ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק ב')

סיכום העשור של עכברוש העיר – חלק ב' (ראו חלק א' למי שפספס) 

נזכרתי במשהו ב-ח'

חו"ל – סצינת המבשלות ובירות הבוטיק פורחת גם שם, וגם המקומות הטבעוניים כמובן (בנגקוק, סן פרנסיסקו, ניו יורק, אזור ניו אינגלנדמדריד ועוד)

ונמשיך מאיפה שהפסקנו…

כיכרות – עדיין לא כמו בחו"ל, אבל בעשור האחרון התחזקו גם מקומות הבילוי סביב הכיכרות המרכזיים בעיר (הבימה, רבין, דיזנגוף)

לוינסקי – כבר בתחילת העשור היו לא מעט אופציות ליליות מעניינות בשוק לוינסקי (שהפך עכשיו למדרחוב). כשאל אלו מצטרפים כל הזמן עוד שלל מקומות בילוי מגוונים. אך בניגוד לשכונת פלורנטין, רובם לא מרוכזים בשטח מצומצם מדי, מה שלא מעמיס על האזור יותר מדי מבלים, ושומר עדיין על האזור מלהפוך למיינסטרים להמונים (אני באופן אישי מבלה שם אחת לשבוע שבועיים, בבוקר לקניות או בלילה בסיורים)

לילנבלום – בתחילת העשור היה אחד ממוקדי הלילה החמים של תל אביב עם שלל ברים באווירה סליזית (שסק, מישמיש, ננוצ'קה, אברקסס, צוזאמן, לילינבלום 19, לימה לימה ועוד), היום רובם כבר לא שם ומהרחוב נשארו בעיקר זכרונות ומסעדות

מסלולים – ברי המסלולים פרצו אל חיינו בסוף שנת 2011 עם המזג, שהציע דיל די פשוט – תשלום קבוע עבור שתייה ללא הגבלה של משקאות לפי מסלולים, קונספט שמשך אליו המון מבלים צעירים. מהר מאוד נפתחו עוד ברים רבים כאלו כפטריות אחרי הגשם (חלקם של אותם בעלים – ביגי זי, טנג'יר), כשאחרי שנרגעה ההתלהבות שרדו רק חלק. לבר זה בהחלט משתלם (והוא גם מרוויח על האוכל), כי תכלס אם אתם לא שתיינים כבדים, כנראה שזה לא באמת מוזיל את המחירים – בסופו של דבר תשלמו את ה-70 ש"ח בערך ותשתו מקסימום ליטר בירה סטנדרטי / 3 כוסות יין.

מגה ברים ומתחמי בילוי – זוכרים את הקלרה, גוסיפ, אפטאון, גלינה וכו' (ואיתם השאיפה של העירייה להעביר את חיי הלילה לנמל ולארבעה). מתישהו באמצע העשור הם די נעלמו מחיינו (או לפחות כך נראה לי בגלל שהתבגרנו) וטוב שכך. במקומם נכנסו סוג אחר של מתחמי בילוי מרוכזים בהם ניתן למצוא חוויות בילוי מגוונת – כשבית רומנו (התדר, רומנו ואירועי קונספט), סמטת הר סיני ובית הכנסת הגדול (פורט סעיד הפופולרי, התאילנדית בהר סיני, שישקו, סנטה קתרינה ועוד), והכולי עלמא הם הבולטים

נובורישים – מסעדות יוקרתיות ונובורישיות נפתחות ונסגרות. בעשור האחרון צצו להם גם לא מעט ברים לנובורישים/בורגניים (דלידה, צ'יקטי לדוגמא) -לא בדיוק מסעדה, כביכול עם אווירה של בר, כשמה שבטוח שהכל בהחלט די יקר

סיבוב ברים – ריבוי מקומות הבילוי בתל אביב, והעובדה שהעיר לא גדולה והם יחסית מרוכזים, מאפשר לצאת לערב של סיבוב ברים בשילוב אוכל, קונספט, בירות בוטיק, או סתם להראות לתיירים מקומות מעניינים

