ביר בזאר, באנה וביצ'יקלטה – בקצרה

בחודש האחרון ביליתי במספר מקומות עליהם כבר רשמתי פוסטים מקיפים יותר אז החלטתי לעדכן עליהם בקצרה:

ביר בזאר (שוק הכרמל) – ביקור עם הספרותן שחזר מהגולה. היה די מלא, השירות היה טוב ומהיר, האוכל (כריך טבעוני וסלט) היה טעים. אמנם יש 8 בירות ישראליות מהחבית, אך אם בהתחלה שתיים היו של הביר בזאר והאחרות ממבשלות שונות. עכשיו רובן הן מהמבשלה של הביר בזאר, שזה הגיוני, אבל קצת מבאס שכך לא יוצא לטעום או להכיר בירות אחרות.

באנה (נחמני) – ביקור שני עם העכברושית במסעדה הטבעונית המצליחה והתוססת כשהפעם ישבנו בחוץ (פחות כיף בלחות ובחום למרות המאווררים). שתיתי משקה בריא ומוזר על בסיס פטריה תוססת (קומבוצ'ה), האוכל היה טעים, אך קצת פחות הרשים מהביקור הקודם, כשיש לציין את שלגון הטונקה וקשיו כטעים במיוחד, גם לדעת העכברושית.

ביצ'יקלטה (נחלת בנימין) – בילוי בחבורה של 10 אנשים מהעבודה. נראה שמשהו עובר על המקום (אולי התחלפו הבעלים), כשהתפריט השתנה ולא לטובה, חלק לא מועט מהמנות לא היה זמין בכלל, השירות היה איטי, לא אחיד ומפוזר (אין סיבה להמתין לשתייה למעלה מ-10 דקות), לפחות נעים וכיף לשבת שם בגינה. יורד בדירוג ברשימת המומלצים.

מודעות פרסומת

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים – ניו יורק, ארה"ב 2017 (חלק ג')

אז אחרי בילוי קצר בניו יורק ואחריו טיול מהנה עם הבעז"ב והרבה בירה במיין ובוסטון חזרתי שוב לניו יורק.

יצא קצת ארוך אבל שווה לקרוא, שלא תפספסו את הבר מספר 1 בעולם ועוד.

השעה היתה כבר שעת ערב מוקדמת והסתובבתי באזור צ'לסי ובטיילת של  ה High Line. כעבור זמן מה הייתי רעב וניסיתי לקבוע עם המשועבד, ששהה אף הוא בעיר עם בת זוגו וגיסו, לארוחת ערב. הם התעכבו ואני חיפשתי משהו טבעוני נחמד באזור. למרות שעשיתי הכנה לפני, לא היה באזור משהו חוץ מהבלוסום, בה הייתי כבר בשנה שעברה ורציתי משהו אחר. נעזרתי ב-Google Maps ו Yelp לראות מה נמצא באזור וכך הגעתי ל Vita, גן עדן טבעוני להגדרתם, על השדרה השמינית ליד רחוב 18.

המקום, שנראה די חדש, היה אמנם ריק, אבל התפריט נראה לי מעניין, אז החלטתי להיכנס ולשבת בפאטיו שבפנים.

מכיוון שהייתי שם די לבד, זכיתי לתשומת ליבו האישית ועזרתו של המלצר הנחמד. בחרתי להזמין פאייה ויטה, עם צ'וריסו סייטן וללוות את זה בשייק פינה קולדה עם אוכמניות.

השייק הגיע במהירות, והיה חלק, מתקתק, חמצמץ וטעים. גם האוכל הגיע בעקבותיו מהר, כשהפאייה לא היתה גדולה מדי, אך די טעימה והרכיבים הרגישו טריים ואיכותיים. התפנקתי גם בקינוח – טירמיסו טבעוני, עם מרקם עוגתי, שהיה לא רע בכלל.

לאחר מכן הלכתי לפגוש את המשועבד וחבורתו שישבו ואכלנו במסעדה תאילנדית קצת יותר פופולרית ליד היוניון סקוור. כשהם סיימו רצינו להמשיך לבר קוקטיילים ספיק איזי איכותי ליד (Raines Law Room), בו כבר ביליתי בעבר בהנאה, אבל ויתרנו בגלל רשימת ההמתנה ארוכה.

בבוקר שלאחר מכן שוב הגיע הסוף שבוע, ואחרי המתנה בשמש הקופחת מתחת לגשר ברוקלין שמתי את פעמיי עם המעבורת אל צפון וויליאמסבורג ל Smorgasburg Market, שוק אוכל שפעיל בימי שבת וראשון.

בשוק יש שלל דוכנים מגוונים ומעניינים, דונאטס שעשויים מספגטי, צ'יפסים ונאצ'וס מיוחדים ועוד מאכלים מכל הסוגים והמינים. הסתובבתי קצת בין הדוכנים, שרובם לא היו רלוונטיים בשבילי, עד שמצאתי דוכן נחמד של בורגרים וסנדוויצ'ים מהצומח, שם הזמנתי בורגר סלק שהיה קצת חריף וקצת שרוף, אבל די טעים.

