השופטים – לשתיינים שמבינים, וגם לאחרים

רוצים לגלות ברים אלטרנטיביים וייחודיים בהם תשתו בירות בוטיק איכותיות ועוד? הרשמו לסבב ברים עם עכברוש העיר בכבודו ובעצמו!

זמן: יום שני לפנות בערב, נובמבר 2016

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי מציין בימים אלו 35 שנים להיווסדו!

הסיפור: הביקור הקצר בשופטים לפני כשבועיים עשה חשק לביקור מעמיק יותר. לשם כך קבענו את מפגש החברים מהעבודה שם, כמובן בשעות ההפי האוור (עד 20:30, יום שישי עד 21:30).

הגעתי למקום בסביבות 19:00 יחד עם מצטרפת חדשה לחבורה, כשאחד החברים כבר חיכה לנו שם. מכיוון שבאנו בשעה מוקדמת לא חשבתי להזמין מקום מראש. מכיוון שכל הספסלים בחוץ היו תפוסים, התמקמנו בינתיים בשולחן ל-4 בפנים.

ידענו שיקח זמן עד שיגיעו שאר החברים, אז ביקשנו לידינו את התפריטים כדי להחליט מה להזמין.

20161108_224709 20161108_231319

אני החלטתי להתחיל עם חצי פילו (26 ש"ח במקום 34 בהפי האוור) – אייל בלגי בהיר וחזק (8.5%), ועם הבורגר הטבעוני בתוספת אבוקדו (36+5), עליו שמתי עין בפעם הקודמת שהיינו. החברים גם הזמינו לשתות ולאכול, ובנוסף ביקשנו את הארבעס – גרגירי חומוס מתובלים שמוגשים בחינם, אחד מהסמלים של המקום. אלינו הצטרף גם המשתעבד (שקיבל פס מכל המשעבדים), שהזמין אף הוא חצי פילו.

20161121_191025

למרות העומס היחסי לשעה מוקדמת זו, המשקאות הוגשו לנו במהירות וגם האוכל לא התמהמה יותר מדי. הבורגר הטבעוני שלי, ע"ב שעועית שחורה, היה כלל לא רע ועשה את העבודה (אם כי הריינבו עדיף בהרבה, בתנאי שמקבלים אותו בזמן סביר).

20161121_191804

לא עבר זמן רב ואלינו הצטרפו גם שאר החברים, אך בשולחן לא היה מקום ל-9 אנשים. בחוץ עדיין לא התפנה מקום, אז המלצר חיבר לנו כמה שולחנות בצד השני של הבר, מה שלנו התאים. בניגוד לשעות הערב, המוזיקה לא היתה בווליום גבוה במיוחד, כך שיכולנו אחד את השני לשמוע.

הבירה זרמה לשולחן כמים (שגם הגיעו לשולחן בהמשך), והוגשו לנו לשולחן כל מיני מאכלים (חומוס ביתי, חצילים בטחינה, מטוגנים ועוד), וקיבלנו עוד צלוחיות של גרגירי החומוס הטעימים. אני הזמנתי חצי דאנסינג קאמל APA (21 במקום 28 בהפי האוור), שהיתה מצוינת כתמיד, וכולנו נהנינו מהחברה ומהאווירה.

בסביבות 21:00, אחרי שעתיים במקום, ואחרי שניצלנו את ההפי האוור עד תום, החלו החברים אט אט לעזוב, כשהחשבון לכולנו יצא 640 ש"ח בלבד.

למרות שהיינו די מלאים מהאוכל והבירות, המשכנו חלקינו אל הברטון קרפרי שליד, שם חלקנו ביחד קרפ טבעוני אחד. מסביבנו נישא ריח של ירוק באוויר, כמו כל מקום לאחרונה בעיר.

