סולטנה – הייפ מוצדק?

זמן: שני בלילה, נובמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 58, תל אביב

רקע היסטורי: הסולטנה Sultana הינה שווארמיה טבעונית, שנפתחה לפני קצת יותר מ-3 חודשים, עם הרבה הייפ ע"י הראל זכאים (זה מהמסעדה), היכן ששכן לחם ארז בצמוד לברטון קרפרי.

הסיפור: גם בימי חוסר המודעות שלי לפני יותר מעשור לא הייתי חובב שווארמות מושבע, ולכן כשפתחו את הסולטנה, למרות כל ההתלהבות של קהילת הטבעונים וגם של הרבה מבקרי אוכל שהם לא, לא מיהרתי ללכת לשם, במיוחד כשעוד שמעתי שצריך לחכות שם לפעמים בתור גדול.

הכוכב העולה (שבקרוב יורד בחזרה לבנגקוק) הציע לי לצאת לדייט פרידה – שווארמה בסולטנה ואח"כ בירה טובה, כמובן שהסכמתי בשמחה.

הגענו אל הסולטנה ב-21:30. המקום בו יושבים בחוץ לא היה מלא, ואילו בפנים לא היה תור, כשאת פנינו קיבלו ארגזי פטריות (שאיתם היתה לי בעיה אידיאולוגית מסוימת), ויטרינה עם תוספות ומאחוריה שיפוד שווארמת הפטריות.

לקח דקה עד שהבנו שמזמינים מהצד ליד החלון למטבח. הכוכב הזמין שווארמה בצלחת (47) וסודה, בעוד שאני הזמנתי בפיתה מחיטה מלאה (35) ואת הצ'יפס הידוע מהזכאים (17). הסתבר שאין פיתות לכן האחראית אמרה שיכינו לי בלאפה ללא תוספת תשלום.

הקונספט של המקום דומה לשווארמיה רגילה חוץ מזה שבמקום שיפוד עם משהו שהיה חי ועכשיו מת, הוא מורכב מפטריות בתיבול והרכב מיוחד שאמור לדמות את המקור במידה כזו או אחרת. כשהגיע תורנו בחרנו את התוספות שאותם נרצה בלאפה/צלחת, כשאני לקחתי ירקות, עלים ירוקים, פרוסות צנונית, טחינה וקצת סחוג וחריף. הכנת המנה אגב מתבצעת בידיים חשופות, יש כאלו שזה יכול להפריע להם.

הכוכב שקיבל את המנה שלו בצלחת לפני, התחרט בינתיים וביקש להעביר את המנה שלו ללאפה, כשהאחראית אמרה לאלו שמכינים, שכבר יעשו לו חדש.

התיישבנו בחוץ והגענו סוף סוף לרגע המיוחל – אז איך השווארמה המדוברת? לטעמי היתה סבירה. אולי עם הפטריות היו יותר חמות/עסיסיות הייתי מתלהב יותר. הצ'יפס לעומת זו היה די מוצלח. גם הכוכב העולה חובב השווארמות לא התלהב יתר על המידה, אבל גם לא הביע אכזבה (חבל שהם לא מציעים איזה דיל לקינוח עם הקרפרי שליד).

משם הלכנו צפונה על אבן גבירול אל האגנס. זה היה מלא לגמרי בחוץ, אז התיישבנו בפנים על הבר, שם נהננו מהמוזיקה ומבירה טובה – חצי אלכסנדר גרין כ"א (34).

לסיכום: אין ספק שכמו בזכאים, גם בסולטנה יודעים לעשות יחסי ציבור מוצלחים. במקום עצמו יש תודעת שירות גבוהה, זמינות מוצרים קצת פחות, כשבסופו של דבר מרגישים שזו פטריה. לטעמי אפשר למצוא פאסט פוד טבעוני יותר מוצלח במקומות אחרים במחירים פחות גבוהים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אם אתם באזור אפשר לבקר, להגיע במיוחד זה כבר סיפור אחר

מודעות פרסומת

אבני – מצמצמים?

זמן: שני בערב, אוקטובר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא מין הסתם על שם הרחוב (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה וקצת ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: בביקור הקודם באבני לפני כ-3 שבועות עם נטול הכינוי ראיתי שיש הפי האוור טוב עד 21:00, ולכן בחרתי בו כמקום מפגש לחבורה מהעבודה, כשדאגתי לשריין מראש גם שולחן.