מה שנחמד בשוק האוכל, זה שהוא לא המוני מדי ולא תמצאו בו רשתות אוכל או מותגים מוכרים (מישהו אמר טעם העיר?), יש אזור ישיבה גדול ליד הדוכנים, הופעות, מוזיקה ועוד.

אחרי שסיימתי את הבורגר, הלכתי בחזרה לדוכן שראיתי בהתחלה, בו מגישים שייקים שעשויים מ-100% פרי, כולל הכוס בה שותים. הטעות היתה שלא הלכתי לשם בהתחלה, כי בינתיים התור כבר גדל, אבל השייק אננס היה שווה את ההמתנה.

המשכתי להסתובב ברחובות המעניינים בוויליאמסבורג, כשבסוף מצאתי את עצמי באיזה בר שכונתי נחמד – Sugarburg, בו גם כן מגישים שלל בירות בוטיק מהחבית, כשכמעט את כולן לא הכרתי (יש גם טייק אווי בבקבוקים מיוחדים). הלכתי על משהו מקומי – Bronx Summer Pale Ale שהרווה את צמאוני.

חזרתי למנהטן שם קבעתי עם קרובי משפחה להצגה וארוחת ערב. הייתי באזור הסוהו ולא ידעתי איפה כדאי לאכול ליד. שוב נעזרתי בחבריי המקוונים כדי לגלות שיש מסעדה אסייתית טבעונית בטווח הליכה –LuAnnes' Wild Ginger, שנראתה מאוד נחמדה.

ישבנו שם שני מבוגרים וילדה, והזמנו כמה מנות מהתפריט הנרחב – פנקייקים, שניצלוני סויה, אגרולים, דאמפלינגס תרד, מנת ירקות מאודים, אורז מטוגן עם כל מיני תוספות, דלעת ערמונים מאודה ונודלס כמובן. כל המנות היו טובות וטעימות (ולא שוחות ברוטב) בלי אף נפילה.

לקינוח הזמנו שתי מנות – בראוניז שוקולד עם גלידה וגלידת טופי מלוח, שגם הן היו מוצלחות, משם המשכנו לברודווי למחזמר טוב – School Of Rock, כשלאחר מכן כבר היה כבר מאוחר והייתי עייף מדי מיום ארוך מכדי לצאת ולשתות.

שוב הגיע הבוקר, כשאותו פתחתי עם קאפקייס טבעוניים מצוינים ב Erin Mckenna's Bakery הטבעונית, נטולת גלוטן ואף כשרה ב Lower East Side.

אחרי יומיים בניו יורק בלי קניות, החלטתי להמשיך עם המגמה, ולנצל את מזג האוויר הנעים לטיול בסנטרל פארק. בפארק היו לא מעט אנשים, זוגות שהתחתנו, הופעות רחוב ועוד, אך הכל ברוגע ונעימות, פשוט ליהנות. סוף סוף הצטרפו אליי גם המשועבד וחבורתו, שלקחו הפסקה מהקניות, ואנו טיילנו ביחד מסביב לאגם, ב Rabmle ועוד.

השעה היתה כבר כמעט 15:00, כשיצאנו מהפארק באזור השדרה החמישית, אך אני לא אכלתי שום דבר מהבוקר אז נפרדתי מהם וחיפשתי משהו לאכול בסביבה. ידידיי החדשים עזרו לי למצוא מקום טבעוני שנקרא La Botaniste לא הרחק משם אז אליו הלכתי.

זו היתה החלטה טובה, כשבמקום מגישים מגוון תבשילים טבעוניים בריאים וטעימים עם תוספות ועוד. אני הלכתי על הספייסי צ'ילי סין קרנה (ללא בשר) שהוגש על גבי קינואה ואורז מלא, תה לימונדה קר, ומוס שוקלד עם בראוניז לקינוח – ארוחה טעימה ומזינה.

לצערי לאחר מכן הגיע הזמן לקצת שופינג (רובו לא בשבילי), וכך ירדתי למטה כמה בלוקים על גבי השדרה החמישית.

הייתי צריך למהר, כי קבעתי שוב עם המתאמן הלוגם, שהזמין עוד כמה חברים, לצאת לבר, ולא סתם בר אלא ה Dead Rabbit, שנבחר כבר מספר אחד בעולם בשנים 2015 ו-2016 ע"י המגזין פורבס, והיה אצלי ברשימה כבר בשנה שעברה, אך לא הספקתי בו אז לבלות.

מה שנחמד בבר הוא שאי אפשר להזמין מקום מראש (אחרת כנראה לא היה לנו סיכוי), אז פשוט הגענו אליו לקראת 8 בערב וקיווינו לטוב (מכיוון שהיה זה יום חג, האזור בו הוא נמצא – הדאונטאון, היה די ריק, מה שכנראה שיחק לטובתנו).

נכנסו אל הבר שמחולק ל-3 קומות. הראשונה – The Taproom, פאב לכל דבר. השנייה – The Parlor, מקדש הקוקטיילים. והשלישית לאירועים פרטיים.