לסיכום: עם מבחר בירות איכותיות וזולות יחסית מהחבית ובבקבוקים, תפריט מגוון ומשביע בלי יותר מדי דברים פלצניים (וגם ידידותי לטבעונים), מוזיקה טובה, ואווירה שהשתרשה עם השנים, אפשר בהחלט להבין למה השופטים כל ערב מלאים ומהווים אחד הפאבים הטובים לשתיינים שמבינים, וגם לאחרים בכל המינים והגילאים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (בהפי האוור אפילו שווה יותר)

ביר בזאר – לא שוקטים על השמרים

זמן: יום חמישי בערב, נובמבר 2016

מיקום: ישכון 36, שוק הכרמל, תל אביב

רקע היסטורי: הביר בזאר (Beer Bazaar) בישכון נפתח לפני כשנה וחצי, ע"י הבעלים של הבסטה של הביר בזאר ברחוב רמב"ם הסמוך, בה הם מציעים עשרות בירות בוטיק ישראליות למכירה. כשאלו חיפשו להתרחב למשהו דומה רק עם אופציה לישיבה. מאז התרחבה גם המבשלה (בקריית גת – במקום המבשלה של נגב שעברה), ונפתחו גם סניפים נוספים – בשוק מחנה יהודה ופופ אפ פחות מוצלח מול הבימה.

הסיפור: ביותר מ-8 וחצי שנות עכברוש העיר (וגם בשנים שלפני) יצא לי לבלות במאות מקומות שונים בעיר (אך עדיין יש מספיק מקומות חדשים יחסית, וגם ותיקים שלא יצא לי לבלות בהם).

בכל פעם לפני שאני יוצא לבלות, אם זה דייט עם העכברושית, חברים, או מפגשים אחרים, עולה ההתלבטות האם כדאי לצאת למקום מוכר וטוב ואז כנראה שלא יהיה משהו חדש עליו לכתוב, מקום חדש ומעניין, לתת צ'אנס נוסף למקום שכבר היינו וקצת אכזב או לסתם מקום אחר.

לא פשוט בכלל, בגלל זה אני מנסה לערבב ולגוון. הפעם קבעתי לבירה עם התעשיין, לכבוד התחלה בתעשיה חדשה (שיהיה בהצלחה), ואחרי שהתלבטנו קצת, החלטנו לקפוץ לביר בזאר הטוב והמוכר, בו גם חגגנו במסיברוש, כשעבר כבר זמן מאז ביליתי בו בפעם האחרונה (מופיע גם ברשימת המלצות העכברוש לאזור שוק הכרמל, אלנבי והנחלה).

הגענו אל השוק בסביבות השעה 9. הסמטאות היו עדיין רטובות מהנקיון של אחרי הסגירה והזבל כבר פונה. לאחרונה נפתחו בשוק כמה מקומות חדשים נוספים, עברנו ליד אחד מהם – M25, בו לי אין מה לחפש, ובלי קשר היה לדעתי יותר מדי רועש.

כשהגענו אל הביר בזאר, היה המקום די מלא, שולחן גדול של חוגגים ליד הגדר, ורוב השולחנות (כולל בקומה למעלה) היו תפוסים (חוץ מאלו שהיו שמורים). חשבנו לשבת על הבר, אך שם הקימו מחיצת זכוכית חלקית (בגלל בעיות של אישורים כך נאמר לנו בהמשך ע"י המלצרית) – פחות נעים.

20161117_211311

בעוד אנו עומדים ותוהים, ניגש אלינו אחד האחראים, והזמין אותנו לשבת בשולחן המאולתר שבנו לנו בפינה ממול מארגזים (כך גם יושבים מבלים אחרים), כשהמלצרית החביבה הגישה לנו תפריטים.

גולת הכותרת בתפריט היא כמובן 8 בירות בוטיק ישראליות מהחבית (3 מהן מהמבשלה של הביר בזאר), עשרות בירות נוספות בבקבוקים, מאכלים לא כבדים, כשהחידוש הוא שיש עכשיו גם מועדון חברים – טוענים כרטיס (מינימום 100 ש"ח) ונהנים מהנחה של 10 אחוזים.

img-20161117-wa0019

התעשיין לא התלבט בכלל והזמין ישר חצי בינדי (29 ש"ח) מהחבית – IPA כשותי של הביר בזאר. אני ביקשתי לטעום את הברז המתחלף – דיקטטור Irish Red, אך בסוף הזמנתי חצי דודהש'ך (29) עם הכריך הטבעוני (34), בתקווה שהוא לא יתעכב יותר מדי יחסית – כשהמלצרית אמרה לנו שבימי חמישי ושישי יש באמת תגבור בעמדת הכנת האוכל בעקבות העומס שיש.

הבירות הוגשו לנו די מהר, והיו קרירות וטובות כתמיד ואנו שתינו אותם בהנאה לאיטנו, אפילו שלי, שבאתי בקצר, היה קצת קריר (בעונה זו ובחורף כדאי לבוא עם ביגוד חמים).

מסביבנו היה נראה שכולם נהנים ומרוצים, השירות עמד בעומס, וגם הכריך הטבעוני שלי הגיע בזמן סביר יחסית לפעמים קודמות, אך היה שונה קצת כשהסלק לא היה ממש מאודה אלא חי.

עם הכריך הזמנו סיבוב נוסף של בירות, הפעם שליש לכל אחד (23). התעשיין נשאר עם הבינדי, ואני הלכתי על האלכסנדר בלאק, שהיתה באמת חלקה ולא יותר מדי מרירה, כשבין לבין קיבלנו גם זיתים ע"ח הבית ופינוק צ'ייסר עראק פסיפלורה (זו דווקא לא ממש הורגשה).

20161117_220339

כשסיימנו לשתות את השליש, ביקשנו להצטרף למועדון החברים ולשלם את החשבון. אך בגלל בעיה של תשתיות זה לא התאפשר, אז המלצרית פשוט עשתה לנו 10% הנחה – מה שיצא 14 ש"ח חיסכון.

img-20161117-wa0020

לסיכום: טוב לראות שהביר בזאר לא שוקטים על השמרים (תרתי משמע) אלא שומרים על זמינות וגיוון הבירות מהחבית שזה הכי חשוב, המחירים נשארים די קבועים, השירות (בעיקר המטבח) מתוגבר כשצריך, ויש אפילו מועדון חברים ללקוחות הקבועים.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר (רק לא בין 5 ל-8 בערב אז השוק מתרוקן מאנשים ועדיין בלכלוך מלא)

כבר חלפה לה שנה

הזמן עובר מהר כשמבלים וכבר חלפה לה שנה מאז שעכברוש העיר עבר לפלטפורמה החדשה.

אז מה היה לנו בשנה החולפת?

פוסטים – יותר מ-60 פוסטים חדשים, עם סקירות על ברים מומלצים לפי אזורים, הפי האוורס ברחבי העיר, בר שעלה לכותרות עקב אירוע מצער, וכמובן שלל ביקורות על ברים ותיקים וחדשים.

צפיות – כ-65,000 אחרי שהממוצעים עלו בחודשים האחרונים. ביחד עם הצפיות בתפוז מתקרב עכברוש העיר למיליון צפיות בכל הזמנים!

מנויים – לא כל המנויים מתפוז עברו (חלקם כנראה כבר היו לא פעילים גם ככה – הזדקנו / עברו לפרברים ומתו מבפנים). לצערי כנראה שהרישום למנויים דרך ה-WP לא כזה נוח למשתמשים חדשים, כי למרות הצפיות הרבות כאלו כמעט ולא מצטרפים.

מסיברוש 2016– חגיגות יום ההולדת 8 של עכברוש העיר, בלוג הברים העצמאי הותיק בתל אביב, עם למעלה מ-25 משתתפים.

ברים מומלצים -לשמחתי עדיין יש לא מעט כאלו כשחמשת המומלצים שלי מהשנה החולפת כרגע הם השאפל בר, ביר בזאר, א-לה רמפה, ברלין בפלורנטין והברמצווה.

טבעונים ונהנים – הרבה מקומות מתאימים, טבעונים לגמרי או ידידותיים (כשגם הלא טבעונים נהנים ואף חוזרים).

ארה"ב (שלפני דונלד טראמפ) – כמה המלצות על ברים שווים בסן פרנסיסקו ובניו יורק

 

מוזמנים כתמיד להגיב ולחלוק המלצות, והעיקר תמשיכו לעקוב,לבלות וליהנות!

השופטים – כאן כדי להישאר

זמן: יום שלישי בערב, נובמבר 2016

מיקום: אבן גבירול 39, פינת השופטים, תל אביב

רקע היסטורי: פאב השופטים (Hashoftim) המיתולוגי חוגג בימים אלו 35 שנים להיווסדו!

הסיפור: אחרי בילוי מוצלח של בורגר טבעוני, בירה וקרפ באבן גבירול עם התעשיין (שאינו טבעוני), ולאחר מכן עוד חוויה מוצלחת בריינבו גם עם העכברושית (שאינה טבעונית אף היא), קבענו הפעם לדאבל דייט גם עם התעשיינית, כשהתכנון היה דומה (בורגר טבעוני, בירה וקרפ).

הגענו אל הריינבו שהיה מלא לקראת 21:30. הזמנו ארבעתינו את הריינבורגר (35 ש"ח), כשנאמר לנו שיש בערך 20 דקות המתנה בגלל העומס, לא נורא. בעוד אנו מחכים שיתפנו מקומות ישיבה, הלכו הבנות לצ'יפסטאר להצטייד בצ'יפס לנשנש בצד.

כעבור כמה דקות התפנה לנו מקום, ואנו התחלנו לנשנש את הצ'יפס. זה היה די שומני ולא ממש מיוחד, וכולנו סיכמנו שמדובר באכזבה ובזבוז קלוריות מיותר.

כשעברו כבר יותר מ-20 דקות הלכו לברר מה קורה עם ההזמנה שלנו. עקב בעיות במטבח הקטן (חשמל, ארגון ועוד), הבורגרים התעכבו עוד ועוד, כשקיבלנו אותם לבסוף רק אחרי יותר מ-45 דקות. אלו היו משובחים כמו בפעמים קודמות (הבורגר הטבעוני הטוב בעיר כרגע לטעמי), אבל אם גם בפעם הבאה זה יהיה אותו דבר, כנראה שלמרות האיכות זו תהיה גם הפעם האחרונה.

מכיוון שהתעכבנו שם יותר מהצפוי החלטנו להמשיך ישר אל השופטים, לשתוף את הבורגר בגרון עם בירה קרה וטעימה. השעה היתה כבר כמעט רבע ל-11 וגם השופטים היה מפוצץ, כשרק בפנים מתחת לרמקולים, שניגנו מוזיקת רוק איכותית אבל בווליום גבוה מדי, היה לנו מקום.

עברו יותר משנתיים וחצי מאז ביליתי בשופטים לאחרונה, ושמחתי לגלות שהתפריט השתדרג – גם בגזרת הבירות שם אפשר למצוא מהחבית בירות איכותיות יותר מהרגיל ובמחירים טובים יחסית, וגם בגזרת האוכל כשיש אפילו בורגר טבעוני (במקום לחכות 45 דקות בריינבו נבוא לנסות אותו).

20161108_224709

אנחנו הבנים שמחנו להזמין חצי דאנסינג קאמל APA מהחבית (28 ש"ח, כמו בפאב של המבשלה), כשהבנות הזמינו שתיהן בירת פירות – ליפמנס דודבן בבקבוק (29).

20161108_225440

כשהתפנה מקום בחוץ עברנו לשבת שם על הספסלים, כשיכולנו גם לדבר יותר בקלות, אבל ספגנו מהצדדים עשן – לא רק של סיגריות, כשבכל הפעמים האחרונות שיצאתי יש ריח ירוק באוויר – אולי הגיע הזמן ללגליזציה גם כאן? יש מצב שזה יעשה את האנשים קצת יותר מאושרים.

מכיוון שהיינו כבר מלאים מהצ'יפס, הבורגר והבירה, החלטנו הפעם לוותר על הקרפ.

לסיכום: עם בירות משודרגות ולא יקרות, אווירה של פאב קלאסי, מוזיקת רוק טובה ואוכל מגוון, השופטים כאן כדי להישאר גם בשנים הקרובות.

4 כוכבים בסולם עכברוש העיר – מומלץ לבקר, בשעות ההפי האוור אפילו מומלץ יותר

20161108_231319

רעמסס – למראית עין

זמן: יום שני בערב, נובמבר 2016

מיקום: הגימנסיה העברית 7 (ליד כיכר השעון), יפו – תל אביב

רקע היסטורי: מתחם הרעמסס (Ramesses), בר קוקטיילים / מסעדה, נפתח לפני כחמישה חודשים עם לא מעט יחסי ציבור, בסמטת השוק היווני שליד שוק הפשפשים ביפו, ע"י הבעלים של בר הבוקסא, אליהם חבר השף אלי שטיין (אדורה ביסטרו) שאחראי על המטבח.

הסיפור: חיפשנו מקום לחגוג למשתעבד (לשעבר הבחור הפעיל), עוד אבן דרך בחיים, כשאחת המשתתפות הציעה את הרעמסס עליו היא שמעה דברים טובים. מכיוון שמדובר במקום די מדובר, הזמנתי מקום ליתר ביטחון לשמונה אנשים.

היא ואני הגענו ראשונים אל המקום בשעה 21:00. המקום בהחלט עושה רושם ראשוני חיובי, עם הרבה מקומות ישיבה שפזורים בסמטה, גרפיטי מעוצב על הקירות, בר פתוח בו כל דבר אפשר לראות, כשמלמעלה נורות צבעוניות.

20161107_210209

המארח הוביל אותנו אל השולחן שלנו נשמר. בין השולחנות שמסביב, עמוד החימום, ואבן השפה הגבוהה של המדרכה בצד, לא ממש היה מקום לשבת כמו שצריך. בהמשך כשהצטרפו גם האחרים נאלצנו להנדס מחדש את אזור הישיבה והזזנו את השולחן אחרי שהמארחת הזיזה הצידה את שאר המכשולים ומבלים.

אחרי שהתמקמנו קצת יותר בנוח, והחלפנו בינינו דברים, יכולנו להתפנות לעיין קצת בתפריטים. תפריט הקוקטיילים מכיל מגוון מעניין, בלשון המעטה, של משקאות מתוחכמים (לי הם נראו קצת יותר מדי מורכבים) אך יחסית לא יקרים (46 ש"ח לקוקטייל), כשיש גם משקאות אחרים ומבחר נאה של בירות מהחבית, אם כי לא ברור מה הגדלים. תפריט האוכל מחולק למנות פתיחה, סלטים, גריל פחמים, תנור אבן וקינוחים.

20161107_212147 20161107_211831 20161107_210141

אחרי קצת התלבטות והתייעצות החלטנו להזמין משקאות ומאכלים שונים. אני החלטתי לנסות קוקטייל שנראה קצת מוזר אבל מעניין – ברנגריה, ג'ין חילבה וג'ינג'ר, וורמוט לבן, ג'ינג'ר אייל, למון גראס ואננס (46), ומכיוון שהייתי רעב הזמנתי גם בטטות ודלעת ערמונים בבישול ארוך בתנור האבן, ללא גבינת העיזים (42).

בעוד אנו נהנים מהחברה ומחכים, המקום סביבנו התמלא במבלים בכל הגילאים (דווקא פחות בצעירים), כשחלקם היו גם תיירים.

המנות והקוקטיילים הגיעו לשולחן באופן לא אחיד למדי כשחלקם התעכבו לא מעט. למרות שהזמנתי ראשון, הקוקטייל והמנה שלי התעכבו ולא הגיעו בכלל. אלו שקיבלו את הקוקטיילים השונים התרשמו באופן מעורב, כששכנתי לשולחן שהזמינה קליאופטרה על בסיס ג'ין מלפפונים ביתי אמרה שהוא פשוט לא טעים.

עבר כבר לא מעט זמן, והקוקטייל שהזמנתי עדיין לא הגיע כך שעדיין לא יכולנו להרים לחיים, לפחות מנת הבטטות והדלעת ערמונים הגיעה והיתה לא רעה בכלל, אם כי קצת שרופה בחלקים מסוימים.

20161107_215542

אחרי שביררנו עם המלצרית מספר פעמים, התברר שהקוקטייל שלי כבר הגיע אבל הוגש בטעות למישהו אחר בשולחן (אח של חתן השמחה) והיה לו מאוד טעים, זו הזמינה לי אותו שוב, כמו גם משהו אחר במקום הקליאופטרה לשכנתי.

עברה כבר כמעט שעה מאז שהגענו ומכיוון שלא כולנו היינו עם שתייה ביד עדיין לא הרמנו כוסית. למזלנו, מכיוון שחגגנו מאורע משמח, ואחת מאיתנו גם הכירה את אחת מהאחראיות, קיבלנו לשולחן סיבוב צ'ייסרים (גם הוא הגיע בחלקים), וסוף סוף שתינו לחיים.

סיימתי גם כבר לאכול, אך הקוקטייל המבוקש עדיין לא הוגש. המלצרית שוב התנצלה וצ'ייסר כפיצוי הציעה (?), אותו אמרתי שתביא כבר לבעל השמחה.

אחרי עוד זמן מה, גם אני קיבלתי את הברנגריה שהזמנתי. זה היה אכן מאוד טעים – חמצמץ ומתקתק במידה הנכונה, לא צריך להרתע מהחילבה (רק חבל שבגלל הציפייה הארוכה שכחתי בסוף לצלם תמונה).

בהמשך קיבלנו לשולחן עוד כמה סיבובים של צ'ייסרים, עד שהמשתעבד היה כבר עם ראש טוב – קצת שיכור אבל עדיין במצב סביר.

לקראת חצות החלטנו לסגור את הערב. ואחרי ששילמנו את החשבון, הלכנו בחזרה דרך הסמטה באוויר הקריר והנעים.

לסיכום: ברעמסס השקיעו לא מעט למראית עין כלפי חוץ על מנת למשוך את כל סוגי המבקרים, אך זה לא ממש עוזר או מצדיק חוסר אחידות שכזו בכל השאר, בעיקר בכל מה שקשור לנוחות הישיבה במקום, השירות והקוקטיילים.

2.5 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לוותר, או באופן חד פעמי לצורך אירוע כלשהו / עם תיירים לבקר

שישקו – במעמד הר סיני

ויש גם סקר בסוף הרשומה – אלו מקומות אתם אוהבים באזור שוק הכרמל, נחלת בנימין, אלנבי והסביבה?

זמן: יום רביעי בערב, נובמבר 2016

מיקום: סמטת הר סיני 2 (מול בית הכנסת הגדול באלנבי), תל אביב

רקע היסטורי: בר/פאב השישקו (איש שמן בבולגרית), נפתח לפני כשש וחצי שנים, ע"י 3 שותפים מקצועניים ומוכרים בתחום המסעדנות והאלכוהול כחמארה בולגרית. כשמאז הם התרחבו ופתחו גם את הסרווסריה בבוגרשוב בן יהודה.

הסיפור: כבר כמה שבועות לא התפרסמה שום ביקורת חדשה. זה לא שלא יצאנו לבלות, כשבין כל הערבי חג היינו פעמיים בשאפל בר המשובח (בר הבית שלנו לאחרונה), בננוצ'קה, ואפילו בהוביט במדרחוב של זכרון – בר גינה בכלל לא רע.

אבל אחרי החגים כבר כאן, הגיע הזמן לחזור לשגרה, אז קבעתי עם הראשוני לבירה. כשהוא רצה שנלך לאזור סמטת הר סיני שם הוא עדיין לא בילה.

הגענו אל בית הכנסת הגדול לקראת 21:30, כשהפורט סעיד שמולו היה מלא לגמרי (היפסטרים, בני טחונים, תיירים או סתם מתלהבים – מיחקו את המיותר), כולל הכסאות והספסלים בחוץ, שם אפילו לא נשמעת המוזיקה. אני עדיין לא מבין את ההתלהבות המוגזמת לדעתי מהמקום, אולי מתישהו כשלא יהיו גם כאלו שמחכים למקומות שיתפנו נבדוק את העניין.