הגעתי אל המקום בסביבות 19:40, זה היה כמעט מלא, כשבשולחן שלנו כבר חיכתה אחת מהחבורה, אליה הצטרפתי כשיחד איתי הגיעה בדיוק עוד חברה ואחרי שתי דקות גם הבורגנית מהפרובינציה עם שעון הג'יימס בונד החדש שלה.

היינו רעבים וצמאים כשמלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את התפריטים (רגיל וההפי האוור). משום מה תפריט ההפי האוור (שבדיוק יצא לדברי המלצרית) הוא לא מה שהיה לפני, כשמשום מה רק שתי הבירות הפחות איכותיות כלולות ב 1+1 (קרלסברג וטובורג) מכלל הבירות מהחבית, וגם מתפריט האוכל יש הנחה של 25% רק על מנות נבחרות.

מכיוון שלא רציתי לבזבז קלוריות מיותרות על בירות פחות לטעמי הזמנתי קוקטייל – האנגאובר (46 ש"ח). הבנות הזמינו שרדונה (39) ושליש קרלסברג (28), כשמתפריט האוכל לקחנו כל מיני לחלוק – סלט קראנצ'י שוק (39 ש"ח, 29 בהפי האוור), כרובית בתזונה (28 בהפי האוור), ירקות צלויים עם טחינה (33) ועראייס (34).

השתייה הגיעה די מהר והשקנו לחיים. הקוקטייל שלי היה חמוץ מתקתק, עם הרבה קרח ולא כזה חזק. המנות גם הגיעו בעקבות השתייה, מנות לא גדולות יתר על המידה (במיוחד הסלט שלפי התיאור היינו מצפים לקערה גדולה) אבל במחיר של ההפי האוור זה עוד סבבה. בשלב זה אלינו הצטרף גם איש הסלפי, שהזמין גם הוא קוקטייל.

למרות החום והלחות לפחות הרגשנו משבי רוח שקיררו קצת את האוויר. המלצרית פינקה אותנו בצ'ייסר, כשהמשכנו גם לסיבוב שני. אני הזמנתי קוקטייל אבן גבירול (42, חינם בהפי האוור 1+1) על בסיס ערק עם טוויסט של גבעול רוזמרין שלא השתלב כל כך בטעמים.

אל השולחן הצטרפו גם הסטודנט הנצחי והדאגנית (כינוי זמני), כך שהיינו בנוכחות מלאה של החבורה בפעם הראשונה מזה כשנה. גם הם הזמינו אוכל ושתייה כשפתאום נשמע בום חזק מהצומת הסמוכה. מכונית שפנתה מארלוזורוב לאבן גבירול לקחה פניה רחבה מדי משום מה, ונתקעה בעץ שעל האי תנועה. לא נראה שהיו נפגעים אך הדבר גרר הגעה של כוחות משטרה רבים יחסית.

רציתי גם להזמין את הקינוח הטבעוני אותו ראיתי לפני 3 שבועות בתפריט, אך זה כבר אינו זמין, כנראה כחלק מהצמצומים.

לקראת 22:00 הזמנו את החשבון שיצא 648 ש"ח (בשעות רגילות היה יוצא כנראה כ-300 ש"ח יותר), אז גם הבנו שלא קראנו נכון את הכרובית בתזונה. גם הפעם הופיעה בחשבון השורה על מס כחלון (הסבר ברשומה הקודמת על האבני) ללא חיוב.

כשנפרדנו לדרכינו חלפנו ליד המכונית ההרוסה, בעוד הנהג היה עסוק בהסברים לבוחן התנועה.

לסיכום: נראה שבאבני כבר ערוכים למס כחלון (למרות שזה עדיין בכלל בדיונים) באופן מעשי עם צמצום מבחר הבירות עליהן חל ההפי האוור (מי עושה כזה דבר?), גודל המנות, ומבחר הקינוחים. עדיין מדובר בבר עירוני טיפוסי וחביב על הרחוב, כשבשעה השמחה למרות הכל משתלם לרוב.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר בהפי האוור, אבל יש מקומות אחרים בסביבה עם שעות שמחות יותר

אברהם (הוסטל) בר – לא לתיירים בלבד

זמן: מוצ"ש, אוקטובר 2018

מיקום: לבונטין 21 (מפגש עם רחוב הרכבת), תל אביב

רקע היסטורי: הסניף התל אביבי הענק של רשת האכסניות אברהם הוסטל נפתח לפני כשנתיים וחצי, בצומת מרכזית בעיר, ממש מעל עבודות הרכבת הקלה. כשבין היתר, יש בו גם בר.

הסיפור: הבר של אברהם הוסטל לא ממש היה בתוכניות שלי עד ששמעתי מאחד הקוראים הנאמנים שמציעים בו 5 סוגי שפירא מהחבית, אז הוספתי אותו לרשימה.

מגלישה מקדימה באתר של המקום למדתי שיש בו גם כל מיני אירועים מיוחדים – כגון חגיגות אוקטוברפסט, ערב הודי, הקרנות של משחקים וסרטים על הגג ואחרים, כמו בהוסטלים קצת יותר רחוקים.

הראשוני הציע שנצא לבירה, קראתי גם לנטול הכינוי (לפטי "העסוק" לא יכל להצטרף), ושמנו פעמינו אל האברהם הוסטל. נכנסנו אל ההוסטל הענק והצבעוני בסביבות 21:15 ועלינו אל הקומה הראשונה שם נמצא הבר. למרות שבאתר לא קראתי על איזו פעילות מיוחדת קודם לכן, היה המקום מלא מפה לפה. הסתבר שהיה זה ערב של FluenTLV, בו יושבים בקבוצות מסביב לשולחנות ומתרגלים שיחה שוטפת בשפות שונות (כגון: ספרדית, עברית, פורטוגזית, גרמנית, ערבית, הולנדית, יידיש ומה לא).

לצערנו לא היה לנו למה להצטרף לתרגול שפות (לא יודעים מספיק), אבל לשמחתנו היה מקום פנוי על הבר, ממש מול הברזים של הבירות – 5 ברזי שפירא כאמור + נציגי טמפו (גולדסטאר, מכבי, פאולנר וכו'), כשיש גם מבחר יפה בבקבוקים.

אני בחרתי להזמין חצי שפירא אואטמיל סטאוט (31 ש"ח), בעוד שנטול הכינוי טעם את השפירא חיטה מול הפאולנר והזמין בסוף חצי מהראשונה (31). תפריט האוכל מגוון ומזמין אף הוא, אך מכיוון שלא הייתי רעב הזמנתי רק צ'יפס בטטה (21) לנשנוש (ללא הפרמזן).

הבירה היתה צוננת וטובה, והצ'יפס היה פריך וטעים. הראשוני הצטרף אלינו טעם גם הוא מהשפירא חיטה והפאולנר, כשהוא העדיף דווקא את השנייה (31).

שתינו לאיטנו על הבר, כשהפעם רוב השיחה נסבה סביב נדל"ן, ומסביבנו המקום מאנשים ובליל שפות שונות המה.

סיימנו קצת אחרי 22:30, בדרך החוצה עברנו בשירותים המשותפים, כשמהתא שהתפנה יצאו יחדיו שני בחורים, אז הלכתי במקום לשירותים הנכים (בו משום מה היתה פרסומת ליוגה).

לפני שהלכנו עלינו אל הגג הגדול, בו מקרינים כאמור משחקים וסרטים, שהיה מלא במתאכסנים מסתלבטים, כשממנו השקפנו קצת על עבודות הרכבת הקלה והמגדלים.

לסיכום: גם אם אתם מקומיים, הבר באברהם הוסטל הוא מקום בילוי מזמין, עם מגוון אוכל ובירות במחירים סבירים, שלל אירועים, כשעל הדרך אפשר גם להכיר ולשוחח עם תיירים בגילאים שונים שבמקום מתאכסנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

אבני – חולש על הפינה

זמן: מוצ"ש, סוכות, סוף ספטמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא על שם הרחוב בו הוא נמצא (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: כשנטול הכינוי הציע לי לצאת לבירה ספונטנית לא יכולתי לסרב לאירוע נדיר שכזה.

אחרי שיצא לי לבלות לא מעט בדרום העיר (לוינסקי-פלורנטין) לאחרונה, החלטתי הפעם לצאת לאזור הצפון הישן ולבדוק את האבני שלא יצא לי עדיין לבקר בו למרות שהוא כבר קיים כמעט שנה.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:30. זה היה מלא לחלוטין בקהל מעורב (30+), ומכיוון שלא נראה שמשהו עומד להתפנות בקרוב, החלטנו ללכת לאגנס בינתיים, בלוק אחד צפונה, ולהתחיל עם בירה שם.

האגנס לא היה מלא במיוחד ואנו התיישבנו לבסוף על הבר בקומת הפרטר. לא השתנה יותר מדי באגנס, עדיין יש מבחר יפה ומגוון של בירות איכותיות מהחבית, במחיר לא זול אך סביר יחסית לצפון העיר.

 

נטול הכינוי הזמין חצי ג'מס 8.8 (34 ש"ח) ואני הזמנתי לחימום או בעצם צינון שליש גינס (28), שלא נמזגה בצורה מקצועית במיוחד (שימו לב בתמונה), אך עדיין היתה קרה ומרירה כהלכה.

בעוד אנו שותים, ניהלנו דיון על הגרלת הלוטו (56 מיליון ש"ח), לאן הולך הכסף, והאם היא מפוברקת כשהזכייה מראש ידועה (בארה"ב מסתבר שזה כבר קרה).

מהאגנס חזרנו אל האבני, שבשעה 22:30 כבר לא היה מלא. בסה"כ המקום לא גדול במיוחד, יש שני אזורי ישיבה בחוץ על ארלוזורוב ואבן גבירול, כמה מקומות על הבר הקטן והמעוצב שבפנים, שני מקומות ישיבה שצופים אל הרחוב, ושולחן קטן בפינה בו התיישבנו.

בניגוד לברים האחרים של האחים אבידן, באבני הדגש הוא לאו דווקא על הקוקטיילים, כשיש 8 ברזים מהחבית, כולל כמה בירות בוטיק, במחירים די דומים לאלו של האגנס. בנוסף יש גם משקאות רגילים ותפריט אוכל מגוון יחסית. יש גם הפי האוור עד 21:00, שכולל 1+1 על רוב המשקאות ו-25% הנחה על האוכל.

נטול הכינוי הזמין הפעם חצי וויינשטפן (35), אני הזמנתי שליש מלכה אדמונית (28) וגם פלאפל כרובית (38) – סוג של ארוחת ערב מאוחרת.

את הבירות קיבלנו כעבור מספר דקות, כשהדיון על הלוטו הגענו בינתיים לדיון לגבי כמה כסף מספיק לפרישה לפנסיה ואיזה סכום של זכייה בלוטו ישנה או לא ישנה את תוכניות הפרישה.

הפלאפל כרובית שהגיע אף הוא לשולחן עם הרבה טחינה, היה טעים והספיק לי לאותה השעה. אך כארוחת ערב זו מנת פלאפל די יקרה ולא בהכרח משביעה.

בחשבון הופיעה לנו שורה של מס כחלון 2ש"ח. זו לא באמת מתווספת לסכום, אלא מופיעה שם כמחאה על כל תוספות המיסוי והחקיקה שנכנסו או אמורות להיכנס בקרוב (מיסים על טיפים לדוגמא) ומכבידות על בעלי הברים והמסעדות (ובסוף כנראה יתגלגלו עלינו).

לסיכום: האבני, שחולש בהצלחה על הפינה, הוא מקום נחמד ומגוון ובכלל לא רע ליציאה של דרינק ונשנוש בצד. אם רוצים יותר מזה כדאי אולי לבוא לפני 21:00 וליהנות ממבצעי השעה השמחה. בסה"כ מדובר בתוספת טובה לאזור צפון אבן גבירול היחסית מנומנם.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר, אבדוק בקרוב איך בהפי האוור ואעדכן

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאגנס – כדאי לבקר עדיין, אבל רצוי  גם שיתחילו לגוון אחרת זה כבר ישעמם. למשל אם אתם כבר עובדים עם אלכסנדר למה שלא תחליפו מדי פעם חביות ותביאו בירות מיוחדות כמו ההולי פרוט?

מקונג – לכתוב או לא לכתוב? זאת השאלה!

זמן: יום חמישי בערב, ספטמבר 2018

מיקום: נחלת בנימין 36, תל אביב

רקע היסטורי: המקונג (Mekong) נפתחה לפני כשנה ומשהו כמסעדת פופ אפ אסייאתית של בר היין ברוט שנמצא בהמשך הרחוב במקום האקסטרה ברוט, ובעקבות ההצלחה נשארה שם לעבוד.

