ביר גארדן – צמוד לכיכר הרוסה ובלי גינה, אבל עדיין מספק את הסחורה?

ראו בתחתית הרשומה גם את סקר הברים של דיזנגוף – את מי מהם (או אחרים שאינם מופיעים) אתם מעדיפים?

זמן: יום שלישי בערב, אוקטובר 2017

מיקום: ריינס 2, פינת כיכר דיזנגוף ז"ל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר גארדן (Beer Garden) בריינס – דיזנגוף (להבדיל מזה שבשרונה), נפתח לפני כ-4 שנים היכן ששכנו לפניו פיק אפ ברים ידועים – ההמינגווי, קולנוע אקופק והאוורבוך, למי מכם שבילה בהם בעבר (עכברוש העיר לדוגמא), מכיר וזוכר.

הסיפור: כמדי כמה חודשים הגיע הזמן למפגש בשעה השמחה עם החברים לעבודה. אני העדפתי שנצא לאחד מהמקומות החדשים המוצלחים בדרום העיר, אך הם חיפשו משהו יותר במרכז, אז בחרתי בביר גארדן שזכרתי שיש לו הפי האוור טוב ונמצא באזור המבוקש.

הגעתי אל הבר קצת אחרי 19:00, למרות אזור ההרס/בנייה שמסביב (כיכר דיזנגוף ז"ל כאמור) והשעה המוקדמת, היה המקום כבר די מלא, כשלא מעט שולחנות אף היו מוזמנים. לשמחתי כעבור מספר דקות סידרה לי המארחת ספסל ל-6 בפנים ליד החלון.

למי שלא מכיר את הביר גארדן, הוא לא ממש עונה להגדרה הטיפוסית. אין שם חצר או משהו כזה, אבל כן יש עץ מלאכותי גדול במרכז החלל של הבר, כשמסביב ובחוץ פזורים שולחנות ארוכים עם ספסלים כמו במקור, ותפריט בירות נאה שמגיעות גם בליטר או בקנקן (1.8 ליטר), אוכל שמתאים לקונספט בגדול, והפי האוור משתלם – 50% הנחה עד 20:30 על הכל.

חיכיתי שהחברים יגיעו אך אלו התעכבו (עשו שופינג ב Story הסתבר), אז הזמנתי לי בינתיים חצי ביר גארדן בלונד אייל שמיוצרת ע"י מבשלת "נגב" (34 ש"ח לחצי, 17 ש"ח בהפי האוור) אותה לגמתי בהנאה לאיטי.

לשמחתי ולמזלם לא הספקתי לסיים את הבירה לפני שהם הצטרפו אליי ופתחנו שולחן עם עוד בירות, יין, ואוכל, כשאני חלקתי את המנה של הבטטה (34 שהפך ל-17) עם אחת החברות וחוץ מזה הזמנתי גם את הסינייה כרובית (42 שהפך ל-21).

המקום היה מלא לגמרי, בקהל תל אביבי טיפוסי ברובו אך לא רק, כשאנו נהנינו מהשתייה, מהאוכל, מהחברה ומהאווירה התוססת שמסביב. אלינו הצטרף גם אורח בהפתעה שפעם היה חבר קבוע בפורום, כשאת החברים בשולחן (בתוספת הפתעה נוספת) זה הלהיב.

המשכתי לסיבוב נוסף, הפעם מר יותר – חצי גינס (36 שהפך ל-18), שלא נמזגה לגמרי כמו שצריך אבל עדיין הרוותה את צמאוני.

התחלנו מוקדם אז גם סיימנו מוקדם יחסית, כשלקראת 21:30 שילמנו את החשבון (312 ש"ח לכולנו), וקפצנו לקינוח בקוקיז.

לסיכום: השם אולי קצת פחות קשור, אבל הביר גארדן מספק את הסחורה באוכל, בשתייה ובאווירה, וגם במחיר בשעה השמחה.

3.5-4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר בשעות ההפי האוור, כדאי גם אחרי (רצוי להזמין מקום מראש)

 

מודעות פרסומת

Φ (PHI) Bar – Symbol of the future?

