ברים מומלצים בתל אביב – צפון אבן גבירול

פוסט נוסף בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי) – והפעם אזור צפון אבן גבירול והסביבה.

אזור צפון אבן גבירול בואכה יהודה המכבי די הומה במשך היום אך עד לפני כמה שנים היה מאוד מאוד מנומנם בלילות, כשבו פעלו רק הבריו 66, הלילי רוז והשכן. בשנים האחרונות החל האזור קצת להתעורר עם פתיחתם של ברים נוספים, שמושכים אליהם מבלים, למרות שעדיין לא תמצאו שם יותר מדי מקומות מיוחדים. אל מרביתם מומלץ להגיע בהפי האוור על מנת ליהנות ממחירים יותר שפויים.

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים באזור?

המקומות המומלצים של עכברוש העיר באזור (כולל קישורים לביקורות):

אגנס (אבן גבירול 129) – הסניף התל אביבי הראשון של הבר מהוד השרון מציע מבחר בירות פרימיום מהחבית ובבקבוק, מאכלי בר לא רעים, ועוד מבצעים ואירועים (הפי האוור רק עד 20:00).

בריו 66 (יהודה המכבי 66) – שכונתי רגוע שעובד כבר למעלה מעשור עם מבחר בירות לא רע בכלל ועוד

שופלנד ברחוב (יהודה המכבי 63) – הבר הקטן שנפתח לפני לפני 8 שנים עם בירות א'שוף האיכותיות מהחבית, גדל מאז והשתדרג גם בגזרות השתייה והמאכלים, המחירים לא כאלו זולים.

לילי רוז (אבן גבירול 146) – השכונתי הותיק באזור (עוד מעט 14 שנים), בלי מניירות ופוזות מיותרות.

אלגריה (אבן גבירול 165) – לא בדיוק בר, אלא מסעדה טבעונית, אבל האוכל מצוין וגם שם אפשר ליהנות מחוויה לילית.

 

אפשר גם:

אל וסיניו (אבן גבירול ) – מה שהיה פעם השכן הצעיר והמגניב, התברגן והתבגר והפך לסוג של בר יין בו לא הייתי עדיין, אבל העכברושית בילתה שם בהנאה עם חברות לפחות פעמיים.

אבני (אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב) – אם אתם בקטע של ברים מדיזנגוף אבל לא בא לכם להגיע עד לשם. עדיף לבוא בהפי האוור אחרת זה סתם יקר.

המזג (אבן גבירול פינת פנקס) – מתאים לצעירים חובבי המסלולים

ג'ונו (כיכר מילאנו) – בר יין ותיק ונעים

 

 

מודעות פרסומת

יודה – יש גם נקודה חיובית

זמן: שני בלילה, ינואר 2019

מיקום: יהודה המכבי 1 (פינת אבן גבירול), כיכר מילאנו, תל אביב

רקע היסטורי: בר היודה (Yuda), ע"ש הרחוב בו הוא נמצא ולא על שם המאסטר ממלחמת הכוכבים, נפתח לפני יותר מ-7 שנים, בצפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

הסיפור: עבר זמן מאז שיצאתי עם נטול הכינוי ולפטי לבירה, כשהאיחוד המחודש שלהם היה סיבה מספיק טובה לקבוע.

התלבטתי בין האפשרויות השונות, כשלבסוף החלטתי לבדוק את היודה, בו לא הייתי מאז שנפתח כבר לפני כ-7 שנים .

לקראת 21:30, הגענו אל אזור צפון אבן גבירול (עליו אפרסם מתישהו בקרוב סקירה אזורית), שהינו די מנומנם בלילות. נכנסנו אל יודה דרך אזור העישון המקורה שבחוץ אל החלל הפנימי, שם יש בר קטן ועוד מקומות ישיבה בפנים ליד המסך הגדול עליו הוקרן משחק כדורגל מהליגה הישראלית (הדרבי של תל אביב).

