אונסיס, שוק לוינסקי והסביבה – חוזרים לשגרה?

זמן: חמישי בלילה, יוני 2020

מיקום: המשביר 4, שוק לוינסקי והסביבה

רקע היסטורי: האונסיס Onassis, בר בסגנון יווני, נפתח כ-4 חודשים לפני תחילת הקורונה, היכן ששכן לפני כן הדייגו סאן

הסיפורהקורונה אולי לא מאחורינו כמו שהיינו רוצים לחשוב, אבל גם לא איתנו כמו שיש כאלו שמפחידים ורוצים שנחשוב. בינתיים הברים והמסעדות קיבלו אישור לפעול מחדש (אלו ששרדו לפחות), אז העכברושית הציעה שנצא לדייט אחרי תקופה ארוכה, ואני הסכמתי בשמחה.

התכנון היה להיות ספונטניים באזור שוק לוינסקי הפורח בלילות, שם הסתובבתי הרבה במסגרת סיורי הברים (שעד כה לא חזרו לפעול) וסתם כדי לבלות. הגענו אל האזור אחרי 21:00, כשדבר ראשון חלפנו ליד האגנס לוינסקי, מקום טוב שלא שרד לצערי את תקופה הקורונה.

משם עלינו לכיוון מדרחוב לוינסקי, שעבר הרחבה עד רחוב הרצל. בצ'יקטי ישבו לא מעט אנשים בחוץ, כך גם בטוני ואסתר שעברו שיפוץ והרחבה בתקופה הקורונה. הצעתי לעכברושית את סאלוף ובניו או את הבר החדש של פיצה LILA, היא היתה פחות בקטע של בצקים, אז הלכנו אל הקליפורניה. כשכבר התיישבנו התברר לנו שעדיין אין אפשרות להגיש אוכל במקום. השעה היתה כבר לקראת 22:00, ואתם לא רוצים להסתבך עם עכברושית רעבה. אז הובלתי אותנו אל האונאסיס שנמצא לא הרחק משם וקיוויתי לטובה.

את האונאסיס אי אפשר לפספס עם השלט המאיר למרחוק, המקום היה יחסית ריק, אז התיישבנו על הבר בין החלק הפנימי לרחוב, רק כדי לגלות שצריך להזמין מקום מראש. בכל זאת, למזלי, היה מקום שלא הוזמן על הבר בפנים, אז עברנו לשם, כשהברמן הגיש לנו את התפריטים.

אונסיס – תפריט

במקום אין בירות מהחבית, יש כמה קוקטיילים, יינות ועוד. בגזרת האוכל הלכו על שף מתחלף שמציע בכל פעם את התפריט שלו. הפעם היה זה יונתן תמיר, אותו אני לא מכיר.

בתפריט לא היה משהו טבעוני נטו, אז ביקשנו מהמלצר האם אפשר לטבען את הכרובית המטוגנת. זה בדק עם השף שאמר שאפשר להגיש ללא הלאבנה הפיקנטית אך רמת המנה לא תהיה אותו הדבר. נחמד שהוא מיידע מצד אחד, אך מצד שני משף אפשר לצפות שיוכל לאלתר (במיוחד שמדובר בכרובית מטוגנת) משהו אחר באותה הרמה (מוזר שלא היתה אופציה עם טחינה).

בכל זאת הזמנו את הכרובית עם הלאבנה בצד (44), מנת סלקים צמחונית לעכברושית (39), קוקטייל סלק ואוזו בשבילי (48), וכוס גוורץ' לעכברושית (39).

בשולחן בצד ישבו חברות שחגגות מסיבת רווקות, כשהמקום החל להתמלא. גם לידינו על הבר התיישבו מבלים נוספים אז הצטופפתי עם העכברושית כדי לשמור על מרווח בהתאם לנהלים.

הקוקטייל היה מתקתק אך לא חזק (אפילו העכברושית אמרה שהמשקה, שמבוסס על אוזו טעים לה), כשהיין הוגש בכוס לואובול דווקא.

האוכל הגיע כעבור זמן לא רב. המנות היו קטנות יחסית למחירן, אך היו טעימות – בכרובית מטוגנת וסלק צריך להתאמץ כדי לפספס.

בהמשך הברמן פינק אותנו גם בצ'ייסר של הקוקטייל השני (ליצ'י וטקילה). אנו נשארנו עוד כמה דקות, עד שהגיע הסימן שלנו לזוז בדמות שיר של אייל גולן, אפילו שזה עוד מלפני תקופת ה@#$מוביל והקטינות.

הלכנו לגלידה לקינוח באוטלו (לילינבלום פינת הרצל), שם הזמינה העכברושית גלידה טעימה ואפילו טבעונית. אני קינחתי בבירה של oak&ash בביר שופ, בו נאלצים להגיש עכשיו בכוסות פלסטיק, והיה די מלא. משם המשכנו לסמטת בית הבד שהפכה אף היא למדרחוב בלילות. שם, כמו גם בתדר בבית רומנו, אליו נכנסנו, היו לא מעט אנשים, אך לא מפוצץ כמו שאפשר היה לצפות ביוני בליל חמישי.

לסיכום: המיינסטרים הגיע לשוק לוינסקי בדמות האונסיס, שפונה לקהל הרחב. כשהמחירים, מגוון הבירות והמוסיקה, לא מותירים בכך ספק רב.

בכלליות נראה שיש התעוררות מחודשת של חיי הלילה בסביבה, אך זו עדיין לא חזרה מלאה לשגרה. אפשר רק לקוות שזו תחזור בקרוב, ואולי אפילו יפתחו מתישהו מקומות חדשים וטובים במקום האגנס והביר בזאר.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר אם לא מצאתם בסביבה משהו טוב יותר ולא אכפת לכם להתפשר 

אפילוג – הברים והפאבים האהובים של העשור

אפילוג לסיכום העשור של עכברוש העיר – רשימת הברים והפאבים בהם אהבתי במיוחד לשבת (או לעמוד) ולשתות פעמים רבות בעשור האחרון (מקווה שלא שכחתי מישהו) – מוזמנים להוסיף את הברים שלכם בתגובות

חלק מהברים אינם קיימים כבר, וחלקם אולי כבר לא כפי שהיו, אבל עדיין מופיעים בזכות ברשימה שלי (שלא כוללת מקומות אחרים שאינם ברים אך עדיין אהובים)

לה צ'מפה (קאסה דה קאווה) – הטאפאס בר הקטן בנחלת בנימין התחיל את הטרנד כבר בעשור שלפני כן. המקום היה עמוס, הקאווה הזולה נמזגה בכמויות, שני סניפים נוספים נפתחו עד שלקראת סוף 2012 המקום נסגר

קורדובירו – טאפאס בר מעולה בפלורנטין (ליד השטרן1 שאת שניהם פתחו אותם הבעלים). מקום בו היה אפשר למצוא קאווה טובה ולא יקרה, אוכל מצוין ואווירה, עד שנסגר גם הוא לקראת סוף 2012

שטרן1 – בר הבירות והוויסקי בפלורנטין נפתח ממש כמה ימים לפני תחילת העשור, והביא לחיינו מגוון ענק של וויסקי, בירות מהחבית ובקבוקים שקודם לכן היה קשה למצוא. עבד היטב כ-5 שנים, עד שניסה להתרחב גם לשוק הפשפשים מה שכנראה הביא עליו את סופו

השכן – הבר השכונתי בקצהו הצפוני של אבן גבירול, שכל אחד היה רוצה שיהיה לו אחד כזה לידו. בירה לא יקרה, נשנושים, משחקים ואווירה של דירת סטודנטים/צעירים בתל אביב. לקראת אמצע העשור נסגר, שופץ והפך לאל וסינו – בר יין לבורגנים

המעוז – נפתח גם הוא חודשיים לפני תחילת העשור והיה אחד המקומות המובילים בעיר במשך כמה שנים, עד שהתחיל לדעוך, החליף בעלים ועבר מאז כמה גלגולים. מקום גדול עם שלושה חלקים: החדר הפנימי, שהיה מושקע ומעוצב בסגנון דירה (כולל מקלחת) והיה מקום מצוין לקבוצות ואירועים. חלל הבר, שהיה עמוס תמיד, עם סצינת פיק אפ באוויר. והמרפסת בחוץ, שהמתה אף היא במבלים (בעיקר המעשנים)

הבר קיימא – קואופרטיב, בר ומסעדה טבעוני, שנפתח בעקבות המחאה החברתית של 2011, ופעל במשך יותר מ-3 שנים בשוק לוינסקי. אירועים והופעות אלטרנטיביות, אוכל טבעוני טעים וגם לא יקר, חבל שנסגר

223 – בר הקוקטיילים, שהתניע את הסצנה המקומית הפורחת לפני יותר מעשור. אווירה שכונתית ותוססת, קוקטיילים מקצועיים וטעימים, יותר מזה לא היינו צריכים

מסקל – התחיל את העשור בתור בר מקסיקני קטן בפלורנטין, עם משקאות ואוכל אותנטיים וטעימים. בעקבות ההצלחה עבר הרחבה די במהרה, כשהוא עדיין עובד עד היום בהצלחה, רק יותר מיינסטרימי וקצת פחות מיוחד מכפי שהיה בהתחלה

קוקטיילס אנד דרימס – בר קוקטיילים אינטימי בפלורנטין בו ישבנו ושתינו משקאות טעימים לא מעט פעמים. התמזג עם ה Benz הסמוך לפני מספר שנים

שאפל בר – נפתח לקראת אמצע העשור בפלורנטין. בר שמציע מגוון בירות ואוכל (כולל תפריט טבעוני עשיר), הפי האוור עד 21:00 ומבצעים משתלמים, וגם משחקים של פעם (טאקי וכדומה), מהם אפשר ליהנות עם החברים

א-לה רמפה – בר/מסעדה אלטרנטיבי במיקום לא שגרתי (רחוב העמל) עם אווירה בהתאם, אוכל טוב ומשקאות במחירים נורמליים

נורמן – הבר הקטן בהלל הזקן בצמוד לשוק הכרמל לא השתנה יותר מדי במשך העשור. ניתן למצוא בו עדיין את אותן בירות איכותיות מהחבית, מבחר וויסקי גדול ואווירה חו"לית ואינטימית. השאלה היחידה היא אם מעשנים או לא בפנים

ביר בזאר (ישכון, שוק הכרמל) – התחיל ליד מדוכן קטן ברחוב רמב"ם. שם את בירות הבוטיק הישראליות על המפה –  עם כ-7 בירות מתחלפות מהחבית ועוד כ-100 סוגים בבקבוקים, באווירה של שוק ועם אוכל טעים. בהמשך קנה גם מבשלה בקריית גת (מה שהיה נגב) ופתח סניפים נוספים (לוינסקי, הפשפשים, מחנה יהודה ומול הבימה), מחלוצי חיי הלילה בסמטאות השוק

ביר שופ – 30 בירות טובות ומגוונות מהחבית (ישראליות בוטיק ומיובאות) במחירים הוגנים ואופציה לבקבק הביתה מהחבית, בשבילי זה הרבה יותר ממספיק

אגנס  – הפאב שהחל את דרכו בהוד השרון לפני כמעט שני עשורים, התפשט בעשור החולף גם לתל אביב עם סניפים באבן גבירול ולוינסקי, בהם ניתן למצוא מגוון בירות איכותיות שנשמרות בחדרי קירור מיוחדים, אוכל ברים איכותי, מוזיקת בלוז מצוינת, באווירה של פאב שכונתי

