גוגיס אנד ביונד – הפעם לא עושים בושות

זמן: יום רביעי בלילה, דצבמבר 2018

מיקום: רמב"ם 14, תל אביב

רקע היסטורי: בר הגוגיס Gugys Public House, נפתח לפני כ-4 חודשים במבנה היפה ברחוב רמב"ם, היכן ששכנה בעבר מסעדת כרמלה בנחלה, ע"י גור ירמיהו, האיש והחד קרן, מדריך טיולים בחו"ל ובתל אביב בין היתר, שבעברו גם מסעדת הופונו-פונו.

הסיפור: האורח מחו"ל איתו היה לי עד לא מזמן קשר מקצועי הגיע לביקור בארץ והפעם הציע שניפגש באופן חברי. אחרי הבושות בארגז בפעם שעברה, הצעתי שניפגש בגוגיס בו עדיין לא ביקרתי אמנם, אך ממה שראיתי בתמונות ובפרסומים נראה די מעניין, ואם לא יש באזור שוק הכרמל-נחלת בנימין-אלנבי, אופציות אחרות וראויות גם כן.

הגעתי אל המקום כמה דקות אחרי 21:00 כשהוא כבר חיכה לי על הבר עם חצי אלכסנדר גרין ביד. המקום אכן מעניין לא רק בתמונות – מקום צבעוני עם בובות, רובוטים ועוד, והיצע בירות יפה מאוד מהחבית במחירים משתלמים ביותר (20 ₪ לחצי) ועוד בקבוקים שלא תמצאו בכל מקום אחר.

גוגיס – תפריט בירות

הצטרפתי אליו עם חצי אלכסנדר גרין גם כן (20) והזמנתי מהברמנית את הטורטיה ירקות עם טחינה (32) הטבעונית שיהיה משהו לנשנש.

מסביב המבלים נראו בחלקם תיירים וחלקם מקומיים, כשהבעלים גור הסתובב ביניהם בלבוש ססגוני ועושה שמח -מפריח בועות, מדביק מדבקות ועוד.

התעדכנו אחד עם השני, שתינו את הבירה הקרה והטעימה ונשנשנו מהאוכל הסביר. היה די נחמד, עד שלקראת 22:00 עם השמחה והאווירה הבנו שמאפשרים גם במקום לעשן חופשי בפנים, ולכן אחרי שהאורח סיים את הבירה הנוספת שהזמין, שילמנו את החשבון (יותר נכון הוא שילם) והמשכנו הלאה רגלית.

חלפנו ליד בית העמודים הסמוך, והראתי לו מלמטה גם את הנסיך, כשמשם עלינו במדרחוב לכיוון כיכר מגן דוד וסמטת הלל הזקן, שם בין המנזר לסלון ברלין נעלם לי פתאום בניין כשבמקומו הופיע לו חניון.

החלטתי שנבדוק את הנורמן, ממנו די ברחתי בפעם האחרונה בגלל סיבה דומה. חוץ מזה שנוספו עוד אורות וקצת מקומות בחוץ על הסימטה, לא הרבה השתנה בנורמן – עדיין אותו מקום אינטימי, עם מבחר וויסקי ובירות מרשים, כשמהחבית יש את הבלגיות הקבועות – מרדסו, לה שוף, צ'רי שוף, שימאי, סן ברנרדוס, בל פילס גם ישראלית אחת – מלכה אדמונית.

התיישבנו בפנים על הבר, שהיה ריק חוץ מאיתנו. האורח היה פחות בעניין של הבירות הבלגיות אך כן טעם ואהב את המלכה, שמשום מה מוגדרת על הברז וגם ע"י הברמנית כ Pale Ale, למרות שלדעתנו היא יותר Amber Ale. הזמנו שנינו חצי (36) ושתינו בלי שמישהו מסביבו הפעם יעשן. בהזדמנות זו הוא סיפר לי שהמשפחה של אישתו מפעילה את הבר הותיק בניו יורק (משנת 1854) – McSorley's Old Ale House, בר אירי ליד הוילג', בו מגישים רק שני סוגי בירות (כהה ובהירה), כשאפשר להזמין בירות רק בזוגות ולשלם רק במזומן, ואני אמרתי שאבדוק אותו בביקורי הבא שם.