התיישבנו על הבר, כשהברמן קיבל את פנינו בחיוך ובברכה, הציג את עצמו (דניאל אם אני זוכר נכון) ושאל לשמותינו גם, כשלפטי החליט להתחכם ולהיקרא דווקא ברוך.

תפריט השתייה לא מעודכן לגמרי, כשמהחבית אפשר להזמין מכבי, גולדסטאר ופאולנר וגם שני סוגי ג'מס, בגדלים של 200/400 מ"ל (לפחות הם מציינים זאת) או קנקן. חוץ מזה יש את שאר המשקאות הרגילים וגם קוקטיילים. תפריט האוכל כולל מגוון נשנושים ומאכלי בר, כשיש גם תפריט קומבינות שמכיל כל מיני שילובים.

יודה – תפריט אוכל

יודה – תפריט משקאות (לא מעודכן)

יודה – תפריט קוקטיילים

הזמנתי ג'מס אמבר אייל 400 מ"ל (31 ₪ = 39 ₪ לחצי) וקשיו תאילנדי לנשנש (13), כשהם הזמינו יחדיו קנקן פאולנר (72 = 36 לחצי!).

הברמן הגיש לנו את המשקאות, שבמקביל ביקשנו ממנו להחליש קצת את הסאונד החזק של משחק הכדורגל.

המקום לא היה עמוס, ואפילו די ריק יחסית. מזל, כי העשן מאזור המעשנים שבחוץ, זרם גם פנימה דרך הדלת הפתוחה בצורה די חופשית.

שתינו לאיטנו וכמעט נפלנו מהכסאות הגבוהים כשלפטי סיפר לנו שהוא שוקל מעבר לקריית אונו דווקא.

בינתיים הזמנתי לנשנש גם כרוב מוחמץ, כשהברמן הציע לנו גם כוסות מים (בלי שביקשנו) ובהמשך גם צ'ייסר עליו, כשרק אני נענתי בחיוב להצעה.

אחרי שסיימנו לשתות, החלטנו לחתוך, שילמנו את החשבון ונפרדנו מהברמן הידידותי לשלום.

לסיכום: 7 שנים עברו, אבל היודה לא השתפר מאז ונשאר די סתמי (מזל שלו שאין יותר מדי תחרות באזור) – בירות יקרות, עשן שחודר מאזור העישון, משחק כדורגל לא מעניין שמשתלט על הסאונד, כשלפחות הנחמדות והשירותיות של הברמן נותנת למקום נקודה חיובית.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר

סולטנה – הייפ מוצדק?

זמן: שני בלילה, נובמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 58, תל אביב

רקע היסטורי: הסולטנה Sultana הינה שווארמיה טבעונית, שנפתחה לפני קצת יותר מ-3 חודשים, עם הרבה הייפ ע"י הראל זכאים (זה מהמסעדה), היכן ששכן לחם ארז בצמוד לברטון קרפרי.

הסיפור: גם בימי חוסר המודעות שלי לפני יותר מעשור לא הייתי חובב שווארמות מושבע, ולכן כשפתחו את הסולטנה, למרות כל ההתלהבות של קהילת הטבעונים וגם של הרבה מבקרי אוכל שהם לא, לא מיהרתי ללכת לשם, במיוחד כשעוד שמעתי שצריך לחכות שם לפעמים בתור גדול.

הכוכב העולה (שבקרוב יורד בחזרה לבנגקוק) הציע לי לצאת לדייט פרידה – שווארמה בסולטנה ואח"כ בירה טובה, כמובן שהסכמתי בשמחה.

הגענו אל הסולטנה ב-21:30. המקום בו יושבים בחוץ לא היה מלא, ואילו בפנים לא היה תור, כשאת פנינו קיבלו ארגזי פטריות (שאיתם היתה לי בעיה אידיאולוגית מסוימת), ויטרינה עם תוספות ומאחוריה שיפוד שווארמת הפטריות.