עישון – בתחילת העשור היתה מלחמה גדולה על העישון בברים, עם פקחים, דוחות, תלונות ועוד. הנושא ירד בינתיים מהכותרות, אבל היום במרבית הברים לא מעשנים בפנים (גם כחלק מתרבות הישיבה על הרחוב), ויש הפרדה כזו או אחרת עמה הרוב יכולים לחיות (תרתי משמע), מה שמאפשר לציבור הלא מעשן לצאת ובלי חשש לבלות

פיק אפ – עוד טרנד חזק שנעלם לאורך העשור עם ברים מוכרים רבים שנסגרו (בעיקר על בן יהודה) – אליעזר וה Friends לדוגמא שהיום יש שם חנות להדפסות (מי היה מאמין). כשעדיין ניתן למצוא בעיר ברי פיק אפ (בעיקר באזור אלנבי)

צ'ינגלה – לפני עשור זה לא היה, אבל היום את ריח הקנאביס אפשר להריח בלילות כמעט ליד כל מקום כשמסתובבים ברחובות

קוקטיילים – בתחילת העשור היה בעיר את ה-223 ששם את הקוקטיילים על המפה. השותפים שיצאו ממנו התפצלו ופתחו עוד ברי קוקטיילים מוצלחים ברחבי העיר (בל בוי, ספייסהאוס ואחרים), האימפריה של האימפריאל שהתפשטה (לה אוטרה, בושוויק, פונטנה), האחים אבידן (עם קונסיירז' ועוד) ואחרים (ג'אספר ג'ונס, דאבל סטנדרט) שנכנסנו לתחום. כשהיום אפשר למצוא בעיר ברי קוקטיילים למכביר, וכל הזמן נפתחים גם חדשים (בולטים בשנה האחרונה – קאנטרי קלאב, הונולולו ופנטסטיק)

רשתות – זוכרים את האוטו 76 על שלושת סניפיו בתל אביב? ה MASH שהפך לרשת אף הוא? דרינק פוינט? האירוניה היא שהיום ניתן למצוא עדיין סניפים של האוטו בפרברים אך בעיר כבר לא

שוק הכרמל והאזור – לצד המקומות הותיקים (המנזר, נורמן, פראג הקטנה, סלון ברלין), נפתחו עוד הרבה מקומות בילוי ליליים בכל האזור שמסביב – בכרם, בסמטאות השוק ובאזור מדרחוב נחלת בנימין (גוגיס, הנסיך, ביר בזאר, מוניס בכרם ורבים אחרים)

 

תל אביב – כי גם עם כל החסרונות והבעיות, אין על העיר הזאת! מקווה שהעשור הקרוב יביא איתו הרבה טוב

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק א')

מסתבר שלא קל לסכם עשור שלם. לצורך הסקירה נברתי לא מעט ברשומות מהעבר בבלוג הישן בתפוז וגם כאן – בהחלט עשינו כברת דרך ארוכה. ב-2010 הבלוג פרח עם חגיגות יום הולדת שנתיים מוצלחות במיוחד, מאות כניסות יומיות, 150-200 מנויים קבועים לבלוג, וכמה מאות עוקבים בפייסבוק (שלא פעיל כבר כמה שנים) הכל ללא שיווק או פרסום בתשלום. החלטתי לסכם את העשור לפי אותיות הא-ב ומפאת האורך לחלק את הסיכום לכמה חלקים. בטוח שפספסתי גם דברים, מוזמנים להוסיף בתגובות

אוכל – לפני עשור במרבית הברים היה אפשר למצוא מאכלי בר ונשנושים (צ'יפס, אדממה, נאצ'וס, פיצה, ירקות וכו'). היום כמעט כל בר חדש שנפתח מתהדר באיזה שף, מגדיר את עצמו בר אוכל עם קונספט, ומציע מגוון מאכלים, חלקם מיוחדים, כולל התאמה גם לטבעונים (להם בכלל נפתחו שלל מקומות משובחים בעיר בעשור האחרון). חבל רק שבמרבית הברים כבר לא מגישים איזה נשנוש חינם עם הבירה (בייגל'ה, זיתים וכו').

