סלון ברלין – לא אצלי בבית

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום חמישי בערב, יוני 2019

מיקום: נג`ארה 15 פינת הלל הזקן (בואכה אלנבי, שוק הכרמל), תל אביב

רקע היסטורי: סלון ברלין (Salon Berlin), הבר שלידו היתה גם חנות בגדים (שעברה בינתיים לקינג ג'ורג'), נפתח לפני יותר מעשור, כאשר לאחרונה פתחו הבעלים גם אח קטן – השולי לוצי באבן גבירול.

הסיפור: קבעתי עם מנהל הבכיר (לשעבר המכור) להיפגש לבירה. התברר שהוא עשה דאבל בוקינג וקבע עם הקבוצה מהעבודה במקביל, והציע שאגיע גם למפגש בסלון ברלין. מכיוון שאני מכיר את כולם ובקשרים טובים עם כמה מהם נענתי להצעה, וניצלתי את המפגש בשעה מוקדמת לקבוע בק טו בק משל עצמי (אפרסם פוסט נפרד בהמשך לחלק השני), כמו גם כמובן המנהל הבכיר.

תכננתי להגיע למפגש ב-19:45, והסתבר שהנווט של גוגל (גוגל מאפס) מדייק כשמדובר בתחבורה ציבורית (עזר גם הנהג שעבר בדרך על כמה חוקים ונתיבים).

מאז שנהרס האלנבי 58, האזור של המנזר וסלון ברלין פתוח ומזמין יותר (במיוחד לישיבה בחוץ). המנהל הבכיר וחבר נוסף מהעבודה לשעבר (שגר בבנימינה והגיע מהעבודה בחיפה עם הכלב שלו – מה לא עושים בשביל חבריםו) כבר התמקמו בתוך הבר ואני הצטרפתי אליהם.

לא הרבה השתנה במקום מאז הפעם האחרונה שביליתי בו לפני 9 שנים – מקום צר וארוך, די חשוך ועם חלל פנימי קטן ומקומות ישיבה לא ממש נוחים, כשגם בפנים מעשנים חופשי – כך דאגו להזכיר לי משולחן סמוך שני בחורים (מזל שהמקום היה עדיין די ריק).

התפריט מכיל מגוון יחסית רחב של בירות (רובן סטנדרטיות), קוקטיילים וגם מאכלי בר כאלו ואחרים. כשהערך המוסף הוא ההפי האוור הנרחב של 1+1 – עד 22:30 בכל יום (כשיש תאוריה ששמעתי לגבי איך הם מצליחים למכור כל כך בזול).

סלון ברלין – תפריט

אחרי שהצלחתי לתפוס את תשומת ליבו של אחד המלצרים הזמנתי חצי בזלת אדמונית (30), אותה קיבלתי כעבור כמה דקות. עם הבירות מוגשים גם כל מיני דברים קטנים לנשנש (זיתים, תורמוסים), ואני עם החברה יכולתי לקשקש. עלתה גם השאלה אם את התורמוסים אוכלים עם או בלי הקליפה – אכן סוגיה.

לאט לאט הצטרפו אלינו עוד חברים מהעבודה לשעבר, ואחרי שסיימתי את הבירה, והצלחתי לתפוס מישהו שנראה כמו מלצר, הזמנתי חצי נוסף – גינס הפעם (35).

לקראת 21:00, לפני שנהיה מלא וממש מעושן, נפרדתי לשלום מהחברים, בדרכי לפגישה הבאה במקום ידידותי יותר בשאיפה, תרתי משמע (החשבוון הסופי שלי יצא 35 ₪ בגלל ההפי האוור).

לסיכום: לא סתם נמענתי עד היום מלחזור לסלון ברלין. מקום שהמבלים מזלזלים באלו שלידם (מעניין אם גם אצלם בסלון הביתי שלהם הם כך מתנהגים), וגם המלצרים לא בדיוק תורמים. אפשר למצוא מקומות אחרים נעימים יותר שמציעים גם הם מחירים זולים, או פשוט להשקיע עוד כמה שקלים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, אלא אם אתם יושבים בחוץ ואז אולי אפשר לבקר

מודעות פרסומת

התאילנדית בסמטת הר סיני – לא צריך לחכות יותר מדי

זמן: יום ראשון בלילה, יוני 2018

מיקום: סמטת הר סיני 1, מתחם בית הכנסת הגדול, תל אביב

רקע היסטורי: התאילנדית בסמטת הר סיני (Thai at Har Sinai) נפתחה בסוף שנת 2015 במתחם בית הכנסת הגדול (שישקו, פורט סעיד, סנטה קתרינה ועוד) עם לא מעט יחסי ציבור והרבה הייפ.