השופטים – הפאב המיתולוגי הקלאסי כבר כאן כמעט 4 עשורים. כשבמהלך העשור האחרון התאים את עצמו לרוח התקופה, שדרג את התפריט, ותמיד כיף לשבת בו לבירה עם חברים

ביצ'יקלטה – בר-מסעדה בגינה בנחלה, עם אוכל טוב ואווירה קלילה, בו אהבתי לשבת עד שהתפריט השתנה ורמת השירות ירדה

 

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק ב')

סיכום העשור של עכברוש העיר – חלק ב' (ראו חלק א' למי שפספס) 

נזכרתי במשהו ב-ח'

חו"ל – סצינת המבשלות ובירות הבוטיק פורחת גם שם, וגם המקומות הטבעוניים כמובן (בנגקוק, סן פרנסיסקו, ניו יורק, אזור ניו אינגלנדמדריד ועוד)

ונמשיך מאיפה שהפסקנו…

כיכרות – עדיין לא כמו בחו"ל, אבל בעשור האחרון התחזקו גם מקומות הבילוי סביב הכיכרות המרכזיים בעיר (הבימה, רבין, דיזנגוף)

לוינסקי – כבר בתחילת העשור היו לא מעט אופציות ליליות מעניינות בשוק לוינסקי (שהפך עכשיו למדרחוב). כשאל אלו מצטרפים כל הזמן עוד שלל מקומות בילוי מגוונים. אך בניגוד לשכונת פלורנטין, רובם לא מרוכזים בשטח מצומצם מדי, מה שלא מעמיס על האזור יותר מדי מבלים, ושומר עדיין על האזור מלהפוך למיינסטרים להמונים (אני באופן אישי מבלה שם אחת לשבוע שבועיים, בבוקר לקניות או בלילה בסיורים)

לילנבלום – בתחילת העשור היה אחד ממוקדי הלילה החמים של תל אביב עם שלל ברים באווירה סליזית (שסק, מישמיש, ננוצ'קה, אברקסס, צוזאמן, לילינבלום 19, לימה לימה ועוד), היום רובם כבר לא שם ומהרחוב נשארו בעיקר זכרונות ומסעדות

מסלולים – ברי המסלולים פרצו אל חיינו בסוף שנת 2011 עם המזג, שהציע דיל די פשוט – תשלום קבוע עבור שתייה ללא הגבלה של משקאות לפי מסלולים, קונספט שמשך אליו המון מבלים צעירים. מהר מאוד נפתחו עוד ברים רבים כאלו כפטריות אחרי הגשם (חלקם של אותם בעלים – ביגי זי, טנג'יר), כשאחרי שנרגעה ההתלהבות שרדו רק חלק. לבר זה בהחלט משתלם (והוא גם מרוויח על האוכל), כי תכלס אם אתם לא שתיינים כבדים, כנראה שזה לא באמת מוזיל את המחירים – בסופו של דבר תשלמו את ה-70 ש"ח בערך ותשתו מקסימום ליטר בירה סטנדרטי / 3 כוסות יין.

מגה ברים ומתחמי בילוי – זוכרים את הקלרה, גוסיפ, אפטאון, גלינה וכו' (ואיתם השאיפה של העירייה להעביר את חיי הלילה לנמל ולארבעה). מתישהו באמצע העשור הם די נעלמו מחיינו (או לפחות כך נראה לי בגלל שהתבגרנו) וטוב שכך. במקומם נכנסו סוג אחר של מתחמי בילוי מרוכזים בהם ניתן למצוא חוויות בילוי מגוונת – כשבית רומנו (התדר, רומנו ואירועי קונספט), סמטת הר סיני ובית הכנסת הגדול (פורט סעיד הפופולרי, התאילנדית בהר סיני, שישקו, סנטה קתרינה ועוד), והכולי עלמא הם הבולטים

נובורישים – מסעדות יוקרתיות ונובורישיות נפתחות ונסגרות. בעשור האחרון צצו להם גם לא מעט ברים לנובורישים/בורגניים (דלידה, צ'יקטי לדוגמא) -לא בדיוק מסעדה, כביכול עם אווירה של בר, כשמה שבטוח שהכל בהחלט די יקר

סיבוב ברים – ריבוי מקומות הבילוי בתל אביב, והעובדה שהעיר לא גדולה והם יחסית מרוכזים, מאפשר לצאת לערב של סיבוב ברים בשילוב אוכל, קונספט, בירות בוטיק, או סתם להראות לתיירים מקומות מעניינים

עישון – בתחילת העשור היתה מלחמה גדולה על העישון בברים, עם פקחים, דוחות, תלונות ועוד. הנושא ירד בינתיים מהכותרות, אבל היום במרבית הברים לא מעשנים בפנים (גם כחלק מתרבות הישיבה על הרחוב), ויש הפרדה כזו או אחרת עמה הרוב יכולים לחיות (תרתי משמע), מה שמאפשר לציבור הלא מעשן לצאת ובלי חשש לבלות

פיק אפ – עוד טרנד חזק שנעלם לאורך העשור עם ברים מוכרים רבים שנסגרו (בעיקר על בן יהודה) – אליעזר וה Friends לדוגמא שהיום יש שם חנות להדפסות (מי היה מאמין). כשעדיין ניתן למצוא בעיר ברי פיק אפ (בעיקר באזור אלנבי)

צ'ינגלה – לפני עשור זה לא היה, אבל היום את ריח הקנאביס אפשר להריח בלילות כמעט ליד כל מקום כשמסתובבים ברחובות

קוקטיילים – בתחילת העשור היה בעיר את ה-223 ששם את הקוקטיילים על המפה. השותפים שיצאו ממנו התפצלו ופתחו עוד ברי קוקטיילים מוצלחים ברחבי העיר (בל בוי, ספייסהאוס ואחרים), האימפריה של האימפריאל שהתפשטה (לה אוטרה, בושוויק, פונטנה), האחים אבידן (עם קונסיירז' ועוד) ואחרים (ג'אספר ג'ונס, דאבל סטנדרט) שנכנסנו לתחום. כשהיום אפשר למצוא בעיר ברי קוקטיילים למכביר, וכל הזמן נפתחים גם חדשים (בולטים בשנה האחרונה – קאנטרי קלאב, הונולולו ופנטסטיק)

רשתות – זוכרים את האוטו 76 על שלושת סניפיו בתל אביב? ה MASH שהפך לרשת אף הוא? דרינק פוינט? האירוניה היא שהיום ניתן למצוא עדיין סניפים של האוטו בפרברים אך בעיר כבר לא

שוק הכרמל והאזור – לצד המקומות הותיקים (המנזר, נורמן, פראג הקטנה, סלון ברלין), נפתחו עוד הרבה מקומות בילוי ליליים בכל האזור שמסביב – בכרם, בסמטאות השוק ובאזור מדרחוב נחלת בנימין (גוגיס, הנסיך, ביר בזאר, מוניס בכרם ורבים אחרים)

 

תל אביב – כי גם עם כל החסרונות והבעיות, אין על העיר הזאת! מקווה שהעשור הקרוב יביא איתו הרבה טוב

 

ברים ופאבים בתל אביב – סיכום העשור של עכברוש העיר (חלק א')

מסתבר שלא קל לסכם עשור שלם. לצורך הסקירה נברתי לא מעט ברשומות מהעבר בבלוג הישן בתפוז וגם כאן – בהחלט עשינו כברת דרך ארוכה. ב-2010 הבלוג פרח עם חגיגות יום הולדת שנתיים מוצלחות במיוחד, מאות כניסות יומיות, 150-200 מנויים קבועים לבלוג, וכמה מאות עוקבים בפייסבוק (שלא פעיל כבר כמה שנים) הכל ללא שיווק או פרסום בתשלום. החלטתי לסכם את העשור לפי אותיות הא-ב ומפאת האורך לחלק את הסיכום לכמה חלקים. בטוח שפספסתי גם דברים, מוזמנים להוסיף בתגובות

אוכל – לפני עשור במרבית הברים היה אפשר למצוא מאכלי בר ונשנושים (צ'יפס, אדממה, נאצ'וס, פיצה, ירקות וכו'). היום כמעט כל בר חדש שנפתח מתהדר באיזה שף, מגדיר את עצמו בר אוכל עם קונספט, ומציע מגוון מאכלים, חלקם מיוחדים, כולל התאמה גם לטבעונים (להם בכלל נפתחו שלל מקומות משובחים בעיר בעשור האחרון). חבל רק שבמרבית הברים כבר לא מגישים איזה נשנוש חינם עם הבירה (בייגל'ה, זיתים וכו').

בירות בוטיק – בתחילת העשור היה אפשר לספור על יד אחת פאבים/ברים בהם היה אפשר למצוא מבחר בירות פרימיום/בוטיק (נורמה ג'ין, נורמן, שטרן1 ז"ל) כשרובן היו מיובאות. כמו בעולם גם בישראל התחום התפתח, והיום מעבר לנציגי הנורמנים נוספו עוד מקומות (עדיין לא מספיק) בהם ניתן למצוא מבחר גדול של בירות כאלו (פורטר אנד סאנס, אגנס, ביר שופ, ביר בזאר, לאגר אנד אייל ואחרים), כשגם בברים "רגילים" יש בד"כ נציגות של ברז אחד או יותר מחוץ לסטנדרט הקבוע של מב"י וטמפו. גם תחום המבשלות ובירות הבוטיק המקומיות גדל משמעותית כשהיום ניתן למצוא אותן בהרבה מקומות וסוגים שונים בבקבוקים או מהחבית – אלכסנדר, ביר בזאר, ג'מס, דאנסינג קאמל, הדובים, מלכה, נגב, שפירא, גיבור, ברזל, הגליל, בזלת, אוק אנד אש, רונן, עמק האלה, באסטרס, שבט, מוסקו, השכן, הרצל, ליבירה, שיטה ועוד בטוח כמה ששכחתי.

גודל – אם פעם הכרנו כוסות של חצי ושליש, בתחילת העשור נכנסנו לחיינו אורחים חדשים – גדול, קטן, פיינט "ישראלי", שניט ועוד גדלים לא תקניים, מה שהקשה להבין עבור כמה אנחנו בדיוק משלמים. בחלק לא מבוטל של הברים עדיין מגישים ככה בירות לצערי. חלק מציינים את הגודל המדויק בתפריט, חלק לא, במקומות שכאלו כדאי לכם בהזדמנות לעשות חישוב כמה באמת עולה חצי במקום, פתאום תגלו שעובדים עליכם וזה לא באמת זול

דיזנגוף – הרחוב בהחלט חזר לעניינים בכל מה שקשור לסצינה הלילית, כשהיום יש בו שלל ברים (ברובם די דומים בקונספט), שעמוסים מדי ערב בקהל צעיר יחסית (25-30), שאוהב בעיקר לשבת על הרחוב ולהרגיש חלק מהעיר. תרמה לכך לא מעט מדיניות העירייה שהשתנתה והגדילה את שעות הפעילות בלילה, ואפשרה גם תפיסת שטח מדרכה נאה לכל בר על הרחוב.

 

הפי האוור – תוך כדי העשור הבינו הברים שכדי לא להפסיד בשעות המוקדמות הפחות חזקות, צריך מבצעים שיביאו לקוחות. היום בברים רבים ניתן למצוא הפי האוור (בחלקם אפילו עד 20:30-21:00) גם על השתייה וגם על האוכל, כשבחלקם זה באמת כדאי יחסית לשעות הרגילות בגלל הגדלים של הכוסות (ראו ג)

ויטל, פלורנטין – לפני עשור המקום היה עדיין סוג של אלטרנטיבי ולא הפך לחלק מהמיינסטרים הלילי בעיר לגמרי. היום הוא בהחלט כזה, כשבערבי סוף השבוע הרחוב והשכונה עמוסים יתר על המידה במבלים

אם יש למישהו רעיונות לגבי האותיות ז' וח' מוזמן לרשום בתגובות

טאפאס – הרבה קאווה זרמה עם טרנד ברי הטאפאס (לה צ'מפה, קורדובירו ואחרים) שפרח פה בתחילת העשור הקודם. היום כמעט ולא נותר זכר לטרנד, כשגם הקאווה כבר לא פופלרית כפי שהיתה.

יפו (שוק הפשפשים) – מצד אחד אין ספק שהתפתח בעשור האחרון רבות, אך בגזרת חיי הלילה ידע עליות ומורדות בעיקר כתלות בעונות. בסופו של דבר לעומת מתחמים אחרים (הנמל, שרונה, התחנה) הצליח להתבסס ולמשוך תיירים ואת קהל המיינסטרים בלילות כשלצד המקומות ותיקים, נפתחים גם מקומות חדשים, גם אם חלקם לא שורדים

סוף חלק א', בקרוב חלק ב'

 

 

סיכום השנה של עכברוש העיר, או שאולי עדיף כבר סיכום העשור – מה דעתכם?

וואוו, אנחנו כבר עוד שנייה ב-2020, לזקנים שבינינו זה פעם נראה תאריך דמיוני רחוק מאוד בעתיד והנה זה מגיע

גם שהתחלתי את עכברוש העיר בשנת 2008, אפילו לא חשבתי על השנה הזאת

ועכשיו כשאנחנו כבר אוטוטו שם עם קילומטראז' של הרבה ברים ובירות מאחורינו, אפשר לסכם את העשור – ברים אהובים, טרנדים שבאו והלכו ועוד

מה היו המקומות שעשו לכם את העשור? מהם המקומות שנסגרו וחסרים לכם? מקומות שעדיין לא הייתם בהם והם בתכנון לעשור הבא?

מוזמנים לשתף בפרטי או בתגובות, כאשר בשבוע הקרוב אעלה פוסט חגיגי מסכם

שיהיה חג אורים (כריסטמס/חנוכה) שמח – מוזמנים להירשם לסיור הברים החגיגי לחגים של עכברוש העיר

 

מהפגנה למסיבה – סבב הברים האולטימטיבי?

רוצים גם אתם לשתות בירות בוטיק ולגלות מקומות בילוי חדשים ומיוחדים? לחגוג יום הולדת או אירוע מיוחד בבילוי לילי קצת שונה מהרגיל? הרשמו לסיור הברים הייחודי של עכברוש העיר (אפשר גם לפנות במייל לסיורים מותאמים אישית/קבוצתית ולבירורים – cityrat.telaviv@gmail.com)

ערב מוצ"ש שהתחיל בהפגנה בהבימה ונגמר אחרי הרבה שתייה בהופעה ומסיבה בכולי עלמא

הבעז"ב עדיין בביקור בארץ, בשלישי היינו בדאבל דייט בבית העמודים ובמוצ"ש הוא הציע שנצא רק אנחנו הגברים, כמיטב המסורת לסבב ברים.

קודם כל הייתי צריך לממש את זכות היסוד של חופש ההפגנה. כשלאחר שנפרדתי מהעכברושית, שהיתה אף היא, צעדתי לקצה השני של שדרות רוטשילד למקום בו אני מתחיל את סיורי הברים באופן קבוע, שם פגשתי את הבעז"ב.

התלבטתי איתו אם ללכת לכיוון צפון – אלנבי, נחלת בנימין שוק הכרמל – שם היו כמה מקומות שרציתי לבדוק, או לכיוון דרום – כמו בסיור הרגיל. החלטנו ללכת דרומה, חצינו את לילינבלום והעלנו זכרונות קצרים, עברנו ליד ההרצל16, והתיישבנו בביר שופ, בו לא היו הרבה אנשים, לבירה ראשונה – הוא הזמין חצי שבט, אני רבע ברודוג אלוויס ג'יוס, כשברקע ברמקולים התנגנה לה נירוונה.

אחרי הבירה המשכנו אל בית רומנו והתדר. זה היה מלא כצפוי במוצ"ש, עם DJ וריקודים, אירוע של וירג'ין אטלנטיק באחד החללים, ועומס גם בחנות התקליטים, כשאנו הסתובבנו קצת אך לא הצטרפנו למבלים.

חצינו את הכביש אל היעד הבא בסיור – האגנס פאב בלוינסקי. האגנס היה ריק יחסית, אך עדיין היתה בו מוסיקה טובה ואנו התיישבנו על הבר עם הברמנית אוריה. הוא לקח חצי מלכה בהירה, ואני שליש שפירא IPA, כשליווינו את הבירות עם מנת זיתים מתובלים טעימים, וכשסיימנו המשכנו משם הלאה.