בירות בוטיק – בתחילת העשור היה אפשר לספור על יד אחת פאבים/ברים בהם היה אפשר למצוא מבחר בירות פרימיום/בוטיק (נורמה ג'ין, נורמן, שטרן1 ז"ל) כשרובן היו מיובאות. כמו בעולם גם בישראל התחום התפתח, והיום מעבר לנציגי הנורמנים נוספו עוד מקומות (עדיין לא מספיק) בהם ניתן למצוא מבחר גדול של בירות כאלו (פורטר אנד סאנס, אגנס, ביר שופ, ביר בזאר, לאגר אנד אייל ואחרים), כשגם בברים "רגילים" יש בד"כ נציגות של ברז אחד או יותר מחוץ לסטנדרט הקבוע של מב"י וטמפו. גם תחום המבשלות ובירות הבוטיק המקומיות גדל משמעותית כשהיום ניתן למצוא אותן בהרבה מקומות וסוגים שונים בבקבוקים או מהחבית – אלכסנדר, ביר בזאר, ג'מס, דאנסינג קאמל, הדובים, מלכה, נגב, שפירא, גיבור, ברזל, הגליל, בזלת, אוק אנד אש, רונן, עמק האלה, באסטרס, שבט, מוסקו, השכן, הרצל, ליבירה, שיטה ועוד בטוח כמה ששכחתי.

גודל – אם פעם הכרנו כוסות של חצי ושליש, בתחילת העשור נכנסנו לחיינו אורחים חדשים – גדול, קטן, פיינט "ישראלי", שניט ועוד גדלים לא תקניים, מה שהקשה להבין עבור כמה אנחנו בדיוק משלמים. בחלק לא מבוטל של הברים עדיין מגישים ככה בירות לצערי. חלק מציינים את הגודל המדויק בתפריט, חלק לא, במקומות שכאלו כדאי לכם בהזדמנות לעשות חישוב כמה באמת עולה חצי במקום, פתאום תגלו שעובדים עליכם וזה לא באמת זול

דיזנגוף – הרחוב בהחלט חזר לעניינים בכל מה שקשור לסצינה הלילית, כשהיום יש בו שלל ברים (ברובם די דומים בקונספט), שעמוסים מדי ערב בקהל צעיר יחסית (25-30), שאוהב בעיקר לשבת על הרחוב ולהרגיש חלק מהעיר. תרמה לכך לא מעט מדיניות העירייה שהשתנתה והגדילה את שעות הפעילות בלילה, ואפשרה גם תפיסת שטח מדרכה נאה לכל בר על הרחוב.

 

הפי האוור – תוך כדי העשור הבינו הברים שכדי לא להפסיד בשעות המוקדמות הפחות חזקות, צריך מבצעים שיביאו לקוחות. היום בברים רבים ניתן למצוא הפי האוור (בחלקם אפילו עד 20:30-21:00) גם על השתייה וגם על האוכל, כשבחלקם זה באמת כדאי יחסית לשעות הרגילות בגלל הגדלים של הכוסות (ראו ג)

ויטל, פלורנטין – לפני עשור המקום היה עדיין סוג של אלטרנטיבי ולא הפך לחלק מהמיינסטרים הלילי בעיר לגמרי. היום הוא בהחלט כזה, כשבערבי סוף השבוע הרחוב והשכונה עמוסים יתר על המידה במבלים

אם יש למישהו רעיונות לגבי האותיות ז' וח' מוזמן לרשום בתגובות

טאפאס – הרבה קאווה זרמה עם טרנד ברי הטאפאס (לה צ'מפה, קורדובירו ואחרים) שפרח פה בתחילת העשור הקודם. היום כמעט ולא נותר זכר לטרנד, כשגם הקאווה כבר לא פופלרית כפי שהיתה.