זמן: יום שני בלילה, אוקטובר 2017

מיקום: אחד העם 54, תל אביב

רקע היסטורי:. ה Φ, האות פי PHI ביוונית (ולא פאי), הינו בר מסעדה טבעוני חדש שנפתח ע"י הבעלים של האלפאבית הסמוך, במתחם אחד העם 54, היכן ששכן לפני כן האוטו רוטשילד (שאם אני לא טועה וגם הסניף באבן גבירול שלו כבר לא פעיל היה הסניף האחרון של רשת הברים המיינסטרימית המאוסה בתל אביב, עכשיו נשארו רק סניפים מחוץ לעיר).

הסיפור: על הפי בר שמעתי במקרה מהכוכב העולה. לא מצאתי עליו יותר מדי מידע ברשת, סיבה מצוינת לצאת אליו עם העכברושית לדייט.

הגענו אל המתחם של אחד העם 54, בו נמצאים כאמור האלפאבית, סושיאל קלאב, פי החדש וגם מקס ברנר (מהצד של רוטשילד), בסביבות 21:30.

הפי, לו חלל גדול ומרווח המכיל שולחנות עץ לבנים וספסלים לידם, כולל אזור גדול בחוץ ברחבה, היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליד אחד השולחנות שבפנים להתיישב כשמוזיקה אלקטרונית קצבית אותנו מלווה. חיכינו שמישהו יגש אלינו עד שכעבור שתיים שלוש דקות אמר לנו הברמן שמזמינים אצלו ומדובר בהגשה עצמית, אז ניגשתי אל הבר והבאתי לנו תפריט.

תפריט ההרצה מכיל מספר מנות טבעוניות מגוונות ובריאות (בעיקר אסיאתיות). כשבגזרת השתייה, מעבר לבירות הסטנדרטיות מהחבית (גולדסטאר, מכבי), הקונספט הוא של מיצים סחוטים בריאים מחוזקים או "אלכוהול סחוט", כשאת המיצים ניתן לשלב עם וויסקי, וודקה, רום, אניס, ג'ין או קמפרי, ובנוסף יש גם שייקים ועוד.

לאחר התלבטויות החלטנו מה להזמין – ירוק חמוץ (תפוח,ג'ינג'ר, ליים) עם אניס בשבילי (38 ש"ח), שייק מנגו ספירולינה לעכברושית (26), כשבגזרת האוכל הזמינה העכברושית מפגש אורזים (38) בלי הצ'ילי ואני את התבשיל האינדונזי החריף (38) אחרי שוידאתי שהכוסברה לא יותר מדי דומיננטית.

את המשקה שלי (כמו את שאר המשקאות האלכוהולים) ערבב הברמן במקום, כשהמיץ כבר היה מוכן בבקבוק מראש. השילוב עם האניס היה מרענן ונחמד.

לא עברו מספר דקות וקראו לי לקחת גם את השייק והמנות מהמטבח, כשהמנות הוגשו בכלים חד פעמיים (נראו אקולוגים לפחות). מפגש האורזים הכיל אורז בר, אדום, קצת טופו ועוד כל מיני והעכברושית היתה די מרוצה ממנה. התבשיל האינדונזי היה נחמד גם הוא אבל קצת דליל ולא ממש חריף (חוץ מכמה חתיכות צ'ילי) לטעמי, והשייק היה סמיך וטעים.

בסה"כ המנות השביעו והיו נחמדות אבל מהתיאור בתפריט ציפינו שיהיו קצת יותר גדולות ומרשימות.

לאט לאט החל המקום להתמלא במבלים, ואנחנו חשבנו האם להזמין שם גם קינוח – גלידה אמריקאית קוקוס עם ג'וגי ברי ופרי.

החלטנו לוותר על הקינוח שם ובמקום זאת עלינו בשדרות רוטשילד עד לנחמני שם נכנסנו אל הבאנה לקינוחים – שלגון קשיו וניל (20) בציפוי שוקולד שהיה מצוין, ועוגיית חמאת בוטנים עם גלידת קוקוס ופקאנים (35) שגם היה נחמד.

בדרכינו חזרה עברנו שוב דרך המתחם של אחד העם 54, כשעכשיו (קצת לפני 23:00) היה כבר הפי מלא בחציו.