משם המשכנו ליעד נוסף ואחרון בשוק הכרמל, כשבדרך חלפנו ליד כמה מקומות שעדיין לא יצא לי לבלות בהם – איסטנבול, היום טוב קפה והליבר בר, עד שהגענו אל הביר בזאר, שם ישבנו על הבר. הוא שתה חצי בינדי (29) , בגלל שחוץ מהפרשר דרופ לא היו בירות אחרות מהחבית שהם לא של הביר בזאר, הזמנתי אני את ההולי פרוט של אלכסנדר ומיקלר בבקבוק (26), כשגם הוא אהב את הריח והטעם שלה.

הולי פרוט – אלכסנדר מיקלר

לסיכום: הגוגיס הוא מקום שונה, צבעוני ומעניין, כשמגוון הבירות הנאה ומחירים מהזולים בעיר רק מוסיפים. חבל רק שעשן הסיגריות נכפה על כל המבלים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לגוגיס – אפשר לבקר, אם מתחילים לעשן בפנים אפשר לעבור לשבת בחוץ או לחתוך למקום אחר

3 כוכבים גם לנורמן – אפשר לבקר, עשן אמנם אין, אבל את מחירי הבירות, בהתחשב בהיצע שבסביבה כדאי קצת למטה לעדכן

3.5 כוכבים לביר בזאר – כדאי לבקר, כשכדאי גם שההיצע מהחבית יכלול עוד בירות של מבשלות אחרות (כמו בסניף החדש בשוק הפשפשים) אחרת יש בסביבה עוד אופציות

מודעות פרסומת

2018 – סיכום השנה של עכברוש העיר

השנה עוד לא נגמרה, אך בכל זאת הנה סיכום קצר של מה שהיה לנו בעכברוש העיר במהלכה – רשומות נצפות, טרנדים, מקומות וברים נבחרים ומאכזבים, שעות שמחות ועוד.

השנה עכברוש העיר חגג עשור לפעילותו – בלוג הברים הותיק בעיר. סה"כ פורסמו עד כה קצת יותר מ-30 רשומות, כשהנצפות ביותר (גם כאלו שלא פורסמו השנה) היו:

פורט סעיד – שווה לחכות בתור?

בגזרת הבירות אמנם לא נפתחו יותר מדי ברי בירות חדשים חוץ מהלאגר אנד אייל והחדש של הביר בזאר בפשפשים (שזה עדיין יפה), אבל גם באלו והותיקים יותר עשינו כמה וכמה וכמה סיבובים (ועוד כמה נוספים).

ביר בזאר – שוק הפשפשים

האוכל הטבעוני הוא כבר מזמן לא טרנד. ננוצ'קה אמנם נסגרה אבל בילינו יפה בבאנה (כמו תמיד), Opa, טנאת ומקומות טובים נוספים שלא כתבתי עליהם (אנסטסיה, הרצוג, אלגריה), כשרק סולטנה לדעתי לא הצדיקה את ההייפ.

Opa

לא היינו יותר מדי בברי קוקטיילים השנה, אבל גם כאן זו לא רק מגמה. רוב הברים הותיקים והטובים שורדים כיש גם קצת תחלופה.

בילינו בשני מוסדות מהותיקים בעיר – עמירם והנורמה ג'ין, כשסקרנו גם כמה מקומות צעירים ופופולרים – דיזי פרישדון (שם הרגשנו פחות שייכים), והספיק איזי וסורה מארה (באדיבות טל The_mark), וניצלנו את השעות השמחות בין היתר בשם טוב ובאבני (למרות ששם הם כבר פחות).

גינס בעמירם למבוגרים

דיזי פרישדון – לצעירים

המקום החדש המוצלחהטחינייה. אווירה וקהל מעורב, אוכל טעים, שירות מזמין, כששדרוג קטן בגזרת הבירה היה יכול להיות מדהים.

קהל מעורב בטחינייה

הבר המאכזבהארגז. איך יכול להיות שהבירות נגמרות בתקופת המונדיאל?

הארגז – חם, ואין בירות להתקרר

המקום המענייןאברהם (הוסטל) בר.  5 סוגי שפירא מהחבית, תפריט אוכל מגוון והרבה אירועים ותיירים מכל העולם.

