ביר סטיישן מול ביר שופ ראש בראש Beer Station vs. Beer Shop

זמן: יום רביעי בערב, סוף נובמבר 2017

מיקום:  שטרן 1, פלורנטין (ביר סטיישן), יהודה הלוי 21 (ביר שופ), תל אביב

רקע היסטורי: הסניפים התל אביביים של הביר שופ וגם הביר סטיישן נפתחו שניהם לפני מספר חודשים, כשלשניהם יש את אותו הקונספט: היצע בירה נרחב מהחבית, זול משמעותית מברים אחרים, כשניתן למלא הביתה בקבוקים – ההשוואה המתבקשת ביניהם בהמשך.

הסיפור: בביר סטיישן ביליתי רק פעם אחת לפני מספר חודשים, בעוד שבביר שופ יצא לי לבלות כבר מספר פעמים. לכן שקבעתי לצאת עם הראשוני ונטול הכינוי, החלטנו ללכת הפעם דווקא לביר סטיישן ולראות מה העניינים.

הגענו אל הבר קצת אחרי 21:00. כמו בביקור הקודם, המקום היה כמעט ריק לגמרי, ואנו התיישבנו באחד מהשולחנות הפנויים שליד הבר.

תפריט הבירות נשאר אותו הדבר, למרות שיש עוד 2-3 בירות שלא מופיעות בו וגם הן חלק מהמבחר. תפריט האוכל לעומת זאת התעבה קצת, אך מכיל רק נשנושים רגילים (צ'יפס, אדממה, בוטנים, נאצ'וס) ומאכלים שאותי לא מעניינים (פירות ים, נקניקיות וכדומה).

הראשוני ונטול הכינוי הזמינו חצי אדלווייס שניהם (22 ש"ח) ואני הזמנתי חצי IPA הדובים (24), כשהזמנו גם נאצ'וס (19).

הבירות הוגשו לנו די מהר, כשניהלנו דיון בו השתתף גם הברמן איזו בירה יותר טובה – מהחבית או מהבקבוק דווקא. הנאצ'וס היו סתמיים עם מטבלים לא ממש מתאימים.

ברקע התנגנו להיטי רוק משנות ה-90, נטול הכינוי הזמין חצי אדלווייס נוסף, וכמו בד"כ דיברנו על טיולים ליעדים רחוקים.

החשבון יצא 109 ש"ח, כשאחרי ההנחת חבר (10% מימוש על הקניה הקודמת) הוא ירד ל-96 ש"ח בלבד.

משם הלכנו ברגל כמה דקות בין השלוליות אל הביר סטיישן, שם בילה גם הסטודנט הכוכב עם חבריו. הראשוני פרש ואני הזמנתי רבע אלכסנדר מיקקלר גרין גולד (14) ונטול הכינוי הלך על עוד חצי אדלווייס (19).

לסיכום: הקונספט הדומה והעובדה שהם בטווח הליכה אחד מהשני מזמינים השוואה ביניהם:

  • היצע ומגוון בירותבביר שופ יש כמה בירות יותר וגם המגוון יותר מעניין עם הרבה בירות בוטיק ישראליות והיצע יפה של IPA, כשבביר סטיישן יש פחות בירות מיוחדות יחסית והרוב הן חיטה ולאגר. יתרון – ביר שופ.
  • מחירבשני המקומות המחירים זולים משמעותית לעומת ברים אחרים בעיר. הביר שופ, אפילו שהתייקר טיפה, עדיין זול יותר.
  • אווירההביר סטיישן שנפתח היכן שבעבר שכן השטרן אחד והוא יותר בר, אבל בפעמיים שהיינו היה די ריק שם. הביר שופ יותר שכונתי, כשרוב מקומות הישיבה הם בשולחנות הארוכים שעל הרחוב שבפעמים שאני ביליתי שם היו מלאים לרוב. שוויון – תלוי מה אתם מחפשים.
  • אוכלבשני המקומות עדיף כנראה לאכול קודם לכן במקום אחר. למרות זאת הביר סטיישן עדיף כנראה כי יש בו יותר נשנושים ומבחר (למרות שאין משהו טבעוני רציני).
  • מבצעיםבביר שופ יש כרטיסיה של בקבוקים לקחת הביתה, וכל מיני מבצעים משתנים. הכרטיס חבר של הביר סטיישן עדיף ומשתלם – מקנה 10% צבירה מהקנייה שבה אפשר להשתמש כהנחה במקום או בפעם הבאה.
  • שירותבביר שופ עמוס בד"כ, כשלא תמיד יש מספיק אנשי צוות והדבר גורם לעיכובים, כשבביר סטיישן תקבלו יחס אישי ושירות מהיר (לא יודע אם זה תקף גם בערבים יותר עמוסים). יתרון – ביר סטיישן