יפו (שוק הפשפשים) – מצד אחד אין ספק שהתפתח בעשור האחרון רבות, אך בגזרת חיי הלילה ידע עליות ומורדות בעיקר כתלות בעונות. בסופו של דבר לעומת מתחמים אחרים (הנמל, שרונה, התחנה) הצליח להתבסס ולמשוך תיירים ואת קהל המיינסטרים בלילות כשלצד המקומות ותיקים, נפתחים גם מקומות חדשים, גם אם חלקם לא שורדים

סוף חלק א', בקרוב חלק ב'

 

 

ביר סטיישן – תחנה חדשה בעיר

שימו לב בתחתית לסקר הברים של פלורנטין

זמן: יום שלישי בערב, אוגוסט 2017

מיקום: שטרן 1, פינת ידידיה פרנקל, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: לפני כחודש וחצי נפתח הביר סטיישן (Beer Station), סניף חדש בפלורנטין של הרשת לה יש סניפים בחולון, ראשון ואשדוד, היכן ששכנה לפני כן מסעדה דרום אמריקאית שלא שרדה זמן רב, ולפניה השטרן1 – בר הבירות הזכור לטובה.

הסיפור: על הסניף החדש של הביר סטיישן שמעתי מפה ומשם – מקום עם מלא בירות מהחבית, שאפשר גם למלא ולקחת הביתה בבקבוקים, ועוד בפינה של השטרן1, נשמע מתכון מצוין.

לכן, בהזדמנות הראשונה שיצאה לי, קבעתי עם חבר הילדות שמתגורר בפלורנטין, אותו לא ראיתי זמן רב, כשכמובן שמחתי שהעכברושית הסכימה להצטרף גם.

הגענו אל האזור קצת לפני 9 בערב. המקום, שעיצובו לא ממש השתנה מאז ימי השטרן1 (בר ומאחוריו הברזים, בצדדים שולחן עגולים, ויש גם חדר פנימי למטה), היה די ריק ואנו נכנסנו פנימה שם קיבל את פנינו קיר עם 20 ברזים, להם מחוברים גם בקבוקים, וקיבלנו הסבר איך זה עובד מהבעלים, שאמר שבקרוב יתווספו עוד ברזים כך שמספרם יגיע לכ-40.

תפריט הבירות די מרשים – הרבה סוגים של בירות (אפילו שיש ייצוג גדול מדי בינתיים לדעתי ללאגר, פילזנר חיטה) במחירים מזמינים (20 עד 28 ש"ח לחצי, 30-49 ש"ח לליטר!). תפריט האוכל מורכב רק מנשנושים – צ'יפס, נאצ'וס, אדממה, ומאכלי ים מטוגנים בהם אנחנו לא ממש נוגעים.

טעמתי מהשושנע (בירת חיטה עם נגיעות נענע), אך בחרתי להזמין חצי ביטבורגר (20), כשאת הראשונה הזמין דווקא חבר הילדות. הזמנו גם קצת נשנושים – אדממה וצ'יפס, כשחבר הילדות הזמין קלאמרי מטוגנים.

הבירות הוגשו לנו במהירות ואנו התיישבנו בשולחן עגול קטן בפנים כשברקע התנגנה לה מוזיקה עם שירים (בעיקר להיטי רוק) מוכרים וטובים.

גם הנשנושים הגיעו בהמשך אך לא הרשימו מי יודע מה. חבר הילדות קיבל בכלל שרימפס מטוגנים עם תפוחי אדמה שהוגשו אמנם בצורה יפה, אבל זה לא מה שהוא רצה. הבעלים/ברמן הנחמד החליף לו את זה בלי בעיה, רק שעל הקלאמרי אמר חבר הילדות שזו מנה לא אכילה.

המשכתי לבדי לסיבוב נוסף, הפעם משהו קצת יותר לטעמי – חצי אלכסנדר גרין (24), כשהמקום נשאר די ריק למעט עוד שני זוגות חברים.

החשבון יצא זול למדי – 139 ש"ח בלבד, כשבנוסף קיבלתי גם כרטיס חבר שצובר 10% על כל קניה, שבו אוכל לצבור או לנצל בפעם הבאה.