הלכנו במעלה שוק לוינסקי, כשהבעז"ב חיפש משהו לאכול בלי יותר מדי המתנה. עברנו בסמטת השוק, שם התאבלנו על הפאוץ' שנפטר. ב-LILA היה עמוס כרגיל, חשבנו לנסות את הסאלוף ובניו אך זה היה סגור (כמו גם קאימק). לבסוף הגענו אל ה-Fat Dog בדרך יפו פינת החלוצים, שם אני הזמנתי נקניקיה טבעונית בלחמניה, והוא, שהזמין לא טבעוני, התקשה טיפה עם הצ'ילי חריף, כנראה שהוא עדיין לא טקסני בהגדרה.

Vegan Sausage – Fat Dog Tel Aviv

חשבנו לאן להמשיך משם, כשהכיוון שנבחר היה אזור לבונטין. בלבונטין 7 היו הרבה אנשים בחוץ (הופעה/מסיבה), שאר הרחוב היה מנומנם. בסופו של הרחוב, חצינו את הכביש והגענו אל האברהם הוסטל, שם עלינו אל הבר הענק, בו בדיוק הסתיים אירוע נוסף של Fluentlv, שנראה שהיה מוצלח. בכל זאת ישבנו לבירה – הוא חצי שפירא לאגר, אני שליש שפירא אוטמיל סטאוט, כשבינתיים רוב המבלים עזבו, והצוות סידרו את המקום בחזרה.

Fluentlv Abraham hostel

החלטנו להמשיך ליעד נוסף, כשגם אותו הבעז"ב לא הכיר עדיין – הכולי עלמא (מקווה ישראל 10), ועבר זמן רב למדי מאז שהייתי בו לאחרונה. עברנו את הדורמן וירדנו במדרגות למטה אל המתחם הגדול שמחולק לכמה חללים בהם מתקיימים הופעות, תצוגות ועוד. בחדר הקטן והסגור, ישבו כמה שנראו משועממים, כששניים שיחקו בפלייסטיישן או משהו כזה והשאר בוהים. האקשן התרכז בחדר הפנימי יותר שם התקיימה הופעה מקפיצה של La Kombina Sound System עם איתמר רביב. החלטנו להישאר וליהנות, אז הזמנו ממה שנראה כמו דוכן בקולנוע, סלאשי של ברד אלכוהולי עם מיץ פירות (45 ש"ח לכוס), כשיש גם בירות מהחבית (טמפו), ונשנושים למיניהם (נאצ'וס, פיצה, פופקורן).

כולי עלמא Kuli Alma

 

המוסיקה הלטינית עם נגיעות ים תיכוניות היתה טובה מאוד, והאווירה גם כן (האוויר קצת פחות), עם הרבה תיירים מכל העולם וטיפוסים מוזרים – אחד למשל בחליפה ועם מקטרת בלוק של שרלוק הולמס (והוא לא היה חלק מהמקום). כשנגמרה ההופעה, החלה מסיבת ריקודים בחדר הסמוך בו ישבו קודם המשועממים, כשאנחנו נשארנו עוד מספר דקות לפני שחזרנו אל העולם שבחוץ. כשהבעז"ב ציין שהיה זה סבב ברים מוצלח מאוד, אולי אף האולטימטיבי, עד הפעם הבאה לפחות.

 

עדכוני לילה (ויום) – שוק לוינסקי

אז אחרי שהתנצלתי על כמות הביקורות שירדה בגלל סיורי הברים של עכברוש העיר, החלטתי שכדאי לחלוק כמה עדכונים וחדשות מאזור שוק לוינסקי שם אני מסתובב רבות (ואמור להפוך מתישהו בקרוב גם למדרחוב):

  • אונסיס Onassis (המשביר 4) – בר חדש בסגנון יווני, שנפתח בשבוע שעבר (ביום שני עוד היו עבודות בחמישי כבר היה פתוח) על חורבות הדייגו סאן, כרגע בתקופת הרצה למוזמנים בלבד כך נאמר לי, עוד שבוע וחצי אמור להיפתח גם לקהל הרחב

  • צ'נטרו Chentro (לוינסקי 30) – סנדוויץ' בוטיק איטלקי ובר יין, שנפתח לפני כחודש במקום היום טוב. מגוון סנדוויצ'ים בסוג של פוקצ'ה רכה וטעימה שעוברת חימום בתנור. ניסיתי את הטבעוני (עם פסטו, ממרח ארטישוק ואנטיפסטי) שהיה משביע וטעים (32 ש"ח), כשהבעלים קשוב וידידותי ללקוחות, והמקום פתוח מהבוקר עד שעות מאוחרות (23:00)

  • השוקה (לוינסקי 33 פינת המשביר) – הטחינייה כאמור נסגרה טרם זמנה, אבל במקומה נפתח לפני חודשיים מקום אחר – השוקה, בר אוכל צמחוני-טבעוני וגם כשר. עם הרבה מנות שקשוקה (גם טבעונית), אבל לא רק. עוד לא ניסיתי אבל נראה מקום מעניין (פתוח כרגע רק עד שעות הערב)
  • קפריזה kapriza (לוינסקי 30 פינת סמטת השוק ליד טוני ואסתר) – גלריה – חלל לאומנות צעירה מקומית, שנפתחה בתחילת אוקטובר. מקום אלטרנטיבי ומעניין שמארח בלילות חמישי גם הופעות בהתאם

  • האוזן השלישית דרום (סמטת השוק 6) – הסניף כבר קיים כמה חודשים, מסתבר שעכשיו הוא גם מארח הופעות חיות לפעמים, שווה להיכנס לדף שלהם ולעקוב אחרי עדכונים
  • ביר בזאר לוינסקי (זבולון 13) – כבר רשמתי על המקום רבות, אוסיף רק לגבי לילות חמישי Open Mic אז יש וייב טוב עם הופעות מעניינות (בתנאי שהשכנים לא קוראים לרשויות)
  • ארומה לוינסקי נסגר (בלי קשר לטונה). לשוק הוא לא התאים זה בטוח, נראה מה (ומתי) יפתח במקומו

 

 

 

תייר ליום אחד – סיור עם עכברוש העיר בתל אביב

 

השנים עוברות, חברים באים, חברים הולכים, עוברים למדינות מעבר לים, העיר משתנה, מקומות נפתחים, מקומות נסגרים וגם אנחנו משתנים.