בשורה התחתונה אני אישית מעדיף את הביר שופ בגלל מבחר הבירות היותר מיוחד, כשהנקניקיה הטבעונית היא בונוס נחמד.

מודעות פרסומת

מדריד לטבעונים ועוד – יש הרבה מעבר לחמון

 

אז אחרי בילוי של כמה ימים במדריד (מעין שילוב של ברצלונה ולונדון על שטח מצומצם יחסית) אפשר לסכם ולהגיד שבמדריד לא חסרות אופציות טבעוניות (ומקומות בילוי באופן כללי). להלן כמה מהם שיצא לנו לנסות.

המומלצות:

Viva Burger – מגוון בורגרים טבעוניים מפתים ועוד מגוון מנות, מיצים ועוד. אני ניסיתי אחד שהיה מוצלח ביותר, כשהעכברושית הלכה על פינצ'וס פחות כבד ונהנתה ממנו גם כן. מסעדה מעוצבת שנעים לשבת בה. מומלץ ביותר.

 

Celicioso Barquillo – מסעדה/קונדיטוריה ללא גלוטן שנמצאת בתוך מלון בוטיק מגניב (Only You). לא טבעונית בהגדרה אבל מכילה מגוון מנות וקינוחים טבעוניים, מיצים בריאים ועוד. אנחנו חזרנו 3 פעמים רק בשביל הקינוחים, כשה Vegan Black Velvet היתה מעולה, גם לדעתה של העכברושית. חבל שלא יצא לנו לשבת שם לארוחה עיקרית.

Tiyoweh, la Quietud – המסעדה שנמצאת לא הרחק מהגנים הבוטנים לא טבעונית ב-100% אבל הרוב כן. אנחנו הזמנו שם את הפלטה של היום – מרק, תבשיל, סלט, קטניה ושתייה קרה/חמה – ארוחה מזינה, בריאה וטעימה באווירה נעימה.

B13 bar – סוג של בר טבעוני קטן באחת הסמטאות באחד מאזורי הבילוי שבעיר (האמת שהכל בעיר נראה כמו אזור בילוי), בו אכלתי גם בורגר טבעוני מוצלח ואפילו שתיתי בירה אקולוגית שנקראת Veer (במקום Beer).

VEGA – מקום ביתי חמים עם אווירה אינטימית בו יש אוכל טרי ובריא (מרק גרגירי חומוס לדוגמא), כדאי לא להסתפק בתפריט העסקי ולעיין גם בתפריט הרגיל.

אפשר גם

Sanissimo Malasaña – מקום קטן וקצת היפסטרי, בו יש היצע טבעוני מעניין, אך לא כיף לשבת בו לארוחת ערב, אולי לחטוף משהו על הדרך.
 