כמובן שלקומה השנייה היתה רשימת המתנה, אז לקחנו זמזם, ונכנסנו אל הקומה הראשונה, שהיתה עמוסה ובה היתה להקה בהופעה חיה. מבחר הבירות במקום יחסית לברים אחרים בעיר לא גדול, אך גם פה אפשר למצוא כמה בירות בוטיק מהחבית, אז הזמנתי לי Bells Two Hearted.

בינתיים הצטרף אלינו החבר הרביעי, שהתברר ששירת איתי בצבא לפני שנים, וגם בחור אירי שיכור במקצת שלא היה שייך אבל ניהל איתנו שיחה משעשעת.

בדיוק סיימנו את הבירות, כשהזמזם צפצף, ואנו עלינו כלאחר כבוד לקומה השנייה שם נמצא בר הקוקטיילים.

התיישבנו בשני שולחנות קטנים יחסית ליד הכניסה, ומלצרית בתלבושת אדומה הגישה לנו את התפריטים עם הסבר מצורף. תפריט הקוקטיילים הוא קומיקס על בכיכוב Dead Rabbit, כשאחרי כל פרק מופיעים 6 קוקטיילים, וכך מתפתח התפריט במקביל לעלילה מהקל לכבד, בתפריט כזה עשיר ומורכב קשה להתמקד.

אחרי דקות ארוכות וקצת שאלות החלטנו מה להזמין. אני פתחתי עם קוקטייל Bushwacker ע"ב קוניאק, שקדים, שזיף, אננס ועוד, כשבמקביל הזמנו גם קצת אוכל ונשנושים.

הקוקטיילים זרמו לשולחן, והאוכל (שלא היה העיקר) הגיע גם הוא מתישהו. בהמשך הזמנתי סיבוב נוסף הפעם את ה Holy Smoke ע"ב וויסקי, אגוזי מקדמיה, קוקוס, אננס ועוד.

שתיתי לא מעט קוקטיילים מוצלחים בחיי (וגם כאלו שלא), ואין ספק שאלו היו בין המוצלחים ביותר – מדויקים, חזקים, לא יותר מדי מתוקים או עם הרבה קרח, עם הכמות הנכונה של כל הרכיבים שבפה טעמיהם משתלבים.

נהנינו מהמקום, מהקוקטיילים, מהאווירה והחברה, אבל כל ערב מגיע מתישהו לסיומו וכך היה גם כאן. נשאר רק עוד יום אחד.

מזג האוויר ביום האחרון היה גשום וקריר. הסתובבתי ברחובות עד שהייתי רעב ולקחתי מאפה ומשהו מתוק טבעוני בדוכן ביוניון סקוור, שלא היו כאלה טעימים.

המשכתי להסתובב באזור הסוהו, הלואר איסט והאיסט וילאג', עד שבשעות אחה"צ, התחלתי להיות רעב. חיפשתי שוב בסביבה מקומות מעניינים, אך בגלל החג היו רבים מהם סגורים.

לבסוף הגעתי אל ה Urban Vegan Kitchen בווסט וילאג' – דיינר/לאונג' טבעוני, שבו החיות מופיעות בתמונות הסלבס שעל הקירות.

כמו אסיר שאוכל את הארוחה האחרונה שלו (במקרה שלי בניו יורק), החלטתי להתפרע. הזמנתי 2 מנות ראשונות – תירס רחוב מקסיקני צלוי על מקל עם גבינה טבעונית טעימה והכל, וברוקוליני שום פריך וטעים. למנה עיקרית הזמנתי את הבורגר עם צ'יפס, ולקינוח בראוני סאנדיי – יאמי! בהחלט קומפורט פוד כמו שאת המקום מתארים.

נותרו לי כמה שעות להשלמות, כשלפני שעזבתי את העיר לא ויתרתי על בירה אחרונה בפאב שכונתי בסוהו, בו הבעלים הוא גם הברמן שגדל עם הבר ב-30 השנים האחרונות.

 

לסיכום: לא צריך להתכונן יותר מראש בניו יורק, אם יוצאים (ומחפשים) מגלים מקומות נפלאים. נכון שתמיד עוזבים בתחושה שלא הספקנו מה שרצינו (אוכל, בילויים, קניות ומה לא), אבל זה רק משאיר לנו מוטיבציה לחזור שוב כמה שיותר בקרוב (או לפנטז על רילוקיישן שכנראה לא יבוא).

 

 

 

 

 

 

 

ארה"ב 2017 (חלק ב') – עולים צפונה – מבשלות, בירות ועוד הפתעות

חלק א' – ניו יורק, הקל והמוכר

חלק ב' – עולם צפונה – מבשלות בירות ועוד

אז אחרי שהות קצרה בניו יורק, עליתי צפונה לבוסטון, שם נפגשתי עם הבעז"ב, שהגיע אף הוא במיוחד. לא התעכבנו ונסענו ישר צפונה עד שהגענו לפורטלנד, מיין – בה פורחת סצינת מבשלות הבוטיק -microbreweries, ואנו הגענו לאחת מהן – Allagash.

במרכז המבקרים של המבשלה יש פאב נחמד, שם מגישים טעימות בירה בחינם, ואפשר גם לרכוש מרצ'נדייס ולערוך סיור במבשלה.