לסיכום: הפי הוא מקום שונה מהרגיל שמנסה לשלב כמה זאנרים – אוכל טבעוני בריא ומזין, אלכוהול בשילוב מיצים ושייקים, ומוזיקה/אווירה שתמשוך גם את קהל הקלאברים והבליינים המקצועיים. כרגע זה נראה קצת יותר טוב על הנייר מאשר בפועל, אבל למקום, שעדיין בהרצה, בהחלט יש פוטנציאל.

זה בהחלט סימבולי שמקום בסגנון ובמיקום מרכזי שכזה, החליף מקום מיינסטרימי וסתמי. מקווה שזה סמל לעתיד ושהמגמה רק תמשך.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, בשביל הוייב כנראה עדיף להגיע בשעות מאוחרות יותר (22:00 וצפונה)

Beer Shop – Take 2

זמן: יום שני בלילה, ספטמבר 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח לפני כחודשיים ביהודה הלוי בתל אביב היכן ששכן לפני כן הבודהה בורגר ז"ל (ראו אזכור גם בהמשך).

הסיפור: סוף סוף התפנה לו הסטודנט העמוס, מעכשיו הכוכב העולה, ויצאנו לחגוג לראשונה בביר שופ יחדיו, בו כבר יצא לי לבלות לפני כן בלעדיו.

הגענו לאזור קצת אחרי 21:30. הכוכב העולה היה רעב (וגם אני), אז קפצנו קודם לרחוב לבונטין, שם לקחתי אני משולש פיצה טבעוני וטעים בחתול הירוק והוא לקח בוריטו בטאקריה טייקאווי (ליד פינת רחוב החשמל), שהיה רק סביר לטעמו.

משם עשינו פעמינו אל הביר שופ. בניגוד לדיווחים של חבר שהיה שם בחמישי בערב שבוע לפני כן, המקום לא היה ריק ואף די מלא יחסית לאמצע השבוע, כשאנו התיישבנו על הבר שבפנים.

חלק מהבעיות שנתקלתי בהן בעבר עם מקומות שמציעים מגוון רחב מאוד של בירות, היא שאחרי זמן מה חלק מהברזים מפסיקים פתאום להיות זמינים או שהבירות לא מתחלפות. לשמחתי זה לא המצב בביר שופ, כשהפעם בהיצע הנרחב היתה גם הבירה המיוחדת של מיקקלר ואלכסנדר – גרין גולד, ממנה הזמנו שנינו חצי במהירות (19 ש"ח בלבד!).

מאז הביקור הקודם הוסיפו לתפריט גם  מנה של נקניקיה טבעונית – של הבודהה בורגר, שאמנם כבר אין מקום שכזה בעיר, אך הוא עדיין מייצר חלק מהמוצרים ומוכר אותם לבתי עסק ואחרים. מכיוון שמשולש הפיצה לא השביע אותי, הזמנתי גם אותה.

כעבור כמה דקות הבירה נמזגה לנו בכוסות מתאימות, כשאיתה קיבלנו גם צלוחית זיתים. הבירה (IPA). זו לא איכזבה והיתה מצוינת מכל הבחינות. כשהנקניקיות סיימו להתחמם, קיבלתי את המנה שלי בלחמניה עם כל התוספות (קטשופ, חרדל, כרוב, חמוצים), כשזו היתה משביעה וטעימה.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק פחות מוכרת מהפעם הקודמת, אבל בהחלט נעימה לאוזן, כשנראה היה שקהל המבלים בחוץ ובפנים די מרוצים.

גם אנחנו היינו מרוצים אז החלטנו להזמין רבע נוסף כל אחד. אני הזמנתי רבע IPA עם חוצפה של באסטרס (13), שאת הסיידרים שלהם העכברושית מאוד אוהבת, והכוכב העולה הזמין רבע המכוערת של רונן (13).

ה-IPA של הבאסטרס די אכזב, במיוחד יחסית לאלכסנדר גרין גולד, כשהיה תוסס מדי, או כפי שהגדיר זאת הכוכב העולה – בירה שלא החליטה אם היא משקה מוגז או בירה, בפעם הבאה עדיף לטעום קודם.

ביחד עם סודה לדרך שהזמין הכוכב העולה, החשבון יצא 92 ש"ח בלבד, כשלקחנו גם כרטיסיה (של בקבוקים לקחת הביתה) לפעם הבאה.