Restaurante Yerbabuena – מסעדה צמחונית/טבעונית ממש במרכז, למרות שקשה קצת למצוא את הכניסה. העיצוב לא ממש מזמין, התפריט מגוון ועשיר, אבל מהמנות שניסינו לא כולן היו מוצלחות כל כך.
Hanso Cafe – בית קפה היפסטרי נחמד, אמנם לא טבעוני, אבל העכברושית התלהבה מהקפה והבייגל וגם אני מצאתי שם משהו טעים לאכול (קפרזה עם טופו רך במקום גבינה).
Chocolatería San Ginés‏ – המקום המפורסם של הצ'ורוס, שפתוח 24 שעות ביממה ועובד כמו סרט נע. הצ'ורוס אמנם טבעוניים אבל הרוטב שוקולד שמוגש איתם בצד לא, ובלעדיו אלו סתם בצקים.
שווקים
בשני השווקים העיקריים (San Miguel, San Anton) אין יותר מדי אופציות טבעוניות, וגם אלו שיש כגון: פאייה צמחונית, Padrones – פלפלים ירוקים מטוגנים עם מלח) לא מדהימות בלשון המעטה.  בניגוד לשוק בברצלונה, השווקים מזכירים באופיים את השרונה מרקט או שוק צפון למשל – עיצוב יפה אך קצת מלאכותי ובלי תוכן מיוחד.
בירה
במדריד לא חסרים מקומות לשתות מכל הסוגים והמינים. אחד מהמקומות הטובים שהייתי בהם הוא The Stuyck Co בו יש 12-14 ברזים של בירות בוטיק מעניינות, וגם אווירה ומוזיקה טובה.

 

ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים – ניו יורק, ארה"ב 2017 (חלק ג')

אז אחרי בילוי קצר בניו יורק ואחריו טיול מהנה עם הבעז"ב והרבה בירה במיין ובוסטון חזרתי שוב לניו יורק.

יצא קצת ארוך אבל שווה לקרוא, שלא תפספסו את הבר מספר 1 בעולם ועוד.

השעה היתה כבר שעת ערב מוקדמת והסתובבתי באזור צ'לסי ובטיילת של  ה High Line. כעבור זמן מה הייתי רעב וניסיתי לקבוע עם המשועבד, ששהה אף הוא בעיר עם בת זוגו וגיסו, לארוחת ערב. הם התעכבו ואני חיפשתי משהו טבעוני נחמד באזור. למרות שעשיתי הכנה לפני, לא היה באזור משהו חוץ מהבלוסום, בה הייתי כבר בשנה שעברה ורציתי משהו אחר. נעזרתי ב-Google Maps ו Yelp לראות מה נמצא באזור וכך הגעתי ל Vita, גן עדן טבעוני להגדרתם, על השדרה השמינית ליד רחוב 18.

המקום, שנראה די חדש, היה אמנם ריק, אבל התפריט נראה לי מעניין, אז החלטתי להיכנס ולשבת בפאטיו שבפנים.

מכיוון שהייתי שם די לבד, זכיתי לתשומת ליבו האישית ועזרתו של המלצר הנחמד. בחרתי להזמין פאייה ויטה, עם צ'וריסו סייטן וללוות את זה בשייק פינה קולדה עם אוכמניות.

השייק הגיע במהירות, והיה חלק, מתקתק, חמצמץ וטעים. גם האוכל הגיע בעקבותיו מהר, כשהפאייה לא היתה גדולה מדי, אך די טעימה והרכיבים הרגישו טריים ואיכותיים. התפנקתי גם בקינוח – טירמיסו טבעוני, עם מרקם עוגתי, שהיה לא רע בכלל.

לאחר מכן הלכתי לפגוש את המשועבד וחבורתו שישבו ואכלנו במסעדה תאילנדית קצת יותר פופולרית ליד היוניון סקוור. כשהם סיימו רצינו להמשיך לבר קוקטיילים ספיק איזי איכותי ליד (Raines Law Room), בו כבר ביליתי בעבר בהנאה, אבל ויתרנו בגלל רשימת ההמתנה ארוכה.

בבוקר שלאחר מכן שוב הגיע הסוף שבוע, ואחרי המתנה בשמש הקופחת מתחת לגשר ברוקלין שמתי את פעמיי עם המעבורת אל צפון וויליאמסבורג ל Smorgasburg Market, שוק אוכל שפעיל בימי שבת וראשון.