 

על הסיור ויתרנו, אבל על הבירה לא, וקיבלנו 4 כוסות כל אחד עם בירות שונות של המבשלה, כפי שניתן לראות בתמונות. היינו צריכים לאכול גם משהו  אז הלכנו למשאית האוכל הקוריאני – מקסיקני שהיתה בחוץ, שם קנינו קערות אורז עם כל מיני תוספות שהיו סבירות.

השעה היתה עדיין שעת אחה"צ מוקדמת יחסית, אז נסענו לתוך העיירה אל Rising Tide Brewery. הבירה שם לא היתה בחינם, אבל בכל זאת הזמנו 4 בירות לטעימות, אותן חלקנו הפעם.

 

ליד המבשלה יש גם מרכז מבקרים של מזקקת אלכוהול מקומית – Maine Craft Distilling. הבעז"ב רצה להיכנס אז זרמתי. שוחחנו שם עם בחור צעיר שהסביר לנו קצת על המזקקה ועל בעיות המיסוי במדינה, טעמנו דגימות מכמה משקאות חזקים, והבעז"ב הזמין גם את הגרסה שלהם לבלאדי מרי.

השעה היתה אמנם רק קצת אחרי 5 אחה"צ, אך אחרי כל הטעימות הבנו שיש לנו כ-3 שעות נסיעה בגשם ליעד הבא, שאליו רצינו להגיע לפני החשכה, אז יצאנו לדרך. כשאני, שלא הייתי כבר תחת השפעת אלכוהול נהגתי, אל דאגה.

אחרי נהיגה רצופה וארוכה, הגענו בסביבות 20:30 אל העיירה בר הרבור, שנמצאת ב-Mount Desert Island, שם תכננו לטייל באכדיה נשיונל בפארק.

אחרי שהתמקמנו, יצאנו אל העיירה הקטנה בגשם, רק כדי לגלות שמרבית המקומות המומלצים לאכול בהם, מפסיקים להגיש אוכל ב-21:00, אז נאצלנו להסתפק באוכל בבר מקומי, שלא היו הרבה דברים טובים לרשום עליו.

בערב השני בבר הרבור לא חזרנו על אותה טעות והלכנו לאכול בשעה מוקדמת יותר ב Side Street Cafe. מהאוכל הטבעוני שם לא התלהבתי במיוחד (לפחות היה שם משהו). אך מה שנחמד שם (וגם בבר האירי בו הלכנו לראות אח"כ את המשחק) הוא מבחר הבירות מהחבית, לפחות כעשר במספר. כשרובן בירות בוטיק מקומיות (מהעיירה, ממדינת מיין או ממדינות אחרות באזור) ולא ממש מוכרות (חוץ מ Allagash ו Rising Tide אותן כבר יצא לנו להכיר קודם לכן), ואנו דאגנו להכיר עוד כמה מהן (אני למשל שתיתי בין היתר Blueberry Ale של מבשלה מקומית מהעיירה).

בין לבין מזג האוויר האיר לנו פנים ואנו טיילנו יומיים בפארק אקדיה המרשים. מה שאותי עוד יותר הרשים, זה שלמרות שבשנה יש בו המוני מטיילים, לא תמצאו בטבע זבל ושאריות של מבקרים, לצערי שלא כמו במדינתנו בה יש מקומות יפים אך בכולם תמצאו ניירות טואלט, מגבונים, שקיות ריקות של במבה וכדומה, בקבוקים ומה לא – הטבע במיטבו.

אחרי שסיימנו לטפס אל ההר הגבוה באי וחזרנו לרכב בדרך לא דרך, התחלנו לנסוע בחזרה דרומה לעבר פורטלנד שם תכננו לישון בלילה. בדרך עצרנו בקמדן – עוד עיירה קטנה נחמדה. שם אכלנו ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה אסייאתית איכותית – Long Grain, בה יש הרבה אופציות טבעוניות (וגם כאלו שלו), וקציצות אורז מטוגנות מעולות.

המשכנו דרומה עד שהגענו לפורטלנד. לאחר שהתמקמנו במלון, יצאנו לבדוק כמה ברים בעיר, בה יש לא מעט כאלו יחסית לגודלה (כ-60 אלף תושבים, אם כי באזור המטרופוליטן שלה יש הרבה יותר).

הראשון היה ה The Thirsty Pig – בר בירות ונקניקיות, שמציע בירות מקומיות ואיכותיות ממיין. המקום שנסגר ב-22:00 באמצע השבוע היה די ריק, אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מבירה איכותית (אני הזמנתי את ה Mason's Hipster Apocalypse) ואפילו מנקניקיה טבעונית טעימה עם כל התוספות כמו שאפשר לראות בתמונה.