הסיפור: קבענו עם הבעז"ב ובת הטייס לדאבל דייט. מכיוון שאני משתדל להימנע ממסעדות בורגניות/פלצניות/נובורישיות מדי (גם ככה ברובן אין לי יותר מדי מבחר), הזמנתי לנו מקום בבר קוקטיילים נחמד. מכיוון שהם כן רצו משהו יותר מסעדתי הצעתי כמה אופציות, כשמהן הם בחרו את פורט סעיד – בהחלט מקום מתאים לתיירים.

קבענו שם בשעה 21:00, כשהזהרתי מראש שאי אפשר להזמין מקום, צריך להירשם ברשימה ולרוב מתפנה שולחן תוך זמן לא ארוך במיוחד. אנחנו הגענו אל המקום ב-21:15 לערך, הם כבר היו אחרי חצי שעה המתנה וסיבוב שתייה. בדקנו עם המארחת הסנובית, וכשהבנו שמשום מה נפלנו על ערב עמוס במיוחד וזה עוד יקח זמן, הבעז"ב ואני הלכנו לחפש בינתיים מקום אחר בסביבה.

נכנסו ל- Mekong בנחלת בנימין ועיינו בתפריט שלהפתעתי כלל דווקא לא מעט אופציות טבעוניות מעניינות. אך חוץ מזה המקום היה די ריק והבעז"ב רצה שנשב במשהו יותר תוסס אז ויתרנו והמשכנו להסתובב. נכנסנו גם אל הבושוויק – בר הקוקטיילים החדש של קבוצת האימפריאל, אך זה עדיין לא נפתח באופן רשמי אלא רק לאירוע עובדים.

חזרנו אל הבנות, שעדיין חיכו בחוץ מול בית הכנסת הגדול, כשאז בדיוק נזכרתי בתאילנדית בסמטת הר סיני שנמצאת ממש ליד, וכשביליתי שם בפעם שעברה עם קבוצה מהעבודה היה בהחלט נחמד (שלחתי לשם גם לא מזמן את הראשוני והפלפלית שהתלהבו במיוחד). השארתי אותם לשתי דקות והלכתי לבדוק אם יש מקום, לשמחתי היה, וכולנו צעדנו לשם, כשהבעז"ב ובת הטייס נתנו את אישורם לשבת שם לאכול.

בחוץ שידרו על מסך את המשחק מהמונדיאל, ואנו העדפנו להתיישב בשולחן בפנים – שם היה פחות עמוס ורועש ואפשר היה גם להרגיש קצת את המזגן, כשמלצרית ידידותית הביאה לנו מים ואת התפריט.

הקונספט של המקום שונה קצת ממסעדות תאילנדיות אחרות – המנות לא גדולות, גם לא יקרות יחסית, וברובן חריפות.

העכברושית ואני בחרנו לחלוק סלט סום טאם בגרסה טבעונית ופחות חריפה (29 ש"ח), כשלמנות עיקריות הזמינה היא את הפאד תאי הצמחוני (58) ואני את הפאד פאק צ'וי שיטאקה הטבעוני הקלאסי (45). הבעז"ב ובת הטייס הזמינו כמה מנות עוף/פירות ים/דגים, והזמנו גם כמה קוקטיילים – טרופיקל לעכבורשית (44), פינה קולדה לי (52) וביטר מאי תאי (48) לבעז"ב.

לא עבר זמן רב והמנות הראשונות הגיעו לשולחן. הסום טאם היה עדיין טעים בגרסה שהזמנו, כשהבעז"ב ובת הטייס בהחלט אהבו גם את המנות שלהם. הקוקטיילים התעכבו טיפה משום מה אך הגיעו בהמשך, כשגם מהם היו כולם מרוצים.

 

המנות העיקריות הגיעו באופן מדורג לשולחן, העכברושית רק חיבבה את הפאד תאי שלה – חשבה שיהיה יותר מתקתק (כך אמרה המלצרית), ואילו המנה שלי טעמה לחיכי, כשהפטריות, הירקות והטופו הרך עם הרוטב השתלבו היטב עם האורז הדביק והלבן.

השעה היתה כבר 22:30 ורוב השולחנות היו פנויים בפנים, למעט שולחן אחד עמוס בחבורת תיירים אמריקאים צעירים. לקינוח הזמנו שתי מנות – מוס שוקולד מיוחד, כשממנו התלהבו מאוד כולם, חוץ ממני שלא יכולתי לטעום, ואת הטפיוקה עם חלב הקוקוס והפירות, שלא היה מתוק יותר מדי, ובסה"כ היה די טוב, כך גם אמר הבעז"ב.

היינו בדיוק בשלב החשבון (בסביבות 480 ש"ח לארבעתינו עם עוד 2 מנות סטיקי רייס, קוקטיילים וקינוחים – לא כל כך נורא), כשהעכברושית הקפיצה אותנו עם קריאת "ג'וק", כשזה הלך על הקיר לא הרחק מהשולחן. המלצרית הציעה שנעבור לשולחן אחר, אך אנחנו כבר העדפנו לשלם בעמידה.