לקח דקה עד שהבנו שמזמינים מהצד ליד החלון למטבח. הכוכב הזמין שווארמה בצלחת (47) וסודה, בעוד שאני הזמנתי בפיתה מחיטה מלאה (35) ואת הצ'יפס הידוע מהזכאים (17). הסתבר שאין פיתות לכן האחראית אמרה שיכינו לי בלאפה ללא תוספת תשלום.

הקונספט של המקום דומה לשווארמיה רגילה חוץ מזה שבמקום שיפוד עם משהו שהיה חי ועכשיו מת, הוא מורכב מפטריות בתיבול והרכב מיוחד שאמור לדמות את המקור במידה כזו או אחרת. כשהגיע תורנו בחרנו את התוספות שאותם נרצה בלאפה/צלחת, כשאני לקחתי ירקות, עלים ירוקים, פרוסות צנונית, טחינה וקצת סחוג וחריף. הכנת המנה אגב מתבצעת בידיים חשופות, יש כאלו שזה יכול להפריע להם.

הכוכב שקיבל את המנה שלו בצלחת לפני, התחרט בינתיים וביקש להעביר את המנה שלו ללאפה, כשהאחראית אמרה לאלו שמכינים, שכבר יעשו לו חדש.

התיישבנו בחוץ והגענו סוף סוף לרגע המיוחל – אז איך השווארמה המדוברת? לטעמי היתה סבירה. אולי עם הפטריות היו יותר חמות/עסיסיות הייתי מתלהב יותר. הצ'יפס לעומת זו היה די מוצלח. גם הכוכב העולה חובב השווארמות לא התלהב יתר על המידה, אבל גם לא הביע אכזבה (חבל שהם לא מציעים איזה דיל לקינוח עם הקרפרי שליד).

משם הלכנו צפונה על אבן גבירול אל האגנס. זה היה מלא לגמרי בחוץ, אז התיישבנו בפנים על הבר, שם נהננו מהמוזיקה ומבירה טובה – חצי אלכסנדר גרין כ"א (34).

לסיכום: אין ספק שכמו בזכאים, גם בסולטנה יודעים לעשות יחסי ציבור מוצלחים. במקום עצמו יש תודעת שירות גבוהה, זמינות מוצרים קצת פחות, כשבסופו של דבר מרגישים שזו פטריה. לטעמי אפשר למצוא פאסט פוד טבעוני יותר מוצלח במקומות אחרים במחירים פחות גבוהים.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אם אתם באזור אפשר לבקר, להגיע במיוחד זה כבר סיפור אחר

אבני – מצמצמים?

זמן: שני בערב, אוקטובר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא מין הסתם על שם הרחוב (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה וקצת ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: בביקור הקודם באבני לפני כ-3 שבועות עם נטול הכינוי ראיתי שיש הפי האוור טוב עד 21:00, ולכן בחרתי בו כמקום מפגש לחבורה מהעבודה, כשדאגתי לשריין מראש גם שולחן.

הגעתי אל המקום בסביבות 19:40, זה היה כמעט מלא, כשבשולחן שלנו כבר חיכתה אחת מהחבורה, אליה הצטרפתי כשיחד איתי הגיעה בדיוק עוד חברה ואחרי שתי דקות גם הבורגנית מהפרובינציה עם שעון הג'יימס בונד החדש שלה.

היינו רעבים וצמאים כשמלצרית צעירה ונחמדה הגישה לנו את התפריטים (רגיל וההפי האוור). משום מה תפריט ההפי האוור (שבדיוק יצא לדברי המלצרית) הוא לא מה שהיה לפני, כשמשום מה רק שתי הבירות הפחות איכותיות כלולות ב 1+1 (קרלסברג וטובורג) מכלל הבירות מהחבית, וגם מתפריט האוכל יש הנחה של 25% רק על מנות נבחרות.