לסיכום: בניגוד לרשתות (לרוב גנריות ומיינסטרימיות להחריד) שבד"כ מתחילות בעיר הגדולה ומתפשטות החוצה, הביר סטיישן דווקא עשה את התהליך ההפוך והגיע לתל אביב אחרי שהצליח בערים מחוצה לה. אמנם המיקום שלו בפלורנטין לא אידיאלי (מחוץ ל"סטריפ"), אך עם מגוון ומחירים כאלו של בירות מהחבית, שגם אפשר לקחת הביתה בבקבוקים, אפשר לסלוח לחולשתו בנשנושים (בשכונה יש מספיק מקומות אחרים שלזה מתאימים), ולהגיע אליו (או לקחת טייקאווי) לערב שתייה מוכנים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, אבל אולי לחכות שבועיים שלושה עד שיתווספו עוד בירות מהחבית והמקום טיפה עוד ישתפשף וישתפר.

 

 

ארה"ב 2017 (חלק ב') – עולים צפונה – מבשלות, בירות ועוד הפתעות

חלק א' – ניו יורק, הקל והמוכר

חלק ב' – עולם צפונה – מבשלות בירות ועוד

אז אחרי שהות קצרה בניו יורק, עליתי צפונה לבוסטון, שם נפגשתי עם הבעז"ב, שהגיע אף הוא במיוחד. לא התעכבנו ונסענו ישר צפונה עד שהגענו לפורטלנד, מיין – בה פורחת סצינת מבשלות הבוטיק -microbreweries, ואנו הגענו לאחת מהן – Allagash.

במרכז המבקרים של המבשלה יש פאב נחמד, שם מגישים טעימות בירה בחינם, ואפשר גם לרכוש מרצ'נדייס ולערוך סיור במבשלה.

 

על הסיור ויתרנו, אבל על הבירה לא, וקיבלנו 4 כוסות כל אחד עם בירות שונות של המבשלה, כפי שניתן לראות בתמונות. היינו צריכים לאכול גם משהו  אז הלכנו למשאית האוכל הקוריאני – מקסיקני שהיתה בחוץ, שם קנינו קערות אורז עם כל מיני תוספות שהיו סבירות.

השעה היתה עדיין שעת אחה"צ מוקדמת יחסית, אז נסענו לתוך העיירה אל Rising Tide Brewery. הבירה שם לא היתה בחינם, אבל בכל זאת הזמנו 4 בירות לטעימות, אותן חלקנו הפעם.

 

ליד המבשלה יש גם מרכז מבקרים של מזקקת אלכוהול מקומית – Maine Craft Distilling. הבעז"ב רצה להיכנס אז זרמתי. שוחחנו שם עם בחור צעיר שהסביר לנו קצת על המזקקה ועל בעיות המיסוי במדינה, טעמנו דגימות מכמה משקאות חזקים, והבעז"ב הזמין גם את הגרסה שלהם לבלאדי מרי.

השעה היתה אמנם רק קצת אחרי 5 אחה"צ, אך אחרי כל הטעימות הבנו שיש לנו כ-3 שעות נסיעה בגשם ליעד הבא, שאליו רצינו להגיע לפני החשכה, אז יצאנו לדרך. כשאני, שלא הייתי כבר תחת השפעת אלכוהול נהגתי, אל דאגה.

אחרי נהיגה רצופה וארוכה, הגענו בסביבות 20:30 אל העיירה בר הרבור, שנמצאת ב-Mount Desert Island, שם תכננו לטייל באכדיה נשיונל בפארק.

אחרי שהתמקמנו, יצאנו אל העיירה הקטנה בגשם, רק כדי לגלות שמרבית המקומות המומלצים לאכול בהם, מפסיקים להגיש אוכל ב-21:00, אז נאצלנו להסתפק באוכל בבר מקומי, שלא היו הרבה דברים טובים לרשום עליו.