הסיפור: אל המקונג נכנסתי בכלל עם הבעז"ב לפני כ-3 חודשים, שנמאס לנו בפורט סעיד להמתין, כשהתפריט נראה מעניין ומזמין (בסוף ישבנו בתאילנדית בהר סיני בגלל שהמקונג היה ריק מדי).

אחרי שחגגנו לפלפלית יום הולדת מוצלח בטחינייה, חיפשנו מקום נחמד לחגוג לראשוני הפעם בדאבל דייט כמו אז, כשעל מקונג נפלה הבחירה.

הגענו אל המקום לקראת 21:30, שם כבר ישבו הפלפלית והראשוני בשולחן קטן (שהוזמן מראש ליד הכניסה). הפעם המקונג, שאינו גדול במיוחד, היה כמעט מלא, כשבאוויר נישא ריח בישול חזק ולא כל כך נעים (רוטב דגים?) של אחת המנות כנראה (חזר בהמשך מספר פעמים).

המלצר הביא לנו את התפריט, ומכוון שהשעה היתה כבר די מאוחרת רצינו בזריזות יחסית להזמין. רוב המנות בתפריט חריפות, והעכברושית חיפשה מנה שהיא פחות. בסוף אחרי התלבטויות החלטנו לפתוח בסום טאם מלפפונים טבעוני (32 ש"ח), סלט פאפיה בגרסה הלא טבעונית (42), כשלמנות העיקריות הזמנו העכברושית ואני לחלוק – קארי ירוק טבעוני (68), בון דאו פו (58) ובאו מי טופו (52) צמחוני רק בשבילה. הראשוני והפלפלית הזמינו לחלוק ביניהם את המרק פו והקארי הבורמזי (62).

בגזרת השתייה הזמין הראשוני בקבוק סינגה (28), כשהזמנתי בנוסף לנו לנסות קוקטייל ספייסי קולדה (38) – אותו דבר כמו פינה קולדה רק עם טוויסט של צ'ילי. זה היה מתקתק, טעים ולא חריף (אולי רק טיפה דליל), כך שהבנות הזמינו ממנו שתי מנות נוספות.

לא עבר זמן רב מדי עד שהמנות הראשונות הגיעו. הסום טאם מלפפונים היתה מנה חריפה וטעימה, כשלא נשמעו הערות מיוחדות לגבי הסלט פאפיה לטובה או לרעה.

גם המנות העיקריות לא התעכבו יותר מדי. המנה של העכברושית – באו מי טופו, היתה בעצם בגט עם טופו וכל מיני בפנים, אך היתה חריפה מדי בשבילה, כך שאחרי ביס או שניים עליה היא ויתרה.

הקארי הירוק הטבעוני לא היתה חריפה דווקא, אבל גם לא מיוחדת מדי.

הבון דאו פו, פרוסות טופו עם איטריות אורז ועוד, היתה גם היא די סתמית, בלי יותר מדי טופו, וחריפה מדי לעכברושית. בעקבות כל החריפות היא ביקשה מהמלצר חתיכת בגט קטנה בלי כלום כדי להרגיע אותה. אך זה אמר משום מה שהדבר לא אפשרי (למרות שכאמור יש מנה עם בגט בתפריט), והציע שתזמין אורז כתחליף.

המנות של הפלפלית והראשוני גם לא הלהיבו במיוחד. בעוד הקארי הבורמזי היה להם טעים, מרק הפו היה חסר טעמים, למרות שהוסיפו לו תיבול רב מהצנצנות שהוגשו עימו יחדיו, כך שהמנה הוחזרה ולא נלקחה אחרת במקומה (גם בחשבון היא לא הופיעה).

מה שדווקא היה טוב במיוחד הוא הפסקול שהתנגן ברקע – אוסף שירי ראפ והיפ הופ טובים מתחילת שנות ה-90 (סנופ דוגי דוג ואחרים).

בעקבות חוסר ההתלהבות, הציע הראשוני שנזרום לקוקיז באלנבי לקינוח. אני בכל זאת החלטתי לנסות לפני את הקינוח קרם קוקוס (38), שהגיע עם הקראמבל הלא טבעוני בצד, והפתיע דווקא לטובה. רק לי לא היה ברור אם האננס החמות מתוק שהיה עליו היה טרי או מקופסא.

החשבון יצא 494 ש"ח לפני שירות – קצת הרבה לטעמינו יחסית לכמות ולאיכות.