מכיוון שלא רציתי לבזבז קלוריות מיותרות על בירות פחות לטעמי הזמנתי קוקטייל – האנגאובר (46 ש"ח). הבנות הזמינו שרדונה (39) ושליש קרלסברג (28), כשמתפריט האוכל לקחנו כל מיני לחלוק – סלט קראנצ'י שוק (39 ש"ח, 29 בהפי האוור), כרובית בתזונה (28 בהפי האוור), ירקות צלויים עם טחינה (33) ועראייס (34).

השתייה הגיעה די מהר והשקנו לחיים. הקוקטייל שלי היה חמוץ מתקתק, עם הרבה קרח ולא כזה חזק. המנות גם הגיעו בעקבות השתייה, מנות לא גדולות יתר על המידה (במיוחד הסלט שלפי התיאור היינו מצפים לקערה גדולה) אבל במחיר של ההפי האוור זה עוד סבבה. בשלב זה אלינו הצטרף גם איש הסלפי, שהזמין גם הוא קוקטייל.

למרות החום והלחות לפחות הרגשנו משבי רוח שקיררו קצת את האוויר. המלצרית פינקה אותנו בצ'ייסר, כשהמשכנו גם לסיבוב שני. אני הזמנתי קוקטייל אבן גבירול (42, חינם בהפי האוור 1+1) על בסיס ערק עם טוויסט של גבעול רוזמרין שלא השתלב כל כך בטעמים.

אל השולחן הצטרפו גם הסטודנט הנצחי והדאגנית (כינוי זמני), כך שהיינו בנוכחות מלאה של החבורה בפעם הראשונה מזה כשנה. גם הם הזמינו אוכל ושתייה כשפתאום נשמע בום חזק מהצומת הסמוכה. מכונית שפנתה מארלוזורוב לאבן גבירול לקחה פניה רחבה מדי משום מה, ונתקעה בעץ שעל האי תנועה. לא נראה שהיו נפגעים אך הדבר גרר הגעה של כוחות משטרה רבים יחסית.

רציתי גם להזמין את הקינוח הטבעוני אותו ראיתי לפני 3 שבועות בתפריט, אך זה כבר אינו זמין, כנראה כחלק מהצמצומים.

לקראת 22:00 הזמנו את החשבון שיצא 648 ש"ח (בשעות רגילות היה יוצא כנראה כ-300 ש"ח יותר), אז גם הבנו שלא קראנו נכון את הכרובית בתזונה. גם הפעם הופיעה בחשבון השורה על מס כחלון (הסבר ברשומה הקודמת על האבני) ללא חיוב.

כשנפרדנו לדרכינו חלפנו ליד המכונית ההרוסה, בעוד הנהג היה עסוק בהסברים לבוחן התנועה.

לסיכום: נראה שבאבני כבר ערוכים למס כחלון (למרות שזה עדיין בכלל בדיונים) באופן מעשי עם צמצום מבחר הבירות עליהן חל ההפי האוור (מי עושה כזה דבר?), גודל המנות, ומבחר הקינוחים. עדיין מדובר בבר עירוני טיפוסי וחביב על הרחוב, כשבשעה השמחה למרות הכל משתלם לרוב.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר בהפי האוור, אבל יש מקומות אחרים בסביבה עם שעות שמחות יותר

אבני – חולש על הפינה

זמן: מוצ"ש, סוכות, סוף ספטמבר 2018

מיקום: אבן גבירול 95 פינת ארלוזורוב, תל אביב

רקע היסטורי: בר האבני Ibni, שנקרא על שם הרחוב בו הוא נמצא (אבן גבירול), נפתח לפני כשנה ע"י האחים אבידן שמשתלטים על כל העיר לאט לאט (קונסיירז', רום סרוויס, סנטרו קפה ועוד), בפינה מרכזית בה שכנו לפני כן כל מיני בתי קפה סתמיים.