לסיכום: גם בטייק 2, החוויה הכוללת (בירות, מחיר, מוזיקה, אוכל, אווירה) בביר שופ היתה מוצלחת מאוד, שרק ימשיכו כך ואנו נמשיך לחזור לעוד טייקים ובירות.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, שת"פ לגבי אוכל (החתול הירוק, טאקריה טייקאווי) יוסיף עוד יותר

ביר שופ (Beer Shop) – הבירה מרימה ראש!

עכברוש העיר ממליץ!

זמן: יום חמישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי:. הביר שופ – Beer Shop, האח החדש של הביר שופ המקורי בנתניה, נפתח לפני פחות מחודש ברחוב יהודה הלוי 21 (היכן ששכן בעבר הבודהה בורגר ז"ל).

הסיפור: על הביר שופ, בר שמציע 30 בירות מהחבית ואפשרות לקחת הביתה בקבוקים מהחבית, שמעתי לפני כמה חודשים, וחיכיתי רק שיפתח הסניף החדש שלהם בתל אביב.

לפני כ-3 שבועות זה קרה, ואני כבר רציתי ללכת, אבל חיכיתי לסטודנט הלא צעיר (לשעבר התעשיין הצעיר וכו') שיואיל ויפנה מזמנו לצורך כך.

אחרי שהבנתי שכנראה זה לא יקרה בקרוב, ואחרי שהייתי בביר סטיישן בפלורנטין יומיים קודם לכן, קבעתי עם הראשוני לצאת לבירה, כשהביר שופ נבחר כיעד.

הגענו אל הבר בסביבות 21:30, בחוץ יש כמה ספסלים ארוכים (מחציתם היו תפוסים), ובפנים קיר לבנים עליו מפורטים כל סוגי ומשפחות הבירה למיניהן, בר ארוך (ללא מקומות פנויים), ומאחוריו גולת הכותרת – קיר עם 30 ברזי בירה, מעליהם לוח עליו מפורטים כל הבירות (ייצוג יפה לכל הסוגים, כולל מבחר בירות בוטיק ישראליות), אחוזי האלכוהול, הגדלים (רבע, חצי וליטר) והמחירים (ממוצע של 20 ש"ח! לחצי) – התמונה מסבירה יותר טוב מהמילים.

  

בנוסף יש גם מנצ'יס, נקניקיה בלחמניה וטונה אדומה, לא משהו מספק אם באתם רעבים (עדכון – הוסיפו גם נקניקיה טבעונית!).

עם כזה מבחר, קשה להחליט מה להזמין. מכיוון שלא באנו מוכנים לערב שתייה ארוך, החלטנו לשתות ברבעים כדי לטעום כמה סוגים. לסיבוב ראשון הזמנתי רבע Rouge Hazelnut Brown אותה לא ראיתי עדיין בארץ מהחבית (17), כשהראשוני התלבט בין בירות החיטה השונות ובסוף הזמין רבע אדלווייס (12).

הבירות נמזגו לנו בכוסות ממותגות של המקום, כשאנו שתינו אותן בהנאה מרובה ליד החלון. עם הבירה קיבלנו בחינם גם זיתים, כשברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר משנות ה-90, והמקום התמלא בינתיים כולו במבלים.

לסיבוב השני הזמנתי רבע פיניקס של הדובים (13), כשהראשוני נשאר באותו סגנון עם רבע אלכסנדר חיטה (12), כשטיולים מתוכננים לחו"ל היו שוב עיקר השיחה.

החלטנו להסתפק הפעם בזאת, יהיה עוד מספיק בפעמים הבאות. משם לקחתי את הראשוני לאכול פיצה טבעונית איכותית לא הרחק משם בחתול הירוק (לבונטין 7).

בדרך חלפנו ליד ARIA, שם היתה התקהלות בחוץ של פפראצי ומבלים, עוד אירוע של סלבריטאים, כשבאותו זמן הצטלמה עינת ארליך שלפחות מרחוק נראתה צעירה מאוד יחסית לגילה (שנה הבאה 50).