לסיכום: אחרי שכבר נרגע ההייפ מהתאילנדית בהר סיני, לא צריך לחכות יותר מדי כדי להגיע לשם (או סתם לחכות בתור בפורט סעיד). אוכל טעים, שירות ואווירה טובים, והרבה חריף לאלו מכם שאוהבים.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר

פורט סעיד – סך החלקים

רוצים לגלות ברים אלנטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

שימו לב לסקר בסוף הרשומה – מהם המקומות האהובים עליכם באזור שוק הכרמל, נחלת בנימין, אלנבי ומתחם הר סיני

זמן: יום שלישי בלילה, סוף דצמבר 2016

מיקום: סמטת הר סיני 5, מול בית הכנסת הגדול באלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: פורט סעיד (Port Sa’id), הבר-מסעדה של אייל שני ושחר סגל, נפתח לפני יותר מ-4 שנים, מול בית הכנסת הגדול, היכן שפעל לפני כן התדר במשך כמה עונות.

הסיפור: ליד פורט סעיד עברתי הרבה פעמים, היו אפילו פעמים שחשבתי להיכנס ולשבת שם, אך תמיד היו דברים שגרמו לי לא לעשות זאת – ההייפ המוגזם, השרלטנות של אייל שני, מאפייני אוכלוסיית המבלים שם (היפסטרים/בין תחומי/תיירים) או סתם ההמתנה בחוץ על הברזלים.

בכל זאת כשהאוסטרלי ואשת איכות הסביבה הגיעו לביקור בארץ, חיפשתי מקום מעניין שעדיין לא ביליתי בו לצאת איתם והפורט סעיד נראה לי מתאים – גם בגלל שהם באמת תיירים וגם בגלל שידידה שבילתה שם שבוע לפני כן התלהבה והמליצה לי בכל זאת לנסות.

הגענו אל הפורט סעיד בסביבות 21:30. המקום שבד"כ נמצא ברובו תחת כיפת השמיים מול בית הכנסת הגדול, עבר התאמה לחורף (מה שלא תחת העמודים נמצא בסוג של אוהל פתוח מהצדדים עם תנורי חימום כמובן) והיה מלא כהרגלו. ניגשנו אל המארחת ובדקנו כמה זמן עלינו להמתין, כשזו אמרה שלא הרבה החלטנו להירשם ובינתיים נכנסנו פנימה אל הבר – משקאות להזמין.

בתוך הבר יש מטבח פתוח שם עובדים במרץ כל הטבחים, כמה ברמנים שאף הם עסוקים, ה-DJ שמשתמש בתקליטי ויניל, וריח מרווה ריחנית (או סוג אחר) שולט באוויר.

בתפריט האלכוהול אין יותר מדי יוצא מהרגיל (גולדסטאר והייניקן מהחבית) במחירים די סבירים.

20161227_213913

האוסטרלי ואשת איכות הסביבה הזמינו ג'יימסון עם לימון (36 ש"ח) וקיבלו כל אחד מנה די יפה. העכברושית רצתה משקה אלכוהלי קצת יותר חמים אז הזמינה תה עם ג'ק דניאלס ודבש (30), ואני החלטתי ללכת בכיוון דומה וגם הזמנתי תה מחוזק עם קוניאק (30).

יצאנו עם המשקאות החוצה להמתין, עד שכעבור כמה דקות באמת התפנה לנו שולחן קטן ברחבה לא רחוק מהכניסה.

מלצרית צעירה וחביבה הגישה לנו את תפריט האוכל שכולל מגוון מנות מכל הסוגים המינים, כמובן עם תיאורי אייל שני אופיינים.

תפריט אוכל פורט סעיד

תפריט אוכל פורט סעיד

לאחר התייעצות ושאלות החלטנו להזמין כמה מנות לחלוק: ליבת חציל (26) עם לחם (8), תינוקות ברוקולי (40), שעועית יריחו ירוקה (30), מסאבחה שעועית לימה (28), בטטה לאכילה ביד (25) וסלט לחם (38).

עד שיגיעו המנות, שוחחנו לנו בנינוחות בין הניחוחות (גם כאן היה ירוק). לצערנו את המוזיקה שניגן ה-DJ אי אפשר לשמוע בחוץ אם לא נמצאים ממש לידו.

המנות החלו לזרום בהדרגה לשולחן. אפשר להרגיש שאלו עשויות מרכיבים טריים ואיכותיים. אמנם הן קצת יחסית קטנות למחירן (לדעתי) אך מכיוון שהזמנו לא מעט מהן זה התאים מאוד לחלוקה. גם קצב ההגשה שלהן היה די טוב, כך הצלחנו לפנות את השולחן בכל פעם למנה הבאה.

אני אהבתי במיוחד הברוקולי, הבטטה והשעועית – ירקות שאם עושים אותם כמו שצריך הם חבל על הזמן.

20161227_220906

ליבת חציל

20161227_221319

שעועית ירוקה

20161227_221416

ברוקוליני

20161227_222141

מסאבחה לימה

20161227_222337

בטטה

האוסטרלי היה במצב רוח טוב והתבדח רבות, גם עם המלצריות. יותר מצחיק היה כשמזג בטעות את המים לכוס הוויסקי הנוספת שלו (36) ודילל אותה.

על קינוח ויתרנו, שילמנו את החשבון שיצא 230 ש"ח, לא כולל האלכוהול שהזמנו בהתחלה מהבר, ויצאנו החוצה אל האוויר הקר.

לסיכום: בפורט סעיד התמונה השלמה עולה על סכום החלקים – מגוון מנות פשוטות יחסית מרכיבים טריים ואיכותיים, שירות מתוקתק, ושיווק מוצלח, גורמים לכך שהמקום תמיד מלא באוכלוסיות מבלים שונות שבד"כ לא תמצאו יחדיו באותם המקומות.

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – כדאי לבקר (לפחות פעם אחת בשביל החוויה השונה)

פרנצ' 57 (French57) – מדעי הקוקטייל

סתיו 2017 – המקום נסגר

אל תשכחו להשתתף בסקר ברי הקוקטיילים של עכברוש העיר (בסוף הפוסט)

זמן: יום שני בערב, דצמבר 2016

מיקום: ברנר 2, ליד פינת אלנבי, תל אביב

רקע היסטורי: הפרנצ' 57 (French 57), בר קוקטיילים בסגנון ניו אורלינס, נפתח לפני קצת יותר משנה, ע"י ה"פרופסור" (אחד המיקסולוגים הטובים בארץ, אותו אני גם מכיר אישית יש לציין), במקום ה – Hide&Seek, בר קוקטיילים בו הוא היה שותף אך פחות הלך.

הסיפור: עברו כמה שבועות מאז עלתה הביקורת האחרונה, זה לא שהפסקנו לבלות, פשוט ביקרנו במקומות עליהם כבר רשמתי בשנה האחרונה – קונסיירז' (נהייה סוג של מגה בר קוקטיילים, אך עדיין שומר על הרמה), מסקל (עדיין טעים, אפילו שהפך למיינסטרים), הא-לה רמפה (בימי ראשון יש גם הקרנה של סרטי קאלט), הדוסה בר (הודית טבעונית נחמדה בבן יהודה), ואחרים (ביקורות נוספות יעלו בימים הקרובים).

אגב, שני דברים מהם התרשמתי מהשיטוטים בעיר: 1. נראה שבת"א נפתחות יותר חנויות אלכוהול מאשר ברים לאחרונה. 2. ת"א הפכה למעצמת גראס עולמית, כאשר כמעט בכל בילוי בחודשים האחרונים, יצא לי להריח ברחוב את הריח המוכר חזק באוויר באופן חופשי.

בכל מקרה, קבעתי דייט עם העכברושית, כשהצעתי שנצא הפעם לביקור יותר מעמיק בפרנצ'57, בו כבר בילינו כמה פעמים, אז זה היה בדרך כלל בילוי משלים.

כידוע, יש שתי בעיות עיקריות עם קוקטיילים טובים – הם יקרים ונגמרים מהר. לכן החלטנו הפעם לצאת מוקדם יחסית ולנצל את ההפי האוור (30 ש"ח לקוקטייל עד 21:00).

הגענו אל המקום בסביבות 20:45, הבר כבר היה די מלא (לא בדקנו מה קורה בחצר), למזלנו דאגנו לשריין לנו שני מקומות על הבר שחיכו לנו (בגלל שמדובר במקום לא גדול כדאי לעשות זאת).

אחד הברמנים מזג לנו מים במהרה והגיש לנו את תפריט האוכל והקוקטיילים. תפריט הקוקטיילים לא השתנה בהרבה ומכיל 15 קוקטיילים, שמחולקים ל-3 קטגרויות – מרעננים, מורכבים ופירותיים, בתמחור שנא סביב ה-50. תפריט האוכל, שמתעדכן בכל פעם שאנחנו באים, מכיל 10 מנות שאף הן מחולקות לקטגוריות, כשלשמחתי יש גם שתי מנות טבעוניות.

20161212_204548 20161212_204537

העכברושית הזמינה את ה- Pearl Diver, ממנו נהנתה בפעם שעברה, ואילו אני רציתי לנסות משהו חדש ומורכב יותר ואחרי התלבטויות הזמנתי את ה Laveau’s Potion, עם רכיבים שמזכירים תה (ציפורן, ג'ינג'ר, קליפות ליים, פלפל אנגלי) יותר מאשר קוקטייל (שניהם כאמור ב-30 ש"ח).

בגזרת האוכל הצטערנו שפספסנו את "ראשון טבעוני" בו מתארחת השפית שיראל ברגר (לשעבר במיס קפלן), אז הזמנו לחלוק בינינו את שתי המנות הטבעוניות מהתפריט – סלט אספרגוס (46) וכריך עגבניות ירוקות ופטריות פורטובלו מטוגנות (54).

הקוקטיילים הוגשו לנו די במהירות בלי יותר מדי הצגות. העכברושית נהנתה גם הפעם מהקוקטייל הפירותי והמתקתק שלה, כשהקוקטייל שלי היה באמת מורכב ומעניין, כשהאלכוהול והתבלינים המעקצצים קצת הורגשו בו היטב.

20161212_205021 20161212_205226

הפעם שתינו יחסית באיטיות, כשבינתיים נהנינו מהאווירה ומהמוזיקה (ג'אז, בלוז, קאנטרי – מתאים לסגנון ניו אורלינס).

כעבור זמן מה הוגשו לנו גם המנות. הכריך היה פריך וטעים, היו בו פטריות ועגבניות מטוגנות, עם רוטב "אלף האיים" טבעוני, אם כי משהו בתוך הכריך היה קצת מלוח מדי. הסלט עם האספרגוס (שהיה אף הוא מטוגן כמובן), היה מרענן ולא רע בכלל, אם כי גודלו ותכולתו לא הצדיקו את התמחור הקצת יקר.

20161212_210537 20161212_211042

לקינוח הזמינה העכברושית את המנה המושחתת אותו הזמינה גם בפעם שעברה – עוגת גבינה מטוגנת, עם רוטב צ'ילי מייפל (37).

המנה הוגשה בצורה קצת שונה מהפעם שעברה והעכברושית ממנה נהנתה, למעט הרוטב שהיה קצת חריף מדי לטעמה.

20161212_213312

סיימנו גם את הקוקטיילים, שילמנו את החשבון (190), בו חוץ מהקוקטיילים גם המחירים של הסלט והכריך היו נמוכים יותר מבתפריט (הנחת הפי האוור?), ונפרדנו מהפרופסור לשלום.

20161212_215132

מכיוון שאני לא אכלתי קינוח, הלכנו אל נחלת בנימין, שם נכנסתי לבדוק את הארטה (Arte) – אמנות הגלידה האיטלקית. הופתעתי ושמחתי לגלות שם מגוון נרחב של גלידות טבעוניות, מהם טעמתי אחדות כשלבסוף הזמנתי מנה של שוקולד צ'ילי וקוקוס אותה אכלתי בהנאה בדרך חזרה.

20161212_220215

לסיכום: בפרנצ'57 לא תמצאו יותר מדי גימיקים וקישוטים כמו בברי קוקטיילים אחרים, אבל כן תשתו שם קוקטיילים משובחים ומגוונים (ובהפי האוור יחסית מאוחר אף די זולים), עם אוכל מטוגן וטעים, שירות מקצועי, באווירת בר שכונתי בסגנון ניו אורלינס.

אין דירוג בסולם עכברוש העיר עקב ההיכרות המוקדמת עם הבעלים

שישקו – במעמד הר סיני

ויש גם סקר בסוף הרשומה – אלו מקומות אתם אוהבים באזור שוק הכרמל, נחלת בנימין, אלנבי והסביבה?

זמן: יום רביעי בערב, נובמבר 2016

מיקום: סמטת הר סיני 2 (מול בית הכנסת הגדול באלנבי), תל אביב

רקע היסטורי: בר/פאב השישקו (איש שמן בבולגרית), נפתח לפני כשש וחצי שנים, ע"י 3 שותפים מקצועניים ומוכרים בתחום המסעדנות והאלכוהול כחמארה בולגרית. כשמאז הם התרחבו ופתחו גם את הסרווסריה בבוגרשוב בן יהודה.

הסיפור: כבר כמה שבועות לא התפרסמה שום ביקורת חדשה. זה לא שלא יצאנו לבלות, כשבין כל הערבי חג היינו פעמיים בשאפל בר המשובח (בר הבית שלנו לאחרונה), בננוצ'קה, ואפילו בהוביט במדרחוב של זכרון – בר גינה בכלל לא רע.

אבל אחרי החגים כבר כאן, הגיע הזמן לחזור לשגרה, אז קבעתי עם הראשוני לבירה. כשהוא רצה שנלך לאזור סמטת הר סיני שם הוא עדיין לא בילה.

הגענו אל בית הכנסת הגדול לקראת 21:30, כשהפורט סעיד שמולו היה מלא לגמרי (היפסטרים, בני טחונים, תיירים או סתם מתלהבים – מיחקו את המיותר), כולל הכסאות והספסלים בחוץ, שם אפילו לא נשמעת המוזיקה. אני עדיין לא מבין את ההתלהבות המוגזמת לדעתי מהמקום, אולי מתישהו כשלא יהיו גם כאלו שמחכים למקומות שיתפנו נבדוק את העניין.

ראינו שיש איזו התרחשות בפינה הקרובה, כשהתקרבנו גילינו שזו התאילנדית בהר סיני שבדיוק חוגגת לה שנה. התפריט נראה מעניין ויש גם אווירה, נחזור מתישהו לשם כשנהיה רעבים לארוחה.