שפירא באברהם הוסטל בר

אין ספק שלתל אביב יש הרבה מה להציע (כשאפילו לנתניה יש)

 

 

 

ביר שופ – גם בנתניה זה עובד

זמן: יום חמישי בלילה, נובמבר 2018

מיקום: הבונים 2, אזור התעשיה נתניה

רקע היסטורי: ביר שופ Beer Shop – האח הגדול והסניף המקורי של הביר שופ, להם סניף נוסף ביהודה הלוי בתל אביב בו יצא לי לבלות רבות.

הסיפור: רגע לפני שהכוכב העולה יורד הוא קבע לבירה אחרונה בהחלט עם המכור המשותף שלנו בביר שופ. מכיוון ששניהם באו מאזור השרון הם החליטו לנסוע בסניף בנתניה, ולא הייתי בטוח שאצטרף עקב השעה המאוחרת וסידורים שהיו לי לפני (ובגלל שזה נתניה).

כשסיימתי את הסידורים בדיוק קיבלתי מהם הודעה שהם הגיעו אז דיברנו, ולמרות שזה נתניה החלטתי להצטרף (מה לא עושים בשביל הכוכב העולה).

הגעתי ממש ב-22:00 אל המקום, שהיה מלא בפנים ובחוץ. כמו בסניף בתל אביב יש בר לא גדול בפנים ושולחנות עץ עם ספסלים בחוץ. תפריט הבירות כולל 30 בירות שונות מהחבית במחירים זולים (בלי אלו השחוקות של טמפו/מב"י) ויש גם קצת אוכל ונשנושים. כשאפשר גם למלא ולקחת הביתה מהחבית בקבוקים.

הם ישבו כבר בחוץ בצד עם בירה ביד, כשהמכור חיכה לנקניקיה שהזמין וטרם הגיעה. בשולחן שלידם ישבה חבורת בחורים שעישנו משהו שנראה כמו נרגילה אלקטרונית שהעלתה לאוויר ענני עשן לבן, כאילו מישהו מכבה שריפה רק בלי הריח המסריח שנלווה אליה.

נכנסתי פנימה להזמין בירה גם כן, כשהתלבטתי טיפה בין הדובים לשפירא IPA והחלטתי הפעם ללכת על השניה מביניהם (23 ₪ לחצי).

ישבנו בחוץ ושתינו את הבירות בהנאה, כשהנקניקיה המובטחת עדיין לא הגיעה. זאת למרות שהמכור הזכיר זאת שוב ושוב בכל פעם שמישהו מעובדי המקום אלינו ניגש.

לבסוף הגיעה גם הנקניקיה, והמשכנו ללגום לאיטנו מהבירות באוויר הקריר של הסתיו, עד שבסביבות 23:30 שילמנו והלכנו משם.

לסיכום: הסניף בנתניה די דומה לסניף ביהודה הלוי, רק שהוא בנתניה. מבחר הבירות עדיין מרשים (למרות שכבר יש פחות בירות בוטיק ולצערי משום מה הפסיקו לעבוד עם מבשלת אלכסנדר שלה יש כמה בירות שאני אוהב), המחירים אטרקטיבים ביותר, וגם האווירה מתאימה לביר גארדן.

אם אתם מהסביבה או עוברים ליד בדרך לאנשהו בהחלט כדאי לבקר

מבירה לבירה עד למיידל'ה – צריך לדעת לאן, עם מי, ומתי לצאת

זמן: יום ראשון בלילה, יולי 2018

מיקום: פלורנטין והסביבה, תל אביב

רקע היסטורי: הביר סטיישן (Beer Station) בפלורנטין, נפתח לפני שנה וקצת, והינו הסניף התל אביבי של הרשת שמציעה מבחר בירות נרחב מהחבית עם אופציה לבקבק הביתה. המיידל'ה הינו בר שכונתי ותיק בפלורנטין, דווקא לא ממש קרוב ללב העניינים שברחוב ויטל.

הסיפור: אחרי המלומד, לפטי, הספרותן, הפלפלית ואחרים, הגיע תורו של נטול הכינוי לחגוג יום הולדת עגול. נטול הכינוי אינו מאלו שחוגגים בגדול, לכן חיפשנו מקום בו יוכל לשתות את האדלווייס שהוא אוהב מהחבית במחיר טוב.