 

 

לאחר מכן המשכנו לבר בסמטה ממול – Novare Res Bier Cafe. מקום גדול עם דק חיצוני, בו יש תפריט עשיר ביותר של בירות איכותיות מהחבית – למעלה מ-30, כשמתוכן 13 הן תוצרת מקומית, והיה די מלא יחסית ללילה רגיל באמצע השבוע. הבעז"ב הזמין בירה מיוחדת של המקום, בעוד שאני הלכתי על ה Allagash. הבירות היו טובות אך נרשמו קצת תקלות עם המזון (מנות שאזלו) וגם בסוף עם החשבון (המלצרית התבלבלה בינינו לשולחן אחר)

בבוקר שלאחר מכן עשינו את דרכינו בגשם בחזרה לבוסטון. בגלל היום הגשום ומזג האוויר הקר לא יצא לנו להסתובב בעיר יותר מדי.

כן הספקנו לאכול עסקית צהרים טעימה ומשתלמת במסעדת My Thai Vegan Cafe. כשאפילו הבעז"ב נהנה מהמנה שהזמין עם תחליף בקר מהצומח, אמר שזה כמעט אותו דבר והוא לא היה מרגיש בהבדל, אולי רק בגלל שזה אולי טיפה פחות כבד. הזמנו גם 2 עוגות שנראו טוב לקינוח. הציפוי שלהם היה טעים, אבל הן היו יבשות בפנים, ובדיעבד אפשר היה לוותר עליהן.

גולת הכותרת בבוסטון לא היתה המפגש האקראי והמהיר עם צ'ארלס בארקלי במעלית, אלא העובדה שיצא לי לפגוש את שאקיל אוניל בכניסה למלון, ללחוץ את ידו, ואפילו להצטלם איתו בזריזות בהסכמתו.

לפני משחק 5 של גמר המזרח – בוסטון מול קליבלנד, נכנסו לכמה ברים ליד האולם. גם בהם ניתן היה למצוא בירות מקומיות בתוספת מהסטנדרטיות (גינס – שעכשיו הפכה גם לטבעונית ולכן יכולתי לשתות ממנה, סמואל אדאמס וכו'), ואכלנו ארוחת ערב ברשת מקסיקנית לא מי יודע מה.

המשחק עצמו היה די חד צדדי (נגמר 30 הפרש), אך לפחות זכינו לראות את השחקן מס' 1 בעולם כרגע, ומהטופ 5 בכל הזמנים (לברון).

בשורה התחתונה: יש הרבה מה לעשות, לראות ולשתות במדינת מיין והסביבה. לחובבי הבירות לא כדאי לפספס את פורטלנד, כשגם לבוסטון כדאי להקדיש יומיים שלושה.

ארה"ב 2017 – ברים, בירות, קוקטיילים, אוכל טבעוני ועוד (חלק א') – ניו יורק, הקל והמוכר

כמובטח – סדרת פוסטים על חוויות והמלצות בצפון מזרח ארה"ב.

חלק א': ניו יורק – הקל והמוכר

לפני שנוסעים לניו יורק כדאי לעשות קצת עבודת הכנה. אפילו אם אתם מכירים קצת את העיר, עדיין שלל המקומות והאפשרויות עלולים לסחרר אתכם ובסוף עוד תמצאו את עצמכם אוכלים באפלבי או משהו כזה בלית ברירה…

הגעתי לניו יורק מוקדם בבוקר יום ראשון. אחרי צעידה על גשר ברוקלין, נכנסתי למנהטן המנומנמת והרגועה יחסית לימי השבוע הרגילים.

הלכתי בסוהו, כשהשעה היתה כבר אחרי 11:00 והייתי קצת רעב.

החלטתי לעצור ב By Chloe ברחוב לאפייט – סניף של רשת המזללות הטבעונית של השפית-סלב קלואי. המקום צבעוני ונחמד, כשההזמנה מתבצעת מהדלפק. בתפריט שעל הלוח יש הרבה אופציות מעניינות אך אני רציתי רק משהו קטן יחסית אז הזמנתי את  Quinoa Hash Browns, מנה קטנה ונחמדה (נטולת גלוטן גם) בטעם מעושן במקצת שמוגשת עם "שמנת" חמוצה טעימה. כמו כן לקחתי מיץ בריא בבקבוק, כשלא שמתי לב למחיר המופקע (10 דולר ל-350 מ"ל) רק אחרי שכבר שילמתי בקופה. לקחתי לדרך גם עוגיית שוקולד צ'יפס נטולת גלוטן, שקצת התפרקה לה. בדיעבד הייתי צריך ללכת על הקאפקייס (שמהם הגיעה לקלואי התהילה).

בשורה התחתונה: מהתרשמות קצרה זהו מקום נחמד עם אופציות מעניינות, מתאים יותר לאכול משהו על הדרך, במיוחד שיש סניפים שפזורים בכמה מקומות.

לאחר מכן המשכתי אל וושינגטון סקוור פארק, שם היו אנשים רבים שטיילו, הסתלבטו על הדשא במזג האוויר הנעים, ונהנו ממגוון הופעות רחוב (כלי נשיפה, ריקודים אפריקאים, פסנתרן) שהיו במקום. אליי הצטרף המתאמן הלוגם (לשעבר האצן הלוגם), ואנו החלטנו ללכת לשתות בירה טובה ב Blind Tiger Ale House המפורסם והמצוין בווסט וילאג' בו בילינו גם בשנה שעברה.

הפאב, שמציע כ-30 בירות בוטיק מתחלפות ממדינות שונות ומכל הסוגים, היה יחסית ריק לשנה שעברה, אולי בגלל שהשעה היתה עדיין מוקדמת יחסית לסופשבוע. התיישבנו הפעם על הבר והזמנו לנו בירה טובה מהברמנית המבינה והנחמדה. אני הזמנתי את Troegs Hopback Amber מפנסילבניה שלא היתה כבדה מדי. מפאת השעה המוקדמת והעובדה שהייתי אחרי טיסה, החלטתי להסתפק הפעם רק בה (כשהלוגם לא ויתר על בירה שנייה).

  

בשורה התחתונה: הפאב הוא אחד המקומות המומלצים בעיר לבירות בוטיק. אם אתם בעניין זה ביקור חובה.

השעה היתה כבר לקראת 13:30 כשהחלטנו למצוא מקום לצהרים, ושוב הלכנו על משהו מוכר וטוב, Peacefood Cafe, הפעם לא באפר ווסט אלא בדאונטאון בסניף הקרוב. המקום היה די מלא בקהל מגוון מאוד (גילאים, מינים, זוגות מעורבים) אך לא נאלצנו לחכות לשולחן.

הבעיה בתפריט הטבעוני העשיר היא שפשוט קשה להחליט מה להזמין. אני הזמנתי את הצ'יזבורגר הטבעוני, המתאמן הלוגם את קיש דלעת קשיו מתפריט הבראנץ', וכמנת פתיחה לקחנו טמאלס (עלי תירס ממולאים בקמח תירס) עם עגבניות חתוכות.

עקב העומס במקום לאוכל לקח קצת זמן עד שהגיע לשולחן. כמו בפעם שעברה לא היו נפילות כשהמנות היו טעימות ומשביעות.

לא ויתרנו על קינוח, כשחשבנו לנסות הפעם משהו אחר מעוגת מוס האבוקדו שוקולד המשובחת שאכלנו בפעם שעברה. התלבטנו עם המלצר לגבי העוגות המפתות, אותן ניתן לראות בויטרינה. שלא בדיוק בהמלצתו (למרות שכך הוא משום מה חשב), הזמנו בסוף עוגת "גבינה" קוקוס, שהיתה נחמדה אבל קצת לימונית מדי לטעמי.

בשורה התחתונה: מקום חובה לטבעונים (לא משנה מי מהסניפים). גם צמחונים או סתם קרניסטים יהנו במקום, כך יעיד בוודאי המתאמן הלוגם, ועוד חברים וחברות להם המלצתי שם לאכול. לחובבי השוקולד – אל תפספסו את עוגת המוס.

חלק ב' ובו מבשלות בוטיק ועוד בקרוב….

 

כבר חלפה לה שנה

הזמן עובר מהר כשמבלים וכבר חלפה לה שנה מאז שעכברוש העיר עבר לפלטפורמה החדשה.

אז מה היה לנו בשנה החולפת?

פוסטים – יותר מ-60 פוסטים חדשים, עם סקירות על ברים מומלצים לפי אזורים, הפי האוורס ברחבי העיר, בר שעלה לכותרות עקב אירוע מצער, וכמובן שלל ביקורות על ברים ותיקים וחדשים.

צפיות – כ-65,000 אחרי שהממוצעים עלו בחודשים האחרונים. ביחד עם הצפיות בתפוז מתקרב עכברוש העיר למיליון צפיות בכל הזמנים!

מנויים – לא כל המנויים מתפוז עברו (חלקם כנראה כבר היו לא פעילים גם ככה – הזדקנו / עברו לפרברים ומתו מבפנים). לצערי כנראה שהרישום למנויים דרך ה-WP לא כזה נוח למשתמשים חדשים, כי למרות הצפיות הרבות כאלו כמעט ולא מצטרפים.

מסיברוש 2016– חגיגות יום ההולדת 8 של עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הותיק בתל אביב, עם למעלה מ-25 משתתפים.

ברים מומלצים -לשמחתי עדיין יש לא מעט כאלו כשחמשת המומלצים שלי מהשנה החולפת כרגע הם השאפל בר, ביר בזאר, א-לה רמפה, ברלין בפלורנטין והברמצווה.

טבעונים ונהנים – הרבה מקומות מתאימים, טבעונים לגמרי או ידידותיים (כשגם הלא טבעונים נהנים ואף חוזרים).

ארה"ב (שלפני דונלד טראמפ) – כמה המלצות על ברים שווים בסן פרנסיסקו ובניו יורק

 

מוזמנים כתמיד להגיב ולחלוק המלצות, והעיקר תמשיכו לעקוב,לבלות וליהנות!

ברים מומלצים בתל אביב – פלורנטין

פוסט חמישי בסדרה על ברים ופאבים מומלצים בתל אביב לפי אזורי בילוי עיקריים (ההמלצות הם רק על מקומות שביליתי בהם באופן אישי בשנתיים האחרונות) – והפעם שכונת פלורנטין.

פלורנטין, להלן השכונה, שהיתה מתחם בילוי לילי יחסית די סודי/נידח עד לפני עשור לערך, הפכה מאז למשהו שכל אחד מכיר בעיר ומחוצה לה. ריכוז וצפיפות מקומות הבילוי (במיוחד ברחוב ויטל) הינם ללא ספק הגבוהים בעיר. פעם זה הזכיר לי את אזור הוילאג' בניו יורק, אך מאז שהשכונה הפכה למתחם בילוי מיינסטרימי היא גם עמוסה מדי במבלים (מה שלא כיף לחלק מהתושבים) – במיוחד בלילות חמישי ושישי, או במסיבות רחוב שפעם היו שם נחגגות, מה שלי באופן אישי גורם בלילות אלו ממנה דווקא להתרחק.

ריבוי מקומות הבילוי (שהינם בד"כ גם יחסית די זולים לשאר העיר) מבטיח שכמעט כל אחד ימצא שם משהו שיתאים לו. אמנם בשנים האחרונות נסגרו כמה מקומות ייחודיים שהיו עליי אהובים (שטרן1, קורדוברו), אך מצד שני נפתחו גם מקומות אחרים לא פחות טובים.

ויש גם סקר בסוף – מהם הברים שאתם אוהבים בשכונה?

המקומות המומלצים של עכברוש העיר (כולל קישורים לביקורות):

שאפל בר (פלורנטין 19) – מציע את החבילה השלמה: מבחר בירות, אוכל מגוון (כולל הרבה אופציות טבעוניות), שירות מצוין, הפי האוור עד 21:00 (אוכל ואלכוהול), מבצעים משתלמים משתנים בכל ערב, שידורי ספורט, ומשחקי חברה של פעם שמוסיפים להנאה.

קוקטיילס אנד דרימס (ידידיה פרנקל 4) – בר קוקטיליים אינטימי ואיכותי, בלי יותר מדי שואו וגימיקים, במחירים יחסית לא יקרים.

מסקל (ויטל 2) – טקילה בר-מסעדה מקסיקנית עם אוכל אותנטי ואיכותי, ששומר על יציבות מרשימה לאורך השנים ובו תמיד כיף לשבת לאכול ולשתות בערבים.

נורמה ג'ין (אליפלט 23) – אמנם הוא לא במרכז השכונה, אך הביסטרו בר/פאב, שמציע מבחר מרשים של בירות פרימיום וויסקי מכל העולם, כבר הפך למוסד.

ברלין בפלורנטין (ויטל 1 פינת ידידיה פרנקל 6) – בר שכונתי בהגדרה, שעבר שדרוג לאחרונה, ומציע כמה בירות איכותיות (וגם רגילות), ג'אנק טבעוני טעים ומוזיקה טובה. ירד לקטגוריה של "אפשר גם" בעקבות השינויים

 

אפשר גם:

כאמור לא חסרים מקומות בילוי אחרים בשכונה, ותיקים או חדשים (Lenny's, הודנא, פרלה, פלורנטין 10, מייט, נייט שיפט, ברלין בפלורנטיןסאצ'מו, Tony's Pizza & Bar ועוד), תלוי מה מחפשים. כדאי פשוט להסתובב, לחפש מבצעים או דברים אחרים ולהישאר במקום שאליו מתחברים.

 

לשתות בסן פרנסיסקו על המים (או בכל מקום אחר)

אז כמו שהובטח הנה פוסט ראשון מהביקור בארה"ב. לקראת ובמהלך הביקור השתמשתי מקורות שונים בהם אתרים (Ratebeer, טבעוניות נהנות יותר), בלוגים (טבעוני הולך לאכול), כתבות, ביקורות ואפליקציות (Yelp, Happy Cow), אנשים שהיו שם ועוד כדי לזהות מקומות מומלצים.

נתחיל כמובן בגזרת השתייה. בניגוד לתל אביב מה שיפה בברים בסן פרנסיסקו וניו יורק הוא השפע של הבירות שיש בהם – מבשלות וסוגים. מעבר למקומות שמתמחים בבירות, בהם יש לרוב למעלה מ-20 בירות שמי שלא ביר גיק כנראה לא יכיר את רובן, גם בברים שכונתיים "רגילים" בנוסף לברזים של הבירות הסטנדרטיות אפשר למצוא לא מעט ברזים של בירות איכותיות יותר, כשרובן כאמור לא מיובאות לארץ.

להלן כמה מקומות מומלצים בהם שתיתי באזור סן פרנסיסקו (כשאת הטוב ביותר שמרתי לסוף), מי שרוצה מוזמן להוסיף המלצות על מקומות טובים אחרים, בטוח שיש לא מעט שפספסתי.

Mikkeller

הבר של המבשלה הדנית המשובחת (שהיא בעצם מבשלה צוענית ללא מבשלה בתכלס כשאת הבירות הם מכינים במבשלות מארחות) בסן פרנסיסקו, שהתחילה את דרכה רק ב-2006, והיום נפוצה ומוערכת ע"י קהילת שותי הבירה ב-40 מדינות בעולם (שתיתי גם בסניף בבנגקוק עם התעשיין).

הספרותן ואני הגענו אל הבר שנמצא באזור היוניון סקוור בשעת אחה"צ. במקום 42 ברזים של בירות מתחלפות מהחבית (כולל של מבשלות אחרות ועוד בבקבוקים) ואנו נזקקנו לקצת הסברים כדי להבין בדיוק מהן בדיוק הבירות שבתפריט, שמכיל גם אוכל כמובן.

מכיוון שהייתי אחרי טיסה של 14 שעות ועוד בשעון ישראל הסתפקתי בבירה איכותית אחת (חצי APA) בלבד וכך עשה גם הספרותן (שליש Belgian Pale Ale). טעמנו גם את ה Mexas Ranger – סטאוט עם חלב שקדים, קקאו, צ'ילי, שעועית שחורה ועלי אבוקדו, הטעמים אמנם מורגשים, אבל לא יותר מדי, בהחלט בירה מעניינת.

20160524_161321

20160524_162735

20160524_161204

The Trappist

אחרי שהבעז"ב ואני ראינו את סטף קארי קורע רשתות במשחק מספר 5 בסדרת גמר המערב בו ניצחה גולדן סטייט את אוקלהומה סיטי, חיפשנו מקום לשתות באוקלנד באזור מרכז העיר שם ישנו. חיפוש קצר ברשת העלה שממש לידינו יש את ה The Trappist – בר בירות איכותיות שמדורג גבוה ב RateBeer.

הגענו אל המקום הגדול והאפלולי בשעה יחסית מאוחרת. בגלל שהיה זה אמצע השבוע הבר האחורי היה סגור (הבירות היו זמינות), והמקום לא היה מלא. גם כאן התפריט מכיל כ-25 ברזים של בירות בוטיק שאת רובן לא הכרתי (גם בירות של מיקקלר נמצאות שם), ויש גם קצת אוכל ונשנושים.

התלבטתי ארוכות מה להזמין ובסוף לקחתי את ה Mikkeller DIPA שהיתה קצת יותר מדי מרירה בשבילי, כשהבעז"ב לקח את ה Allagash White Ale. הזמנו גם זיתים וירקות כבושים שהיו טעימים ומאוד חמוצים. הספרותן הצטרף אלינו אף הוא, אך הזמין רק לימונדה, ואנו המשכנו לסיבוב נוסף שאותו כבר שכחתי (יותר מדי בירות בשבוע וקצת).

20160526_220911

20160526_220847

 

Hopwater Distribution

לפטי הבעז"ב הספרותן ואני בדיוק חזרנו מטיול יפה ב Muir Woods וסוסליטו. הספרותן פרש לביתו ואנחנו הלכנו להתארגן במלון באזור היוניון סקוור. חיפשנו איזה בר טוב וקרוב בסביבה, וה-Yelp הראה לנו שיש אחד כזה ממש ליד.

המקום מרווח יחסית וקצת יותר שוקק חיים מהמקומות הקודמים (אולי בגלל שהיה זה גם יום שישי) ומציע 31 ברזים של מבשלות מקליפורניה מסוגים שונים, ובנוסף גם מאכלים. התייעצנו קצת עם הברמן השמח והאנרגטי לגבי הבירות השונות, והוא גם נתן לנו טעימות, עד שבחרנו להזמין איש איש בירה לטעמו. לפטי הזמין בירת חיטה עם נגיעות אבטיח, הבעז"ב אייל שמוכן בחביות טקילה (טעם הטקילה מורגש היטב), ואני הלכתי על משהו ענברי קצת יותר רגוע. לפטי והבעז"ב היו כבר עייפים אז ויתרנו הפעם על סיבוב שני.

20160527_223012

 

Toronado Pub

כנראה ששמרנו את הטוב ביותר לסוף וביום שבת בצהרים הגענו ארבעתנו יחדיו (לפטי, הספרותן, הבעז"ב ואני) אל הטורונדו פאב. פאב קלאסי בו אפשר למצוא 50 ברזים שונים מהחבית ממבשלות שונות ומכל הסוגים, כך שגם כאן כל אחד מצא מה שמתאים לו. לפטי הלך כמובן על בירת חיטה, הבעז"ב על לאגר (או אולי דווקא פילזנר), הספרותן הזמין את האמבר של Anderson Valley, ואני זכיתי ליהנות מה Fresh Squeezed IPA המרעננת אותה כבר יצא לי לשתות גם בבנגקוק.

שמחנו לגלות שבחדר הפנימי מקרינים גם את גמר ליגת האלופות, וכשחיפשנו משהו לאכול מצאנו פתאום ליד הפאב דוכן נקניקיות קטן, שמגיש גם נקניקיות טבעוניות (מקסיקנית, פולנית או איטלקית), להם יש לו אפילו אזור נפרד על הגריל, ומלח כשר! כשאפשר לקנות נקניקיה בלחמניה ולאכול בטורונדו ביחד עם הבירה והמשחק (בו לבסוף ניצחו הרעים בפנדלים) – בילוי מושלם לשבת בצהרים.

20160528_121551

20160528_122413

20160528_124725

20160528_131040