התאילנדית בהר סיני

התאילנדית בהר סיני

בר האוצר הסמוך היה עדיין ריק, אז הלכנו לבדוק גם את התפריט של סנטה קתרינה (שם אין כמעט אופציות לצמחונים או לטבעוניים) שגם היא היתה די עמוסה, ולבסוף התיישבנו בשולחן בחוץ בשישקו (בו ביליתי לאחרונה יותר משנתיים) שם בחוץ היתה גם כן תפוסה כמעט מלאה עם קהל די מגוון.

מלצרית צעירה הגישה לנו את התפריטים. תפריט האלכוהול יחסית די זול ומכיל כמה משקאות מזרח אירופאים טיפוסיים, פאולנר, מכבי, גולדסטאר וגם אלכסנדר גרין מהחבית, כשחצי עולה מקסימום 28 ש"ח. תפריט האוכל נראה אף הוא לא יקר, ומכיל גם כן כל מיני סלטים ומאכלים טיפוסיים כביכול מהבלקן ומזרח אירופה.

20161102_213328

שישקו – תפריט משקאות

שישקו - תפריט אוכל

שישקו – תפריט אוכל

אני הזמנתי חצי אלכסנדר גרין מהחבית (28), כשהראשוני הלך על סיידר אלכוהולי בבקבוק (26). לנשנש ליד הזמנתי קיופולו – סלט חצילים (21), שמגיע בלי כלום בצד, בעוד שהראשוני שהתלבט הזמין לבסוף פילודניה (38) – סוג של קיגל מלוח למי שתוהה, והזמנו גם טרושיה (14) – חמוצים של בולגרים לא סתם.

אחד הדברים הנחמדים עליהם שומרים בשישקו לאורך השנים זה הפינוקים, כשמדי זמן מה עוברת אחת המלצריות או הבעלים עם מגש ועליו צ'ייסרים קטנים (הפעם זה היה של אוזו, פורט ועוד משהו ששכחתי), אותם הם מחלקים להנאת המבלים.

השתייה הגיע די מהר כשהאלכסנדר גרין (IPA), שאותה אני לא זוכר מתי טעמתי, הפתיעה לטובה. עברו עוד כמה דקות וגם האוכל הוגש לנו לשולחן הקטן. אם חשבתם שהמנות יחסית זולות, זה פשוט בגלל שהם די קטנות (שם כנראה עושים את הרווח). הראשוני די התאכזב מהמנה שלו, וגם אני לא התלהבתי יותר מדי משלי, כשהחמוצים (כרוב, כרובית וגזר) היו יותר רגילים מבולגריים, כשבהמשך הזמנו גם צלוחית בוטנים (12).

20161102_214041

כשסיימנו לשתות ולפצח את הבוטנים החלטנו להסתפק הפעם בזאת. שילמנו את החשבון ויצאנו מהמתחם שהיה שוקק מסביב (וזה עוד בערב של יום רביעי).

20161102_221749

לסיכום: בשישקו זיהו ראשונים כבר לפני שנים את הפוטנציאל של סמטת הר סיני שהפכה למתחם בפני עצמה (חבל רק שהחנייה ברחבה פוגעת בחוויה). למרות שאין שם את ההייפ של פעם או של הפורט סעיד לדוגמא, יודעים שם את העבודה, כשנחמד שם לשבת לסתם משקה או בירה יחסית רגועה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, אם זה רק בשביל בירה ומשקאות אפילו כדאי

ממקסיקו לניו אורלינס על אלנבי

ויש גם בונוס של שלושה סקרים בסוף

זמן: יום רביעי בערב, יוני 2016

מיקום: אלנבי 97, תל אביב

רקע היסטורי: הברנינג טאקוס (Burning Tacos), מזללה מקסיקנית, הינה גלגול חדש ללוס ברנינג טאקוס שפעלה לפני כשנתיים בתדר ולאחר מכן בדלי ברחוב אלנבי.

הסיפור: כמי שאוהב אוכל מקסיקני, כשאני קורא או שומע על מקומות מקסיקנים חדשים או ישנים בעיר בהם עוד לא ביקרתי אני בד"כ יוצא לבדוק אותם במהרה. לכן אחרי שקראתי על הברנינג טאקוס בגלגולו החדש, קבעתי עם העכברושית לצאת לדייט אליו.

הגענו אל המקום לקראת 21:30. זה היה מלא, אך תוך שתי דקות, סידר לנו האחראי מקום בשולחן קטן וצפוף ליד הקיר.

20160629_212225

עיינו בתפריטים שקיבלנו, כשתפריט האוכל מכיל כמה מנות מקסיקניות טיפוסיות, ומנות טאקוס/בוריטו במילוי שונה כולל אופציות צמחוניות וטבעוניות. בתפריט האלכוהול אין בשורות מיוחדות, כמה קוקטיילים טיפוסיים (מרגריטה, מוחיטו וכו'), טובורג או סטלה מהחבית ועוד.