אחרי ששילמנו המשכנו עלינו מנחלת בנימין לאלנבי אל הקוקיז שלא יכול לאכזב, כשבדרך היו הרחובות ומקומות הבילוי כולם מלאים.

לסיכום: קורה לפעמים שאני יוצא למקום שלא עושה לי חשק מיוחד לכתוב עליו בכלל. אם מדובר בבר אני ממלא את חובתי לציבור המבלים וכותב בכל זאת (אלא אם כבר רשמתי עליו לפני כן ולא השתנה יותר מדי), אך כשמדובר במסעדה קורה שאני מוותר על הביקורת – אולי סתם נפלנו על מנות לא טובות, או שבגלל שאני טבעוני אני מפספס את המנות הטובות.

במקרה זה המחיר אל מול התמורה שהתקבלה, כשגם הזוג הלא טבעוני הסכים לזאת, הצדיקו את הכתיבה (ובגלל זה הראשוני מתעקש עכשיו לבחור את המקום הבא). אם בא לכם משהו אסייתי טוב, אפשר למצוא מקומות יותר זולים, או יותר איכותיים במחירים דומים (טאיזו לדוגמא).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר במחירים כאלו אפשר לוותר

אפרים – הטורטלים באים?

זמן: מוצ"ש, סוף אוגוסט 2018 (ביקורת כפולה)

מיקום: בני אפרים 280 פינת משה סנה – צומת הפיל (או איך שזה נקרא בלועזית – Elephant Square)

רקע היסטורי: בר האוכל אפרים נפתח לפני כחודש במתחם המסחרי שבצומת הפיל בצפון העיר ע"י קבוצת שותפים בהם הבעלים של חומוס כספי המוצלח שהתפשט כבר לכל העיר.

הסיפור: תל אביב היא עיר חיה ובועטת, עם מגוון מקומות תרבות ובילוי, אך לצערי זה לא מספיק. ברגע שחוצים את דרך נמיר מזרחה (ואפילו לפני), או את הירקון צפונה, העיר הופכת לשכונות שינה, שאולי מטופחות ונחמדות ביום, אבל בלילה אין בהן כמעט מה לעשות.

את כמות הברים או הפאבים בשכונות אלו (למעט אזור התעשיה ברמת החי"ל שהוא סתם עוד מתחם), אפשר לספור על יד אחת במקרה הטוב (ראש פינה, הקופסא הם היחידים שקופצים לי לראש כרגע), וזה חבל, כי אם יפתחו משהו טוב בטוח שיבוא קהל. לכן, שמחתי לראות שבצומת הפיל עומד להיפתח בר בשם אפרים, שאולי יחיה קצת את האזור בלילות.

לא ידעתי שהמקום כבר נפתח עד שלקראת סוף אוגוסט, הציע חבר מקבוצת בורגנים מהאזור, שניפגש שם כולנו לבירה.

הגענו לשם במוצ"ש קצת אחרי שהבר נפתח (21:00), אז גם גיליתי שמשפחת חומוס כספי הם אלו שמנהלים אותו. הבר חשוך יחסית, מרווח ומעוצב בצורה מזמינה בפנים (יש גם שולחנות בחוץ) והיה די מלא, כשלמרות שלא הזמנו מקום, מצאו לנו שולחן מוגבה קטן לשלושה בצידו הבר.

ביקשנו לידינו את התפריטים. בגזרת האוכל יש מגוון די רחב (אבל לא הרבה אופציות טבעוניות), כשבגזרת השתייה יש את נציגי מב"י הקבועים מהחבית למעט גינס (סטלה, טובורג, וויינשטפן) במחיר סביר למיקום, עוד מספר בירות בוטיק בבקבוק, קוקטיילים ומשקאות סטנדרטים אחרים (כרגע אין הפי האוור עדיין באמצע השבוע, אולי בהמשך יהיה).

הזמנו שלושתנו חצי מהחבית (סטלה – 34 ש"ח), כשאני הייתי גם רעב אז הזמנתי את הסלט פאקוש ללא לבנה (35) בגרסה טבעונית, וחוץ מזה הזמנו לנשנש גם את חמוצי הבית (12).

עד שיגיעו האוכל והשתייה, ניצלתי את הזמן להתרשמות מהסביבה. קהל המבלים נראה מבוסס מאוד כשרובו לא ממש צעיר (50+), בעוד שהמלצרים והמלצריות צעירים מהם בערך בחצי. המוסיקה התנגנה בווליום די גבוה, כשהקו המוזיקלי היה מזרחי/יווני מוכר בעיקר משנות ה-80 וה-90 (מריומה, מה הדאווין), אך גם שירים עדכניים (היא רק רוצה לרקוד).

החמוצים היו חריפים למדי, כשבסלט חוץ מהעדשים הדומיננטים והטחינה, השאר היה די חסר, וגם התמחור לגודל היה קצת ביוקר. בשלב זה הצטרף אלינו עוד חבר, אז עברנו לשולחן אחר.

אחרי 22:30 החל המקום כבר להתרוקן. דווקא אז התחלף הקו המוזיקלי למסיבתי יותר אך עדיין לא קשור (סטטיק ובן אל וגם שירים לועזיים עדכניים יחסית), כשהמלצרים הצעירים התחילו קצת לפזז.

נשארנו עוד זמן מה עם חבר נוסף שהצטרף לחבורה עד שלקראת 23:30 חתכנו משם.

התלבטתי אם לכתוב את הביקורת על סמך הביקור הנ"ל, אך מכיוון שקבענו שם שוב עם יתר החבורה במוצ"ש שלאחר מכן, החלטתי לחכות ולהפוך אותה לביקורת כפולה.

וכך, שבוע לאחר מכן, חזרנו שוב, בחבורה גדולה יותר, עם מקום שהוזמן מראש. לא רק שלא השתנה משהו מהפעם שעברה, אפילו השירים שהתנגנו נשארו כמעט אחד לאחד אותו הדבר, זה לא הפריע לנו ליהנות מהבירה ומהחברה (הפעם דאגתי לאכול כבר מראש בבית).

לסיכום: בסה"כ זה דבר מאוד חיובי שנפתח בר חדש באזור מנומנם זה שבצפון העיר. אין ספק שכספי מקצוענים ויודעים להפעיל את המקום כהלכה, אך כרגע זה נראה שהם פונים בעיקר לטורטלים וחבריהם (שכנראה צריכים שירים מקפיצים או סתם בווליום גבוה כדי להרגיש צעירים).

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר אפשר לוותר, אלא אם אתם בגיל המתאים או גרים בטווח הליכה רגלית ואין לכם כח לחפש משהו אחר

מבירה לבירה עד למיידל'ה – צריך לדעת לאן, עם מי, ומתי לצאת

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2018

מיקום: פלורנטין והסביבה, תל אביב

רקע היסטורי: הביר סטיישן (Beer Station) בפלורנטין, נפתח לפני שנה וקצת, והינו הסניף התל אביבי של הרשת שמציעה מבחר בירות נרחב מהחבית עם אופציה לבקבק הביתה. המיידל'ה הינו בר שכונתי ותיק בפלורנטין, דווקא לא ממש קרוב ללב העניינים שברחוב ויטל.

הסיפור: אחרי המלומד, לפטי, הספרותן, הפלפלית ואחרים, הגיע תורו של נטול הכינוי לחגוג יום הולדת עגול. נטול הכינוי אינו מאלו שחוגגים בגדול, לכן חיפשנו מקום בו יוכל לשתות את האדלווייס שהוא אוהב מהחבית במחיר טוב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל הביר שופ קצת לפני 21:30. הפעם היו חסרות 6 בירות מתוך ה-30 (ועדיין המבחר מרשים), כשהאדלווייס שכבר שתינו שם פעם לא היתה בנמצא. גם נציגי אלכסנדר שהיו שם פעם, כבר אינם. אולי זה סתם במקרה אבל לי זה נראה שיש התכנסות לבירות/מבשלות/יבואנים מסוימים (באסטרס, ג'מס, עמק האלה למשל) ולכן המגוון קצת ירד.

מכיוון שנטול הכינוי די בררן, הוא לא היה מעוניין בבירות החיטה האחרות שמגישים בביר שופ, אז הלכנו אל האגנס שברחוב הקישון. אמנם ידענו שאין אדלווייס, אך בכל זאת בדקנו את התפריט בו מחירים גבוהים יחסית (לביר שופ ודומיו). נטול הכינוי לא רצה להתפשר גם על הבלו מון, ומה גם שמשום מה עישנו שם שני חברה בפנים, אז המשכנו הלאה ללב פלורנטין.

כעבור מספר דקות הגענו אל הביר סטיישן. תפריט הבירות העשיר לא השתנה בהרבה מפעמים קודמות, יש גם בירות שלא מופיעות בו אך עדיין קיימות (אולי הן פשוט מתחלפות, אחרת לא ברור למה לא להוציא תפריט מעודכן). יש בירות ויש מחירים טובים (האוכל סטנדרטי), רק כמו תמיד, אין כמעט מבלים, חוץ מהחתול שמצא לו מקום קבוע ומנמנם לו שם בנעימים.

אדלווייס היתה, אז התיישבנו שם. נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס כמובן (22 ש"ח), אני התלבטתי ובסוף הזמנתי שליש ערבה (פחות מ-20 ש"ח, שכחתי את המחיר המדויק) – בירת בוטיק ישראלית חדשה ולא רעה, ואילו לפטי, שהזדקן ב-30 עד 40 שנה הזמין רק סודה (כדי לא לערבב עם הכדורים).

במקום נוספו גם מסכים גדולים בצדדים (כנראה מימי המונדיאל), עליהם רץ מצעד להיטים כלשהו של MTV, ובו היו גם נציגים ישראלים (רוני דלומי ואחרים). במצעד הזקנים המקומי זכה הראשוני, שלמרות שהוא גר בטווח הליכה, החליט להישאר בבית בגלל השעה (22:00).

כשסיימנו את הבירה החלטנו לחפש מקום אחר בסביבה, כשבחשבון (40 ש"ח עד כמה שזכור לי) קיבלנו הנחת חבר על הצבירה מהפעם שעברה.

המשכנו אל המיידל'ה (פלורנטין 40), בצד השני של הרצל, שם ביליתי לאחרונה לפני כמה שנים טובות. במקום היו רק כמה מבלים בחוץ על הרחוב, כשבפנים, למרות העיצוב המזמין, היה ריק, אך בכל זאת בחרנו להישאר והתיישבנו על הבר.

מהחבית יש 6 בירות – 3 סטנדרטיות (קרלסברג, הוגארדן, טובורג) ו-3 מיוחדות (אלכסנדר, לופולוס בראון ובלונד). נטול הכינוי ואני טעמנו שנינו מהלופולוס בראון החזקה (הבלונד נגמרה), אך בחרנו להזמין דברים אחרים – הוא הוגארדן גדול (32) ואני אלכסנדר בלונד קטן (26). בניגוד אליהם אני לא אכלתי בבית לפני כן, אז שאלתי את הברמן איזו מנה כדאי להזמין מהמבחר הטבעוני העשיר מומלץ להזמין – טורטייה מהטבע (28) הוא אמר, וכך עשיתי.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בריטי בעיקר בסאונד מצוין, ואנו לגמנו את הבירה באיטיות כשנטול הכינוי שוב סיפר לנו על תוכניותיו לפרוש בעוד 10 שנים.

הטורטייה, אותה הזמנתי עם צ'יפס, היתה טעימה ומשביעה, המלצה טובה.

לקינוח רציתי להזמין לכולנו טראפלס טבעוני (8), אך היה רק אחד, אז רק אני נהנתי משוקולד דחוס מתוק עם קצת מליחות. ממש לפני שסיימנו נכנסנו פנימה הטבח עם עוד כמה מבלות, ושאל אותנו אם יפריע לנו שיעשנו בפנים (לפחות פה הם שואלים בניגוד למקומות אחרים). אמרנו שכן, אבל בכל מקרה שאנחנו הולכים עוד מספר דקות.

אחרי ששילמנו את החשבון התחלנו ללכת בחזרה צפונה אל אזור שוק לוינסקי. בדרך חלפנו ליד מקום שנראה מעניין אותו לא יצא לי עדיין לראות לפני כן – וינטאג' (פלורנטין 55). הלכנו דרך הרחובות השקטים עד שהגענו אל הביר בזאר בזבולון. קניתי Six Mix הביתה, כשגם שם נראה שצמצמו את מבחר המבשלות/בירות שאותן הן מציעים.

לסיכום: כשיוצאים עם חברים לסבב ברים, צריך לדעת עם מי לצאת, לאן לצאת וגם באיזה יום לצאת. לכל המקומות שביקרנו בהם יש פוטנציאל טוב, חבל שחלקם קצת מזייפים או שפשוט אין מבלים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר סטיישן עדיין כדאי לבקר בגלל המבחר והמחירים

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למיידל'ה – אפשר לבקר, אולי עדיף כשמלא יותר