הסיפור: כשנטול הכינוי הציע לי לצאת לבירה ספונטנית לא יכולתי לסרב לאירוע נדיר שכזה.

אחרי שיצא לי לבלות לא מעט בדרום העיר (לוינסקי-פלורנטין) לאחרונה, החלטתי הפעם לצאת לאזור הצפון הישן ולבדוק את האבני שלא יצא לי עדיין לבקר בו למרות שהוא כבר קיים כמעט שנה.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:30. זה היה מלא לחלוטין בקהל מעורב (30+), ומכיוון שלא נראה שמשהו עומד להתפנות בקרוב, החלטנו ללכת לאגנס בינתיים, בלוק אחד צפונה, ולהתחיל עם בירה שם.

האגנס לא היה מלא במיוחד ואנו התיישבנו לבסוף על הבר בקומת הפרטר. לא השתנה יותר מדי באגנס, עדיין יש מבחר יפה ומגוון של בירות איכותיות מהחבית, במחיר לא זול אך סביר יחסית לצפון העיר.

 

נטול הכינוי הזמין חצי ג'מס 8.8 (34 ש"ח) ואני הזמנתי לחימום או בעצם צינון שליש גינס (28), שלא נמזגה בצורה מקצועית במיוחד (שימו לב בתמונה), אך עדיין היתה קרה ומרירה כהלכה.

בעוד אנו שותים, ניהלנו דיון על הגרלת הלוטו (56 מיליון ש"ח), לאן הולך הכסף, והאם היא מפוברקת כשהזכייה מראש ידועה (בארה"ב מסתבר שזה כבר קרה).

מהאגנס חזרנו אל האבני, שבשעה 22:30 כבר לא היה מלא. בסה"כ המקום לא גדול במיוחד, יש שני אזורי ישיבה בחוץ על ארלוזורוב ואבן גבירול, כמה מקומות על הבר הקטן והמעוצב שבפנים, שני מקומות ישיבה שצופים אל הרחוב, ושולחן קטן בפינה בו התיישבנו.

בניגוד לברים האחרים של האחים אבידן, באבני הדגש הוא לאו דווקא על הקוקטיילים, כשיש 8 ברזים מהחבית, כולל כמה בירות בוטיק, במחירים די דומים לאלו של האגנס. בנוסף יש גם משקאות רגילים ותפריט אוכל מגוון יחסית. יש גם הפי האוור עד 21:00, שכולל 1+1 על רוב המשקאות ו-25% הנחה על האוכל.

נטול הכינוי הזמין הפעם חצי וויינשטפן (35), אני הזמנתי שליש מלכה אדמונית (28) וגם פלאפל כרובית (38) – סוג של ארוחת ערב מאוחרת.

את הבירות קיבלנו כעבור מספר דקות, כשהדיון על הלוטו הגענו בינתיים לדיון לגבי כמה כסף מספיק לפרישה לפנסיה ואיזה סכום של זכייה בלוטו ישנה או לא ישנה את תוכניות הפרישה.

הפלאפל כרובית שהגיע אף הוא לשולחן עם הרבה טחינה, היה טעים והספיק לי לאותה השעה. אך כארוחת ערב זו מנת פלאפל די יקרה ולא בהכרח משביעה.

בחשבון הופיעה לנו שורה של מס כחלון 2ש"ח. זו לא באמת מתווספת לסכום, אלא מופיעה שם כמחאה על כל תוספות המיסוי והחקיקה שנכנסו או אמורות להיכנס בקרוב (מיסים על טיפים לדוגמא) ומכבידות על בעלי הברים והמסעדות (ובסוף כנראה יתגלגלו עלינו).

לסיכום: האבני, שחולש בהצלחה על הפינה, הוא מקום נחמד ומגוון ובכלל לא רע ליציאה של דרינק ונשנוש בצד. אם רוצים יותר מזה כדאי אולי לבוא לפני 21:00 וליהנות ממבצעי השעה השמחה. בסה"כ מדובר בתוספת טובה לאזור צפון אבן גבירול היחסית מנומנם.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאבני – אפשר לבקר, אבדוק בקרוב איך בהפי האוור ואעדכן

3.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר לאגנס – כדאי לבקר עדיין, אבל רצוי  גם שיתחילו לגוון אחרת זה כבר ישעמם. למשל אם אתם כבר עובדים עם אלכסנדר למה שלא תחליפו מדי פעם חביות ותביאו בירות מיוחדות כמו ההולי פרוט?

לילי רוז – עיקרון הפשטות

זמן: יום שלישי בלילה, יוני 2017

מיקום: אבן גבירול 146 (מול בזל), תל אביב

רקע היסטורי: לילי רוז (Lily Rose), הבר שנקרא באותו השם כמו של בתו של ג'וני דפ, שהפכה אף היא לשחקנית בינתיים, מותיקי הברים באזור צפון אבן גבירול, חגג לפני כחודש בת מצווה.

הסיפור: אחרי שבניו יורק לא יצאנו לחגוג למשועבד יום הולדת, קבענו במקום זאת לצאת לבירה, כשקבענו להיפגש באזור צפון אבן גבירול בואכה כיכר מילאנו.

בזכות נפלאות התחבורה הציבורית לקח לי שעה להגיע לשם (שלושת רבעי שעה המתנה + רבע שעה נסיעה), כך שנפגשנו רק ב-22:00. הספקתי עוד לחטוף משהו קטן באלגריה – מקום טבעוני קטן מומלץ ליד שדרות נורדאו, כשמשם הלכנו אל הלילי רוז, בו ביליתי פעם אחרונה לפני 8 שנים, ומאז לא ראיתי צורך מיוחד לחזור אליו.

הלילי רוז הוא לא מקום גדול, עם שולחנות מוגבהים על הרחוב, ובר קטן בפנים. .בחוץ היה חם אז נכנסנו פנימה שם התיישבנו בצד ליד הקיר.

תפריט האלכוהול די פשוט – פאולנר וגולדסטאר מהחבית, לא הרבה יותר מזה בבקבוקים והמשקאות האלכוהוליים הרגילים הנוספים ועוד כמה קוקטיילים (יש גם הפי האוור כל המשקאות ב-20 ש"ח עד שמונה ושלושים).

תפריט האוכל גם לא מסובך יותר מדי. מה שיפה בו הוא שאפשר להזמין פיצה מהאוליברי שממול, או את האמפנדס של גלדיס – לא ברור לי למה ברים אחרים, להם אין מטבח מרשים, לא מנצלים מספיק את קרבתם של בתי אוכל מוצלחים.

הזמנתי חצי פאולנר (33 ש"ח), המשועבד הזמין וודקה טוניק (ארבעים ומשהו), וגם מנת אדממה לנשנש (22) בעיקר בשביל החלבון למשועבד (עכשיו גם לזה).

תוך כדי שמנו לב שהברמן במקום הוא לא אחר מאשר גילי מוסינזון, שעם רסטות בשיער, נראה רגוע יותר מהתדמית שלו נוצרה.

לגמנו באיטיות את המשקאות הצוננים, נשנשנו מהאדממה הטעימים, וניהלנו שיחה בנעימים.

לא המשכנו לסיבוב נוסף, שילמנו את החשבון, כשלפחות בדרך חזרה לא הייתי צריך להמתין יותר מדי לתחבורה הציבורית.

לסיכום: הלילי רוז הוא בר שכונתי תל אביבי טיפוסי ששומר על עקרון הפשטות בלי אובר תחכום – גם כאלו צריך שיהיו בעיר. מקום רגוע יחסית למפגש מצומצם עם חבר, חברה, דייט זוגי, הפי .