20160629_212501 20160629_212518

החלטנו כמובן להזמין נאצ'וס (19 ש"ח) עם תוספת גווקאמולי (6). העכברושית הזמינה בנוסף גם את התירס על מקל (19), תירס על הגריל עם תבלינים, שאמור להיות דומה לזה שיש בקפה הוואנה בניו יורק, וגם מנת קסדייה (39) עם גבינות. ואילו אני הזמנתי את הבוריטו הטבעוני (35), כשעל השתייה החלטנו הפעם לוותר ובמים להסתפק.

הנאצ'וס הגיעו די מהר, והיו פריכים, קשים וטעימים. איתם הגיעה סלסה פיקנטית והגווקאמולי שהזמנו, שהיה די חסכוני ונגמר מהר, כך שהזמנו ממנו עוד (על כך לא חויבנו בסוף).

20160629_212921

עבר כ-20 דקות וגם התירס של העכברושית הגיע לשולחן הקטן. זה נראה היה מתובל קצת יתר על המידה, והתברר גם כחריף במיוחד ללא כל אזהרה, מה שכבר הרס לעכברושית גם את המשך הארוחה, לפחות לא חויבנו על המנה.

20160629_214811

בהמשך קיבלה העכברושית גם את הקאסדייה שלה – מנה לא גדולה במיוחד, אך זה לא שינה הרבה כי כאמור ליהנות ממנה היא גם ככה לא ממש יכלה.

הבוריטו שלי התעכב, עברו דקות ארוכות ורק אחרי ששאלתי פעמיים מה איתו הוא הגיע לבסוף ולא הלהיב, כשהשעועית השחורה היתה בו דומיננטית במיוחד, מה שמעיד אולי על יתר הרכיבים במנה.

20160629_220845

סיימנו ושילמנו את החשבון שלפחות יצא לא יקר יחסית, והמשכנו צפונה על אלנבי לחפש לנו פיצוי וקינוח לעכברושית.

כעבור כמה דקות הגענו אל רחוב ברנר, שם נמצא הפרנץ' 57 (French 57), בר הקוקטיילים המשובח בסגנון ניו אורלינס, שם קיבל את פנינו הפרופסור (אותו אני מכיר אישית כבר לא מעט זמן) שהוא גם הבעלים.

התיישבנו על הבר ועיינו בתפריטים, כששמחתי לגלות שלתפריט האוכל התווספו סוף סוף גם מנות טבעוניות (חבל שכבר באנו שבעים).

20160629_223900

התייעצנו עם הברמן לגבי הקוקטיילים השונים כשהעכברושית גנבה לי את הבחירה כשהזמינה את ה Pearl Diver על בסיס רום ופירות טרופיים (53), אותו כבר טעמתי בעבר. אחרי התלבטות קטנה נוספת החלטתי להזמין את ה Pago Pago Daiquiri גם כן על בסיס רום (53), והעכברושית הזמינה גם את הקינוח המושחת – עוגת גבינה מטוגנת עם רוטב של מייפל וצ'ילי מעורבב (37).

ברקע התנגנה לה מוזיקת בלוז שהתאימה למקום ולאווירה. הקוקטיילים הוכנו לנגד עינינו ע"י הברמן. זה של העכברושית היה מצוין – מתוק, חמוץ ואלכוהולי בדיוק במידה הנכונה, כשגם זה שלי, שהוגש עם שרשרת, היה בכלל לא רע.

20160629_224013  20160629_224414

בניגוד להמלצת הברמן לאכול אותו בידיים, העכברושית את הקינוח עם כף אכלה בהנאה מרובה. למרות שאותו לא סיימה, כי זה קינוח לשניים, וממנו היא כמעט התפוצצה.

20160629_224618

הקינוח והקוקטיילים היוו פיצוי ראוי, ואחרי ששילמנו את החשבון, נפרדנו לשלום מהפרופסור, כשבפעם הבאה נבוא ישר לשם גם לנסו את המנה הטבעונית (ואולי גם קינוח טבעוני יתווסף עד אז לתפריט?).

20160629_230342

לסיכום: הברנינג טאקוס אולי נחשב ומרגיש מגניב וחם, אבל האוכל והשירות לא מצדיקים את ההייפ המוגזם, בקיצור לא שווה ללכת במיוחד לשם.

 2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר ל Burning Tacos – אפשר לוותר

טיילור מייד (Tailor Made) – הגיע הזמן לרענן את הקולקציה

ויש גם את הסקר על הברים האהובים באזור בסוף

זמן: יום שני בערב, מאי 2016

מיקום: אלנבי 99, תל אביב

רקע היסטורי: טיילור מייד (Tailor Made), בר-מסעדה, נפתח בתחילת שנת 2013, היכן ששכנה מסעדת סטפן בראון קודם לכן, שעברה למקום בו שכנה מסעדת רדיו רוסקו ליד, ונסגרה גם היא כבר.