בשוק יש שלל דוכנים מגוונים ומעניינים, דונאטס שעשויים מספגטי, צ'יפסים ונאצ'וס מיוחדים ועוד מאכלים מכל הסוגים והמינים. הסתובבתי קצת בין הדוכנים, שרובם לא היו רלוונטיים בשבילי, עד שמצאתי דוכן נחמד של בורגרים וסנדוויצ'ים מהצומח, שם הזמנתי בורגר סלק שהיה קצת חריף וקצת שרוף, אבל די טעים.

מה שנחמד בשוק האוכל, זה שהוא לא המוני מדי ולא תמצאו בו רשתות אוכל או מותגים מוכרים (מישהו אמר טעם העיר?), יש אזור ישיבה גדול ליד הדוכנים, הופעות, מוזיקה ועוד.

אחרי שסיימתי את הבורגר, הלכתי בחזרה לדוכן שראיתי בהתחלה, בו מגישים שייקים שעשויים מ-100% פרי, כולל הכוס בה שותים. הטעות היתה שלא הלכתי לשם בהתחלה, כי בינתיים התור כבר גדל, אבל השייק אננס היה שווה את ההמתנה.

המשכתי להסתובב ברחובות המעניינים בוויליאמסבורג, כשבסוף מצאתי את עצמי באיזה בר שכונתי נחמד – Sugarburg, בו גם כן מגישים שלל בירות בוטיק מהחבית, כשכמעט את כולן לא הכרתי (יש גם טייק אווי בבקבוקים מיוחדים). הלכתי על משהו מקומי – Bronx Summer Pale Ale שהרווה את צמאוני.

חזרתי למנהטן שם קבעתי עם קרובי משפחה להצגה וארוחת ערב. הייתי באזור הסוהו ולא ידעתי איפה כדאי לאכול ליד. שוב נעזרתי בחבריי המקוונים כדי לגלות שיש מסעדה אסייתית טבעונית בטווח הליכה –LuAnnes' Wild Ginger, שנראתה מאוד נחמדה.

ישבנו שם שני מבוגרים וילדה, והזמנו כמה מנות מהתפריט הנרחב – פנקייקים, שניצלוני סויה, אגרולים, דאמפלינגס תרד, מנת ירקות מאודים, אורז מטוגן עם כל מיני תוספות, דלעת ערמונים מאודה ונודלס כמובן. כל המנות היו טובות וטעימות (ולא שוחות ברוטב) בלי אף נפילה.

לקינוח הזמנו שתי מנות – בראוניז שוקולד עם גלידה וגלידת טופי מלוח, שגם הן היו מוצלחות, משם המשכנו לברודווי למחזמר טוב – School Of Rock, כשלאחר מכן כבר היה כבר מאוחר והייתי עייף מדי מיום ארוך מכדי לצאת ולשתות.

שוב הגיע הבוקר, כשאותו פתחתי עם קאפקייס טבעוניים מצוינים ב Erin Mckenna's Bakery הטבעונית, נטולת גלוטן ואף כשרה ב Lower East Side.

אחרי יומיים בניו יורק בלי קניות, החלטתי להמשיך עם המגמה, ולנצל את מזג האוויר הנעים לטיול בסנטרל פארק. בפארק היו לא מעט אנשים, זוגות שהתחתנו, הופעות רחוב ועוד, אך הכל ברוגע ונעימות, פשוט ליהנות. סוף סוף הצטרפו אליי גם המשועבד וחבורתו, שלקחו הפסקה מהקניות, ואנו טיילנו ביחד מסביב לאגם, ב Rabmle ועוד.

השעה היתה כבר כמעט 15:00, כשיצאנו מהפארק באזור השדרה החמישית, אך אני לא אכלתי שום דבר מהבוקר אז נפרדתי מהם וחיפשתי משהו לאכול בסביבה. ידידיי החדשים עזרו לי למצוא מקום טבעוני שנקרא La Botaniste לא הרחק משם אז אליו הלכתי.