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, גם בהפי האוור או בסופי שבוע אז הומה יותר

השופטים – לשתיינים שמבינים, וגם לאחרים

זמן: יום שני לפנות בערב, נובמבר 2016

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי מציין בימים אלו 35 שנים להיווסדו!

הסיפור: הביקור הקצר בשופטים לפני כשבועיים עשה חשק לביקור מעמיק יותר. לשם כך קבענו את מפגש החברים מהעבודה שם, כמובן בשעות ההפי האוור (עד 20:30, יום שישי עד 21:30).

הגעתי למקום בסביבות 19:00 יחד עם מצטרפת חדשה לחבורה, כשאחד החברים כבר חיכה לנו שם. מכיוון שבאנו בשעה מוקדמת לא חשבתי להזמין מקום מראש. מכיוון שכל הספסלים בחוץ היו תפוסים, התמקמנו בינתיים בשולחן ל-4 בפנים.

ידענו שיקח זמן עד שיגיעו שאר החברים, אז ביקשנו לידינו את התפריטים כדי להחליט מה להזמין.

20161108_224709 20161108_231319

אני החלטתי להתחיל עם חצי פילו (26 ש"ח במקום 34 בהפי האוור) – אייל בלגי בהיר וחזק (8.5%), ועם הבורגר הטבעוני בתוספת אבוקדו (36+5), עליו שמתי עין בפעם הקודמת שהיינו. החברים גם הזמינו לשתות ולאכול, ובנוסף ביקשנו את הארבעס – גרגירי חומוס מתובלים שמוגשים בחינם, אחד מהסמלים של המקום. אלינו הצטרף גם המשתעבד (שקיבל פס מכל המשעבדים), שהזמין אף הוא חצי פילו.

20161121_191025

למרות העומס היחסי לשעה מוקדמת זו, המשקאות הוגשו לנו במהירות וגם האוכל לא התמהמה יותר מדי. הבורגר הטבעוני שלי, ע"ב שעועית שחורה, היה כלל לא רע ועשה את העבודה (אם כי הריינבו עדיף בהרבה, בתנאי שמקבלים אותו בזמן סביר).

20161121_191804

לא עבר זמן רב ואלינו הצטרפו גם שאר החברים, אך בשולחן לא היה מקום ל-9 אנשים. בחוץ עדיין לא התפנה מקום, אז המלצר חיבר לנו כמה שולחנות בצד השני של הבר, מה שלנו התאים. בניגוד לשעות הערב, המוזיקה לא היתה בווליום גבוה במיוחד, כך שיכולנו אחד את השני לשמוע.

הבירה זרמה לשולחן כמים (שגם הגיעו לשולחן בהמשך), והוגשו לנו לשולחן כל מיני מאכלים (חומוס ביתי, חצילים בטחינה, מטוגנים ועוד), וקיבלנו עוד צלוחיות של גרגירי החומוס הטעימים. אני הזמנתי חצי דאנסינג קאמל APA (21 במקום 28 בהפי האוור), שהיתה מצוינת כתמיד, וכולנו נהנינו מהחברה ומהאווירה.

בסביבות 21:00, אחרי שעתיים במקום, ואחרי שניצלנו את ההפי האוור עד תום, החלו החברים אט אט לעזוב, כשהחשבון לכולנו יצא 640 ש"ח בלבד.

למרות שהיינו די מלאים מהאוכל והבירות, המשכנו חלקינו אל הברטון קרפרי שליד, שם חלקנו ביחד קרפ טבעוני אחד. מסביבנו נישא ריח של ירוק באוויר, כמו כל מקום לאחרונה בעיר.

לסיכום: עם מבחר בירות איכותיות וזולות יחסית מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים, אפשר בהחלט להבין למה השופטים כל ערב מלאים ומהווים אחד הפאבים הטובים לשתיינים שמבינים, וגם לאחרים בכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (בהפי האוור אפילו שווה יותר)