הסיפור: כמנהגנו בקודש מדי חודש וחצי לערך, הגיע הזמן למפגש של החברים מהעבודה. הפעם בחרנו לחגוג יחדיו את ימי ההולדת של חברי הפורום שחלים בחודש מאי. לשם כך ויתרנו הפעם על ההפי האוור וקבענו לצאת לטיילור מייד בשעה מאוחרת יותר.

אחרי שהלכתי דרך רחוב אלנבי, המעניין בפני עצמו, הגעתי אל המקום בסביבות רבע לתשע. למרות שהיה זה אמצע השבוע, השעה היתה מוקדמת והמקום היה ריק, זכיתי לקבלת הפנים הקבועה של המארחת – "למי אתה? הזמנת מקום?"

מכיוון שהזמנו מקום מראש כמובן לא היתה בעיה, נכנסתי אל החצר האנגלית היפה עם העצים (יתרון הגדול של הטיילור מייד, אך גם חיסרון כמו שתבינו בהמשך) והצטרפתי אל שני חברי הפורום, שישבו בשולחן הארוך המוגבה שבאמצע.

ניצלתי את הזמן עד שיצטרפו אלינו שאר חברי הפורום לעיין בתפריטים. אלו אמנם עברו שינוי עיצובי מאז הפעם שעברה שהייתי, אך השתייה (בירות, קוקטיילים ועוד) והמאכלים לא השתנו בהרבה, אולי רק קצת במחירים.

20160516_204829

טיילור מייד תפריט משקאות

20160516_204931

טיילור מייד – תפריט אוכל וקוקטיילים

לאט לאט הצטרפו אלינו שאר החברים, ואחרי שהחלפנו ברכות וקצת פטפטנו, התפננו להזמין. אני בחרתי להזמין את קוקטייל המאי פאי (49 ש"ח) על בסיס חלב קוקוס, בקרדי ופירות, אותו זכרתי לטובה מביקור קודם במקום. בנוסף הזמנתי גם את קוקטייל עגבניות השרי (39) ומנת הכרובית הזהובה בגרסה הטבעונית (34) לחלוק עם הבחור הפעיל ובת זוגו שכמובן הצטרפה.

החברים בשולחן הזמינו אף הם אוכל ושתייה, כמו גם את אחד מהקוקטיילים לחלוקה. בעוד אנו מחליפים חוויות, החלה החצר מסביבנו להתמלא, כשלידנו בשולחן הגדול חגגו למישהו יום הולדת כ-30 מבלים.

לאוכל ולשתייה לקח קצת זמן להגיע לשולחן – היו כאלו שקיבלו את מה שהזמינו מהר, והיו כאלו שחיכו לא מעט – לא כזה נחמד שבאים ביחד. הבירות אגב, מוגשות בכוסות לא תקניות (M,L,XL), כשהמלצרית ידעה להגיד שהמדיום הוא קצת פחות מ-300 והלארג' הוא 440 (נניח), אך גם אלו מאיתנו שהזמינו בירות, קיבלו את הכוסות לא ממש מלאות.

המאי פאי היה נחמד אבל הרגיש קצת דליל יחסית למה שזכרתי. קוקטייל עגבניות השרי הוגש עם הרבה טחינה וצנוברים והיה נחמד וטעים, כך גם הכרובית הזהובה, אם כי לא בטוח שהן מצדיקות את המחירים.

20160516_213428

20160516_213037

20160516_213404

בהמשך רצו הבחור הפעיל ובת זוגו עוד משהו צמחוני או טבעוני להזמין והתפתו לבסוף למנת הפלאפל האורגני –  שני חצאי פיתות קטנות עם כדור גדול בכל אחת מהן, אולי טעים אבל כנראה שזו מנת הפלאפל היקרה ביותר בעיר (36).

בסביבות השעה 22:00 החצר כבר התמלאה לחלוטין. פה מגיע כאמור החיסרון, כשמותר לעשן בחוץ (בחלל הפנימי אסור), והעשן מגיע לכל מקום.

20160516_230240

למרות שהיינו קבוצה גדולה, חגגנו ימי הולדת, ועוד אחת החוגגות הכירה דרך בעלה לעתיד את הבעלים, לא מצאו הפעם לנכון לצ'פר אותנו בכלום לאורך הערב, למעט בקינוח אחד בסוף, לו נאלצנו גם לחכות שיגיע לשולחן אחרי שכבר קיבלנו ושילמנו את החשבון (829).

20160516_225436

כשיצאנו החוצה לרחוב, נתקלנו בשף מושיק רוט שנכנס למקום, שכמובן אחת מאיתנו התלהבה והצטלמה איתו.

לסיכום: הטיילור מייד עדיין מקום מושקע יחסית ונוצץ שמושך מבלים. אבל נראה שהחייט כבר קצת עייף והגיע הזמן לרענן את הקולקציה בכל המובנים – תפריט, שירות, מוזיקה וגם את האוויר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר