ג'ניה – כמה כדאי לחכות?

זמן: שלישי בערב, פברואר 2019

מיקום: בן עמי 11, כיכר דיזנגוף, תל אביב

רקע היסטורי: בר הג'ניה (Jenia), הנקרא על שמה של ג'ניה אוורבוך האדריכלית, שעיצבה את הבתים שסובבים את כיכר דיזנגוף, נפתח לפני כ-3 חודשים ע"י חבורה שמפעילה בין היתר 2 ברים נוספים בכיכרות בעיר – לואי (כיכר רבין) והרובינא (כיכר הבימה) – בהם כבר יצא לנו לבלות.

הסיפור: הזמן חולף מהר, וכבר עברו חודשיים מאז המפגש הקודם עם החבורה מהעבודה הישנה, מה שאומר שצריך למצוא יעד מתאים בו יש שעה שמחה – הג'ניה נראה מתאים למאורע.

הבורגנית מהפרובינציה, איש הסלפי ואני הגענו אל הבר קצת לפני 19:00. המקום, בו יש מקומות ישיבה רבים בחוץ, היה עדיין ריק, כשהמארח הציע לנו להתיישב בשולחן עגול, גדול וגבוה בצד בו יהיה מקום לכולנו – שם התיישבנו.

לצערנו ההתחלה לא בישרה טובות, כשדווקא בשולחן שלידנו, מכל השולחנות הפנויים במקום, התיישבו אנשי צוות שאכלו, שתו ועישנו (כשהעשן עם הרוח עלינו) לפני שיתחילו במשמרת.

פיצתה על כך מלצרית שמחה וחייכנית (עם טאבלט) שהגישה לנו את התפריט, כשבהפי האוור יש 30% הנחה על האוכל ו-50% הנחה על השתייה, אבל לא על כולה הסתבר כמה דקות מאוחר יותר כשהבורגנית הזמינה לה סנגריה חמה (42 ₪) שמתאימה ליום סגרירי וקריר אבל עליה אין הנחה.

ג'ניה – תפריט

אני ואיש הסלפי הזמנו שנינו בירה – מרדסו גדול בשבילו (21 ₪ בהפי האוור ל-400 וקצת מ"ל, 42 ₪ מחיר מלא!) ומלכה אדמונית בשבילי (17 ₪ בהפי האוור, 35 מחיר מלא). הבורגנית היתה מורעבת אז החלטנו לא לחכות לשאר החבורה והזמנו יחד כמה מנות לחלוק – פוקצ'ה (13 ₪ בהפי האוור), חציל (29) ורביולי סלק טבעוני (28).

השתייה הוגשה ראשונה כמובן וגם האוכל הגיע די במהירות. המנות עצמן היו לא גדולות (אולי גם הם מגיעות ב"פיינט") ולא כאלו מלהיבות, כשהבורגנית התאכזבה שלא אכלנו בדוכן כריכים בכיכר עליו היא שמעה המלצות.

המתנו לנותרים שיצטרפו אלינו, אך אלו בוששו מלבוא, מכיוון שהם עצמם המתינו דקות ארוכות שיתפנה מקום בחניון הסמוך. בינתיים המקום התמלא בחציו, וממש כמה דקות לפני 20:00 הם הצטרפו אלינו בשמחה ומיד חיפשו את המלצר שיקח מהם הזמנה, לפני שתגמר השעה השמחה.

גם הם הזמינו כמה בירות, פיצה, סלטי עגבניות והמבורגרים, ואילו אנחנו הזמנו סיבוב נוסף של בירה. כשלמרות שהמקום היה מלא רק בחציו המלצר הזהיר שיש עומס ויכול לקחת בין 30 ל-40 דקות עד שהאוכל יגיע.

לפחות השתייה לא התעכבה יתר על המידה (לאלו מאיתנו שקיבלו כוסות נקיות), כך שיכולנו להשיק לחיים ולהחליף חוויות.

המלצר באמת לא התלוצץ, כשלאוכל לקח זמן רב למדי להגיע לשולחן, וגם אז הוא הגיע באופן מדורג – הפיצה ראשונה, סלט העגבניות לאחר מכן (כמה זמן לוקח להכין סלט?) ולבסוף ההמבורגרים, שלא היו מרשימים בגודל או בטעם (ואיש הסלפי דיווח מאוחר יותר שההמבורגר שלו יצא בדרך שנכנס).

הבורגנית פרשה, והשאר התלבטו לגבי הקינוחים, כשהחליטו להזמין מהם שניים שנשמעו מעניינים. כשראו שגם הקינוחים מתעכבים ומתעכבים, ביקשו מהמלצר לבטל אותם ופשוט להביא לנו את החשבון, ובינתיים המלצרית מההתחלה הזמינה את השולחן שלידינו (שהגיע הרבה אחרינו) לצ'ייסרים על חשבון הבית.

בסופו של דבר החשבון הגיע עם אחד הקינוחים שכבר היה מוכן במפתיע, כשהמלצר הצעיר התנצל בלשון רבים על העיכובים, סיפר לנו שכפיצוי הורידו לנו מהחשבון את סיבוב המשקאות הראשון ושגם הקינוח הזה, ואף השני שהגיע בעקבותיו, אליו לא נכנסו (כשגם הם לא הרשימו).