זו היתה החלטה טובה, כשבמקום מגישים מגוון תבשילים טבעוניים בריאים וטעימים עם תוספות ועוד. אני הלכתי על הספייסי צ'ילי סין קרנה (ללא בשר) שהוגש על גבי קינואה ואורז מלא, תה לימונדה קר, ומוס שוקלד עם בראוניז לקינוח – ארוחה טעימה ומזינה.

לצערי לאחר מכן הגיע הזמן לקצת שופינג (רובו לא בשבילי), וכך ירדתי למטה כמה בלוקים על גבי השדרה החמישית.

הייתי צריך למהר, כי קבעתי שוב עם המתאמן הלוגם, שהזמין עוד כמה חברים, לצאת לבר, ולא סתם בר אלא ה Dead Rabbit, שנבחר כבר מספר אחד בעולם בשנים 2015 ו-2016 ע"י המגזין פורבס, והיה אצלי ברשימה כבר בשנה שעברה, אך לא הספקתי בו אז לבלות.

מה שנחמד בבר הוא שאי אפשר להזמין מקום מראש (אחרת כנראה לא היה לנו סיכוי), אז פשוט הגענו אליו לקראת 8 בערב וקיווינו לטוב (מכיוון שהיה זה יום חג, האזור בו הוא נמצא – הדאונטאון, היה די ריק, מה שכנראה שיחק לטובתנו).

נכנסו אל הבר שמחולק ל-3 קומות. הראשונה – The Taproom, פאב לכל דבר. השנייה – The Parlor, מקדש הקוקטיילים. והשלישית לאירועים פרטיים.

כמובן שלקומה השנייה היתה רשימת המתנה, אז לקחנו זמזם, ונכנסנו אל הקומה הראשונה, שהיתה עמוסה ובה היתה להקה בהופעה חיה. מבחר הבירות במקום יחסית לברים אחרים בעיר לא גדול, אך גם פה אפשר למצוא כמה בירות בוטיק מהחבית, אז הזמנתי לי Bells Two Hearted.

בינתיים הצטרף אלינו החבר הרביעי, שהתברר ששירת איתי בצבא לפני שנים, וגם בחור אירי שיכור במקצת שלא היה שייך אבל ניהל איתנו שיחה משעשעת.

בדיוק סיימנו את הבירות, כשהזמזם צפצף, ואנו עלינו כלאחר כבוד לקומה השנייה שם נמצא בר הקוקטיילים.

התיישבנו בשני שולחנות קטנים יחסית ליד הכניסה, ומלצרית בתלבושת אדומה הגישה לנו את התפריטים עם הסבר מצורף. תפריט הקוקטיילים הוא קומיקס על בכיכוב Dead Rabbit, כשאחרי כל פרק מופיעים 6 קוקטיילים, וכך מתפתח התפריט במקביל לעלילה מהקל לכבד, בתפריט כזה עשיר ומורכב קשה להתמקד.

אחרי דקות ארוכות וקצת שאלות החלטנו מה להזמין. אני פתחתי עם קוקטייל Bushwacker ע"ב קוניאק, שקדים, שזיף, אננס ועוד, כשבמקביל הזמנו גם קצת אוכל ונשנושים.

הקוקטיילים זרמו לשולחן, והאוכל (שלא היה העיקר) הגיע גם הוא מתישהו. בהמשך הזמנתי סיבוב נוסף הפעם את ה Holy Smoke ע"ב וויסקי, אגוזי מקדמיה, קוקוס, אננס ועוד.

שתיתי לא מעט קוקטיילים מוצלחים בחיי (וגם כאלו שלא), ואין ספק שאלו היו בין המוצלחים ביותר – מדויקים, חזקים, לא יותר מדי מתוקים או עם הרבה קרח, עם הכמות הנכונה של כל הרכיבים שבפה טעמיהם משתלבים.

נהנינו מהמקום, מהקוקטיילים, מהאווירה והחברה, אבל כל ערב מגיע מתישהו לסיומו וכך היה גם כאן. נשאר רק עוד יום אחד.

מזג האוויר ביום האחרון היה גשום וקריר. הסתובבתי ברחובות עד שהייתי רעב ולקחתי מאפה ומשהו מתוק טבעוני בדוכן ביוניון סקוור, שלא היו כאלה טעימים.

המשכתי להסתובב באזור הסוהו, הלואר איסט והאיסט וילאג', עד שבשעות אחה"צ, התחלתי להיות רעב. חיפשתי שוב בסביבה מקומות מעניינים, אך בגלל החג היו רבים מהם סגורים.

לבסוף הגעתי אל ה Urban Vegan Kitchen בווסט וילאג' – דיינר/לאונג' טבעוני, שבו החיות מופיעות בתמונות הסלבס שעל הקירות.

כמו אסיר שאוכל את הארוחה האחרונה שלו (במקרה שלי בניו יורק), החלטתי להתפרע. הזמנתי 2 מנות ראשונות – תירס רחוב מקסיקני צלוי על מקל עם גבינה טבעונית טעימה והכל, וברוקוליני שום פריך וטעים. למנה עיקרית הזמנתי את הבורגר עם צ'יפס, ולקינוח בראוני סאנדיי – יאמי! בהחלט קומפורט פוד כמו שאת המקום מתארים.

נותרו לי כמה שעות להשלמות, כשלפני שעזבתי את העיר לא ויתרתי על בירה אחרונה בפאב שכונתי בסוהו, בו הבעלים הוא גם הברמן שגדל עם הבר ב-30 השנים האחרונות.

 

לסיכום: לא צריך להתכונן יותר מראש בניו יורק, אם יוצאים (ומחפשים) מגלים מקומות נפלאים. נכון שתמיד עוזבים בתחושה שלא הספקנו מה שרצינו (אוכל, בילויים, קניות ומה לא), אבל זה רק משאיר לנו מוטיבציה לחזור שוב כמה שיותר בקרוב (או לפנטז על רילוקיישן שכנראה לא יבוא).

 

 

 

 

 

 

 

ארה"ב 2017 (חלק ב') – עולים צפונה – מבשלות, בירות ועוד הפתעות

חלק א' – ניו יורק, הקל והמוכר

חלק ב' – עולם צפונה – מבשלות בירות ועוד

אז אחרי שהות קצרה בניו יורק, עליתי צפונה לבוסטון, שם נפגשתי עם הבעז"ב, שהגיע אף הוא במיוחד. לא התעכבנו ונסענו ישר צפונה עד שהגענו לפורטלנד, מיין – בה פורחת סצינת מבשלות הבוטיק -microbreweries, ואנו הגענו לאחת מהן – Allagash.

במרכז המבקרים של המבשלה יש פאב נחמד, שם מגישים טעימות בירה בחינם, ואפשר גם לרכוש מרצ'נדייס ולערוך סיור במבשלה.

 

על הסיור ויתרנו, אבל על הבירה לא, וקיבלנו 4 כוסות כל אחד עם בירות שונות של המבשלה, כפי שניתן לראות בתמונות. היינו צריכים לאכול גם משהו  אז הלכנו למשאית האוכל הקוריאני – מקסיקני שהיתה בחוץ, שם קנינו קערות אורז עם כל מיני תוספות שהיו סבירות.

השעה היתה עדיין שעת אחה"צ מוקדמת יחסית, אז נסענו לתוך העיירה אל Rising Tide Brewery. הבירה שם לא היתה בחינם, אבל בכל זאת הזמנו 4 בירות לטעימות, אותן חלקנו הפעם.

 

ליד המבשלה יש גם מרכז מבקרים של מזקקת אלכוהול מקומית – Maine Craft Distilling. הבעז"ב רצה להיכנס אז זרמתי. שוחחנו שם עם בחור צעיר שהסביר לנו קצת על המזקקה ועל בעיות המיסוי במדינה, טעמנו דגימות מכמה משקאות חזקים, והבעז"ב הזמין גם את הגרסה שלהם לבלאדי מרי.

השעה היתה אמנם רק קצת אחרי 5 אחה"צ, אך אחרי כל הטעימות הבנו שיש לנו כ-3 שעות נסיעה בגשם ליעד הבא, שאליו רצינו להגיע לפני החשכה, אז יצאנו לדרך. כשאני, שלא הייתי כבר תחת השפעת אלכוהול נהגתי, אל דאגה.

אחרי נהיגה רצופה וארוכה, הגענו בסביבות 20:30 אל העיירה בר הרבור, שנמצאת ב-Mount Desert Island, שם תכננו לטייל באכדיה נשיונל בפארק.

אחרי שהתמקמנו, יצאנו אל העיירה הקטנה בגשם, רק כדי לגלות שמרבית המקומות המומלצים לאכול בהם, מפסיקים להגיש אוכל ב-21:00, אז נאצלנו להסתפק באוכל בבר מקומי, שלא היו הרבה דברים טובים לרשום עליו.

בערב השני בבר הרבור לא חזרנו על אותה טעות והלכנו לאכול בשעה מוקדמת יותר ב Side Street Cafe. מהאוכל הטבעוני שם לא התלהבתי במיוחד (לפחות היה שם משהו). אך מה שנחמד שם (וגם בבר האירי בו הלכנו לראות אח"כ את המשחק) הוא מבחר הבירות מהחבית, לפחות כעשר במספר. כשרובן בירות בוטיק מקומיות (מהעיירה, ממדינת מיין או ממדינות אחרות באזור) ולא ממש מוכרות (חוץ מ Allagash ו Rising Tide אותן כבר יצא לנו להכיר קודם לכן), ואנו דאגנו להכיר עוד כמה מהן (אני למשל שתיתי בין היתר Blueberry Ale של מבשלה מקומית מהעיירה).

בין לבין מזג האוויר האיר לנו פנים ואנו טיילנו יומיים בפארק אקדיה המרשים. מה שאותי עוד יותר הרשים, זה שלמרות שבשנה יש בו המוני מטיילים, לא תמצאו בטבע זבל ושאריות של מבקרים, לצערי שלא כמו במדינתנו בה יש מקומות יפים אך בכולם תמצאו ניירות טואלט, מגבונים, שקיות ריקות של במבה וכדומה, בקבוקים ומה לא – הטבע במיטבו.

אחרי שסיימנו לטפס אל ההר הגבוה באי וחזרנו לרכב בדרך לא דרך, התחלנו לנסוע בחזרה דרומה לעבר פורטלנד שם תכננו לישון בלילה. בדרך עצרנו בקמדן – עוד עיירה קטנה נחמדה. שם אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה אסייאתית איכותית – Long Grain, בה יש הרבה אופציות טבעוניות (וגם כאלו שלו), וקציצות אורז מטוגנות מעולות.

המשכנו דרומה עד שהגענו לפורטלנד. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לבדוק כמה ברים בעיר, בה יש לא מעט כאלו יחסית לגודלה (כ-60 אלף תושבים, אם כי באזור המטרופוליטן שלה יש הרבה יותר).

הראשון היה ה The Thirsty Pig – בר בירות ונקניקיות, שמציע בירות מקומיות ואיכותיות ממיין. המקום שנסגר ב-22:00 באמצע השבוע היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מבירה איכותית (אני הזמנתי את ה Mason's Hipster Apocalypse) ואפילו מנקניקיה טבעונית טעימה עם כל התוספות כמו שאפשר לראות בתמונה.

 

 

לאחר מכן המשכנו לבר בסמטה ממול – Novare Res Bier Cafe. מקום גדול עם דק חיצוני, בו יש תפריט עשיר ביותר של בירות איכותיות מהחבית – למעלה מ-30, כשמתוכן 13 הן תוצרת מקומית, והיה די מלא יחסית ללילה רגיל באמצע השבוע. הבעז"ב הזמין בירה מיוחדת של המקום, בעוד שאני הלכתי על ה Allagash. הבירות היו טובות אך נרשמו קצת תקלות עם המזון (מנות שאזלו) וגם בסוף עם החשבון (המלצרית התבלבלה בינינו לשולחן אחר)

בבוקר שלאחר מכן עשינו את דרכינו בגשם בחזרה לבוסטון. בגלל היום הגשום ומזג האוויר הקר לא יצא לנו להסתובב בעיר יותר מדי.

כן הספקנו לאכול עסקית צהרים טעימה ומשתלמת במסעדת My Thai Vegan Cafe. כשאפילו הבעז"ב נהנה מהמנה שהזמין עם תחליף בקר מהצומח, אמר שזה כמעט אותו דבר והוא לא היה מרגיש בהבדל, אולי רק בגלל שזה אולי טיפה פחות כבד. הזמנו גם 2 עוגות שנראו טוב לקינוח. הציפוי שלהם היה טעים, אבל הן היו יבשות בפנים, ובדיעבד אפשר היה לוותר עליהן.

גולת הכותרת בבוסטון לא היתה המפגש האקראי והמהיר עם צ'ארלס בארקלי במעלית, אלא העובדה שיצא לי לפגוש את שאקיל אוניל בכניסה למלון, ללחוץ את ידו, ואפילו להצטלם איתו בזריזות בהסכמתו.

לפני משחק 5 של גמר המזרח – בוסטון מול קליבלנד, נכנסו לכמה ברים ליד האולם. גם בהם ניתן היה למצוא בירות מקומיות בתוספת מהסטנדרטיות (גינס – שעכשיו הפכה גם לטבעונית ולכן יכולתי לשתות ממנה, סמואל אדאמס וכו'), ואכלנו ארוחת ערב ברשת מקסיקנית לא מי יודע מה.

המשחק עצמו היה די חד צדדי (נגמר 30 הפרש), אך לפחות זכינו לראות את השחקן מס' 1 בעולם כרגע, ומהטופ 5 בכל הזמנים (לברון).

בשורה התחתונה: יש הרבה מה לעשות, לראות ולשתות במדינת מיין והסביבה. לחובבי הבירות לא כדאי לפספס את פורטלנד, כשגם לבוסטון כדאי להקדיש יומיים שלושה.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

כבר חלפה לה שנה

הזמן עובר מהר כשמבלים וכבר חלפה לה שנה מאז שעכברוש העיר עבר לפלטפורמה החדשה.

אז מה היה לנו בשנה החולפת?

פוסטים – יותר מ-60 פוסטים חדשים, עם סקירות על ברים מומלצים לפי אזורים, הפי האוורס ברחבי העיר, בר שעלה לכותרות עקב אירוע מצער, וכמובן שלל ביקורות על ברים ותיקים וחדשים.

צפיות – כ-65,000 אחרי שהממוצעים עלו בחודשים האחרונים. ביחד עם הצפיות בתפוז מתקרב עכברוש העיר למיליון צפיות בכל הזמנים!

מנויים – לא כל המנויים מתפוז עברו (חלקם כנראה כבר היו לא פעילים גם ככה – הזדקנו / עברו לפרברים ומתו מבפנים). לצערי כנראה שהרישום למנויים דרך ה-WP לא כזה נוח למשתמשים חדשים, כי למרות הצפיות הרבות כאלו כמעט ולא מצטרפים.

מסיברוש 2016– חגיגות יום ההולדת 8 של עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הותיק בתל אביב, עם למעלה מ-25 משתתפים.

ברים מומלצים -לשמחתי עדיין יש לא מעט כאלו כשחמשת המומלצים שלי מהשנה החולפת כרגע הם השאפל בר, ביר בזאר, א-לה רמפה, ברלין בפלורנטין והברמצווה.

טבעונים ונהנים – הרבה מקומות מתאימים, טבעונים לגמרי או ידידותיים (כשגם הלא טבעונים נהנים ואף חוזרים).

ארה"ב (שלפני דונלד טראמפ) – כמה המלצות על ברים שווים בסן פרנסיסקו ובניו יורק

 

מוזמנים כתמיד להגיב ולחלוק המלצות, והעיקר תמשיכו לעקוב,לבלות וליהנות!