בערב השני בבר הרבור לא חזרנו על אותה טעות והלכנו לאכול בשעה מוקדמת יותר ב Side Street Cafe. מהאוכל הטבעוני שם לא התלהבתי במיוחד (לפחות היה שם משהו). אך מה שנחמד שם (וגם בבר האירי בו הלכנו לראות אח"כ את המשחק) הוא מבחר הבירות מהחבית, לפחות כעשר במספר. כשרובן בירות בוטיק מקומיות (מהעיירה, ממדינת מיין או ממדינות אחרות באזור) ולא ממש מוכרות (חוץ מ Allagash ו Rising Tide אותן כבר יצא לנו להכיר קודם לכן), ואנו דאגנו להכיר עוד כמה מהן (אני למשל שתיתי בין היתר Blueberry Ale של מבשלה מקומית מהעיירה).

בין לבין מזג האוויר האיר לנו פנים ואנו טיילנו יומיים בפארק אקדיה המרשים. מה שאותי עוד יותר הרשים, זה שלמרות שבשנה יש בו המוני מטיילים, לא תמצאו בטבע זבל ושאריות של מבקרים, לצערי שלא כמו במדינתנו בה יש מקומות יפים אך בכולם תמצאו ניירות טואלט, מגבונים, שקיות ריקות של במבה וכדומה, בקבוקים ומה לא – הטבע במיטבו.

אחרי שסיימנו לטפס אל ההר הגבוה באי וחזרנו לרכב בדרך לא דרך, התחלנו לנסוע בחזרה דרומה לעבר פורטלנד שם תכננו לישון בלילה. בדרך עצרנו בקמדן – עוד עיירה קטנה נחמדה. שם אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה אסייאתית איכותית – Long Grain, בה יש הרבה אופציות טבעוניות (וגם כאלו שלו), וקציצות אורז מטוגנות מעולות.

המשכנו דרומה עד שהגענו לפורטלנד. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לבדוק כמה ברים בעיר, בה יש לא מעט כאלו יחסית לגודלה (כ-60 אלף תושבים, אם כי באזור המטרופוליטן שלה יש הרבה יותר).

הראשון היה ה The Thirsty Pig – בר בירות ונקניקיות, שמציע בירות מקומיות ואיכותיות ממיין. המקום שנסגר ב-22:00 באמצע השבוע היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מבירה איכותית (אני הזמנתי את ה Mason's Hipster Apocalypse) ואפילו מנקניקיה טבעונית טעימה עם כל התוספות כמו שאפשר לראות בתמונה.

 

 

לאחר מכן המשכנו לבר בסמטה ממול – Novare Res Bier Cafe. מקום גדול עם דק חיצוני, בו יש תפריט עשיר ביותר של בירות איכותיות מהחבית – למעלה מ-30, כשמתוכן 13 הן תוצרת מקומית, והיה די מלא יחסית ללילה רגיל באמצע השבוע. הבעז"ב הזמין בירה מיוחדת של המקום, בעוד שאני הלכתי על ה Allagash. הבירות היו טובות אך נרשמו קצת תקלות עם המזון (מנות שאזלו) וגם בסוף עם החשבון (המלצרית התבלבלה בינינו לשולחן אחר)

בבוקר שלאחר מכן עשינו את דרכינו בגשם בחזרה לבוסטון. בגלל היום הגשום ומזג האוויר הקר לא יצא לנו להסתובב בעיר יותר מדי.

כן הספקנו לאכול עסקית צהרים טעימה ומשתלמת במסעדת My Thai Vegan Cafe. כשאפילו הבעז"ב נהנה מהמנה שהזמין עם תחליף בקר מהצומח, אמר שזה כמעט אותו דבר והוא לא היה מרגיש בהבדל, אולי רק בגלל שזה אולי טיפה פחות כבד. הזמנו גם 2 עוגות שנראו טוב לקינוח. הציפוי שלהם היה טעים, אבל הן היו יבשות בפנים, ובדיעבד אפשר היה לוותר עליהן.

גולת הכותרת בבוסטון לא היתה המפגש האקראי והמהיר עם צ'ארלס בארקלי במעלית, אלא העובדה שיצא לי לפגוש את שאקיל אוניל בכניסה למלון, ללחוץ את ידו, ואפילו להצטלם איתו בזריזות בהסכמתו.

לפני משחק 5 של גמר המזרח – בוסטון מול קליבלנד, נכנסו לכמה ברים ליד האולם. גם בהם ניתן היה למצוא בירות מקומיות בתוספת מהסטנדרטיות (גינס – שעכשיו הפכה גם לטבעונית ולכן יכולתי לשתות ממנה, סמואל אדאמס וכו'), ואכלנו ארוחת ערב ברשת מקסיקנית לא מי יודע מה.

המשחק עצמו היה די חד צדדי (נגמר 30 הפרש), אך לפחות זכינו לראות את השחקן מס' 1 בעולם כרגע, ומהטופ 5 בכל הזמנים (לברון).

בשורה התחתונה: יש הרבה מה לעשות, לראות ולשתות במדינת מיין והסביבה. לחובבי הבירות לא כדאי לפספס את פורטלנד, כשגם לבוסטון כדאי להקדיש יומיים שלושה.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

לשתות בסן פרנסיסקו על המים (או בכל מקום אחר)

אז כמו שהובטח הנה פוסט ראשון מהביקור בארה"ב. לקראת ובמהלך הביקור השתמשתי מקורות שונים בהם אתרים (Ratebeer, טבעוניות נהנות יותר), בלוגים (טבעוני הולך לאכול), כתבות, ביקורות ואפליקציות (Yelp, Happy Cow), אנשים שהיו שם ועוד כדי לזהות מקומות מומלצים.

נתחיל כמובן בגזרת השתייה. בניגוד לתל אביב מה שיפה בברים בסן פרנסיסקו וניו יורק הוא השפע של הבירות שיש בהם – מבשלות וסוגים. מעבר למקומות שמתמחים בבירות, בהם יש לרוב למעלה מ-20 בירות שמי שלא ביר גיק כנראה לא יכיר את רובן, גם בברים שכונתיים "רגילים" בנוסף לברזים של הבירות הסטנדרטיות אפשר למצוא לא מעט ברזים של בירות איכותיות יותר, כשרובן כאמור לא מיובאות לארץ.

להלן כמה מקומות מומלצים בהם שתיתי באזור סן פרנסיסקו (כשאת הטוב ביותר שמרתי לסוף), מי שרוצה מוזמן להוסיף המלצות על מקומות טובים אחרים, בטוח שיש לא מעט שפספסתי.

Mikkeller

הבר של המבשלה הדנית המשובחת (שהיא בעצם מבשלה צוענית ללא מבשלה בתכלס כשאת הבירות הם מכינים במבשלות מארחות) בסן פרנסיסקו, שהתחילה את דרכה רק ב-2006, והיום נפוצה ומוערכת ע"י קהילת שותי הבירה ב-40 מדינות בעולם (שתיתי גם בסניף בבנגקוק עם התעשיין).

הספרותן ואני הגענו אל הבר שנמצא באזור היוניון סקוור בשעת אחה"צ. במקום 42 ברזים של בירות מתחלפות מהחבית (כולל של מבשלות אחרות ועוד בבקבוקים) ואנו נזקקנו לקצת הסברים כדי להבין בדיוק מהן בדיוק הבירות שבתפריט, שמכיל גם אוכל כמובן.

מכיוון שהייתי אחרי טיסה של 14 שעות ועוד בשעון ישראל הסתפקתי בבירה איכותית אחת (חצי APA) בלבד וכך עשה גם הספרותן (שליש Belgian Pale Ale). טעמנו גם את ה Mexas Ranger – סטאוט עם חלב שקדים, קקאו, צ'ילי, שעועית שחורה ועלי אבוקדו, הטעמים אמנם מורגשים, אבל לא יותר מדי, בהחלט בירה מעניינת.

20160524_161321

20160524_162735

20160524_161204

The Trappist

אחרי שהבעז"ב ואני ראינו את סטף קארי קורע רשתות במשחק מספר 5 בסדרת גמר המערב בו ניצחה גולדן סטייט את אוקלהומה סיטי, חיפשנו מקום לשתות באוקלנד באזור מרכז העיר שם ישנו. חיפוש קצר ברשת העלה שממש לידינו יש את ה The Trappist – בר בירות איכותיות שמדורג גבוה ב RateBeer.

הגענו אל המקום הגדול והאפלולי בשעה יחסית מאוחרת. בגלל שהיה זה אמצע השבוע הבר האחורי היה סגור (הבירות היו זמינות), והמקום לא היה מלא. גם כאן התפריט מכיל כ-25 ברזים של בירות בוטיק שאת רובן לא הכרתי (גם בירות של מיקקלר נמצאות שם), ויש גם קצת אוכל ונשנושים.

התלבטתי ארוכות מה להזמין ובסוף לקחתי את ה Mikkeller DIPA שהיתה קצת יותר מדי מרירה בשבילי, כשהבעז"ב לקח את ה Allagash White Ale. הזמנו גם זיתים וירקות כבושים שהיו טעימים ומאוד חמוצים. הספרותן הצטרף אלינו אף הוא, אך הזמין רק לימונדה, ואנו המשכנו לסיבוב נוסף שאותו כבר שכחתי (יותר מדי בירות בשבוע וקצת).

20160526_220911

20160526_220847

 

Hopwater Distribution

לפטי הבעז"ב הספרותן ואני בדיוק חזרנו מטיול יפה ב Muir Woods וסוסליטו. הספרותן פרש לביתו ואנחנו הלכנו להתארגן במלון באזור היוניון סקוור. חיפשנו איזה בר טוב וקרוב בסביבה, וה-Yelp הראה לנו שיש אחד כזה ממש ליד.

המקום מרווח יחסית וקצת יותר שוקק חיים מהמקומות הקודמים (אולי בגלל שהיה זה גם יום שישי) ומציע 31 ברזים של מבשלות מקליפורניה מסוגים שונים, ובנוסף גם מאכלים. התייעצנו קצת עם הברמן השמח והאנרגטי לגבי הבירות השונות, והוא גם נתן לנו טעימות, עד שבחרנו להזמין איש איש בירה לטעמו. לפטי הזמין בירת חיטה עם נגיעות אבטיח, הבעז"ב אייל שמוכן בחביות טקילה (טעם הטקילה מורגש היטב), ואני הלכתי על משהו ענברי קצת יותר רגוע. לפטי והבעז"ב היו כבר עייפים אז ויתרנו הפעם על סיבוב שני.

20160527_223012

 

Toronado Pub

כנראה ששמרנו את הטוב ביותר לסוף וביום שבת בצהרים הגענו ארבעתנו יחדיו (לפטי, הספרותן, הבעז"ב ואני) אל הטורונדו פאב. פאב קלאסי בו אפשר למצוא 50 ברזים שונים מהחבית ממבשלות שונות ומכל הסוגים, כך שגם כאן כל אחד מצא מה שמתאים לו. לפטי הלך כמובן על בירת חיטה, הבעז"ב על לאגר (או אולי דווקא פילזנר), הספרותן הזמין את האמבר של Anderson Valley, ואני זכיתי ליהנות מה Fresh Squeezed IPA המרעננת אותה כבר יצא לי לשתות גם בבנגקוק.

שמחנו לגלות שבחדר הפנימי מקרינים גם את גמר ליגת האלופות, וכשחיפשנו משהו לאכול מצאנו פתאום ליד הפאב דוכן נקניקיות קטן, שמגיש גם נקניקיות טבעוניות (מקסיקנית, פולנית או איטלקית), להם יש לו אפילו אזור נפרד על הגריל, ומלח כשר! כשאפשר לקנות נקניקיה בלחמניה ולאכול בטורונדו ביחד עם הבירה והמשחק (בו לבסוף ניצחו הרעים בפנדלים) – בילוי מושלם לשבת בצהרים.

20160528_121551

20160528_122413

20160528_124725

20160528_131040