לפטי, נטול הכינוי ואני הגענו אל הביר שופ קצת לפני 21:30. הפעם היו חסרות 6 בירות מתוך ה-30 (ועדיין המבחר מרשים), כשהאדלווייס שכבר שתינו שם פעם לא היתה בנמצא. גם נציגי אלכסנדר שהיו שם פעם, כבר אינם. אולי זה סתם במקרה אבל לי זה נראה שיש התכנסות לבירות/מבשלות/יבואנים מסוימים (באסטרס, ג'מס, עמק האלה למשל) ולכן המגוון קצת ירד.

מכיוון שנטול הכינוי די בררן, הוא לא היה מעוניין בבירות החיטה האחרות שמגישים בביר שופ, אז הלכנו אל האגנס שברחוב הקישון. אמנם ידענו שאין אדלווייס, אך בכל זאת בדקנו את התפריט בו מחירים גבוהים יחסית (לביר שופ ודומיו). נטול הכינוי לא רצה להתפשר גם על הבלו מון, ומה גם שמשום מה עישנו שם שני חברה בפנים, אז המשכנו הלאה ללב פלורנטין.

כעבור מספר דקות הגענו אל הביר סטיישן. תפריט הבירות העשיר לא השתנה בהרבה מפעמים קודמות, יש גם בירות שלא מופיעות בו אך עדיין קיימות (אולי הן פשוט מתחלפות, אחרת לא ברור למה לא להוציא תפריט מעודכן). יש בירות ויש מחירים טובים (האוכל סטנדרטי), רק כמו תמיד, אין כמעט מבלים, חוץ מהחתול שמצא לו מקום קבוע ומנמנם לו שם בנעימים.

אדלווייס היתה, אז התיישבנו שם. נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס כמובן (22 ש"ח), אני התלבטתי ובסוף הזמנתי שליש ערבה (פחות מ-20 ש"ח, שכחתי את המחיר המדויק) – בירת בוטיק ישראלית חדשה ולא רעה, ואילו לפטי, שהזדקן ב-30 עד 40 שנה הזמין רק סודה (כדי לא לערבב עם הכדורים).

במקום נוספו גם מסכים גדולים בצדדים (כנראה מימי המונדיאל), עליהם רץ מצעד להיטים כלשהו של MTV, ובו היו גם נציגים ישראלים (רוני דלומי ואחרים). במצעד הזקנים המקומי זכה הראשוני, שלמרות שהוא גר בטווח הליכה, החליט להישאר בבית בגלל השעה (22:00).

כשסיימנו את הבירה החלטנו לחפש מקום אחר בסביבה, כשבחשבון (40 ש"ח עד כמה שזכור לי) קיבלנו הנחת חבר על הצבירה מהפעם שעברה.

המשכנו אל המיידל'ה (פלורנטין 40), בצד השני של הרצל, שם ביליתי לאחרונה לפני כמה שנים טובות. במקום היו רק כמה מבלים בחוץ על הרחוב, כשבפנים, למרות העיצוב המזמין, היה ריק, אך בכל זאת בחרנו להישאר והתיישבנו על הבר.

מהחבית יש 6 בירות – 3 סטנדרטיות (קרלסברג, הוגארדן, טובורג) ו-3 מיוחדות (אלכסנדר, לופולוס בראון ובלונד). נטול הכינוי ואני טעמנו שנינו מהלופולוס בראון החזקה (הבלונד נגמרה), אך בחרנו להזמין דברים אחרים – הוא הוגארדן גדול (32) ואני אלכסנדר בלונד קטן (26). בניגוד אליהם אני לא אכלתי בבית לפני כן, אז שאלתי את הברמן איזו מנה כדאי להזמין מהמבחר הטבעוני העשיר מומלץ להזמין – טורטייה מהטבע (28) הוא אמר, וכך עשיתי.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בריטי בעיקר בסאונד מצוין, ואנו לגמנו את הבירה באיטיות כשנטול הכינוי שוב סיפר לנו על תוכניותיו לפרוש בעוד 10 שנים.

הטורטייה, אותה הזמנתי עם צ'יפס, היתה טעימה ומשביעה, המלצה טובה.

לקינוח רציתי להזמין לכולנו טראפלס טבעוני (8), אך היה רק אחד, אז רק אני נהנתי משוקולד דחוס מתוק עם קצת מליחות. ממש לפני שסיימנו נכנסנו פנימה הטבח עם עוד כמה מבלות, ושאל אותנו אם יפריע לנו שיעשנו בפנים (לפחות פה הם שואלים בניגוד למקומות אחרים). אמרנו שכן, אבל בכל מקרה שאנחנו הולכים עוד מספר דקות.

אחרי ששילמנו את החשבון התחלנו ללכת בחזרה צפונה אל אזור שוק לוינסקי. בדרך חלפנו ליד מקום שנראה מעניין אותו לא יצא לי עדיין לראות לפני כן – וינטאג' (פלורנטין 55). הלכנו דרך הרחובות השקטים עד שהגענו אל הביר בזאר בזבולון. קניתי Six Mix הביתה, כשגם שם נראה שצמצמו את מבחר המבשלות/בירות שאותן הן מציעים.

לסיכום: כשיוצאים עם חברים לסבב ברים, צריך לדעת עם מי לצאת, לאן לצאת וגם באיזה יום לצאת. לכל המקומות שביקרנו בהם יש פוטנציאל טוב, חבל שחלקם קצת מזייפים או שפשוט אין מבלים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לביר סטיישן עדיין כדאי לבקר בגלל המבחר והמחירים

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר למיידל'ה – אפשר לבקר, אולי עדיף כשמלא יותר

ביר בזאר לוינסקי – עומד בפני עצמו

זמן: יום חמישי בלילה, מאי 2018

מיקום: זבולון 13, שוק לוינסקי, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בשוק לוינסקי נפתח לפני כשנה ורבע כחלק מהתרחבות מבשלת הבוטיק ורשת הברים הישראלית שלה סניפים בשוק הכרמל, מחנה יהודה ועוד.

הסיפור: בזמן האחרון לא יצא לי יותר מדי לצאת לבלות בלילות, כשגם עם החברה מהעבודה הישנה לא נפגשתי כבר זמן רב. אחרי תיאומי לו"ז מתישים, הצלחנו להוציא את המפגש לפועל, כשהפעם שכנעתי אותם לרדת לדרום העיר בלי חשש לחניה (הצעתי גם לשמש כוולה פרקינג אם לא תהיה ברירה) ולהיפגש שם בביר בזאר לתיקון החוויה שהיתה להם משוק הכרמל (פשוט באנו בשעה לא נכונה כשהאזור מטונף ומצחין אחרי שעות הפעילות של השוק ולפני הניקיון).

קבענו בשעה 20:00 לערך, ולשמחתם הם מצאו חנייה וכבר ישבו ארבעתם בשולחן בפנים כשאני הגעתי מספר דקות אחריהם. ה"אכלנית" בחבורה שעשתה שיעורי בית, שאלה אותי מה עם הכרובית, אך התפריט כבר השתנה מאז, כשגם תפריט הבירות מהחבית משתנה כל הזמן.

התלבטנו בין הבירות השונות, וגם לקחנו לפני כן מספר טעימות. בסופו של דבר בחרנו להזמין כל אחד משהו אחר – גאלגר, וויטני, שפירא שלאגר, דודהשך כשאני התחלתי עם בינדי דווקא (כל הבירות ב-29 ש"ח לחצי, 23 לשליש). הזמנו גם צ'ייסרים לכבוד המפגש, וכמובן גם אוכל רב.

הבירות והאוכל זרמו היטב ביחד והשיחה קלחה, כשברקע ה-DJ תקלט מוזיקת רוק טובה ולא שחוקה.

בשלב מסוים נפתח בפנים גם סוג של בזאר בגדים של מעצב או מעצבת אך לא בדקנו לעומק את העניין.

המשכנו לסיבוב שני וגם שלישי של משקאות ונהננו מהאווירה ומהחברה. החיסרון היחיד היה שמכיוון שהמקום פתוח לרחוב כל עשן הסיגריות מבחוץ (לפחות לא מעשנים בפנים) זרם עם הרוח פנימה.

בסביבות 22:30 החלטנו שמספיק לערב זה, שילמנו את החשבון ונפרדנו לשלום אחרי ששלחתי את החבורה לגלידה משובחת לא הרחק משם בפלורנטין אצל אניטה.

לסיכום: הביר בזאר של שוק לוינסקי עומד כבר בפני עצמו כך נראה (יש גם הופעות חיות בערבים אחרים בשבוע ועוד הפתעות), ופועל היטב בגזרה. מצד אחד זה טוב שיש כזו רשת ברים למבשלת בוטיק ושהם מוציאים ומציעים עוד בירות חדשות משלהם מהחבית. אך מצד שני זה אומר שכבר כמעט ואין בירות איכותיות ומיוחדות מהחבית של מבשלות בוטיק ישראליות אחרות שפעם כן היו וזה קצת חבל.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

נורמה ג'ין – כמו בימים עברו?

לפני עשר שנים בדיוק עכברוש העיר עלה לאוויר, תודה לכל החברים, המבלים והקוראים!

החגיגות יתקיימו מתישהו בחודש אפריל…

זמן: יום שני בערב, מרץ 2018

מיקום: אליפלט 23, פלורנטין, תל אביב

רקע היסטורי: הנורמה ג'ין (Norma Jean), פאב/ביסטרו בר ותיק, נפתח ע"י חבורת נורמנים אי שם בסביבות אמצע העשור הקודם בפלורנטין, כשעוד היינו צעירים ויפים.

הסיפור: את הירושלמי, החולוני, המלומד* (הכוכבית תוסר כשיסיים להתלמד) וג'וני דילר הכרתי לפני שני עשורים. מאז עברנו לא מעט בחיים בכל התחומים, אך עדיין אנו משתדלים להיפגש לבירה אחת לכמה חודשים, כשהפעם התכנסנו לחגוג יום הולדת עגול למלומד*.

הצעתי להם שתי חלופות – בר בדיזנגוף כדי שנרגיש צעירים כמו בימים הטובים, או הנורמה ג'ין בפלורנטין (בו ביליתי לאחרונה לפני יותר מ-3 שנים) שמתאים למפגש של קצת יותר מבוגרים, הבחירה באופציה השנייה לא ממש הפתיעה אותי.

באופן כן מפתיע הגענו חמישתנו בדיוק בשעה שקבענו – 21:00, והתיישבנו בשולחן עגול פינתי. לאלו מכם שלא מכירים משום מה את הנורמה ג'ין, אספר שזהו פאב קלאסי, חשוך במקצת, הרבה ריהוט עץ ושולחנות פזורים, בר עם דיספליי מרשים של משקאות ומבחר ברזים.

אחרי הברכות והאיחולים התפנינו להביט במבחר התפריטים שהמלצר הניח בפנינו – תפריט וויסקי ואלכוהול, תפריט בירות פרימיום/בוטיק כולל מסלול טעימות, בנוסף עוד תפריט בירות מיוחד וגם תפריט אוכל כמובן.

שמחתי לגלות שמבחר הבירות עדיין מרשים, ואפילו יש בירות מתחלפות בברזים. תפריט האוכל לעומת זו נשאר די מיושן וכולל בעיקר המבורגרים ונקניקיות בלי יותר מדי מבחר לטבעונים.

התחלנו מהבירות, כשאני הזמנתי חצי Docs Green Leaf של הדאנסינג קאמל התל אביבית (36 ש"ח), אותה עוד לא יצא לי לשתות. ג'וני הזמין חצי מלכה אדמונית (36) ושלושת האחרים הזמינו חצי לה שוף (38). הייתי רעב אז הזמנתי את שני הדברים היחידים בתפריט שהתאימו לי – צ'יפס (28) ואנטיפסטי עם המוצרלה בצד (54). לא יודע אם זה בגללי או בגלל הגיל, אבל כל החברים נמנעו הפעם מהבשרים והלכו בעיקר על מנות צמחוניות – אצבעות מוצרלה, כריך מוצרלה, סלט יווני (או סלט בצל עם קצת ירקות חתוכים גס) וחוץ מזה גם כריך פילה מטיאס יחיד.

ברקע התנגנה מוזיקת רוק בעיקר גם היא מלפני שני עשורים, ואנו השקנו כוסית לחיים, כשהבירה שלי לא אכזבה והיתה בהחלט לטעמי. האוכל הגיע גם הוא בהמשך והיה די סביר.

בין סיפורים של ג'וני על שתייה בשום מקום עם גיאורגים שיכורים, השיחה עדיין הצליחה להתחמם כמו בימים עברו, כשהירושלמי והמלומד* התווכחו הפעם בלהט אם לשכור משרד דרך We Work זה משתלם (חוסך כאב ראש ותשלומים), או סתם בזבוז כסף, #ויכוחים של זקנים.

לקראת 23:00 היינו כבר עייפים, אז ביקשנו את החשבון מהמלצר (שלמרות ששמע שאנחנו חוגגים לא הציע לפנק אותנו באיזה צ'ייסר אפילו), שיצא 467 ש"ח, ונפרדנו לשלום עד החגיגות הבאות שיגיעו בקרוב.

לסיכום: הנורמה ג'ין נשאר כמו בימים עברו, מקום טוב למפגש עם בירות איכותיות וחברים, במיוחד אם הם כבר לא כאלו צעירים, חבל שהאוכל והמחירים קצת פחות אטרקטיביים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר, רצוי להגיע כבר שבעים

ביר שופ – סימני שחיקה?

זמן: יום ראשון בלילה, פברואר 2018

מיקום: יהודה הלוי 21, תל אביב

רקע היסטורי: הביר שופ – Beer Shop, מקום לבירות איכותיות שאפשר גם לקחת הביתה בבקבוקים היישר מהחבית, נפתח בקיץ 2017, כשיש לו גם אח בכור ותיק יותר בנתניה.

הסיפור: עקב נסיבות משפחתיות עבר כמעט חודש מאז שיצאתי לבלות (אם לא מחשיבים ארוחת ערב באוזריה ובירה קצרה בביר בזאר בלוינסקי מטעם העבודה).

המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם) הגיע לביקור קצר בארץ והציע לי לצאת לבירה ספונטנית ולאחר שסיימתי את כל הסידורים והארגונים קבעתי איתו בביר שופ, בו אנחנו מבלים לא מעט, אך הוא עדיין לא ביקר בו.

הגעתי אל האזור בסביבות 22:00, כשבדרך על רחוב הרצל, שמתי לב שנפתח המתחם המדובר של M&R (בראסרי וכו') בהרצל 16 (לפני יותר מעשור פעלה שם המעליה – ע"ש המעלית הראשונה של תל אביב), שכולל בית קפה, בר ומסעדה – דיסקו טוקיו. נכנסתי פנימה להתרשמות קצרה מהמקום שנראה מזמין והיה מלא במבלים, נחזור אליו מתישהו בשבועות הקרובים.

משם המשכתי אל הביר שופ, שהיה קצת מנומנם יחסית. המתאמן הלוגם וחברו הנמר, כבר ישבו בפנים ליד החלון אך לא הזמינו עדיין לשתות.

איני יודע מה הסיבה אבל מהמאגר הגדול של 30 בירות, היו הפעם חסרות 5 לפחות. האצן והנמר טעמו מהבאסטרס סטאטוט ומהסיידר שלהם ומכיוון שהגיעו כבר אחרי סיבוב בקאב קאם הזמינו חצי מהראשון לחלוק (20 ש"ח), ואילו אני הזמנתי כרגיל חצי אלכסנדר/מיקלר גרין גולד (21).

לגמנו לאיטנו מהבירות הטובות, כשדסקסנו על המצב בארץ ובארה"ב, והנמר שיתף אותנו בתעמולת הווטסאפ והסרטונים שאביו מקבל באופן שוטף כחלק מתעמולת הליכוד (ידעתם שזהבה גלאון נחקרה במשטרה 13 שעות? למה על זה לא מדווחים בחדשות? אולי כי זה היה לפני יותר מ-15 שנה…)

הנמר פרש כעבור זמן מה, וגם אני והלוגם לא נשארנו הרבה אחריו. בדרך חזרה עברנו שוב במתחם של הרצל 16, שעדיין המה.

לסיכום: גם מבחר של 20-25 בירות מהחבית במחירים נמוכים זה טוב, אבל נקווה שרק נפלנו על ערב שכזה שבו חסרות האחרות ולא שחיקה (כמו הלוגו שעל הכוס), שהיא סימן לבאות.

אין עדכון לדירוג של עכברוש העיר, שגם אחרי עשור לא מראה סימני שחיקה