ראינו שיש איזו התרחשות בפינה הקרובה, כשהתקרבנו גילינו שזו התאילנדית בהר סיני שבדיוק חוגגת לה שנה. התפריט נראה מעניין ויש גם אווירה, נחזור מתישהו לשם כשנהיה רעבים לארוחה.

התאילנדית בהר סיני

התאילנדית בהר סיני

בר האוצר הסמוך היה עדיין ריק, אז הלכנו לבדוק גם את התפריט של סנטה קתרינה (שם אין כמעט אופציות לצמחונים או לטבעוניים) שגם היא היתה די עמוסה, ולבסוף התיישבנו בשולחן בחוץ בשישקו (בו ביליתי לאחרונה יותר משנתיים) שם בחוץ היתה גם כן תפוסה כמעט מלאה עם קהל די מגוון.

מלצרית צעירה הגישה לנו את התפריטים. תפריט האלכוהול יחסית די זול ומכיל כמה משקאות מזרח אירופאים טיפוסיים, פאולנר, מכבי, גולדסטאר וגם אלכסנדר גרין מהחבית, כשחצי עולה מקסימום 28 ש"ח. תפריט האוכל נראה אף הוא לא יקר, ומכיל גם כן כל מיני סלטים ומאכלים טיפוסיים כביכול מהבלקן ומזרח אירופה.

20161102_213328

שישקו – תפריט משקאות

שישקו - תפריט אוכל

שישקו – תפריט אוכל

אני הזמנתי חצי אלכסנדר גרין מהחבית (28), כשהראשוני הלך על סיידר אלכוהולי בבקבוק (26). לנשנש ליד הזמנתי קיופולו – סלט חצילים (21), שמגיע בלי כלום בצד, בעוד שהראשוני שהתלבט הזמין לבסוף פילודניה (38) – סוג של קיגל מלוח למי שתוהה, והזמנו גם טרושיה (14) – חמוצים של בולגרים לא סתם.

אחד הדברים הנחמדים עליהם שומרים בשישקו לאורך השנים זה הפינוקים, כשמדי זמן מה עוברת אחת המלצריות או הבעלים עם מגש ועליו צ'ייסרים קטנים (הפעם זה היה של אוזו, פורט ועוד משהו ששכחתי), אותם הם מחלקים להנאת המבלים.

השתייה הגיע די מהר כשהאלכסנדר גרין (IPA), שאותה אני לא זוכר מתי טעמתי, הפתיעה לטובה. עברו עוד כמה דקות וגם האוכל הוגש לנו לשולחן הקטן. אם חשבתם שהמנות יחסית זולות, זה פשוט בגלל שהם די קטנות (שם כנראה עושים את הרווח). הראשוני די התאכזב מהמנה שלו, וגם אני לא התלהבתי יותר מדי משלי, כשהחמוצים (כרוב, כרובית וגזר) היו יותר רגילים מבולגריים, כשבהמשך הזמנו גם צלוחית בוטנים (12).

20161102_214041

כשסיימנו לשתות ולפצח את הבוטנים החלטנו להסתפק הפעם בזאת. שילמנו את החשבון ויצאנו מהמתחם שהיה שוקק מסביב (וזה עוד בערב של יום רביעי).

20161102_221749

לסיכום: בשישקו זיהו ראשונים כבר לפני שנים את הפוטנציאל של סמטת הר סיני שהפכה למתחם בפני עצמה (חבל רק שהחנייה ברחבה פוגעת בחוויה). למרות שאין שם את ההייפ של פעם או של הפורט סעיד לדוגמא, יודעים שם את העבודה, כשנחמד שם לשבת לסתם משקה או בירה יחסית רגועה.

3 כוכבים בסולם עכברוש העיר – אפשר לבקר, אם זה רק בשביל בירה ומשקאות אפילו כדאי