איכשהו למרות ההפי האוור ולמרות הפיצוי, החשבון יצא עדיין די יקר יחסית למה שקיבלנו (416 ₪). אחרי שאותו שילמנו נפרדנו לשלום בתקווה שלא נמתין זמן רב ל/במקום במפגש הבא (תרתי משמע).

לסיכום: בג'ניה השקיעו במקום גדול ואטרקטיבי מול הכיכר, אבל חבל שהזניחו את השאר. זמני המתנה לא הגיוניים (ועוד שהמקום לא מלא), אוכל לא כזה טעים ומחירים גבוהים. למרות שבערך התנצלו (היה ראוי לשלוח מישהו קצת יותר בכיר מהמלצר) ונתנו גם פיצוי כנראה שלשם אנחנו כבר לא חוזרים.

2 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לוותר, גם בהפי האוור יש מספיק מקומות בסביבה משתלמים ומוצלחים יותר

מודעות פרסומת

רומנו – אולי ביום אחר

זמן: ראשון בלילה, פברואר 2019

מיקום: בית רומנו, דרך יפו 9, תל אביב

רקע היסטורי: רומנו Romano, נפתחה בבית רומנו לפני כשלוש וחצי שנים כשיתוף פעולה נוסף של אייל שני והתדר, לאחר שזה התמקם בבית רומנו באופן קבוע.

הסיפור: אחרי חופשה בתאילנד וסבבי ברים עם הכוכב בבנגקוק (ייתכן ויתפרסם פוסט נפרד או שלא), הצלחתי לקבוע סוף סוף עם הג'ינג'י העצבני לצאת לבלות.

לרוב אני לא אוהב ללכת למקומות עם יותר מדי הייפ והמולה, אך הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולצאת לבית רומנו לידו חלפתי פעמים רבות אך לא יצא לי בו עדיין לבלות.

נכנסתי אל החצר הפנימית של בית רומנו דרך הכניסה הכביכול מוסתרת קצת אחרי 22:00. התדר סגור ביום ראשון הסתבר (ככה זה כשלא בודקים מראש), אז הג'ינג'י חיכה לי ברומנו של אייל שני, שבקומה העליונה, כבר עם חצי גולדסטאר ביד.

הקונספט ברומנו דומה לפורט סעיד, התפריט מכיל שלל מנות מכל הסוגים עם תיאורים ציוריים, כשבגזרת הבירות יש רק גולדסטאר והיינקן מהחבית ועוד כמה סטנדרטיות בבקבוקים.

רומנו – תפריט

המלצר הצעיר הסביר לנו את מהמנות ונתן לנו המלצות. בחרנו להזמין את הכרובית (36 ש"ח, בכל זאת אייל שני) ואת הבטטה (31), כשהזמנתי רק שליש גולדסטאר (25, בכל זאת גולדסטאר), במחשבה שנעבור אח"כ למקום אחר ונשתה בו עוד.

מסביבנו השולחנות ברומנו היו תפוסים ברובם, האווירה היתה נעימה ונינוחה, וכך גם המוסיקה (סוג של צ'יל אאוט/גרוב) שהיטב השתלבה.

מנת הבטטה הגיעה משום מה בגרסה לא טבעונית (עם קרם פרש), והמלצר לקח אותה להחליף. בינתיים הגיעה הכרובית, שהיתה טעימה ונימוחה (אם כי במחיר מופרז לגודלה). גם מנת הבטטה בגרסתה הטבעונית הגיעה במהירות – 3 בטטות לא גדולות, טעימות אמנם אך לא יוצאות מהרגיל (אולי רק קצת במחיר).

נשנשנו ושתינו לאיטנו. כשסיימנו שילמנו את החשבון וחיפשנו יעד נוסף.

הלכנו אל הצוזאמן הסמוך, בו לא יצא לי גם כן לבלות במיקומו החדש. זה היה די ריק בחוץ וגם בפנים. בעוד אנו מתלבטים אם והיכן לשבת, סיפר לנו הברמן שיש ערב סטנד אפ קומדי פתוח בקומת הגלריה (כל יום ראשון) אז החלטנו לעלות ולצפות.

הגלריה היתה כמעט מלאה כשיצא לנו לצפות ב-4 סטנדאפיסיטים צעירים. הראשון מעפולה עם הרבה בדיחות על החינוך שם ובתי הספר המקצועיים בפריפריה (לימודי ספרות – מבוא לדירוג, מפעיל מכונות וכדומה). השני היה מסטול לדבריו, וכך גם הסטנד אפ הקצר שלו שהיה בעיקר על weed. השלישי היה המוצלח מכולם, עם בדיחות על הגובה שלו (מטר תשעים פלוס), גוגל והפרטיות שלנו, בן אנד ג'ריס ועוד. והרביעי עם הרבה בדיחות על אסיד, דברים הזויים, זרעונים ועוד כמה דברים.

בסה"כ היה די חביב, כשפרשנו משם הביתה בסביבות חצות.

לסיכום: רומנו היא בעצם מעין שכפול של פורט סעיד, כשבמקור היה נחמד יותר לבלות. אולי בערב אחר, הומה יותר, כשהתדר גם כן עובד, זה משתנה, נבדוק מתישהו ונראה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר