיבות רבה – הרבה מעל הקו המסומן.

הסלט עצמו היה משביע ומרענן – הרבה עלים ועשבים, עם פיצוחים טריים ופרות חמצמצים מתוקים. גם הברוסקטה של הראשוני היתה גדולה ונראתה טוב למי שאוהב גבינות.

בעוד אנו אוכלים ושותים, סיפר לי הראשוני קצת חוויות מדרום אפריקה ואת תכנוניו למרתון הקרוב בחו"ל. כשניהלנו דיון גם על משמעות החיים כשכיר, רווח והפסד ומה שלימדו אותנו כל החיים לחשוב.

קצת אחרי 22:30 שילמנו את החשבון ופינינו את השולחן לבאים אחרינו. משם חזרנו דרך הסמטאות השוקקות אל המציאות האפורה ברחוב אלנבי.

לסיכום: בלי יחסי ציבור בכלל, במוניס יש אוויר וגם אווירה. מקום נחמד וכיפי בכרם לשבת לדרינק ואוכל בקטנה. לעומת הבילוי בסלון ברלין זוהי בהחלט חצי הכוס המלאה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר ואפילו כדאי אם אתם משוטטים כבר בסמטאות של הכרם

סלון ברלין – לא אצלי בבית

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: נג`ארה 15 פינת הלל הזקן (בואכה אלנבי, שוק הכרמל), תל אביב

רקע היסטורי: סלון ברלין (Salon Berlin), הבר שלידו היתה גם חנות בגדים (שעברה בינתיים לקינג ג'ורג'), נפתח לפני יותר מעשור, כאשר לאחרונה פתחו הבעלים גם אח קטן – השולי לוצי באבן גבירול.

הסיפור: קבעתי עם מנהל הבכיר (לשעבר המכור) להיפגש לבירה. התברר שהוא עשה דאבל בוקינג וקבע עם הקבוצה מהעבודה במקביל, והציע שאגיע גם למפגש בסלון ברלין. מכיוון שאני מכיר את כולם ובקשרים טובים עם כמה מהם נענתי להצעה, וניצלתי את המפגש בשעה מוקדמת לקבוע בק טו בק משל עצמי (אפרסם פוסט נפרד בהמשך לחלק השני), כמו גם כמובן המנהל הבכיר.

תכננתי להגיע למפגש ב-19:45, והסתבר שהנווט של גוגל (גוגל מאפס) מדייק כשמדובר בתחבורה ציבורית (עזר גם הנהג שעבר בדרך על כמה חוקים ונתיבים).

מאז שנהרס האלנבי 58, האזור של המנזר וסלון ברלין פתוח ומזמין יותר (במיוחד לישיבה בחוץ). המנהל הבכיר וחבר נוסף מהעבודה לשעבר (שגר בבנימינה והגיע מהעבודה בחיפה עם הכלב שלו – מה לא עושים בשביל חבריםו) כבר התמקמו בתוך הבר ואני הצטרפתי אליהם.

לא הרבה השתנה במקום מאז הפעם האחרונה שביליתי בו לפני 9 שנים – מקום צר וארוך, די חשוך ועם חלל פנימי קטן ומקומות ישיבה לא ממש נוחים, כשגם בפנים מעשנים חופשי – כך דאגו להזכיר לי משולחן סמוך שני בחורים (מזל שהמקום היה עדיין די ריק).

התפריט מכיל מגוון יחסית רחב של בירות (רובן סטנדרטיות), קוקטיילים וגם מאכלי בר כאלו ואחרים. כשהערך המוסף הוא ההפי האוור הנרחב של 1+1 – עד 22:30 בכל יום (כשיש תאוריה ששמעתי לגבי איך הם מצליחים למכור כל כך בזול).

סלון ברלין – תפריט

אחרי שהצלחתי לתפוס את תשומת ליבו של אחד המלצרים הזמנתי חצי בזלת אדמונית (30), אותה קיבלתי כעבור כמה דקות. עם הבירות מוגשים גם כל מיני דברים קטנים לנשנש (זיתים, תורמוסים), ואני עם החברה יכולתי לקשקש. עלתה גם השאלה אם את התורמוסים אוכלים עם או בלי הקליפה – אכן סוגיה.

לאט לאט הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה לשעבר, ואחרי שסיימתי את הבירה, והצלחתי לתפוס מישהו שנראה כמו מלצר, הזמנתי חצי נוסף – גינס הפעם (35).

לקראת 21:00, לפני שנהיה מלא וממש מעושן, נפרדתי לשלום מהחברים, בדרכי לפגישה הבאה במקום ידידותי יותר בשאיפה, תרתי משמע (החשבוון הסופי שלי יצא 35 ₪ בגלל ההפי האוור).

לסיכום: לא סתם נמענתי עד היום מלחזור לסלון ברלין. מקום שהמבלים מזלזלים באלו שלידם (מעניין אם גם אצלם בסלון הביתי שלהם הם כך מתנהגים), וגם המלצרים לא בדיוק תורמים. אפשר למצוא מקומות אחרים נעימים יותר שמציעים גם הם מחירים זולים, או פשוט להשקיע עוד כמה שקלים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם יושבים בחוץ ואז אולי אפשר לבקר