לסיכום: ככה נראה בר של בירות (גם בחו"ל) – מבחר של 30 בירות איכותיות ומגוונות מהחבית, במחירים משתלמים, עם טייק אווי מהחבית בבקבוקים, מועדון חברים ומבצעים, מוזיקה, ועוד עם אווירה בשביל המבלים.

אם עד לפני קצת יותר מחצי שנה נראה היה שמספר המקומות לבירה טובה בעיר רק הולך ומצטמצם, עם הפתיחה של הסניפים החדשים של הביר בזאר ואגנס באזור לוינסקי, והצטרפותם של סניפי הביר סטיישן והביר שופ, שהגיעו מחוץ לעיר, כשכולם עוד בטווח הליכה של עד כ-10 דקות אחד מהשני, אפשר בהחלט לקבוע שהבירה שוב מרימה ראש, ולצאת לסבב ברים באזור.

4.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ ביותר לבקר, חסר רק איזה שת"פ עם משהו ליד לגבי אוכל ושיביאו Freshly Squeezed IPA!

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.

 

 

מולי בלומס – גם כשעוברות השנים

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2017

מיקום: מנדלי מו"ס 2, פינת הירקון 100, תל אביב

רקע היסטורי: הפאב האירי מולי בלומס (Molly Bloom’s), ע"ש הדמות מהספר "יוליסס", פועל בהצלחה כבר למעלה מ-15 שנה, כשגם האח הקטן ליאו בלומס ברמת החי"ל פעיל כבר שנים רבות, ולמשפחה נוסף יחסית לא מזמן עוד סניף בשרונה.

הסיפור: נטול הכינוי חגג יום הולדת ולכבוד המאורע קבענו לצאת לבירה, כשבניגוד ליציאות אחרות בחודש יולי, חיפשתי מקום חדש או כזה שלא בילינו בו זמן רב, כשפתאום נזכרתי בערגה במולי בלומס, שעברו שנים מאז שביליתי בו לאחרונה.

לפטי, נטול הכינוי ואנוכי הגענו אל המקום קצת לפני השעה 22:00. אמנם היה זה יום ראשון, אך עדיין מדובר בחודש יולי, ולכן הופתענו כשהמקום היה כמעט ריק לגמרי ונטול תיירים.

זה לא הפריע לנו להתיישב בשולחן בפנים, כשמלצרית צעירה חביבה דוברת אנגלית הגישה לנו את התפריטים. כמו המקום, שמעוצב כבר אירי מסורתי,  גם התפריטים לא השתנו ממש בשנים האחרונות. תפריט האלכוהול מכיל את אותן 6 אופציות מהחבית (גינס כמובן, קילקני, וויינשטפן, קרלסברג, טובורג ומגנרס סיידר), 28 ש"ח לשליש ו-33 לחצי. יש גם מבחר יפה של בירות בבקבוקים, וכמו כן סוגי וויסקי שונים, בעוד שתפריט האוכל נרחב ומכיל בעיקר מאכלי פאבים טיפוסיים.

    

הזמנו את אותו דבר שהיינו מזמינים לפני 10 שנים – אני חצי גינס (אפשר לשתות אותה עכשיו כשהיא כבר טבעונית) והם חצאי וויינשטפן. בנוסף לפטי ואני הזמנו לחלוק את ההמבורגר עדשים הטבעוני (49 ש"ח).

הבירות הוגשו לנו די מהר בכוסות הממותגות הטעימות. וגם הבורגר עדשים (מטוגן) לא התעכב יותר מדי, והפתיע לטובה.

  

אלינו הצטרף בשלב זה הראשוני, שהגיע על אופניים חשמליות יוקרתיות, כשהוא הזמין חצי מגנרס.

שתינו ואכלנו לאיטנו, והתחלנו לתכנן טיולים משותפים לשנה הבאה בארה"ב וקנדה, כשבינתיים הכל נשאר בגדר חלום בלבד.

לסיכום: כמו הדמות בספר, גם הבר של המולי בלומס לא השתנה בכלל עם השנים (חוץ מהמחירים שעלו בעשור בכ-20 אחוזים), ושומר על סטנדרט אחיד וטוב, אם כי היה אפשר לגוון לפעמים (למשל ברזי בירה מתחלפים או אורחים).

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, יש שידורי ספורט והופעות וגם הפי האוור בשעות מוקדמות יותר

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.