כשחברים מחו"ל באים לבקר זו הזדמנות טובה להסתובב איתם בעיר, להכיר להם מקומות חדשים או ישנים, ולגלות יחדיו שינויים נוספים, אם זה בשעות היום, בלילות או בערבים.

הפעם הגיעו הבעז"ב ובת הטייס לביקור ארוך מהרגיל, ואני שמחתי לקבוע איתם בשעות הבוקר המאוחרות ביום שלישי (טוב שאנחנו עדיין ביוני ומזג האוויר יחסית סביר).

חשקה נפשם בארוחת בוקר קלילה, כשהם הציעו את הלחמנינה במרמורק מול כיכר הבימה שם עוד לא הייתי, אז זרמתי איתם בשמחה. המקום הטרנדי היה די מלא בקהל תל אביבי מעורב, כשהוא מציע מגוון רב של לחמים ומאפים בשלל וריאצות וסוגים.

עשינו סיור קצר מול הויטרינות והתיישבנו בשולחן בפנים כשבת הטייס התלהבה מהמלצר הצעיר שלדעתה התלהב מהבעז"ב. אני הזמנתי את הדייניש שוקולד שקדים הטבעוני (14 ש"ח) והם הזמינו פעמיים קפה ואת הפיתה קינדר – פיתה סגורה ממולאת בשקשוקה וכל מיני הפתעות.

הדייניש הטבעוני היה קצת יבש למראית עין מבחוץ, אך מבפנים היה שוקולדי ועסיסי כמו שצריך. בת הטייס והבעז"ב נהנו מהפיתה שלהם, שהיא בעצם מעין סוג של קלצונה, לפחות עד שבת הטיס התחילה לבכות כשהגיעה לחלק של החריף.

לאחר מכן נפרדנו מבת הטיס ושמנו פעמינו רגלית לשדרות רוטשילד. בעוד אנו מדסקסים ומתעדכנים לגבי פוליטיקה, תרבות, עבודה, מקומות ועוד, חתכנו ליהודה הלוי שם הראתי לו היכן מתבצעות עבודות הרכבת הקלה, שמי יודע מתי באמת יסתיימו ומה יצא מהן בסוף.

עוד לפני שציין זאת הבעז"ב ידעתי שהוא בעניין של בירה, ולכן הגענו אל הביר שופ ביהודה הלוי, שהיה די ריק בשעת הצהרים (כנראה שעובדי הבנקים מגיעים לשם בשעה 16:00 בסוף יום העבודה שלהם).

הרבה פעמים יצא לי לשתות וליהנות בביר שופ, המקום עדיין מומלץ לאוהבי הבירות, אך בפעמים האחרונות הוא פחות הלהיב. נכון שהמבחר עדיין גדול, אך תמיד חסרות כמה בירות, ומשום מה זה נראה שהבירות שישנן קצת פחות איכותיות (אדלווייס נעלמה, כמו כן האלכסנדר גולד גרין או בכלל בירות מהמבשלה), ואפילו הזיתים פחות טעימים מאלו שהיו פעם. בכל אופן אני נהנתי מהחצי Rouge 6 hop IPA שלי והבעז"ב אהב את ה Summer Ale של הביר שופ.

משם המשכנו חזרה לכיוון שדרות רוטשילד, כשבדרך הראתי לבעז"ב את ההרצל16 החדש וסיפרתי לו את ההיסטוריה של המקום (המעלית הראשונה של תל אביב והכל), וכשהמארח שמע זאת ממנו הוא פשוט הביט עלינו בתימהון.

עברנו בלילנבלום שם עבד פעם השסק למי שזוכר, כשבקרוב גם ננוצ'קה שהינה הנציגה האחרונה מהעשור הקודם ברחוב תיסגר.

כשהגענו אל שדרות רוטשילד, הובלתי אותנו אל הרחבה הגדולה שבתחילה השדרה. שם ליד המזרקה של גוטמן שעברה מכיכר ביאליק, נכנסנו אל ה- Jars & Bowls ברוטשילד 1 במטרה לאכול ארוחת צהרים ולבדוק את טרנד הקערה.

המקום הטבעוני נראה מאוד הייטקיסטי שכזה (עם הזמנה ממוחשבת והכל), אך לטעמי יש פספוס כשלא מוצגים לראווה חומרי הגלם הטריים ופס ההכנה. הבעז"ב רצה לאכול חומוס אז ויתר, ואני הזמנתי Playa Bowl מקסיקני שכזה על בסיס אורז מלא (44). הקערה הגיעה תוך פחות מ-5 דקות, והיתה אמנם משביעה אך קצת חסרת טעמים – אנמית שכזאת. יש מקומות אחרים בהם ניתן למצוא תבשילים וקערות יותר מוצלחים.

הבעז"ב רצה חומוס, אז עלינו בנחלת בנימין אל שוק הכרמל, שם נכנסנו לחומוס הכרמל, שנראה יותר כמו בית כנסת מאשר חומוסיה דווקא. הבעז"ב הזמין מנת חומוס רגילה ואמר שהיה כלל לא רע.

חשבנו לשבת לבירה בביר בזאר, אך בדוכן ברמב"ם היה חם מדי בחוץ, ואילו בבר בישכון עובדים במשך היום במתכונת מצומצמת כנראה והוא פחות מלהיב מבערב. במקום זאת פשוט קניתי שישיית Mix מהדוכן לקחת הביתה לשתות.

החלטנו לראות את המשחק (קולומביה – יפן) בבית, אז יצאנו מהשוק והלכנו על קינג ג'ורג' אל תחנת האוטובוס. בדרך העברתי לבעז"ב סקירה קלה על המקומות שלידם חלפנו כגון ה-Market בו אפשר למצוא תבשילי קערה מוצלחים, או הפוסט קפה – בר שכונתי ותיק, כשבינתיים בפלאפל רצון שם אפשר להשיג מנה ב-6 ש"ח בלבד, היה תור גדול של אנשים.

בעוד אנו עושים את דרכינו הביתה בתחבורה הציבורית, הציע לי הבעז"ב להיכנס לתחום ולארגן סבבי ברים, אוכל טבעוני וכו' בתל אביב – City Rat TLV Tours, מה אתם חושבים?

אפילוג: בסופ"ש האחרון בילו זוג חברים מזכרון בתל אביב. הכנתי להם שלל המלצות מראש שלדעתי יתאימו להם. בצהרים הם נפלו על הצ'יקטי שעליו לא המלצתי דווקא ובאופן לא מפתיע לא התלהבו (בורגני ופלצני מדי לטעמי). את המלצת הערב שלי, א-לה רמפה, הם דווקא אהבו מאוד, וכמו כן ההמלצה על הקרפרי באבן גבירול לטייקאווי בדרך חזרה. עוד משהו שגורם לי לשקול ברצינות את ההצעה של הבעז"ב.

 

ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

  • היצע ומגוון בירותבביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
  • מחירבשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
  • אווירההביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
  • אוכלבשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
  • מבצעיםבביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
  • שירותבביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

מדריד לטבעונים ועוד – יש הרבה מעבר לחמון

 

אז אחרי בילוי של כמה ימים במדריד (מעין שילוב של ברצלונה ולונדון על שטח מצומצם יחסית) אפשר לסכם ולהגיד שבמדריד לא חסרות אופציות טבעוניות (ומקומות בילוי באופן כללי). להלן כמה מהם שיצא לנו לנסות.

המומלצות:

Viva Burger – מגוון בורגרים טבעוניים מפתים ועוד מגוון מנות, מיצים ועוד. אני ניסיתי אחד שהיה מוצלח ביותר, כשהעכברושית הלכה על פינצ'וס פחות כבד ונהנתה ממנו גם כן. מסעדה מעוצבת שנעים לשבת בה. מומלץ ביותר.

 

Celicioso Barquillo – מסעדה/קונדיטוריה ללא גלוטן שנמצאת בתוך מלון בוטיק מגניב (Only You). לא טבעונית בהגדרה אבל מכילה מגוון מנות וקינוחים טבעוניים, מיצים בריאים ועוד. אנחנו חזרנו 3 פעמים רק בשביל הקינוחים, כשה Vegan Black Velvet היתה מעולה, גם לדעתה של העכברושית. חבל שלא יצא לנו לשבת שם לארוחה עיקרית.

Tiyoweh, la Quietud – המסעדה שנמצאת לא הרחק מהגנים הבוטנים לא טבעונית ב-100% אבל הרוב כן. אנחנו הזמנו שם את הפלטה של היום – מרק, תבשיל, סלט, קטניה ושתייה קרה/חמה – ארוחה מזינה, בריאה וטעימה באווירה נעימה.

B13 bar – סוג של בר טבעוני קטן באחת הסמטאות באחד מאזורי הבילוי שבעיר (האמת שהכל בעיר נראה כמו אזור בילוי), בו אכלתי גם בורגר טבעוני מוצלח ואפילו שתיתי בירה אקולוגית שנקראת Veer (במקום Beer).

VEGA – מקום ביתי חמים עם אווירה אינטימית בו יש אוכל טרי ובריא (מרק גרגירי חומוס לדוגמא), כדאי לא להסתפק בתפריט העסקי ולעיין גם בתפריט הרגיל.

אפשר גם

Sanissimo Malasaña – מקום קטן וקצת היפסטרי, בו יש היצע טבעוני מעניין, אך לא כיף לשבת בו לארוחת ערב, אולי לחטוף משהו על הדרך.
 
Restaurante Yerbabuena – מסעדה צמחונית/טבעונית ממש במרכז, למרות שקשה קצת למצוא את הכניסה. העיצוב לא ממש מזמין, התפריט מגוון ועשיר, אבל מהמנות שניסינו לא כולן היו מוצלחות כל כך.
Hanso Cafe – בית קפה היפסטרי נחמד, אמנם לא טבעוני, אבל העכברושית התלהבה מהקפה והבייגל וגם אני מצאתי שם משהו טעים לאכול (קפרזה עם טופו רך במקום גבינה).
Chocolatería San Ginés‏ – המקום המפורסם של הצ'ורוס, שפתוח 24 שעות ביממה ועובד כמו סרט נע. הצ'ורוס אמנם טבעוניים אבל הרוטב שוקולד שמוגש איתם בצד לא, ובלעדיו אלו סתם בצקים.
שווקים
בשני השווקים העיקריים (San Miguel, San Anton) אין יותר מדי אופציות טבעוניות, וגם אלו שיש כגון: פאייה צמחונית, Padrones – פלפלים ירוקים מטוגנים עם מלח) לא מדהימות בלשון המעטה.  בניגוד לשוק בברצלונה, השווקים מזכירים באופיים את השרונה מרקט או שוק צפון למשל – עיצוב יפה אך קצת מלאכותי ובלי תוכן מיוחד.
בירה
במדריד לא חסרים מקומות לשתות מכל הסוגים והמינים. אחד מהמקומות הטובים שהייתי בהם הוא The Stuyck Co בו יש 12-14 ברזים של בירות בוטיק מעניינות, וגם אווירה ומוזיקה טובה.